|
|
| נשלח ב-1/6/2003 10:37 |
|
| |
ליטאים, חסידים ועבודה - הבדלי השקפה ?
קישרתי ב"חדרי חרדים" אל מאמר מקיף על חרדים ועבודה באמריקה. מאמר שרלוונטי במיוחד בתקופה הזו:
http://www.fips.org.il/articles/4-5.pdf
מה שמעניין אותי הוא ההבדל הברור בין ליטאים וחסידים. הליטאים מחמירים בהארכת לימודי התורה ומקילים בנכונות להשכלה אקדמית. החסידים יוצאים לעבודה מהר, אך מסרבים ללכת למכללה.
האם יש להבדל הזה שורשים אידיאולוגיים בהשקפה החסידית והליטאית ?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2003 10:49 |
|
| |
בספרו הראשון והמפורסם ביותר, "קיום בסוד הצמצום", הראה מרדכי רוטנברג (פרופסור לפסיכולוגיה ובמקרה של הספר - סוציולוגיה) כי הגישה החסידית, כפי שניתן לכנותה, מתירה מרווח רחב של תגיות מעמדיות. החסיד מכיר ביותר מדרך אחת להערכה עצמית. אפשר להיות צדיק, תלמיד חכם. אך אין זה פסול להיות אדם שמתפרנס מיגיע כפיו.
לאחר השואה, בישראל להערכתי בהשפעת החזון איש, בארצות אחרות איני יודע, נבנה דגם של תלמיד חכם ליטאי שאין לו מאומה בעולמו פרט לתורה. הדגם הזה אינו חדש. הוא בנוי, למשל, על "נפש החיים" של ר' חיים מוולוז'ין. אבל בארץ הורחקו בזרוע כל האפשרויות האחרות עבור כל בני הדור הצעיר.
אנקדוטה לדוגמא: לפני עשרות שנים, היות-אברך היה צעד יוצא דופן. מעטים פנו לבית המדרש. הרוב חיפשו פרנסה. אז סיפרו בדיחה, כי אם עולה חרדית גיבנת וצולעת לאוטובוס, יש לקום לכבודה, לפי שהיא בוודאי אשת אברך. אחרת, אשה בריאה לא תרצה לקחת בטלן...
והיום? היום בוגרת סמינר לא תרצה לקחת מישהו שהוא "רק" עובד ולומד. זה חלק מהמערכת החינוכית שלנו.
כמובן, אחרים ייטיבו לעמוד על התפתחות התופעה. אקדמאי, אידך גיסא, ועוד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2003 11:00 |
|
| |
זר"ע,
שתי סיבות בדבר [בהמשך לדברי מיימוני]; אחת לגבי ההנאה מיגיע כפיים ואחת לגבי הלימוד האקדמי.
א. כל ליטאי מחונך לצאת "גדויל" ו"גדויל" הנהנה מיגיע כפיו הרי לאו גדויל הוא אצל ההמון הליטאי. וכפי שהתבטא אחד לעומת גדול הגדולים הגרג"נ "וכי הוא גדויל, הרי הוא עובד והולך בלי כובע וחליפה" עפ"ל!
ואילו אצל החסידים בדרך כלל לעולם לא יהיה גדויל רק הרבי בעצמו.
ב. אעתיק ממש"כ באשכול אחר.
הסיסמא "עד כאן חושבים" שכיחה יותר בחסידויות שם מחנכים הרבה יותר ל"כאלו שאלות לא שואלים". אצל הליטאים נותנים יותר לשאול ושם זה יותר "כאלו תשובות לא משיבים".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2003 11:24 |
|
| |
מיימוני,
בכוונה הבאתי את הקישור למאמר על חרדים באמריקה, כי שם ההסבר הקלאסי והנכון על חובת הגיוס, החזו"א וחברת הלומדים הישראלית, אינו תופס. ובכל מקרה, אין ההסבר הזה מבאר את ההבדל בין ליטאים לחסידים שהזכרתי.
זה נראה כאילו הליטאים מאוהבים בידע, ולכן מוכנים להיות פתוחים יותר אליו - בין אם הוא תורני ובין אם הוא אקדמי, ואילו החסידים דוחים ידע מעמיק - בתלמוד ובאקדמיה - ומעדיפים מלאכה פשוטה.
כתוצאה מכך נוצרים הבדלים מעמדיים המזכירים את ההבדלים שבין שחורים ללבנים. כך לפי המאמר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2003 11:42 |
|
| |
וטו
יש גם את הלבוש המרחיק את החסיד ממעגלי האקדמיה יותר מאשר את הליטאי. אולי התכוונת לכלול זאת בדבריך על "לא שואלים שאלות" שפירושו הסתגרות יתירה!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2003 16:39 |
|
| |
אזורי, אכן 
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2003 22:42 |
|
| |
האידיאולוגיה הליטאית היא שיטתית ושכלתנית יותר באופן יחסי. יחסית לזרמים האחרים מתאפיין הליטאי במודעות אידיאולוגית המונחלת במערכת החינוך שלו כ'השקפה' בענייני אמונות ודעות. כאדם פרטי, הוא מחונך להישגיות על בסיס הערצת האינטלקט, ולכן הוא לא יצא לעבודה של מה בכך ושאינה קשורה לשכלתנות או למעמד חברתי משמעותי.
החוגים החסידיים לעומת זאת, מייצגים יותר את הנורמטיביות החרדית ופחות את העמדה האידיאולוגית. לצד השמרנות במנהגים ובלבוש, הם פתוחים יחסית לחיי המעשה ולחידושי המודרנה, בהסתמכם על הלכידות הקבוצתית כמשמרת את התבדלותם החברתית והתרבותית.
החסיד הצעיר מתחנך שיגיעת כפים היא דבר רצוי, שכן את עיקר מעמדו ואיכותו הרוחנית הוא אמור לשאוב מן הקבוצה.
עד כאן במישור העקרוני, כמובן שיש בזה מדה של הכללה, שכן קיים שוני רב בין קבוצה לקבוצה.
נ.ב.
ערב מיוחד עם כותב המאמר יתקיים בקרוב בירושלים. פרטים אצלי.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|