|
|
| נשלח ב-7/7/2004 08:55 |
 |
| |
תודה לקוני ששלח לי את שלהלן, [אלא שלא ידע את האשכול המתאים].
קונילמל7:
שלום ווטו...
הרמב"ם בפרק ח' מהלכות יסודי התורה הלכה ב' מחלק בין אלה שהיו במעמד הר סיני לאלה ששומעים מנביא מאוחר (ולצורך הענין אין המסורת טובה מנביא מאוחר).
את אלה שהיו במעמד, הוא משווה לשני עדים שראו דבר ביחד. הם לא צריכים אות (או עדות אחרת) על כך שראו את שראו. ואילו השומעים מנביא מאוחר (וכן ממסורת) משווה הרמב"ם שזו מצוה כמו המצוה לחתוך על פי שני עדים ואע"פ שאיננו יודעים אם אמת או שקר העידו.
היוצא מזה שחסרה דרגת האמונה במסירה ובפרט כשיש בה בעיות, לעומת דרגת האמונה מידיעה עצמית על השמים שבתורה וכדבריך
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2004 09:01 |
|
| |
קוני,
ייש"כ ואכן 
כללית, מזמן עומדת לי על קצה האצבעות פתיחת אשכול המבאר מיסודו את ההבדל בין זיהוי ישיר, נקיטת דרך אישית [תפיסת העתיד, עד אחד באיסורים] ונקיטת דרך חברתית [שני עדים וע"א בשבועה], אך לא יצא לי עדיין.
מייציץ ואיד"ג נכנסו לענין תפיסת העתיד שמכוח השלכה, באשכול ששכחתי שמו, אך לא נמשך הדיון לכלל ענין נקיטת הדרך וגם היה בניסוח "מתפלספים מנותקים" [כל' מצו"נ לגבי השפעת הכתבה באשכול אחר של זריח"ע], שלכן תקוותי שנגיע לכך וכן לנושא "גזירת הכתוב" הקרוב לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2004 19:51 |
|
| |
מתענין כתב:
"אין הוכחה לאמיתות התורה, כהוכחת האמת המתגלית בה עצמה"
אולם דברים דומים לאלו שם הכוזרי בפי נציג האיסלאם על הקוראן !
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2004 11:58 |
|
| |
הנה משהו שכתבתי בזמנו בפורום:
הואיל והזכירו כאן לא פעם את "מופת הכוזרי", כלומר הטענה לפיה יש לסמוך על עדות של רבים, הואיל והם לא יכולים לטעות, ולא ימסרו דבר לא נכון לילדיהם וכו', והשתמשו בטענה זו לגבי אמיתות הזוהר וכדומה, אציין כי ליאו שטראוס, שנחשב בצדק לאחד מגדולי חוקרי מחשבת ישראל בדורות האחרונים, מתייחס לנקודה זו בכוזרי.
הוא שואל שאלה מאוד מעניינת שחשוב מאוד לעיין בה. הרי מן המפורסמות שספר הכוזרי הוא ספר של וויכוח בין דת ישראל ובין הפילוסופיה היוונית (כפי שניתן להבין משמו המקורי של הספר בערבית), שאמור להוכיח שהדת היא נכונה ואין שום ממש בטענות הפילוסופים.
אם כן, קשה להבין מדוע ריה"ל לא מפגיש במהלך הדיון את "החבר" שמייצג את דת ישראל ובין הפילוסוף ? כל אחד מהם אמנם מדבר בנפרד עם המלך ומציג לפניו את טענותיו, אבל היינו מצפים לכך שריה"ל יפגיש ביניהם והם יתווכחו עד שבסופו של דבר החבר ינצח את הפילוסוף ויוכיח לו שהוא טועה ?
יתר על כן, החבר מצליח לשכנע דווקא את המלך. דמות זו מוצגת בתחילת הספר כאדם בעל תודעה דתית, הוא מחפש את הדת האמיתית, זוכה להתגלות בחלום וכו'. במילים אחרות, מדובר על דמות שמלכחילה קל מאוד לשכנע אותה ולקרב אותה אל הדת, וזאת בניגוד גמור לדמות הפילוסוף.
מה התשובה לכך ? שטראוס כותב שלמעשה בניגוד למה שרגילים לחשוב על ריה"ל, הוא לא היה אדם כה תמים שחשב שקל לגבור על טענות הפילוסופים. הוא ידע היטב שלאמיתו של דבר הטענות וההוכחות שהוא מביא בספרו לא יוכלו לעולם לשכנע פילוסוף אמיתי בעל חוש ביקורתי. הם יכולים לעזור רק לאדם שמלכחילה הינו בעל תודעה דתית, כגון דמות המלך בסיפור, אולם לגבי פילוסוף אמיתי "הם לא מחזיקים מים".
לפיכך כאמור ההחבר והפילוסוף לעולם לא נפגשים ומתכווחים בספר. זהו למעשה רמז חשוב מאוד שריה"ל רוצה לרמוז לנו בין השורות. כמובן שפרשנות זאת רחוקה מאוד ממה שאנו רגילים לחשוב על ריה"ל ועל הכוזרי, אבל לדעתי מדובר על טענה חזקה מאוד.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 08/07/2004 12:11:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2010 06:09 |
|
| |
ווטו
אני רואה שאתה מקדם בכל מקום את רעיון "שמים בתורה"... כמו כן אתה מציין את האבן עזרא שאי אפשר לקבל תורה המכחישה שיקול הדעת..
ובכן לסקול מחלל שבת, זה הכחשת שיקול לדעת. כמו כן כל מערכת השפיטה בתורה היא סותרת שיקול הדעת עכ"פ של אנשים כהיום..
חוץ מכך, מדוע לא אמצא "שמים בתורה" בקוראן ?
ראיתי גם שמיימוני מערער על האפשרות להוכיח את התורה ... האם בכדי לסקול בני אדם אינכם רוצים "הוכחה" מוחלטת ??????? בלתי הגיוני לסקל אדם על סמך אינטואיצית "שמים בתרה"..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2010 06:19 |
|
| |
לתשומת לבך, "שמיים בתורה" הוא ההפך הגמור מאינטואיציה. ראה המאמר על יסודו במו"נ שציין הח"מ באשכול על מעמד הר סיני.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2010 06:41 |
|
| |
עד שאשזוף את המאמר הזה.. משיח יבוא
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2011 21:48 |
|
| |
בהקדמת המשניות לרמב"ם (עמ' מז מהדורת הרב שילת) כתב דברים דומים מאוד לכוזרי
הנוסח בפרויקט השו"ת (התרגום שבש"ס וילנא):
כאשר השלים כל מה שהדיינים צריכים לו התחיל אבות. ועשה כן לשתי סבות, האחת, כדי להודיעך אמתות המסורת והקבלה שהיא אמת, חבורה מפני חבורה (והרב שילת תרגם, וקבלוה רבים מרבים)
בהשך שם מנמק הרמב"ם שצריך לכבד את האיש החכם, לפי שהקבלה הגיע אליו וע"ז נאמר שמשון בדורו כשמואל בדורו.
אני הבנתי את המאמר ששמשון (או יפתח בגירסתנו) אינו ברמה של שמואל, רק צריך לקבל את דבריו כי אין לך אלא דיין שבימיך, ואילו כאן כותב הרמב"ם שהוא נושא הקבלה וממנה היא עברה (ושמואל הלא היה אחרי שמשון) ואם כן מדוע שמשון אינו כשמואל?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2011 22:11 |
|
| |
הנחת יסוד של הכוזרי וההולכים בדרכו שהקבלה היא צינור אמין שניתן לסמוך שמה שנכנס בצד אחד של הצינור הוא שיוצא בצד השני.
נתבונן בדוגמא הידועה לכולם, מסורת ההגיה של השפה העברית. ההגיה יכולה לעבור מאב לבן או מרב לתלמיד ואינה יכולה לעבור דרך ספרים או מדיות אחרות, במיוחד כאשר אין אפשרות הקלטה או סימונים פונטיים מקובלים. בוודאי על צורת הגייה של אותיות, ניתן לטעון שאין אדם משקר לבנו. והנה עינינו הרואות ואוזנינו השומעות שיש מסורות הגייה שונות בקרב עדות ישראל, לעתים שונות מאוד. על חלק מהמסורות ניתן להניח ברמה סבירה של וודאות שנפלו בהם שיבושים (העלמות הגרוניות בהברה האשכנזית).
אם נסיק מדוגמא זו למקרים אחרים נוכל ללמוד עד מסורת יכולה להשתנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2011 00:04 |
|
| |
האמנם הכוזרי [והרמב"ם] מתכחש לבעיית "הטלפון השבור"?
כנראה שלא זו הנחת היסוד של ראייתו. אלא אם כן תתרץ שבכללות לא נופלים שיבושים רק בפרטים.
יש לעיין בפנים היטב, אבל כמדומה לי שלא צריכים להגיע להנחת יסוד זו בכדי לאמת את גישת הכוזרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2011 00:18 |
|
| |
האם טיעון הכוזרי הוא
אבסולוטי (ניתן להוכיח את היהדות הרבנית מול כל השערת אפס כלשהי)
או
יחסי (מבין שלושת הדתות המונותיאסטיות [ואולי גם זרמים אחרים ביהדות שהיו בזמנו] היא הסבירה ביותר, אך לא בהכרח מול חוסר דת או דתות אחרות, וכמו שהזכירו כאן שהוא לא תיאר ויכוח לוגי עם הפילוסוף)
?
אם מדובר בטיעון יחסי, אין מקום לשאלת בעלבעמיו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2011 00:43 |
|
| |
יהי
מה הגבול בין כללי לפרטי?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2011 00:44 |
|
| |
מתנה
בריה"ל איני זוכר כעת, אבל דווקא הרמב"ם בהלכות יסודי תורה, פרק ח, מתיחס למעמד הר סיני בצורה מוחלטת
|
|
|
|
|
