בני זוג המנוגדים או חלוקים בענינים תורני

ניתבקשתי להביע דעה על עניין זה.
אני מתאפקת לא להתחיל בנאום קצרצר על מורכבות הנושא ורגישותו ואכן לא אתחיל כך.
זוג החלוק בענינים תורניים כמוהו כחלוק על כל נושא שהוא.
משום שכל נושא העולה במערכת הזוגית הינו בדין נפשות.
כי מתוך שלא שטפה היטב את צלחת המרק שלו ומתוך שלא הבין כראוי למה התכוונה כשסיפרה לו על גיסתו הטורדנית ,מכאן הדרך קצרה מאוד לקטסטרופה זוגית מהסוג הגרוע ביותר.
לכן כל נושא העולה במרחב הזוגי כולל נושאים תורניים שווים התייחסות רצינית וראויה כלכל ריב או מחלוקת .
אבל מה?
בנושאים תורניים התחושה האישית שלנו היא שכאן אנחנו לא מוותרים.
התחושה האישית שלנו היא שאם נוותר לבן הזוג על שמירת שבת או כל נושא אחר זה יחשב לנו כאילו אנחנו חלילה מזלזלים במצוות.
התשובה כל כך פשוטה ומיידית שמייד אנחנו נחפש בה מורכבות וקושי.
אין לנו שום רשות לכפות על בן הזוג שלנו מצווה או איסור או כל דבר שהוא .
הדבר היחיד שאנו נזדקק בו לפסיקה של גדול.אבל גדול אחד ויחיד או מכסימיום שניים יהיה הנושא של חלילה חוסר טבילה מצד האישה.
כל השאר הם דברים שממש אפשר להסתדר איתם.
הוא יכול לאכול אוכל יבש בשבת אפילו שהיא מבשלת לו ולהוסיף על כך עוד בדיחה או שניים.
הוא יכול לשבת איתה באותה סעודה ,היא תאכל את המרק המבושל שלה שהוכן בשבת והוא באהבתו כי רבה ובהתאפקותו הגדולה יאכל רק סדויצים או יכין לעצמו ואולי גם לה מראש מאכל רק שלא מצריך חימום כי הפלטה החשמלית מעצבנת אותה
הכל אבל ממש הכל אפשר לסדר בלי להיתקל בשום בעיה מלבד טבילה .
העניין הוא איפה אני !!!!!!!לא מעיר לשני.
איפה אני!!!!!! שומר רק לעצמי את המצוות ומחכה בשקט שאולי היא תסכים להצטרף אלי.
איך אני!!!!!!! מחרף את נפשי לא למען המצווה אלא למען הזוגיות .
כי את המצווה אין לי בעיה לקיים.
העניין הוא לתת לאישה שעדיין אינה מקיימת או להפך מקיימת ואותנו זה מעצבן את המרווח הראוי לה לעשות כאוות נפשה בעניין שלה.
אנחנו תמיד אבל תמיד יכולים לחיות לצד בן הזוג שלו מתוך הבנה שכאן זו הנקודה הפנימית שלו.
הפלטה שלה,או הציצית שלו,או השער הקוצני שלה ,והתפילות הארוכות שלו.
זהו פלורליזם במיטבו הנותן לעדנת המצוות להתפתח מתוך הבחיריות האישית מתוך הצמיחה הזוגית ,ולא מתוך הכפיפות לבן זוג שאמירתו בלבד היא המניע לקיום חסר בסיס.
תנו חופש לבן הזוג להיות מה שהוא העניקו לו את כל צרכיו הדתיים מתוך הערכה לבחירתו ותפתחו אצלכם בפנים מקום לגחמות הדתיות שלו מתוך החברות ולא מתוך סםפר חוקים שעדיין לא נהיר לכם.
בהצלחה

למען ההגינות רעיון העלאת הנושא אינו שלי.
ואכן יישר כח למי שעורר אותנו לעסוק בשכזה

התבהרות יקרה,

יישר כוח לך למרות שהפנייה ממני. (הסיבה שפניתי אלייך באישי אינה מפני סודיות, אלא כי לא הייתי בטוחה אם ומתי תפתחי ותיעני לבקשתי לכן לא רציתי להציג בכללי שאלה שתישאר ללא תשובה.)

בקיצור מה שאני מתכוונת כאן הוא להצביע על הבסיס עליו שאלתי את השאלה.

באשכול שפתחתי מזמן לגבי קונפליקט בין בת להוריה, ענית תשובה מצויינת שלכל אחת לנצל את מוקד הכוח שלה וגם אם זה מנוגד לכיוון ההורים שלה.
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=326544.

על זה אמרתי לעצמי, עם הורים מילא. בין כה נפרדים הדרכים והמגורים וגם אם לא, הרי לא חיים כל כך בצמידות שהכיוונים השונים יגרמו לפיצוצים.

מאידך אצל בני זוג ניקח את הדוגמא שלך שאחד/ת דתי/ה והשני/ה לא. גם אם יכבד כל אחד את מוקד הכוח של הפרטנר, ההפרדה החברתית ביניהם יכולה לגרום לאי נוחיות ונזקים חברתיים. כאן נכנס שיקול של גירושין גם ללא מריבות רק משום הקיפאון ההדדי. (כמובן ששיקול גירושין תלוי בעוד הרבה נתונים, ילדים, פרנסה, התרגלות בני הזוג זו לזה וכו'. אני רק מתכוונת שגם הנושא שהועלה כאן הוא גם נקודה לשיקול.)

מקוה שהתבהרתי כראוי

יענטע יקרה,
פיו,איזה יופי שכתבת בעצמך שזו את .לא משום סודיות אלא משום העניין.
ולעניין הזוג.
לא משנה לנו בכלל מה הנושא הנידון.
עניין השונות הוא עניין החיבור בין בני הזוג.
כבר אמרו רבותינו שהזוג לא אמור להיות שווה.
אנחנו ממש לא מסתדרים עם בני זג שוים.
המטרה שלנו בזוגיות היא לא להגיע אל מוקדי הכח האישיים ,בניגוש לחיים בבית או לרווקים אלא אנחנו נועדנו לחיות בזוג על מנת למתוח לנו את השריר המנוון.
אותו שריר שניפגע אצלינו בילדות מאוד מוקדמת.
חויית הנטישה חוית חוסר תשומת הלב חוית העלבון ,כל אלה יצרו בנו פצעי ילדות שלכאורה אנחנו קוראים להם אופי.
כביכול זה ניראה לנו כמו קשיחות ,או פגיעות יתר או כל תכונה שניראית לנו מלמעלה כתכונת אופי.
ובכן הנישואין אמורים למתוח לנו את השריר שהתנוון ולא הצליח לשרוד בגלל פצעי הילדות .
אם אני מתחתנת עם מישהו נורא נדיב ,ואני קמצנית פחד.הרי שלאט לאט במסגרת היחסים אנחנו אמורים למצוא סידור שימתח לי את שריר הנדיבות למידה כזו שכבר לא אפחד יותר להיות נדיבה.
למה אני לא נדיבה מלכתחילה לדוגמא ,משום שהמורה שלי בכיתה ג' נניח כל הזמן צעקה עלי שאני מבזבזת גירים לפני כל הילדים בכיתה.
כזו חוית עלבון יכולה בקלות לפתח אצלנו מגמת קמצנות וחוסר אונים בפני שפע.
בן הזוג יכול לרפא לנו את פצע הילדות הזה על ידי שהוא עוזר לנו למתוח את השריר המנוון הזה.
זו בקיצור תורת הנישואין כולה.
והיא חלה כמובן על סובלנות בכל נושא וכל חברה מסביב.
אם תרצו יותר לדעת אנא הקישו את המילה IMAGO
בגוגל ותגלו היכן טמונים המקורות לשרירים המנוונים שלכם עם בני הזוג.
זו עבודה קשה אבל הכרחית.
מי שעושה אותה טוב יכול להתמודד בזוגיות עם הכל.
אני פה בשביל לתת לכם כוחות לזה.

התבהרות

אני מבין מיענטע שיש מקרים (כנראה שכיחים בעולמה) שהסטטוס החברתי חשוב מאד ולא רק פסיכולוגית וסוציולוגית מופשטת, אלא לגבי הטבות חברתיות כמו קבלת ילדים במוסדות חינוך, קבלת עבודה ומעל הכל כמעט שכחתי 'שידוכים' שוב עם סטטוס (כי בלי סטטוס לאלוהים מאגר גדול מספיק).

במקרים כאלו יכול/ה בן/בת הזוג לטעון שאם יתגרשו ירויח הצד שהסטטוס שלו 'כשר'!

שיקולים מעין אלה לא בונים זוגיות וממילא לא בונים עם.
אלא שיקולים שמטרתם אולי טובה אבל מבחן התוצאה יעיד על אומללות ולאו דוק בתחום הכספי.
ומי שניגזר דינו לנהל את חייו מתוך שיקולים אלא לוקח בחשבון שכל התיקון הסוציולוגי פסיכולוגי מופשט שציינת ימנע ממנו והוא יוכל לסמן וי נוסף בדרך אל הסדר האישי שלו במחברת ,ואיקס אדום על יד הכותרת "אושר"
נישאר חברים בכל זאת בוגי נכון?

מורותיי ורבותיי (=ריבוי של רבה) היקרות יענטע והתבהרות,

תודה על דבריכן המעניינים. אני חושבת עם זאת שהתמודדתן פה עם הבעיה הקלה יחסית. כאשר יש חילוקי דעות בכל הקשור ל"עניינים תורניים" או לנורמות בהלכה, אפשר לפתור את הבעיה בקלות יחסית על ידי הבנה והומור והתחשבות וכל הדברים שהטבת לתאר התבהרות. הפתרונות מבטאים דברים עמוקים אבל כשלעצמם הם בהרבה מהמקרים - טכניים גרידא.

לדעתי הבעיה היותר סבוכה והפחות פתירה היא מה בנוגע לבני זוג ששונים מאד מבחינת היחס הפנימי לדת. כמו שנאמר פה לא פעם, אדם יכול להיות חילוני גמור גם אם הוא לבוש ומתנהג כאורתודוכס גמור.
מה עם מצב שבו אחד מבני הזוג הוא בעל דתיות הבוערת בעצמותיו ושאלות של אמונה ודבקות הם פרי לחמו ואילו השני מוכן אולי ללכת לפי נורמות של התנהגות כאלה או אחרות אבל הדברים אינם בנפשו?

כמובן גם כאן האהבה וההומור וההתחשבות יש להם מקום, אבל אינם פותרים את הבעיה - לאחד מבני הזוג, אין שותף בנושא כל כך מהותי ותשתיתי.

התבהרות

גינוי הצד הפועל מתוך שיקולים מסוימים ומתעקש על כך אינו פותר את הבעיה ואדרבה זה מראה שהבעיה מצדיקה לכלול אותה כשיקול במכלול הנתונים בנידון של הפרדה והישארות.

שחרית, היטבת להמחיש את הבעיה!