קבלת התורה בשמחה ובפנימיות

נוסח ברכת חג השבועות במחנה החב"די הוא: קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
לא מדובר כאן בלימוד התורה ולא בהבנת התורה כי אם "קבלת" התורה, וקבלה זו צריכה להיות בפנימיות, לא כמצוות אנשים מלומדה, כלומר הרגל מהסביבה שנולדת וחונכת בה, כי אם בשמחה ובפנימיות.
והפירוש העמוק יותר מבואר בגמרא (שבת פח, א), שבעת מתן תורה כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.
המשל הזה מובן במובני השפה שלנו, שהיה שם איזשהו לחץ חברתי וכפייתי על העם לקבל את התורה.
א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. ומפרש רש"י: שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבתלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס.
וע"ז הוא האיחול שלנו, שנקבל עלינו את התורה בחג השבועות הזה בשמחה ובפנימיות, לא מן השפה ולחוץ ולא בכפיה חברתית, כי אם בשמחה ובפנימיות. ואז נעלה בדרך התורה מעלה מעלה.
ואסיים במה שהתחלתי, ברכה מקרב לב לכל חברי הפורום: קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

כוונתך מובנת לשיטת הרמב"ם שאנכי היא מצות עשה "אשר ציונו בהאמנת האלהות והוא שנאמין שיש שם עלה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים והוא אמרו אנכי ה' אלקיך". ומה שמקשים הראשונים על מצוה זו באמרם "שאין מנין תרי"ג מצותיו אלא גזירותיו יתעלה שגזר עלינו לעשות או מנענו שלא לעשות, אבל האמונה במציאותו יתעלה שהודיע אותה אלינו באותות ובמופתים ובגילוי השכינה לעינינו הוא העיקר והשורש שממנו נולדו המצות לא ימנו בחשבונן", ע"ז אתה מבאר את הציווי במובן של הידיעה והלימוד.

אמנם האם ברצונך לומר לפי זה, שדעת הרמב"ם היא כפי שכותב בוגי, שקבלת התורה היא רק במה שמבינים, ומה שלא מבינים לא מקבלים?
ואיך תפרש את נעשה ונשמע? האם תפרש זאת כמו אותו שאמר (שבת פח, א): עמא פזיזא דקדמיתו פימייכו אודנייכו!?

הלבן

גם בזה לא נחלקו, אלא בהבנת המלה שכל, שהלבן חושב ששייך שאדם יעשה דבר נגד שכלו ובוגי מבין שאין 'מעל' השכל וגם במה שעדיין לא ברור ונותנים בו אימון הוא מחמת השכל שמחליט כך. כשאדם אומר 'נעשה ונשמע' זה בהמשך לאימון שהוא נותן במי שמציע לו את הסחורה וששיכנע אותו על ידי 'אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים'.

גם מה שאדם עושה מחמת לחץ חברתי (כמו קביעת עיקרי אמונה שאין מהרהרים אחריהם מחשש נידוי חברתי) זו הכרעה שכלית להעדיף את הנוחות החברתית להישאר עם השקפת גיל הנערות ולא לשלם את מחיר ההתקדמות.

הלבן

אתה מתעלם מן העובדה שאותם מאות אלפי המכריזים בקול "נעשה ונשמע" הפכו תוך ארבעים יום, למחוללים סביב עגל הזהב בהכריזם "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" שהוא ההיפוך הגמור ממה ששמעו מפי הגבורה!
בעל עגלה הזכיר את דבריו של ה"קוצ'קאי" שאמר: ש'אפשר לראות ואף לנוע, ואף על פי כן לעמוד מרחוק' – שמשמעותן היא שמי שמסתכל בחיצוניות של הדברים, על הקולות, הברקים, הלפידים וכו' (=מופתים), לא קולט את משמעות הדברים, ואמונתו תלך ותחלש , ולא ירחק היום עד שיעבוד עבודה זרה. אלה שמעו את הדיבור במובן של מופתים דהיינו השמעת קולות וצלילים, ואמרו "נעשה ונשמע" בשמחה, מתוך "האמונה הטהורה" כפי שאתה טוען!

לעומת זאת אלה שהבינו את "הדיבור" בשכלם, במובן של משמעותם ותוכנם של הדברים, ואמרו "נעשה ונשמע" אלה לא היו בין המחוללים סביב עגל הזהב!

דעת הרמב"ם היא בדיוק כפי שכותב בוגי שקבלת התורה היא במה שקיבלו בדיבור (= בפירוש, בהסבר, בהבנה) ולא במופתים (= במה שלא מבינים, אינו מתקבל לאורך זמן) וכך הרמב"ם מפרש נעשה ונשמע:

"שלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה'....שהם יחידים – והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני ושמעו הדיבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית, וקבלו על עצמם המעשה והקבלה ואמרו "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"... וביאור זה הדבר : שזה משה רבנו....ששמענו הדיבור (= התוכן) המדבר אליו והאמנו בו ובנבואתו....וכן הדבר בנו: אנחנו עדת ישראל ידענו אמיתות משה רבנו – לפי שראינוהו במעמד הר סיני בשעת דיבור , לא מפני המופת . אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים – לפי הצורך,... ופני שה"עיקר" הגדול הזה הוא נשכח ואינם סומכים עליו רב אומתנו – בשביל זה אין אנו מאמינים במופתים, כמו שאנו מאמינים במשה רבנו, ולא בשווה ביניהם באמונה..."(אגרת תימן)

גם בזה לא נחלקו, לא הלבן ולא איקה ולא בוגי, שיש חסרון גדול באמונה שבאה ע"י מופתים. בחב"ד אף פעם לא הדגישו מופתים. יש פתגם חב"די: די מופתים וואלגערן זיך אונטערן טיש און קיינער הייבט זיי ניט אויף.

אלא במה נחלקו:

מהי המשמשעות הפנימית של אמונה?

הבנה, או הכרה פנימית שלא באה ע"י השכל, כי היא למעלה מהבנה והשגה. כך למד הלבן בחוג שבו חונך מילדותו.

וכיון שאנו דנים בדעת הרמב"ם, אז ננסה להבין אותו:

מצות האמונה מבאר איקה שהכוונה היא להבנה, וכאמור דע את אלקי אביך.

מה יעשה אם כן אחד שיש דברים בתורה שלא נראים לו צודקים, מה צריך הוא לעשות לדעת הרמב"ם?


"אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולא למעשיהם". ומדוע לא מגיע לו כזה עונש? וכי מה יעשה שאינו מאמין (כלומר מבין)?
כך כותב גם "אפיקורוס והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו כמו שביארנו בהלכות תשובה הרי הוא כעכו"ם ושחיטתו נבלה", וכי מה יעשה זה שאינו מבין את ההוכחות לאמיתות התורה ומשה רבינו?

ויתירה מזו כותב הרמב"ם:
"אפיקורוס ושכופרין בתורה ובנבואה היה מצוה להרגן". ממש מבהיל לקרוא את הדברים האלו, מדובר ברמב"ם הנאור, וכי מפני שאינו מבין מגיע לו עונש כזה?

האם לא תודו שמדובר כאן במשהו יותר עמוק מאשר הבנה?

ואולי תבואו מיד לדון בעצם העונש שמגיע לאפיקורוס, וזהו דיון נפרד. כאן הנני בא בשאלתי רק אחת, האם אפשר לבאר שדברי הרמב"ם על האפיקורוס והכופר, היינו מי שאינו מבין? או שגם לדעת הרמב"ם יש משהו שנקרא אמונה, שהוא הרבה יותר עמוק מהבנה!?

הלבן

הבנה, או הכרה פנימית שלא באה ע"י השכל, נקראת גם היא שכל שהרי אתה משכיל את ההכרה. אלא כמו שהעיר פעם וטו שבשפה העממית קוראים שכל רק למה שמנותח מילולית. אם כן, מצטמצמת מחלוקתנו לגבי התקדמות ההכרה. בעוד אני סובר שמה שאמרו לנו בקטנותנו 'אתה יכול להיות גדול וכו' וכו'' זה דבר שיכול להתממש גם למי שלא יוכתר לגדויל בעיתונות, סובר אתה 'מי אני?'. אבל דווקא רובם של אלו המוכתרים בעיתונות, בין אם הם אכזרים קטנוניים או מדומיינים, גדוילותם תלויה בנסיבותיהם וקשריהם הפוליטיים, משרתיים ומשפחתיים. (פתחתי על זה אשכול בעבר על 'מלך העדר':
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=143660

לגבי הרמב"ם שהזכרת. לפי מה שכתבתי לעיל אין בעיה. אבל גם חוץ מזה לגבי הכללים החברתיים גם 'נעבאך' אפיקוירעס מנודה מהחברה מחשש שהיא תינזק ממנו.

תוקן על ידי - בוגיעלון - 6/8/2003 9:29:19 AM