חרדים, מזרחיסטים והיחס לרבני הצד השני

אולי מישהו ימצא את הסיפור היפה של אקדמאי על שלושה דורות בעולם הישיבות? ויצרף לינק?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בוגי,

עצוב! ייתכן ומן הראוי שמן המשאבים החרדיים ההולכים ל"החזרה בתשובה" ילכו למערכת הידברות עם מזרוחניקים, לא כדי למשוך אותם לבשורה [גוספל] החרדית אלא כדי שידעו שלא כולם מפלצתיים כפי שציירת אותם ושדווקא חלק גדול והחשוב באיכותו הוא כן אנושי.


מיימוני,

מצאתי את הלינק על ידי חיפוש מתקדם "ישיבות אבא",
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=188833.

[אני מבין שהמשכורת מגיעה בב' דר"ח .]

את האשכול הזה פתח מרא דאתרא בכותבו:

הרב אלישיב, הרב שך ושאר הרבנים החרדים יזכו תמיד לכבוד מופלג בכל פרסום של המחנה הדתי לאומי, אפילו בחלקים היותר שמאליים שלו.
ואילו בעיתון כמו "יתד נאמן" כותבים על רב ציוני חשוב כמו הרב אבינר,שהוא אפילו חרד"לניק מובהק שהוא "מגבב דברי הבל"

ושאלה בצדה:
מה מקור הפער ביחס ? ברגשי נחיתות מוצדקים של המפד"לניקים מול החרדים,
או בהיותם של הדתיים לאומיים ענווים ושפלים כדרך שהיו בית הלל,
ועל כן התקבלו דבריהם ?

אשיב לשאלתו ואתייחס לא לבעלי הבתים אלא למנהיגות הרוחנית של ציבור זה, היינו רבנים, ראשי ישיבות, רמי"ם וכו'.

בעתונים פורסם שבכנס רבנים למען ארץ ישראל השתתפו כחמש מאות רבנים. יש להניח שרבים אחרים לא באו מסיבות שונות. לציבור עצום זה, שכולו ממלא תפקידים ציבוריים תורניים, אין, לפי מיטב ידיעתי, שום רגשי נחיתות כלפי הציבור החרדי. הם מעריכים באופן אישי את כמה מפוסקי ההלכה של הציבור החרדי והם יזכירו אותם בפסקיהם; הם יודעים להעריך תופעות חיוביות בקרב הציבור החרדי ואינם שונאים איש, אך ביחד עם זאת הם מודעים היטב לאחריותם כלפי הציבור "שלהם" ומודעים לא פחות לתופעות שליליות בקרב הציבור החרדי (חלקן נדונות כאן).

יש בקרב הציבור החרדי אלו העושים לעצמם "חיים קלים" בהטחת האשמות חסרות שחר כלפי ציבור רבנים זה. יאמרו שיש להם טלויזיות בבתיהם (??), יאמרו שכל מה שמעניין אותם זה הציוניות או הלאומיות, אך העובדות מלמדות שאלו עלילות שוא. הם רבנים יראי שמים לכל דבר ופועלים ללא הרף כפי שפעלו רבנים בדורות הקודמים: נותנים שיעורי תורה, עונים לשאלות בעניני איסור והתר החל מדיני תפילה ועד לשאלות בעניני כתמים ועוד ועוד, מכינים זוגות לקראת חיי הנשואין, משכינים שלום בית, עוזרים לאנשים במצוקה, משכנעים בעלי בתים ונערים להצטרף לדף היומי, משתתפים באירועים אישיים וכד'. העיסוק בעניני ארץ ישראל תופס רק חלק קטן מעיסוקיהם המגוונים, וגם זה רק בזמנים ששאלות מעין אלה עומדות על סדר היום הציבורי.

רבים מהם פרסמו ספרים בהלכה ובאגדה, ואין להם במה להתבייש, ובודאי אין סיבה שירגישו רגשות נחיתות.

אלו מבין הציבור החרדי המכירים מקרוב רבנים דת"ל והעוקבים אחר עבודת הקדש שלהם מכבדים אותם מאד, אך מסיבות ידועות לא יצהירו על כך בקול רם.

מקובלנו שמי שמבזה תלמידי חכמים שאינם שייכים לחוגו, יבזה בסופו של דבר גם תלמידי חכמים מחוגו אם הם לא ילכו בתלם...



תוקן על ידי - אבישאול - 6/30/2003 1:51:05 PM

תוקן על ידי - אבישאול - 6/30/2003 2:18:25 PM

'מקובלנו', זו הלכה למשה מסיני ממש? כי אם לא, אז לא הועלת ב'מקובלנו' מאחר ואפשר לחלוק עליו!

לבוגיעלון

מקובלנו מדבר"ר ו ט: "אמר ר' יוחנן: אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אמתך סוף בבן אומתך תתן דופי".

אברהם אבינו עבר עשרה ניסיונות ורק בניסיון העשירי,

בעל, אני חושב שהסרגל נמצא רק אצל היושב בשמים. מי שיש לו נבואה או רוה"ק, יכול אולי לדעת מה הסרגל מראה, אבל לנו כנראה שאין דרך סלולה. אא"כ מישהו, אולי אתה - יכין סרגל.

ואולי, המדד הוא - "השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ" הרי ידוע שדרך האדם להימשך אחר מכיריו ואחר מעשים שנעשים סביבו וידועים לו. כך מי שיודע את ה' - ממילא הוא נמשך אחר מעשיו ומקיים "והלכת בדרכיו" -

ועושה "חסד משפט וצדקה". ויש פה הוראה מה רצון ה' - קודם חסד אח"כ משפט ואח"כ צדקה - ראשית חסד ללא שום כוונות רווח. אחר כך, כדי לא להגיע לאבסורד של רחמנות על אכזרים, עושים משפט כדי לסנן את מי שאינו ראוי לחסד. ואז החסד הופך ל"צדקה" - מלשון צדק - נתינה למי שראוי. אבל מי שאינו הולך בדרך ה' - אצלו זה הפוך - קודם הוא מדקדק שלא לעשות חסד יותר מהמינימום. אחר כך הוא עושה משפט. ובעקבות זאת הוא מגיע למסקנה שלצמצם את מעשי החסד זה לא טוב - ואז הוא עושה 'חסד' ללא 'צדק' - ומרחם על אכזרים. או שעושה 'חסד' - ומברך את רעהו בקול גדול בבוקר השכם - וכידוע "קללה תחשב לו".



במחשבה שנייה, אולי "רב" איננו מקצוע דתי? אולי זה מקצוע מדעי, לימוד של ספרים מוגדרים ללא שום קשר לרצון ה'. רב פוסק אולי זה מקצוע של מישהו שמחוייב לומר את דעתו במסקנה העולה מתוך הכתוב באותם ספרים. וכן הלאה.

וכמ"ש בביאור הגר"א למשלי כ"ב י"ז:
הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי.
שכוונת לבך יהיה לדעת אותי כמו שנאמר "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי". וכמ"ש וכו'.