מי אתם, חברי הפורום

חלק גדול מהדעות כאן רחוקות מלהיות חרדיות אופייניות, אם כי הן תמיד מעמיקות ומבוססות.
ושאלתי היא האם חברי הפורום ברובם מזוהים כחרדים בחייהם הפרטיים, ואם כן, האם הם מסווים את דעותיהם או מדברים בהן לפני כל דורש.

יהודי חרדי לדעתי אומר גם שהוא חי על פי השולחן ערוך
חלק נכבד מההלכות בשולחן ערוך מבוססים על כתבי האר"י וספרי הקבלה
איך זה מתיישב עם אלה שמאמינים שכתבי הקבלה הם אוסף של שקרים ודמיונות?

יש גם את אלה המאמינים שהקבלה היא לא אוסף של שקרים ודמיונות,אלא שאל הקבלה מגיע האדם בעצמו מתוך הבנתו, הכרתו.ואין ללמד אותה.

איקה
כנראה אינך מבין שמדובר במאות (כן, לפחות מאות) הלכות שהובאו במ"א מתוך כתבי האריז"ל, ומשם לשלחן ערוך הרב והמשנה ברורה וכל השאר.

ואני הקטן יוצא בשאלה
יוצא בן שנה

גר שנתגייר כקטן שנולד דמי
וראה תוס' בסנהדרין מה הדין של זקן שנתגייר
האם צריך לקום בשבילו לגבי ומפני שיבה תקום,
ויש להאריך

זרח"ע,

כפי שכתב למך ב"קרב בלימה" מאפיינות החשיבה החרדית היא בתהליך בלתי הפיך של התפכחות והיום אין לך ת"ח רציני ונבון שכמה שלא יפעל "כשר", עם כל זה יחשוב "טרייף"! [כמובן שישנן דרגות כבכל התופעות.]

לוו

לא מכיר תוס' בסנהדרין אלא גמ' קידושין לג. שקמים בפני זקן שאינו יהודי אז למה לא גר? כן יש גמ' מגילה יז: המורה להכליל את הגרים בתפילת על הצדיקים מפני שנסמך הפסוק וכי יגור אתכם גר לפסוק מפני שיבה תקום וכו' בפשטות יש ללמוד לגבי קימה גם כן.

שאלה אישית, אם אתה יכול למדוד מעובדות היום יום שלך מאז יצאת לשאלה, התקדמת באנושיותך יותר מלפני כן?

ראשית איני מבין מה זה משנה מי חרדי מי לא, למרות שרוב רובם של החברים חרדיים למהדרין.

שנית, הלבן וכולם, חרדי הוא כל שביסוד הוא נאמן לכל מה שהלכה בעיניו. אם הוא כופר בקבלה, עדיין הוא נאמן למה שנחשב הלכה, כי הכפירה בקבלה לגיטימית בתוככי עם ישראל. וכל שבחיי יום יום השוויון רב בהרבה על החילוק בשם חרד יקרא ובמכנה משותף זה של רצינות [לרוב] יכלל.

מבחן
בכלל לא דברתי על ההגדרה חרדי, מה שאני כן כתבתי והתכוונתי, וכתבתי זאת בחדשים האחרונים בכמה צורות:
כשמתחילים לעורר ספקות ולדחות ולשלול, הנה היום אומר לו כך כו', ואף פעם אי אפשר לדעת מתי זה יעצר, ועד לביקורת המקרה והשכלה ורפורמה וכו'. וגם בפרט הזה של שלילת הקבלה, זה מביא ספקות באשר לפסקים שמובאים בשו"ע ומשנ"ב משם וכו' וכו'.
עדיין לא מובן?

קונילמל7

בנוגע גר שנתגייר
התכוונתי לחקירה הידוע האם זה רק דין או גם מציאות,
התויו"ט (פה דאבות משנה כ"א ) מחדש שזה מציאות,
וראה תוס' סוטה (כ"ב עמוד ב')

אגב
הח"ס בחי' ע"ז דף סג עמוד ב'
" לא מצא מקור דמנ"ל לרבנן הא דגר שנתגייר
הוי כקטן שנולד" .

מגירסא דינקותא

טוב עכשיו לשאלה שלך
" אם אני יכול למדוד מעובדות היום יום שלך מאז יצאת לשאלה, התקדמת באנושיותך יותר מלפני כן"
אולי הסבר קצת השאלה
עברית לא הצד החזק שלי , בתור יהודי אמריקאי,

לוו
אני איני יודע כוונות שאלתו, אבל אפרש אותה לפי דרכי:
א) האם יש לך היום סיפוק מהחיים יותר מקודם או לא?
ב) האם מטרת הפרישה מהציבור הוא רק מסיבות אידאולוגיות או מטעם עבר ושנה נעשה לו כהיתר?

ברור שיש לי היום יותר סיפוק מהחיים ,
גיליתי עולם החדש-האור הגנוז,
עולם שלא הכל שחור-לבן, עולם של מחשבות-חקירות,
בקיצור
קיבלתי אחריות על חיי!

כמובן שיצאתי בשאלה מסיבות אידאולוגיות ,
לא יודע המצב בארץ
אבל בארה"ב בתור חרדי אתה יכול לעשות מה שבא לך
ולעשות כייף ובבת אחת להיות חרדי ,
תאמין לי קיימתי כבר את "שמח בחור בילדותיך"
בתור חרדי , כמובן שהייתי מתמיד ,
היה זמנים שלמדתי 18 שעות ביום ,
עכשיו אני מנסה לארגן החיים שלי ,
ולממש את חזוני ,

עוד שאלות ?
אדרבה!
בכייף

לוו

כמדומה לי שסטינו מן הנושא הראשי של האשכול.
אבל הבה נדון במה שכתבת.

מדבריך משתמע שהעולם החרדי (לפחות בארה"ב)

א. מאפשר לקיים "שמח בחור בילדותך", ואני מבין שזה בצורה של דברים שהנאתם בת חלוף והם אסורים?

ב. שהיות חרדי אינו עולה בקנה אחד עם דיונים, בירורים, חיפוש האמת והכרעה עצמית.

יש לי שתי הערות על שתי הנקודות שהעלית.

א. הקביעה הראשונה היא קביעה סוציולוגית. היות-חרדי יכול להתייחס להנהגה החיצונית של האדם, או לתוכנו הפנימי, אמונותיו ומחוייבותיו.
החיצוניות היא חשובה, אך חשוב ממנה התוכן הפנימי.
נכון, מי שהתרוקן מתוכן, אך ממשיך לשמור על החזות החיצונית, מסתבר, עד כמה שזה נשמע מפתיע, שיש שכר מצווה בידו. שהרי תמיד, כשתתגלה לו האמת, יוכל לשמוח שלא נכשל למרות הכל.
מצד שני, יתכן שהתהליך של מרי הוא לטובה, שהרי הוא מאפשר למורד להתפטר ממה שחשב, בטעות, לצורתה האמיתית של היהדות, ושל התורה. עכשו, ללא הטעות, יהיה פתוח לראות שיש תכנים אחרים ודרכים אחרות.

ב. כפי שהפורום הזה יכול להעיד, להיות ירא שמים הוא מאמץ גדול ביותר. המאמץ לברר את האמת תובע הרבה.
אני סבור שזה נכון לגבי רוב הכותבים כאן. (חלקם עברו תהליכים קשים לא פחות משלך, והם התנשאו מתוכם להתקרב יותר לתורה ולנותן התורה. אולי, אם ירצו, ואם תרצה, יכתבו לך על כך באישי. אם זה מעניין אותך).

יתכן שיש כאלו שלגביהם הדת היא מפלט, בריחה מהתמודדות, הענקת הסמכות להכריע ולקבוע לאחרים.
(וזו טעות, שהרי הם אלו שמחליטים להפקיד עצמם בידי אחרים... האדם אינו יכול לברוח מיכולת ההכרעה שלו. הוא רק יכול לנסות להתחמק ממנה, ולהעמיד פנים שהוא אינו משתמש בה).
אבל לא לנו להלין עליהם. מפני שיש כאלו שזו דרכם, ויתכן שאינם מסוגלים ליותר.

אבל מי שכן מסוגל, אדרבה, שיבוא ויתמודד, יבוא ויברר. התורה אינה זקוקה שיסתירו אותה ויגוננו עליה.
כל מה שהייתי ממליץ עליו הוא מחוייבות לאמת. כלומר, למרות המשיכה אל "שמח בחור בילדותך", בכל זאת להישאר נאמן לאמת, תהיה מה שתהיה, גם היא נמצאת, כפי שאני סבור, מאמין ויודע, בצד התורני, היהודי. בכור מחצבתנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

[למי שחושב שלעורר ספיקות בשו"ע ובמשנ"ב זה שלילי, הריני להודיע שיש ציבור ענק שאצלו זה אחד האתגרים, שמם - חזונישניקעס. אני יודע מקרוב.]

דוקא החזון איש בעצמו, שם כל מעיינו לשמור את המסורה ולדחות חידושים.
תעיד על כך המחלוקת היסודית והמקורית שנמשכה שנים רבות, בינו ובין אחד מגדולי חסידות חב"ד, במדת השיעורים. אשר עיקר יסודי המחלוקת היתה שהגרא"ח נאה מדד ושקל והוכיח את השיעורים ע"פ התורה והמדע, ואילו החזו"א טרח ליישב את המקובל במסורה במדינותינו.

תקנו אותי אם אני טועה.