שעון שבת.קומבינה? הערמה?

להעיר

העלית שאלה יפה, חשובה, גדולה.

אכתוב לך מה שיש באמתחתי בזה. אלא שצריך לדעת לתרגם זאת למושגים של השואל.

אנו יודעים ש"מלאכת מחשבת אסרה תורה".
יום השבת ניתן לנו (בין השאר, אך זו המטרה הראשית) כדי להנציח בלבנו את הידיעה שה' ברא את העולם בששה ימים ונח בשביעי.
האופן שבו אנו מבטאים זאת הוא על ידי ההימנעות ממלאכה.

מלאכה מוגדרת בתור פעולה אנושית שגורמת לשינוי משמעותי בעולם. (אין ברירה אלא להבין זאת אינטואיטיבית. והערת שולים: במקום אחר בפורום הקשיתי שכלל זה אינו עולה בקנה אחד עם איסור שטיפת כלים).

אולם, להלכה, לכל הלכה, יש שני פנים. טעם ההלכה וצורתה הפורמלית. והדברים ניתנו כך בכוונה תחילה (ולרמב"ם למעשה גם אי אפשר היה ליתנם אחרת). העובדה שלכל הלכה יש צורה פורמלית אומרת שמי שחורג מהמסגרת הפורמלית כבר לא עשה איסור מהתורה. (אפשר שהוא נבל ברשות התורה, ואפשר, כפי ששמעתי ואיני זוכר בשם מי, שכך ניתנה תורה מראש כדי שיהיה מקום לחכמים להתיר לפי הצורך).

לכן, מעשה בידים אסור, וגרמא מותר (יש מחלוקת הב"י והרמ"א בגדרי גרמא האסורים והמותרים).

עכשו צריך כמובן לבאר מהו מעשה בידים ומהו גרמא.

אחד הדברים שמאפיינים מעשה בידים הוא שהתוצאה כרוכה אחרי הסיבה, מעשה האדם, בזמן ובמקום. לעומת זאת, עשיית מעשה אנושי שתוצאתו תחול אחרי זמן או במרחק גיאוגרפי מנתקת את הקשר בין המעשה לתוצאה. יתכן שעדיין נחשיב את האדם כאחראי, אבל יתכן גם שזה לא ייחשב לנו כמעשה בידים, או על כל פנים לא כמעשה האסור בשבת.

יש כאן מקום עיון רב. האם מעשה בידים נחשב דווקא מה שקורה בסמיכות זמן ומקום מפני שזו ההסתכלות האנושית הנעוצה בפסיכולוגיה האנושית, ולכן, כדברי הרב סולוביצ'יק המובאים ב"קרב בלימה", הגדרה זו מעוגנת בהנחות יסוד אונטולוגיות ואפיסטמולוגיות, או שזה ענין תרבותי? כלומר, ככל שאנו רגילים יותר למעשים שהקשר בין הסיבה לתוצאה רחוק יותר, האם הגדרתנו האינטואיטיבית וממילא תפיסת ההלכה משתנה?

דוגמא לדבר:
נסתכל לרגע באותם מכשירי "גרמא". לא אבוא כאן לבארם. אך ההיתר הוא מפני שיש כאן, בתוך המכשיר, שרשרת סיבות שאינה ישירה, ולכן אינה נאסרת.
אך האוסר עשוי לטעון שיש כאן "קופסה שחורה", שרשרת הסיבות אינה מוכרת לי, ובעיני מה שקרה הוא שלחצתי על כפתור וקיבלתי תוצאה. זה שקופסה זו פועלת מכוח מנגנונים שונים מאשר, למשל, הדלקת אור בכפתור רגיל ביום חול, אינה ידועה לי ואינה משנה.
מחלוקת זו עשויה להיות מדאורייתא.

***

לענין השאלה עצמה.
אם מדובר בהפעלת מכשיר באמצעות שעון שבת, שסוגר את המעגל ומפעיל את המכשיר בשבת מעצמו, והשעון נערך מיום חול - יש להבין שהמעשה נעשה בעצם מערב שבת.
ואם כן, לא זה מה שנאסר מהתורה ופשוט.

יתכן שהשואל מקשה בגלל שיש לו אינטואיציה לא מתורגמת למילים שהדבר צריך להיות אסור, ויתכן שהוא רוצה לטעון שהכלי מחליף כאן את האדם. ואז יש לבאר לו שזו אכן שיטת בית שמאי, שיש שביתת כלים (ויש מי שאומר שהם אומרים זאת מדאורייתא). אבל אין אנו פוסקים כן. בגלל שדי לנו באיסור מלאכה באופן הרגיל כדי לקיים את תכלית השבת, ולהפך, נותן התורה לא רצה לכבול אותנו כל כך, והשאיר את המסגרת הפורמלית כפי שנתבארה ורק כך.

לעומת זאת, אם השאלה היא אם מותר לעשות פעולה בשעון בשבת כך שהתוצאה של הסטת המתגים בשעון תביא לשינוי מצב בשבת - זו כבר שאלה אחרת. למעשה, גם זה לא איסור תורה, אבל ברור אינטואיטיבית שיש כאן משהו חמור יותר. בכל זאת, כיון שגם כאן אין קשר ישיר, אין כאן איסור תורה.
ואם השואל ישאל שוב מדוע התורה לא אסרה זאת, יש לחזור לנקודה הראשונה, של ההלכה, טעמיה וצורתה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יש להעיר בענין זה צד בעייתי. מצד אחד, אנו מדליקים הנר או המזגן עם שעון שבת, אולם מצד שני אין אנו מבשלים בשעון שבת. מה ההבדל?

והענין אינו פשוט כלל.

מסתברא,

המתבשל אין אדם מסיח דעתו ממנו שלכן הגזירות הנוספות לגבי בישול בפרק כירה, להן מודים ב"ה לב"ש.

ואיה"נ באופן המותר בפ' כירה יותר גם שעון שבת.

וטו, מסתברא וכולם

כל הגזירות שם הן בליל שבת, כי אדם ממהר לסעודתו קודם שיכבה הנר. האם נקיש מהן לחובה לגזור בבישול על ידי שעון כל השבת?

וכמדומה לי שכן נוהגים, להשאיר, למשל, את האוכל בתוך התנור שמתחיל לפעול, נניח, רק באמצע השבת.

דיון מקיף במקורות המצויים - והם מעטים - בשאלה זו מופיע בספרו האחרון של ד"ר זאב לב על החשמל בהלכה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הענין נדון בארוכה בספר חזו"א, ודימה זאת לבישול ע"י קוף, ודן בזה לכאן ולכאן, איני זוכר כעת כל הענין.

אבל ודאי היינו חזרה בתחילה שאסרו, (וכמדו' שכ"כ החזו"א) וחמור משהיה יעו"ש.

מימוני

ווטו כיון מסתמא לגזירות שהיה וחזרה ולא לשאר הגזירות וכנ"ל.

ומה עם האיסור לגזוז צפרניים ביום רביעי (או חמישי?), כדי שלא יצמח בשבת?