|
|
| נשלח ב-6/7/2005 12:12 |
 |
| |
[כעלה נידף]
הרעיון הזה של המלצת ספרים עצכ"חית ממש קנה אותי. אבל אני חושש שמכיוון שאני מכירואוהב הרבה ספרים מאז שחר נעורי - אני אתפוס כאן מקום לא פרופורציונלי לכמותי היחסית באוכלוסיה (אחד...). אז החלטתי שכל פעם שתנוח עלי הרוח אמליץ על ספר אחד בקצרה. ואני מקווה שדעת הבריות תהיה נוחה מזה. דרך אגב, אני פתוח לאפשרות של פתיחת אשכולות ייחודיים על ספרים ששווים את זה...
הספר הראשון:
"כעלה נידף" של מילטון סטיינברג (אני חושב).
ויש לי עליו סיפור. אחד מרבותי ישב בספריה אוניברסיטאית אי-שם בארץ, ולידו ישב סטודנט דתי בעל חזות אמריקאית. באיזה שלב ביקש ממנו הבחור שילמד עימו דף גמרא. מן הון להון התפתחה שיחה, והסתבר שהנ"ל גדל במשפחה מתבוללת לגמרי, והחליט לחזור בתשובה ולעלות לארץ. שאל אותו ידידי הרבני מדוע, עקב אשר סיקרן אותו מה הניא בחור כזה שלא היה לו רע בחיים בסך הכל, וככל הנראה לא עבר חויה דתית (ע"ע...) מזעזעת.
אמר לו הבחור שנזדמן לידיו ספר בשם "כעלה נידף" ובעקבות קריאת הספר הבשיל בתוכו תהליך של תשובה.
כמובן שהרב מאד הסתקרן - ולכאשר לאחר כמה ימים היה בספריה וראה את הספר מונח על אחד השולחנות, לקח אותו וקרא אותו. ולאחר זאת, אמר לי הרב, שהוא מאד ממליץ על הספר, שהוא ספר "חזק" מאד (אם כי הוא לא בטח שהוא היה חוזר בתשובה בגללו...). עד כאן הסיפור.
הספר עוסק בחייו של "אחר", ר' אלישע בן אבויה, מלידתו ועד מותו. ומתאר את התקופה ואת מאורעותיה. ועיקר הסיפור הוא ההתלבטות והקריעה הנפשית של נפשו המיוסרת של אלישע. בין זהותו היהודית והאמונה לבין הליכה אצל הגויים. יש בסיפור דרישת מדרשי חז"ל מכיוון מעניין (קצת רמב"מיסטי). לא עם הכל אנימסכים אבל הספר בהחלט נגע בי חזק מאד, והוא לדעתי הרומן ההיסטורי הטוב ביותר שקראתי.
אור נערב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 02:15 |
|
| |
[גבעת ווטרשיפ - ריצ'רד אדמס]
נ.ב. לעורכים ההודעה הקודמת נדפסה פעמיים בגלל בעיות בהייד פארק. הראשונה מביניהם יכולה להימחק.
ההמלצה היומית...
גבעת ווטרשיפ מוגדר בד"כ כספר נוער/ילדים, ולפי דעתי זה עושה לו עוול. האמת היא שיש הרבה "ספרי ילדים" שבעצם יש למבוגרים הרבה מאד מה לקבל מהם, ועם מה להתמודד בהם. ואם אתמיד - אביא לזה כמה דוגמאות.
בכל אופן "גבעת ווטרשיפ" (ג"ו לקמן) היא פיסת ספרות משובחת ביותר.
הסיפור - כללית - הוא סיפור מסע והתבגרות של חבורת ארנבים, שהארנביה הישנה שלהם נתונה בסכנה, ולכן הם הולכים לחפש מקום חדש. תוך כדי מסעם הם ניתקלים בסכנות רבות ומתמודדים איתם. וגם אם הקשיים שבבניית חברה חדשה.
יש הרבה ערכים ורעיונות מעניינים בספר, כמו גם אמצעים ספרותיים מרתקים. את הספר מלווה סיפור מיטולוגיה ארנבית... מן אמונה דתית של הארנבים. מעניין.
אבל העיקר, הוא בעצם הסתכלות מעוררת מחשבה, ומעוררת רגש והזדהות עם צדדים שונים של החברה האנושית, והיחסים בתוכה. צמיחת מנהיגות, חברות.
מומלץ בחום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 15:51 |
|
| |
הובאו לפני עלים לתרופה ספר הק' "גבעת ווטרשיפ", ואע"פ שאיני מהמסכימים והמעריבים בכל יום, באתי בזה להצטרף כיהודא ועוד לקרא למורנו הרב אור נערב שליט"א, ולהיות למליץ לספר זה, שקראתיו לפני שנים הרבה ועדיין טעמו בפי.
החופ"ק
(מחקתי את החתימה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 17:34 |
|
| |
בענייני מדע:
"חיים עלי אדמות" - דייויד אטנבורו.
"ספר זה בדומה לסידרת ה-BBC עליה הוא מבוסס, מהווה ניסיון להציג בפנינו את תולדות האבולוציה בצורה מיוחדת במינה, תוך כדי הצגתה במושגים של צמחים ובעלי חיים הקיימים היום. התוצאה היא מסכת "החיים עלי אדמות", חזרה על 3,500 מיליוני שנות היסטוריה, כשצוות השחקנים נלקח מכל מיגוון החיים עלי אדמות בימינו. דייויד אטנבורו זכה לשפע שבחים עבור הסידרה הטלביזיונית והספר כאחד. ספר זה הוא רישום של קבע של אחד המבצעים השאפתניים ביותר של הטלוויזיה הבריטית, ואף עשוי לשמש כמבוא לחקר הטבע".
********
בענייני פסיכולוגיה:
"ריגול - כרוניקה של בגידה" - פיט ארלי.
סיפור אמיתי על אולדריץ' איימס מבכירי הסי-אי-איי במשך תשע שנים וחפרפרת של הק-ג-ב, האיש שגרם לאמריקנים את הנזק החמור ביותר בתולדות הביון של ארה"ב. ומבוסס על 50 שעות-שיחה שניהל עם איימס בבית הכלא, ועל מאות עמודי מכתבים שקיבל ממנו. כל אמירה של איימס נבדקה והוצלבה עם הרוסים, עם חבריו לעבודה בסי-אי-איי ועם ידידים מימי ילדותו.
--אני חושב שניתן ללמוד מהסיפור הזה הבנה חשובה על נפש האדם הנתון תחת לחצים מאוד שונים מחיי היום-יום שלנו.
וסתם בתור סיפור טוב ומרתק.
"וזה היער אין לו סוף" - מיכה אנקורי
"ספר זה הוא ניסיון לחשוף חוטים המקשרים בין המיסטיקה היהודית לבין הפיסכולוגיה (האנליטית). הוא כתוב מתוך הכרה שיחידי סגולה בדורות עברו היטיבו באינטואיציה עמוקה להבין את סודות ההויה, והורישו לנו בכתביהם חוכמת נפש רבת ערך".
"פיסוכאנליזה ודת" - אריך פרום
בחיבור זה קובע פרום את הקשר המודרני בין דת מסורתית ובין פילוספיה, הרואה כמטרה יחידה בחיים, הגשמתם של ערכים חושניים וחמרניים. ד"ר פרום מביע את הדעה, שהפיסוכאנליזה אינה אויבת לדת ולא בת ברית לה, וכי היא מעונינת במציאות ההומאנית שמאחורי הדוקטורינות התיאולוגיות, ובהגשמת הערכים הומניים שעליהם מבוססות התורות הדתיות הגדולות של המזרח והמערב.
"האבא של האבולוציה (ואיך אכלנו אותו)" - רוי לואיס
"החיים לא היו קלים לאבותינו באפריקה של לפני כמה עשרות אלפי שנים, זמן קצר אחרי שהחליטו לרדת מהעצים, ללכת על שתיים ולחשוב בגדול. המערות היו קרות וטחובות, אם היה לכם מזל והאריות לא גירשו אתכם משם; האוכל היה מגעיל וקשה לעיכול, אם נשאר לכם משהו במאבק עם אוכלי-הנבלות האחרים על השיירים שהשאירו הטורפים הגדולים, ובהנחה שאתם לא בצד הנאכל; וגם הקסם של ההזדווגות בתוך המשפחה פג אחרי זמן-מה.
באחת המשפחות המורחבות האלה קם יום אחד, בשלהי תקופת הפלייסטיקון, איש בעל חזון - פרומתאוס, ארכימדס ודרווין בקוף-אדם אחד - ונותן לאבולוציה דחיפה קטנה (שממנה לא התאוששנו עד היום). לא כולם מרוצים מקצב ההתפתחות המוגבר, ובעיקר לא הדוד ואניה, שטוען בלהט ובכל הזדמנות נגד הקידמה ובעד החזרה אל הטבע. הוויכוח מסתיים כשמגיע התייר ומגלה הארצות, הדוד איאן, אחרי שיטוט באירופה, אסיה ואמריקה, ומבהיר שהתת-אנושות כולה שרויה במהפכה.
זכרונותיו של קוף-האדם הצעיר ארנסט על חייו ופועלו של אביו הדגול הם לא רק פנטזיה פרהיסטורית שנונה ומרתקת, אלא גם משל פילוסופי מבריק, הומור אנגלי במיטבו, והאבא של כל הרומנים המשפחתיים".
בענייני פילוסופיה ואנתרופולוגיה:
"זן ואמנות אחזקת האופנוע", "ליילה" - רוברט פירסיג
מי שלא קרא ספרים אלו, לא קרא רומן פילוספי איכותי מימיו".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 17:39 |
|
| |
The Dancing Wu Li Masters" - Gary Zukav"
Editorial Reviews
Amazon.com
At an Esalen Institute meeting in 1976, tai chi master Al Huang said that the Chinese word for physics is Wu Li, "patterns of organic energy." Journalist Gary Zukav and the others present developed the idea of physics as the dance of the Wu Li Masters--the teachers of physical essence. Zukav explains the concept further:
The Wu Li Master dances with his student. The Wu Li Master does not teach, but the student learns. The Wu Li Master always begins at the center, the heart of the matter.... This book deals not with knowledge, which is always past tense anyway, but with imagination, which is physics come alive, which is Wu Li.... Most people believe that physicists are explaining the world. Some physicists even believe that, but the Wu Li Masters know that they are only dancing with it.
The "new physics" of Zukav's 1979 book comprises quantum theory, particle physics, and relativity. Even as these theories age they haven't percolated all that far into the collective consciousness; they're too far removed from mundane human experience not to need introduction. The Dancing Wu Li Masters remains an engaging, accessible way to meet the most profound and mind-altering insights of 20th-century science. --Mary Ellen Curtin
--David Bohm, Professor of Physics, Birkbeck College, University of London, in Nature
"This book is an extremely clear and easily understandable account of the latest developments in physics...
A Walk in the Woods : Rediscovering America on the Appalachian Trail (Official Guides to the Appalachian Trail) - Bill Bryson
Editorial Reviews
Amazon.com
Bill Bryson has made a living out of traveling and then writing about it. In The Lost Continent he re-created the road trips of his childhood; in Neither Here nor There he retraced the route he followed as a young backpacker traversing Europe. When this American transplant to Britain decided to return home, he made a farewell walking tour of the British countryside and produced Notes from a Small Island. Once back on American soil and safely settled in New Hampshire, Bryson once again hears the siren call of the open road--only this time it's a trail. The Appalachian Trail, to be exact. In A Walk in the Woods Bill Bryson tackles what is, for him, an entirely new subject: the American wilderness. Accompanied only by his old college buddy Stephen Katz, Bryson starts out one March morning in north Georgia, intending to walk the entire 2,100 miles to trail's end atop Maine's Mount Katahdin.
If nothing else, A Walk in the Woods is proof positive that the journey is the destination. As Bryson and Katz haul their out-of-shape, middle-aged butts over hill and dale, the reader is treated to both a very funny personal memoir and a delightful chronicle of the trail, the people who created it, and the places it passes through. Whether you plan to make a trip like this one yourself one day or only care to read about it, A Walk in the Woods is a great way to spend an afternoon. --Alix Wilber
From Publishers Weekly
Returning to the U.S. after 20 years in England, Iowa native Bryson decided to reconnect with his mother country by hiking the length of the 2100-mile Appalachian Trail. Awed by merely the camping section of his local sporting goods store, he nevertheless plunges into the wilderness and emerges with a consistently comical account of a neophyte woodsman learning hard lessons about self-reliance. Bryson (The Lost Continent) carries himself in an irresistibly bewildered manner, accepting each new calamity with wonder and hilarity. He reviews the characters of the AT (as the trail is called), from a pack of incompetent Boy Scouts to a perpetually lost geezer named Chicken John. Most amusing is his cranky, crude and inestimable companion, Katz, a reformed substance abuser who once had single-handedly "become, in effect, Iowa's drug culture." The uneasy but always entertaining relationship between Bryson and Katz keeps their walk interesting, even during the flat stretches. Bryson completes the trail as planned, and he records the misadventure with insight and elegance. He is a popular author in Britain and his impeccably graceful and witty style deserves a large American audience as well.
תוקן על ידי - yedidya - 07/07/2005 17:41:06
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2005 16:39 |
|
| |
חינוך מסוג אחר:
כילד לימדו אותי שאם ספר נופל על הרצפה - ולא משנה אם מדובר ברמב"ם או בנורמן מיילר - היה עלי להרים ולנשק אותו"
מתוך ספרו של אהרן לנסקי "נגד כיוון ההיסטוריה" המתאר את ניסיונותיו להציל מיליון ספרים ביידיש ותרבות שלמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 19:59 |
|
| |
אני מקווה שאפשר עוד להמליץ על ספרים (פשוט ההודעות האחרונות כאן די ישנות).
ובכן שני ספרים מצויינים, שונים מאוד זה מזה, של בבל הטובה תמיד.
'הפסיכיאטר האלקטרוני שלי' של דוד אבידן שמקדים את זמנו (כמובנמאליו...) ומתאר ''שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב''. אבידן משתמש בתוכנת מחשב שהיתה חדשנית אז, ב74', לשיחה מרתקת עם הגולם. דוגמא לגירוי בלוטות הטעם:
המחשב - מהם רגשותיך ברגע זה?
אבידן - אני נמשך אליך. ואתה - אליי?
מ' - ממתי אתה נמשך אליי?
א - מאז ששמעתי עליך לראשונה.
מ - האם שמעת לראשונה על מישהו אחר?
-----------------------------
הספר השני מוכר יותר אני חושב. אני ממליץ עליו כספר טיסה או רכבת בגלל עוביו (לאלה שמתגלגלים עליה יומיומית - קחו שבוע): נו לוגו של נעמי קליין (לא ''NO LOGO'' כמובן. נולוגו). רק אל תרגזו מדי בדרך על בואינג או אלעל או בומברדיה ברכבת. הספר מצליח להשניא מותגים בצורה מעוררת הערצה. מותג בפני עצמו, אבל אהוב. (כמו שהתחילו כל הדברים המעצבנים כולם... תקראו באיזי).
תוקן על ידי - גלויעיניים - 03/07/2006 20:28:32
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2007 23:03 |
|
| |
סבא יוחנן מספר
סיפורים מקוונים לילדים ולנוער.
ספרי ילדים מארצות שונות, תרגם, ערך והעלה לרשת: יוחנן דביר.
באתר יש סיפורי עם לילדים מארצות שונות ומשפות שונות, והוא הוקם לזכרו של אסא דביר ז"ל.
האתר מתעדכן כל הזמן. רבים מן הסיפורים מלווים בציורים.
במרבית הסיפורים ניתן לצפות בPDF.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2008 12:51 |
|
| |
קצת התפלאתי כשראיתי בפורום החשוב הזה המלצה על שטויות ניו אייג'יות כמו הנזיר שמכר את הפרארי שלו.
בכל אופן, לאחרונה קראתי שני ספרים מעוררי מחלוקת, שאני הייתי מגדיר אותם "יצירות מופת מתועבות". האחד הוא "נוטות החסד" לג'ונתן ליטל (900 עמ', ראו הוזהרתם!) והשני מסע אל קצה הלילה של הסופר הפשיסטי סלין. המשותף ביניהם הוא ההבחנות הברורות שהדבר הגרוע ביותר עלי אדמות ללא ספק הוא האדם.
הזעזוע שמעורר ליטל הוא בטענתו שרוב האנשים היו מתנהגים בצורה נאצית אם הם היו נמצאים בסיטואציה המתאימה. הספר מתאר באריכות את פשעי הנאצים מנקודת מבטו של קצין נאצי.(אגב, בספר יש קטעי גילויי עריות וכו' מפורטיםשכל קורא צריך לקחת בחשבון מלכתחילה). יש הרבה ענינים בספר לדון עליהם וזה לא המקום.
למי שמתעניין בהיסטוריה יהודית באירופה (בעיקר בגרמניה)במאה ה19 וה20 יש שני ספריםמרתקים לטעמי. רקוויאם גרמני של עמוס איילון, וספר המעשים על זלמן שוקן שחיבר אנתוני דוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2008 13:52 |
|
| |
ואם כבר ספר חיצוני, אז מה דעתכם על ספרה של יוכי ברנדס 'מלכים ג''?
הספר כתוב בטוב טעם, קולח וסוחף. אך מאידך קשה לקרוא בשקט ושלווה את הפרשנות המסולפת שהסופרת מעניקה לתנ"ך וקשה לעכל עם הדרך שבה ברנדס הופכת את היוצרות בכל הסיפור של הספר התנ"כי 'מלכים' - כל 'הטובים' הופכים בקולמוסה הקליל ל'רעים' ולהיפך.
מה דעתכם?
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2008 15:31 |
|
| |
מאיר
קראתי את הספר, וגם אני הרגשתי כמוך בדיוק. אבל לשם הענין,- ואולי היא צודקת? אולי ההיסטוריה נכתבה על יד אנשים עם אינטרסים, ראה דברי -הימים. ואולי גם הספרים האחרים?
הרי את ספרי שמואל ומלכים א.ב. כתבו אנשים. הספרים לא נתנו מהשמיים. ואנשים כמו אנשים, יש מי שמשלם להם משכורת, ויש להם העדפות וסימפטיות מקובלות.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2008 22:02 |
|
| |
ירוחם,
את הספרים התנ"כיים כתבו נביאים. דומני שיש לקבל מעט יותר באמינות את המסמך ההיסטורי העתיק שלפי המסורה נכתב ע"י הנביא ירמיהו, מאשר גיבוב מילים לפי דמיונותיה של סופרת שכלל לא היתה בתקופה ההיא ומנסה לשכתב את התנ"ך לפי עולמה האישי ולהתריס כנגד מסורת אבותיה.
נכון הוא שיש הטוענים שספר מלכים מגמתי, כמו שיש גם הטוענים שאין א-לוהים. אולם כדי לסתור גירסא שעם ישראל קיבל במשך אלפי שנים, לא מספיק רומן של סופרת ממורמרת. וכאמור אני כלל לא מנסה כרגע להיכנס לדיון על ספר מלכים התנ"כי ואמינותו (מן הסתם כבר היו דיונים בפורום ע"כ), אלא כתבתי את דעתי על הספר ה'חיצוני' מלכים ג'.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 20/09/2008 22:02:48
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2008 00:12 |
|
| |
זהר ידידי
אני מסכים אתך, אבל העלת נושא לויכוח ולעין, אם כולם מסכימים אתך אז לא יהיה נושא לויכוח,
אז בתור נושא לויכוח.
אין כל הוכחה שהנביא ירמיהו כתב את ספר מלכים, אתה מתיחס להוכחה מהגמרא בב"ב שכותב כך,
במחילה ממך, הגמרא שם מציינת כי עשרה כתבו את ספר תהילים, האחרון היה דוד,, אבל מספר מזמורים אינם מאפשרים קביעה זו.
למשל, על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו וגו' שיר המעלות, ועוד רבים אחרים,
האם לפי דבריך ירמיהו כתב את זה, הרי הוא היה צריך להסתמך על מגילות שנכתבו מתקופת שאול? מי כתב את המגילות הללו?
אתה כמובן יכול להגיד שזה נכתב בנבואה? ברוח הקודש? אפילו הגמרא לא אומרת כך.
צריך גם הגיון, או שהדבר לא הגיוני, כי ירמיהו לא חי 450 שנה, אגב לפי זה מי כתב את הפרקים האחרונים של מלכים ב'?
בתורה כאמור יש בעיה עם הפסוקים האחרונים. כאן אין לך ל בעיה איתם?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
