מיימוני
אני מתנצלת, היה עלי להצמיד מרכאות למילה 'קבלה' ולהדגיש את המילה נטייה. בכל אופן כיצד ניתן להגדיר התעסקות בחישובי הקץ?
השפעת ה'כאלם' היתה עצומה על ראשיתה של התיאולוגיה היהודית,את פ' ע'ג ח"א מקדיש הרמב"ם לויכוח שלו עם ה'כאלם'. ה'מדברים' לא היו סתם גויים עובדי עבודה זרה, אלא היו בעלי אמונה שהכירו את ה', והקו ההגותי האמוני שלהם חדר גם אל תוך היהדות, וקנה לו שבות בקרב גדולים ורבים.בראשם היה רס"ג ,שסבר כמו ה'כאלם' שהעולם מחודש ונברא . הרמב"ם פסל שיטה זו מבחינה פילוסופית ויותר מכך מבחינה אמונית, משום שלפי גישה זו העולם נעשה כביכול תכלית, והאלוקים הופך להיות הסבר לקיומו של העולם.כמו כן טעותם בחלוקה המשולשת 'המחויב, הנמנע, והאפשרי' היוו מקור לצמיחתה של עבודה זרה. ולכן הרמב"ם יצא נגד ה'כאלם' ונגד רס"ג בפרט
הפעם היחידה שהוזכר שמו של חכם מחכמי התורה שעליו חולק הרמב"ם ומבקרו באופן נוקב הינו רס"ג, באיגרת תימן. רס"ג גדול חכמי ישראל בשעתו בתורה ובפילוסופיה, לא מנע את עצמו מלהתעסק בחשבונות הקץ מתוך רצון לעודד רוח בני עמו, חישובי הקץ מופיעים בכמה מחיבוריו, ובייחוד ב'מאמר השמיני', בספרו 'אמונות ודעות' והרמב"ם שהעריך את גדולתו של רס"ג פחד מתוצאות השפעתו, ושהנזק יהיה גדול מהתועלת, וכך הוא כותב לו:
"אבל מה שזכרתי מדבר הקיצים,(= ביאת המשיח) ומה שבאר רב סעדיה בהם- תחילת מה - שיש עליך לדעת : שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם, כמו שבאר דניאל : כי סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ..."
"ודע, שהקץ שבאר הקדוש ברוך הוא בבאור, כלומר: גלות מצרים, שאמר "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" – לא נודעה אמיתתו ונפל בו ספק: מהם – מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים, ואחרים חשבו : אותה משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם......ונמצא שמיום שנולד יצחק עד היום שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשווה (= בדיוק)...
ואתה דן מקץ זה קל וחומר: ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר – לא ידעוהו, כל שכן הקץ הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה "הלעולם תנאף בנו מתשוך אפך מדר ודר" (תהלים)....ובאר לנו דניאל עומק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, לפיכך מנעונו החכמים מלחשב הקיצים לביאת המשיח - --לפי שיכשלו בהם ההמון, ושמע יטעו בראותם שבאו הקיצים ולא בא,(כמו שקרה בתופעת "השבתאות" וההמונים השתמדו) ולפיכך "תפח רוחם של מחשבי קיצין!" --- לפי שהם תקלה לעם : לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם......
ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות ונאמר : שמא מה שהביאו לעניין זה – ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולא הוא עליו השלום.... והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמיים...."
 |
|
|
