|
|
| נשלח ב-7/5/2007 00:06 |
 |
| |
ירוחם
במחילה, היזהר בדבריך על רשב"י (ל"ג בעומר!  ) במיוחד בסוגיה שכפי הנראה לא עיינת בה כנדרש.
דברי רשב"י הם רק על טומאת אהל אך גוי מטמא במגע ובמשא זה מפורש בסוגיה ביבמות וברמב"ם שהבאתי ובטומאות אלו נטמאו במלחמת מדין והיא גופא הוכחת הרמב"ם.
מכך תבין גם שפירושך למרות שתוכנו מוסכם עלי לא יסביר את מה שהערתי בהודעה הקודמת לגבי טומאת מגע שגם בה נזכר אדם ובכל זאת גוי מטמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 10:55 |
|
| |
ולדעתי, דעת תם, גם הצלת חתול או כבש היא מצווה המצדיקה לגמרי חילול שבת,
לא כל שכן גוי או חילוני או כל אדם באשר הוא.
החיים קודמים לכל. ואם מישהו פה חושב שהוא כבר הגיע ונמצא במקום שיש לו בחינה וידיעה ושיקול דעת לגבי אילו חיים שווים יותר ואיזה לא ומסיק שיש לו רשות לקבוע מי לחיים ומי לא -
הריהו אדם הלוקח לעצמו תפקיד של אלהים וחטאו גדול מאד.
איננו יודעים ואין זה מתפקידנו. לאלהים אשר לאלהים, לאדם אשר לאדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 17:17 |
|
| |
מבקר לעיתים
תבקר לעיתים קרובות יותר אכן עסקתי בסוגיה אחרת, ומודה ועוזב. זה היה לעג בעומר
נזיר דף סא:צא עובד כוכבים שאין לו טומאה. מנלן דלית להו טומאה? דאמר קרא: +במדבר יט+ ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, במי שיש לו קהל, יצא זה שאין לו קהל. ממאי? דלמא כרת הוא דלא מיחייב, אבל איטמויי מיטמו! אמר קרא: +במדבר יט+ והזה הטהור על הטמא, כל שיש לו טהרה יש לו טומאה, וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה. ואימא: טהרה הוא דלא הויא ליה, טומאה הויא ליה! א"ק: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא. רב אחא בר יעקב אמר: שאני הכא, דא"ק: +ויקרא כה+ והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, כל שיש לו נחלה יש לו טומאה, וכל שאין לו נחלה אין לו טומאה.
את כל הלימוד שנוכרי אינוי מטמא באוהל, לומדים מזה שבפרשה לא נאמר אהל.
נו זה נקרא לצאת בצורה אלגנטית.
מעניין לעניין באותו עניין, איך יכולה להיות ההלכה כי ימולו ילד תוך יומים מהלידה? ואיין לחכות שמונה ימים
צא עובד כוכבים שאיןלו טומאה. מנלן דלית להו טומאה? דאמר קרא: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, במי שיש לו קהל, יצא זה שאין לו קהל. ממאי? דלמא כרת הוא דלא מיחייב, אבל איטמויי מיטמו! אמר קרא: והזה הטהור על הטמא, כל שיש לו טהרה יש לו טומאה, וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה. ואימא: טהרה הוא דלא הויא ליה, טומאה הויא ליה! א"ק: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא. רב אחא בר יעקב אמר: שאני הכא, דא"ק: והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, כל שיש לו נחלה יש לו טומאה, וכל שאין לו נחלה אין לו טומאה. את כל הלימוד שנוכרי אינוי מטמא באוהל, לומדים מזה שבפרשה לא נאמר אהל. נו זה נקרא לצאת בצורה אלגנטית.מעניין לעניין באותו עניין, איך יכולה להיות ההלכה כי ימולו ילד תוך יומים מהלידה? ואיין לחכות שמונה ימים
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 22:57 |
|
| |
ירוחם
כנראה שזה תורי לא לרדת לסוף דעתך. אשמח אם תסדר את הודעתך. הסוגיה בנזיר עוסקת בשאלה האם גוי חי נטמא ולא באיזה דרכיםהוא מטמא במותו , אתה מנסה להוכיח משםמשהו או להסביר מה גרם לטעות הקודמת?
מלחמת מדין אינה מקור הלימוד שגוי לא מטמא באהל אלא הפירוש המקובל מסיני. זהו רק נסיון של הרמב"ם לחזק את הפירוש על דרך הפשט ואכן ראיה גמורה אין משם.
לגבי מילה אתה שואל לגבי עבד מקנת כסף? סוגיה אחרת? ברמת הפשט? ברמת הפרשנות ההלכתית?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 23:10 |
|
| |
מבקר.
הרמב"ם מסביר כי היות ובמלחמת מדין אין איזכור לאוהל, מכאן הו קובע כי באוהל הם לא מטמאים
זה אמנם הרמב"ם, אבל הסברו אינו מניח את דעתי, ובעיני זו הברגה.
אני בטוח שאתה לא מסכים איתי, אני מסכים שלא תסכים.
בענין הפרוש שזה הפרוש המקובל מסיני, עדיין קביע זו צריכה הוכחה, יותר מאמירה.
השאלה בענין הילד שיש למול אותו לאחר שלשה ימים. כפשוטו, לא עבד, לא מקנה כסף, אני לא מבין את הנפקות של הדברים האלה לשאלה.
השאלה היא פשוטה
יש למול ילד לפי ההלכה לאחר שלשה ימים ולא לחכות לשמונה ימים כמקובל.
הרמז , התשובה בדברים שנכתבו כאן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 00:16 |
|
| |
לאיזו הוכחה אתה מצפה לגבי העובדה שזה פירוש מקובל ממשה? הקלטה?
בפשטות, עפ"י הבנת הרמב"ם אם ישנו פסוק כגון "אדם כי ימות באהל" הרי ביאור בסיסי לגבי מיהו נושא הפסוק האם הוא רק יהודי או גם גוי חייב להימסר כפרשנות מקובלת ממשה כשם שלשיטתו חייב להימסר ביאור מהו המושא של מצוות לקיחת פרי עץ הדר אלא שחכמים לפעמים מנסים להביא ראיות לפירוש באפני היקש שונים וכך הבין הרמב"ם את דעת רשב"י.
אני מרים ידים  לגבי החידה על מילת הילד לפני שמונה ימים. אם אתה רוצה לשאול משהו שאל בפירוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 10:39 |
|
| |
מבקר
בתורה מוזכרת מאות פעמים המילה אדם, וכמעט רוב הפעמים אי אפשר לפרש את המילה אדם ליהודי. אי לכך, הרוצה לקבוע פירוש שונה ממה שכתוב בתורה, עליו ההוכחה. לא כל דרש פילוסופי יפה, אפשר להפוך להלכה. ושיחול עליה הלכה למשה מסיני. כך סתם בלי כל סיבה. מה עוד שכאמור זה מנוגד לפרשנות של המילה אדם כפי פרושו בתורה.
השאלה שלי היתה שאלה פשוטה, בהקשר לנושא שעסקנו בה.
שבת דף קלה. אמר רבי אסי: כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה - אין נימול לשמנה, שנאמר +ויקרא יב+ אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
לגבי מקנה כסף ושפחה ראיתי שאתה אכן נכון ציינת ואני לא שמתי את ליבי נכון, ואתך הסליחה.
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 08/05/2007 11:13:46
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 12:44 |
|
| |
ירוחם
לגבי הדיון של טומאת אהל נראה לי שמיצינו, ניפרד כנראה ללא הסכמה.
לגבי מילה, אני לצערי עדין לא מבין באיזה מישור אתה מתקשה להבין את ההלכה שבמקרים מסויימים אכן מלים ילד בגיל פחות משמונה ימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 13:13 |
|
| |
בגלל ההתיחסותה של ההלכה אל הגויה. ככזאת שאינה מקבלת טומאה.
ר"ל התהליכים הטבעים שגורמות לאשה יהודיה להיות טמאה, לא עובדים על הגויה,
ומה אתה בתור אדם נאור לומד מזה? או דה הומניזציה של הגוי, כי הרי גם כמת באהל הוא לא מטמא את הנכנס לאהל, למה הוא לא אדם? (למרות מה שכתוב בתורה)
או שאנחנו עליונים. במובן רוחני?! אבל כאן מדברים על טומאה שאין דבר פחות רוחני ממנו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 14:26 |
|
| |
ירוחם
על הצד שטומאה היא דין ולא מציאות הדברים פשוטים. טומאה פירושה מצב של ריחוק דיני מהמקדש וקודשיו ואין שום איסור או בעיה להיטמא למי שאינו נכנס למקדש או אוכל תרומה למשל. לכן, אין כאן שום דה הומניזציה של הגוי כי ממילא הוא מורחק מדברים אלו (כי אינו יהודי ולא כי אינו אדם) ואין שום משמעות של החלת טומאה עליו.
בכל מקרה וללא תלות בשאלת הדין או מציאות ההבנה הפשוטה היא שטמאים וטהורים הם תת קבוצות תחת המין "עם ישראל" שהתחדשו במתן תורה (שרה אימנו לצורך העניין גם לא הייתה טמאת לידה על אף "אנושיותה" המובנית מאליה) וגוי הוא מין אחר שאינו מקבל טומאה לא בגלל חוסר אנושיותו אלא בגלל חוסר ישראליותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2007 10:16 |
|
| |
יש את דעת המאירי ש"האומות הגדורות בגדרי הדתות דינם כישראל" (בענייני ממון ודיני נפשות). גדורים בגדרי הדתות זה לא קריטריון ברור אבל יתכן שהכוונה לכל אומה שיש לה חוקים צודקים, גם אם הם לא דתיים או אפילו אם הם עובדי ע"ז.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2007 10:57 |
|
| |
סנשו,
עיין בספרו של יעקב כץ (בין יהודים לגויים, כמדומני) שהאריך בדעת המאירי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2007 20:52 |
|
| |
שאלה לרבותינו שבפורום:
מה הדין בישראל הרודף אחר בן נח להורגו: האם מותר לישראלי או בן נח להציל בנפשו, האם מותר לבן נח עצמו להתגונן? כמובן מדובר בבן נח כשר שמעלין אותו מהבור.
(לפי הגמ' בפרק ארבע מיתות יש דין רודף בין בני נח ובין עצמם).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2007 22:01 |
|
| |
עי' מנ"ח ריש מ' ת"ר דלא, ואכתי יל"ד אי שרי להצילו בא' מאבריו (וצ"ע אי תליא בפלוגתא אי הריגת ב"נ דאו'), ומיהו ב"נ גופי' פשיטא דא"א לדונו אי נהפך עליו והרגו.
|
|
|
|
|
