מדף הספרים החיצוניים

קרל פופר - החברה הפתוחה ואויביה, הוצאת מרכז שלם. השקפתו של קרל פופר על מדעי החברה וההיסטוריציזם. ספר כבד, תרתי משמע. מענינת ביקורתו החריפה על אפלטון. יעניין הן את תלמידי הרב קוק שבפורום והן את הליבוביצ'יסטים.
הטינגטון סמואל - התנגשות בין ציביליזציות, הוצאת מרכז שלם. אין כמעט התיחסות למדינת ישראל, אולם התובנות שבו משמעותיות ביותר למצבנו במזה"ת.
ברויאר מרדכי - הישיבה תבניתה ותולדותיה, הוצאת מרכז זלמן שזר. מחקר מקיף שבעקיפין מתעמת עם הרבה דעות המקובלות בעולם הישיבות.

הספר של משה קרוי שהוזכר פה מומלץ כדי לדעת איך לא להתנהג..
קרוי הוא למיטב זכרוני מחסידיה השוטים של הפשיסטית איין ראנד שחיברה ספרים מושכי לב (מרד הנפילים , כמעיין המתגבר) שהתחבבו על לב הבינוניים שחשו באמצעותם תחושות גדלות מופרכות.

ואם כבר הועלה האשכול העתיק הזה.

אז "עולם חדש מופלא" אלדאוס האכסלי.
מי שקרא את 1984 של ג'ורג ארוול חייב לקרוא גם את זה.

שם הספר: קאנט וחידוש המטאפיסיקה
מחבר: פרופסור ירמיהו יובל.
הוצאה: מוסד ביאליק
שפה: עברית
מתוך העמוד האחורי:

"הבנת קאנט היא היום חלק של הבנתנו את עצמנו. ספר זה בוחן מחדש את הצגת השאלה העיקרית של קאנט - האם תיתכן מטאפיסיקה ביקורתית - ואת יסודות תשובתו. אגב ניתוח דרכי הטיעון של ה'ביקורת', הולכות ונפרשות לפני הקורא סוגיות עיקריות במשנת קאנט.
מקום מיוחד תופסות בספר שאלות מטא-פילוסופיות, הנוגעות לתכנית, למטרה המאחדת, ובעיקר למיתודה של ביקורת התבונה, ולמה שמבדיל בינה לבין המתודות של מדעים אמפיריים ופורמאליים."
------------
העותק שבידי ישן, אולם כמדומני שאפשר להשיג את הספר בחנות דיונון ליד אוניברסיטת תל-אביב.

האזרח_ק

מעניין רוגזך על איין רנד ומוישה קרוי! כנראה שקראת אותם טרם התפתח אצלך חוש הביקורת וחשת מרומה וניזוק.

במקום" 'שהתחבבו על לב הבינוניים', הייתי כותב: 'על לב הנוער האידיאליסטי התמים'.

שני המחברים הללו מגלים למעשה חתירה לאמת ללא פשרות וללא חוסך בעמל מחשבתי. אבל החתירה הצליחה רק חלקית. הם כה התקוממו נגד הסוציאליזם הבוזז וההפכפכי ונגד ההתכחשות למוחלטות, עד שעיקמו את המוט לצד ההפוך בצורה חזקה מדי. (איין רנד היגרה מרוסיה)

לכן אם מדובר בנוער, אני מזדהה בהחלט עם הנזהרים מספרי איין רנד המתעלמת מחולשות העילית האינטלקטואלית ומצדיקה אותה בק"נ טעמים. אבל מי שכבר התפתח אצלו חוש הביקורת ולא הופך ל'חסיד ספר', יכול ללמוד המון על יסודות החשיבה האנושית בתחומי הפילוסופיה, המטאפיזיקה, הסוציולוגיה, הכלכלה, האתיקה ועוד.

אלן גרינשפן, מנהל הבנק הפדראלי המנווט את כלכלת ארה"ב מזה שנים בהצלחה, הוא מתלמידיה המובהקים ואינו מסתיר שאסכולתו הכלכלית מונחית על ידי תורת איין רנד!

הבעיה העיקרית עם משנתם של איין ראנד ומשה קרוי (אם כי הוא לא ממש בליגה שלה) אינה התעלמותם מחולשות העילית האינטלקטואלית, עם זה עוד אפשר לחיות, אלא חוסר הסבלנות שלהם ביחס למה שהם רואים כחולשות, וביחוד כל אלמנט חלש בחברה. חוסר מוחלט של COMPASSION, רחמנות, אם תרצו. האידיאולוגיה היא של חברה ברוטלית וכוחנית, אכזרית אפילו, שבה הכוח הכלכלי יענה את הכל, ושאין בה כל חובה מוסרית לנזקקים מכל סוג שהוא.

לכן, כנראה, הם חביבים על בני הנוער (אף אני בלעתי אותם בשקיקה כשהייתי בגיל המתאים, ואיני מצטערת על כך), שכן מנקודת מבטם העולם הוא מקום פשוט יותר.

ולכן גם , כנראה, איין ראנד היא השראתו של אלן גרינספאן..

כשרואים את החיים בשחור ולבן אחרי גיל 16,
זה בעיה.
כשזה קורה אחרי גיל 22 זה כבר מצריך טיפול.
כשזה קורה אחרי גיל 30 זה כבר אסון של ממש.
זה מה שקרה לאיין ראנד וחסידיה.

בטח ידוע לכולנו, ובפרט לחכמי ורבני הפורום - המבואר בשולחן ערוך הלכות שבת סי' שז [סעיף טז] שאסור לקרוא ספרי "שיחת חולין, ודברי חשק.. וכן ספרי מלחמות.. משום מושב לצים" וכו' - עיין שם, ובמפרשי השולחן ערוך על אתר.

ולכן מובן המופיע בראש האשכול, שמדובר על ספרי בית הכסא!!

ידיעה נוספת שחשוב להוסיף, שבנוגע לספרים שאינם סתם סיפורים - אלא מוגדרים כ"חכמות חיצוניות", המצב אף חמור יותר. וכפי שכותב בספר ה"תניא" [סוף פרק ח]: וכן העוסק בחכמות אומות אומות העולם, בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה - כמ"ש בהלכות תלמוד תורה. ועוד זאת יתרה טומאתה של חכמת האומות עובדי גלולים על טומאת דברים בטלים שאינו מלביש ומטמא רק המדות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל ולא בחי' חב"ד שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות שגם השוטים וע"ה יכולים לדבר כן.. בחכמת האומות עובדי גלולים הוא מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו שנפלו שמה בשבירת הכלים.. אלא א"כ עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה'. או שיודע להתשמש בהן לעבודת ה' או לתורתו, וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן". וראה מה שביאר בהרחבה את אופני ההיתר של הרמב"ם וכו', בספר שערי הלכה ומנהג [אדמו"ר מליובאוויטש – חלק יור"ד עמ' רמו ואילך].

ובנוגע לספרים שהוזכרו בהמלך הדיונים כאן: אני מסכים מאד עם הערכתו של ה"מיימוני" אודות "שלושה בסירה אחת" כספר ביהכ"ס מצויין ושנון, ומסכים לאידך עם השוללים את ספרייה של איין ראנד [למרות שאודה ואבוש שקראתים בנערותי] - וזאת עקב ההשפעה האדירה שיוצרת מחברת זו, אשר עיקר ענינה טיפוח האגואיזם המוחלט, ולהפיכתו למושג לא רק לגיטימי אלא אף רצוי ונכון כשיטת חיים מחוכמת וכו' וכו'. וכמובן שהוא ההיפך הגמור ממה שאנחנו מצווים, כיהודים שמצווים בהמון מצוות שתוכנם ועניינם הוא הנתינה לזולת, וההכרה האמיתית שחלקו של הזולת נמצא אצלנו על מנת להעבירו אליו וכו'. והרי אחד מג' העמודים שהעולם עומד עליהם הוא גמילות חסדים.
וכאמור, אילו היו ספרים משעשעים ומרתקים ותו לא, החרשתי. אבל דוקא עקב ההשפעה שנוצרת במהלך קריאת ספריה, שכידוע הם גדולים מאד [בפרט מרד הנפילים, אבל גם כמעיין המתגבר וכו'] ומושכים -ובסופו של דבר אכן קמים מהספר בהרגשה משונה, שמקננת בקורא, שכנראה יש מן ההגיון בדבריה, רח"ל.

וה' הטוב יכפר בעדינו - ולפחות מעתה ואליך נשקיע עצמינו בדברים טובים ומועילם כל הימים.

תוקן על ידי - ידענוביץ - 16/11/2003 17:27:51

ידענוביץ,
מה שאתה קורה חכמות חיצוניות הרמב"ם קרה מעשה מרכבה.

בנוגע לספריהם של איין ראנד ומשה קרוי, נראה לי שצודקים מאד השוללים. נראה לי שאין דבר רחוק יותר ממחשבת היהדות, על כל גווניה, מאשר איין ראנד. למשל, אם תעיינו ביחס של אחד מגיבורי "מרד הנפילים" (יצרן הפלדה ששכחתי את שמו) לאימו, תגלו שבעולמה של ראנד אין כלל מקום למצווה כמו כיבוד אב ואם; הגיבור עובר תהליך ארוך עד שהוא מצליח, סוף סוף, להשתחרר מרגשות האשמה שלו ביחס לאימו ולהבין שאין לה זכות לצפות ממנו למאומה - אלא אם כן היא תצדיק זאת. כיוצא בזה, אין מקום בעולם זה אף לא לאחת ממצוות העשה שבין אדם לחברו. מי שקרא את נאומו הארוך של ג'ון גאלט, באותו ספר (שדומני שקוצר משמעותית בתרגום העברי) יודע שראנד חולקת עם קארל מרקס את היחס לדת כאופיום להמונים, וגרוע מזה - כדרך בה מצליחים החלשים להשליט את עצמם על החזקים. אם תרצו, המצליחנים בספריה דומים, במידת מה, ל"על אדם" הניטשיאני, וכמוהו הם משוחררים ממוסר ההמון. לגבי קרוי, המעוניינים יכולים להשיג את ספרו בחנויות ספרים משומשים (לי עצמי יש עותק), ואולי אף כחדש; קחו בחשבון שכמה שנים לאחר כתיבת אותו ספר, הוא כתב ספר שיועד להפריך את כל מה שכתב ב-"חיים ע"פ השכל" - הספר השני נכתב מתוך נקודת מוצא של אמונה באל. גם לקרוי וגם לראנד, אגב, היו סיפורי חיים מעניינים למדי.

ועכשיו להמלצה חיובית: הספרים "צמח אטלס" ו-"מלחמת היצר" מאת סופר יידיש בשם חיים גראדה. הספרים מתארים את מאבקיו החיצוניים, ויותר מזה - הפנימיים של תלמיד חכם, יוצא תנועת המוסר, בליטא של ראשית המאה העשרים; מעבר להיותם מרתקים מבחינת הסיפור עצמו, הם גם נותנים תמונה מעניינת ומאלפת של החיים היהודיים שם. הספרים יצאו בהוצאת "עם עובד", ואין להשיגם כחדשים, אך בדרך כלל אין בעיה למצאם בחנויות המשומשים (בירושלים, לפחות). ספר נוסף של אותו מחבר הוא "העגונה", אך טרם קראתי אותו ואיני יכול לחוות דעה. ביידיש קיימים עוד ספרים רבים, אלא שלצערי אינני דובר "מאמע-לושן"...

בוגי ,

מה שמעצבן בדברי איין ראנד, אמור לעצבן גם ביהדות. כיהדות, היא [ציטוט מרוני] "מרתיעה את הפלורליזם החושש ממחויבות להיגיון"!

הלא כן ר' אז"ק?

וטו ואריק123

ידענוביץ, כלך אצל שאלות הלכתיות!

האזרח וגם_וגם, לא משנה מה שקרה לאיין רנד וחסידיה העיוורים. חשוב לראות את שאתה, האזרח, קורא 'השחור והלבן בחיים' או עקרונותיה הראשיים של התודעה, הבלתי מזוייפים.

זה שהיא המשיכה את כתיבתה לכיוון מרדני אישי שלה, מהוה סיבה לזהירות אבל לאמספיק כדי להצדיק שלא ללמוד את העקרונות המוחלטים שהיא מבליטה בצורה עוצמתית ביותר. מבחינה זו היא משמשת שופר להבנה טובה יותר של היהדות.

גםוגם, הזכירו את גראדה שתיאר את החזון איש.

בוגי,
איין ראנד משמשת כשופר של היהדות ???

לא מבין, במחילה

כשופר למה שהיהדות חותרת אליו 'אמת מעל הכל'!

בקשר לקרוי, הוא עבר מרציונליזם מובהק וסיפוק עצמי בתחילת דרכו דרך אמוניות עד מיסטיקה בסוף דרכו.

אין ראנד, לא מטיפה לאגואיזם כמו שהיא מתנגדת לסוציאליזם. הגישה שלה היא יותר תמורה מלאה לתורמים יותר ולא חלוקה שוה של המשאבים.
בכל מקרה היא סופרת גרועה, ואם לקרוא אותה, אין סיבה לקרוא יותר מספר אחד.

המלצות, וספרים שקראתי והותירו בי את חותמם:

הלקסוס ועץ הזית/תום פרידמן ספר שמדבר על כלכלה גלובלית, למרות הנושא, מאוד מענין.

לאחרונה אני מתענין בהסטוריה של בית שני ותחילת הנצרות מאוד נהניתי מהספרים של יוסף קלוזנר: ישו הנוצרי ו- מישו לפאולוס.

ספר תזונה מצויין למי שמתענין בנושא הוא תזונה פרי מחשבה של אילנה זילבר