האם הדת מביאה אושר? \ מחקר על הבודהיסטי

כדי לצנן את האוירה המתלהטת אספר סיפור: מעשה במלמד עני שאמר לו הייתי רוטשילד הייתי עשיר ממנו. שאלוהו הכיצד? ענה: היה לי גם את הונו של רוטשילד וגם את שכר הלימוד!

מיכי
השאלה באלו רמות.
מי שחלילה בחרפת רעב וודאי ישמח למשכורת טובה יותר
אב לילדים יתכן וישמח לאפשרות לרכוש להם דירה
האם זה נכון גם במליארד העשירי?
דא עקא - שאלמלא המשוגעים האלו ששמחים במליארד העשירי העולם היה מקרטע.

בעל, אני לא חושב שבאיזושהי רמה תוספת כסף אמורה להוליך לפחות אושר, כשקובעים את שאר הפרמטרים. כפי שהם כעת (כלומר מדובר בהתקדמות על אינטליגנציותרמה).
בכל אופן, אני דיברתי על האדם הסביר, כמוני וכמוך. פשוט עיצבנו אותי הסיסמאות של אנשים שאין להם עניין בכסף, וטוב להם להסתפק באינטלקט. זוהי נחמתו של החסר. משום מה הם מעמידים את זה מול זה, כאילו שאם מישהו הופך להיות עשיר כרוטשילד הוא אוטומטית הופך להיות אידיוט, או לפחות סתם מיטפש. אז כנגד הדמגוגיות הצדקניות הללו כתבתי את המילה הבודדת שליהטה פתאום את הגחלים העוממות.

מיכי
מוכן להודות בקול רם -אילו היו מכפילים לי את המשכורת, לא הייתי מתלונן.

כמו שנדב אמר, אנחנו עדיין לא רואים את כל גולי קובה וארה"ב עוברים בסירות חשאיות לקוסטה ריקה ווייטנאם. גם מרקס (השני) עדיין לא נצפה על סירה כזו.

מיכי

אני לא כ"כ מבין אותך, אם היתה לך ברירה כרגע לבחור בעושרו של רוטשילד אבל גם בהשכלתו או להישאר במצבך הנוכחי וכמובן בהשכלתך ובהתענינותך השכילתית. במה היית בוחר?!

אם ניחשתי נכון , אז אתה מאושר כיום הרבה יותר מעשירים בממון וממוצעים בדעת.

מדוע לא תראה את עשירי הדעת כ"עשירים" האמיתיים. ואת עשירי הממון כעשירים בדבר שולי?!
נדמה לי שהערצת העושר היא ירושה לנו מנחלת העבר. בה העשירים היו אדונים והשאר היו נתונים לחסדיהם. לא כן במצב השורר כיום גם אין לאדם הממוצע את כל תאוותו בידו, מ"מ עדיף עושר ויתרון אינטלקטואלי על עושר ויתרון כלכלי.

אני לא בטוח שאם תעשה כיום סקר בין עשירים ממוניים [ברי הבנה] האם הם מעדיפים עושר ממוני על עושר רוחני, מסקנותיהם יהיו עושר פיננסי.

יוחנן,
אני מרוצה ב"ה ממה שיש לי. כתבתי שאם מתקדמים על ציר שכל שאר הדברים נותרים קבועים ורק מוסיפים ממון אז נעשים יותר מאושרים בהגדרה. אז למה לא להביע רצון כזה? בה במידה, אם אוכל להישאר במצבי הכלכלי ולהתקדם אינטלקטואלית זה היה רצוי בעיניי לא פחות. מה לא ברור כאן?

אם מציבים בפניי את השאלה ההיפותטית מה אני מעדיף בין שתי אפשרויות: א. להיות רוטשילד. ב. להיות אני. התשובה לכך היא שהשאלה כלל אינה מוגדרת. שכן מיהו ה'אני' שצריך לענות עליה? הרי אם אהיה רוטשילד זה לא יהיה אני.

לכן ניתן להגדיר את השאלה רק באופן הבא: האם אעדיף להיות אני עם ממונו של רוטשילד, או אני בלי ממונו של רוטשילד. ועל כך תשובתי היא שאני מעדיף באופן קטגורי את א. ומי שעונה אחרת אינו מבין מה הוא שח.
ואולי אם תרצה תוכל לשאול האם רוטשילד היה מעדיף להיות הוא עם האינטליגנציה שלי, או הוא עם האינטליגנציה שלו. אני לא יודע מה הוא יענה, ואני גם לא יודע מה היתה האינטליגנציה שלו. לכן אני לא רואה מה אני אמור לעשות עם השאלה הזאת.

שנאמר: "ואם אני אינני אני אז מי אני בכלל?"

נדמה לי שאתה קצת טועה בהגדרת ה"אני".

גם ה"אני" שלך כיום וגם ה"אני" שלך לו היית רוטשילד. יכולים לחשב את העדפתם ביחס של אינלקטואל מול עשירות.

 וככך  נראה לי שבמצב המעמדות של תקופתינו כל "אני" בר הבנה, היה מעדיף שהוא יהיה "אני מיכי" מאשר "אני רוטשילד".

..."וכשאני לעצמי מה "אני"...

שבת שלום.