האם יש הוכחה שאי אפשר לערער עליה?
יש כמה הוכחות שניתנו למציאות האלקים. אבל, כפי שהראה קאנט, על כולן ניתן לערער. יותר מכך, לא ברור מה הן מוכיחות. אולי את קיומו של כוח עליון, בורא או לכל הפחות משליט סדר וכיוון, אבל לא כוח שמגלה ענין בפרט, או מבטיח שכר ועונש ועולם הבא. ובוודאי שאי אפשר לספק הוכחה בצעדים לוגיים, מהנחות יסוד אבידנטיות (=ברורות מאליהן) על פי כללי הסק, נוסח אוקלידס, שפינוזה ודקרט, למתן תורה מסיני.
אולי יש להסתפק בפחות.
ההוכחה של ריה"ל מבוססת על ידע היסטורי. היא אכן מוכיחה בדיוק מה שאתה מבקש. לא רק את קיום האלקים, אלא את מציאות הא' שהוציא את עם ישראל ממצרים (כדיוקו של החבר בשיחתו הראשונה עם מלך כוזר - וכפי שאמר אדמו"ר כלשהו: למה ה' הזכיר שהוציא אותנו ממצרים בעשרת הדברות, כדי לומר: אני ה' אלקיך, קרא אלי ואוציא אותך מהבוץ).
אולם ההוכחה ההיסטורית הזו שוב אינה יכולה לעמוד באופן מוצק. משלוש סיבות.
א. בימי ריה"ל, סיפור מתן תורה בסיני היה מקובל כאמת היסטורית על רוב העולם. היו יוצאי דופן, אבל הם נחשבו כאלו שיכולים גם לפקפק בכך שהשמש תזרח מחר בבוקר, עקשנים להכעיס. בקיצור: אפיקורסים, בעיני כל הדתות הממוסדות. ואילו מאז ימי שפינוזה, מאז החוצפה שלו לקבוע כי מה ששכלו שולל לא יתכן, כבר אי אפשר להאמין בנס בלי הוכחות ישירות, וגם אז בקושי.
ב. מאז ביקורת המקרא, האמון הטבעי והפשוט בסיפורי החמוש התרועע.
ג. בעינינו אנו רואים שהתקשורת מסוגלת לשכנע בני אדם בשקרים נוראים. האם לא מכחישים את השואה? אז אולי הצליחו בצורה כלשהי למכור את רעיון מתן תורה?
ואולי יש להסתפק בפחות?
אני עדיין סבור שהדגם שהציע ריה"ל נכון ביסודו. קשה להציע דרך תחליפית להתפשטות האמונה במעמד הר סיני אלא מתוך ההסבר המפתיע שכך באמת היה.
ומצד שני - בעולם שבו עם ישראל נגרף להאמין בניסי ח"י רוטל (קיים שנתיים), בהילולות של מירון (קיים כמה מאות שנים), בקדמות הזוהר (500 שנה) - איך נוכל לומר שעמנו תמיד היה חכם ונבון ולא האמין בשטויות?
אז אולי להסתפק בעוד פחות?
אולי צריך בכלל לוותר על החיפוש אחרי מתמטיזציה של הדת? אולי לא צריך לחפש הוכחות "לוגיות"? אולי עדיף ללמוד את המסורת, להתרשם מהטוהר והמקדושה, מהיושר והאמת, מהמצווה והחוויה, בחינת "טעמו וראו כי טוב ה'", לחוות כי "קרוב ה' לכל קוראיו".
זה לא ניתן לתירגום למסכת לוגית מפוארת? מי אומר שזה תנאי הכרחי לאמונה, לשמירת מצוות, להתקרבות אל ה'?
ובעקבות ר' נחמן: מי אומר שהדרך אל ה' צריכה להיות באמצעות השגה פילוסופית נטולת ספקות? אולי הדרך היא דווקא התלבטויות, קשיים, נפילות ועליות, בחינת שבע יפול צדיק וקם?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|