האם יש לאלוקים תמונה?

איקה,

אין לי ולא קיבלתי יישוב על השאלה שניתן לומר עליו שלו היה עלי לכתוב, כך הייתי כותב. בכל זאת כפירוש אני מקבל את פירוש הרש"ר העומד על שאלתך ומיישב בצורה נאה והמתאימה לדרוש חז"ל!

1. ווטו, מה כותב הירש?
2. אני אישית הייתי אומר שרק ביום שדיבר לא ראו כל ישראל תמונה, אבל נערי ישראל ראו ביום אחר.

דוד,

לפירושך יש בעיה שהרי מה יש "לראות" כביכול?

הרב הירש מפרש לאחר הקדמה "מי ירהיב עוז בנפשו ... בדחילו ורחימו נעיר הערה".

".. על ידי קשר הברית, שנקשר זה עתה, בא ישראל לכלל התייחסות אמיתית אל ה' על יסוד התעודה שהוטלה עליו, וה' היה לו מעתה "אלוקי ישראל" באמת, ואז ראו "תחת רגליו".. דהיינו לשם בניית כסא כבודו, הונחה לבינה אחת על ידי הברית הזאת. כאשר היו עבדי פרעה, היה עליהם לעשות לבנים לצורך בניית עוצמת מלכות פרעה; ואילו עתה כשהם עבדי ה', הם עושים "לבנים" לצורך בניין מלכות שמים עלי אדמות, ו"נעשה ונשמע" שאמרו כאחד - זאת היתה הלבנה הראשונמה לבנין הברית הזאת. והם ראו, שלבנה כזאת היא מעשה "ספיר". כל דבר גשמי וארצי, שמביאים אותו בעבודה נאמנה אל הבנין האלוקי הזה, יתמזג עם תחום השמים, יתמלא טוהר השמים..."

איקה היקרה

מדוע לא הקשית על הנאמר שמשה רבינו ראה את אחורי אלוקים ולא את פניו? שלכא' משמע שיש תמונה לאלוקים?

אלא שהרמב"ם מפורסם בהסברו, שראיית הפנים והאחור פונים אל השגת הנהגת ד', כמבואר בספר המדע.

כן לבנת הספיר וטוהר השמים, באופן טבעי הם דוגמא לבהירות וחדות. המכוון שהם תפסו את משמעות ומושג אלוקים בבהירות ובחדות כטוהר השמים.

"ויראו את אלוהי ישראל"- המילה "ויראו" היא במובן של הכרה והבנה, ולכן אין סתירה.

בפרק ד ח"א במורה מבאר הרמב"ם , "ראה, הביט, וחזה ששלושת הלשונות הללו נאמרים על ראית העין, והושאלו שלשתן להשגת השכל...ואמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וזו השגה שכלית...הראני נא כבודך....ויראו את אלוהי ישראל..."

פשטות המקרא ולא ראיתם כל תמונה, אינו קשור כלל לפשיטות הא-ל והעדר הצורניות שלו, אלא, לא ראיתם כל תמונה, במובן של אליל פיסי כמו השמש והירח. וכבר הבאתי באשכול אחר דברי התוס' הרי"ד בזה בפרק חלק שכתב כך במפורש. וממילא אין סתירה כלל.

מסתברא

אם הבנתיך, אתה טוען שאין בהכרח העדר צורניות לאל!

אולי תואיל נא לצייר עבורנו את צורתו?

איקה

מבין הפירושים הרבים והבעייתיים, יתכן שהמעניין והקרוב לאמת מכולם הוא של רב סעדיה גאון, בעל תורת ה"כבוד". עד כמה שאני זוכר, היא משלו.

רב סעדיה גאון טען שה' ברא מין "גוף זך" ודק מאד, כלומר מה שיותר רחוק מחומר העולם הזה, וקרא לו "כבוד". הכבוד הזה יכול ללבוש צורות שונות, ובאמצעותו רואים הנביאים את מראותיהם המופלאים. כלומר, כאשר הנביא רואה את ה', או מראה אדם, או מה שלא יהיה, אין זה האלקים עצמו, חלילה, אלא אותו גורם, שמכנה רס"ג "הכבוד", שלובש צורה ופושט צורה כדי להציג לנביא אותו מראה שה' מבקש להראותו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בהקשר לדעות ה"בעייתיות" כהגדרת מיימוני, כבר פורסמה בשער בת רבים, הגהתו המעניינת של הראב"ד (מיימוני - ראב"ד) על דברי הרמב"ם (תשובה ג,ז):
"חמשה הן הנקראים מינים, האומר... והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה..."
משיג על כך הראב"ד:
"א"א ולמה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו[!] הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות"...
ודי לחכימא.

אגב, לו היה הרמב"ם בינינו, היה מונה ששה מינים: ...וכן הגולש להנאתו בעכ"ח ובכלל זה הקורא הכותב והמצטט.
זהו שאמרו חכמים: כך היא אומנותו של יצר הרע בתחילה עכ"ח ולבסוף עכו"ם.

אקוסופט

יתכן שהרמב"ם היה מצטרף לפורום שלנו, ואפילו היה מייסד אותו...



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

התנ"ך מלא בפסוקים קשים. תמיד יהיה מי שירצה למצוא בהם סתירה. לכל קושי יש כמובן הרבה נסיונות ליישב ולבאר, במסגרת מגבלות שכל האדם, אך כאמור, שום הסבר לא יתקבל באזני מי שמחפש רק את השאלה.

ולמה לא הקשית מהפסוק: בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. (ישעיה ו א)
ומה בדבר עמוס שראה את ה' על חומת אנך ניצב (לא זוכר היכן)?

מאן דהוא

האם אתה חושד את איקה ברצון להקשות לשם הקושי?
יש פסוקים רבים שהם קשים ומוקשים. זה רק מחייב אותנו לנסות להבין אותם.
הכרת השאלות היא חלק מהדרך להכרת התשובה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מקריאה חוזרת של דברי אכן משתמע חשד כלפי אדם מסויים (איקה) אותו אינני מכיר.
אני מבקש בזאת להתנצל על כך.
כתבתי תשובה יותר ארוכה, בסוף התחרטתי, קיצרתי וערכתי וכך יצאה תשובה זו.
דברי נאמרו אמנם מסיבה מסויימת, אך לא כוונו לאדם המתאים.
עמכם הסליחה.

מיימוני

פירושו של רס"ג הינו התוצאה לנטייתו לתורת הקבלה,ניסה לבסס את האמונה בביאת המשיח, ובחישוב הקץ. בספרו "אמונות ודעות" נחשב לאחד מספרי היסוד של הפילוסופיה הדתית , ניכרת השפעת ה'כאלם'. בתור אנוס תבונה , אתה בטח מכיר בזה שכדי להשיג אמת על האדם להשתמש בשכלו ולא בכוח המדמה שלו. בכל אופן,

את אותו הגוף הזך רואה הנביא מבעד למחיצות (אספקלריות מלוכלכות, זוכר?)
וזה שאומר הרמב"ם "כי לא יראני האדם וחי"(= באשר הוא יצור חי) זוהי המחיצה היחידה שהיתה למשה, שהאדם איננו יכול לסלקה גם בהגיעו לתכלית השלמות האנושית. 'מחיצה בהירה', אך אעפ"כ היא מחיצה ומהווה גבול אחרון, שהרי אין ביכולתו של שום בן אנוש לצאת מגדרו ולהיהפך 'שכל נבדל' .

ומה שמסתתר מאחורי תשובת ה' למשה : "וראית את אחורי ופני לא יראו" הוא :

למשל , אפשר להכיר/לזהות אדם מאחוריו, אע"פ שאין אנו רואים את פניו ואין אנו יודעים מיהו.
די לנו לראות אחוריו של אדם, כדי לא לבוא לידי טעות ולהחליפו באדם אחר. ראיית פני אלוקים היא בלתי אפשרית, ואין בכוח בן אנוש לדעת מאומה על מהותו. משה רבנו הגיע לידי כך שיהיה מסוגל להכיר את ה' כביכול מאחוריו, כלומר: מה שהוא איננו, וזוהי ההכרה האנושית במדרגתה הגבוהה ביותר

בפרק ז' בשמונה פרקים אומר הרמב"ם כי ה' גמל למשה : 'בתת לו מן ההשגה יותר ממה שהיה אצלו קודם שאלתו', והשאלה המתבקשת היא, אם הכרה יכולה להיות אך ורק אחת, מה יכול להיות כאן 'יותר'?

והרמב"ם עצמו משיב על כך מיד בהמשך, כי בהיות משה 'בעל גשם', זכה הוא לאותה השגה הנקראת 'ראיית פנים' – שהכרתו של משה היתה שהאדם איננו יכול ואיננו מסוגל כלל להכיר את ה' – והוא זה שאמרו: "שידע שלא ראה"

"אני מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך אינו גוף, ואין לו דמות גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין שום דמיון כלל" – משום שלא כל אחד מסוגל להבין מה פירוש דבר זה, לכן נאמר רק על משה "אשר ידעו פנים אל פנים"

מאן דהוא

יישר כוח. לא רבים מקפידים לתקן ניסוחים שיש בהם טעם לפגם. ברור למי שמכיר אותך שאינך חושד בכשרים, ובכל זאת יפה עשית שהבהרת את הנקודה.

איקה

איני מסכים שלרס"ג היתה נטיה לקבלה. אז, עד כמה שידוע לי, לא היתה קבלה. לא במובן שמונח זה מקבל לאחר הופעת ספר "הבהיר".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו