מורה נבוכים - פתיחה (שיעור 4)

חלום יעקב

כל אחד מכיר את סיפור חלומו של יעקב. יעקב נס מבית אביו לצאת לבית דודו, לחרן, מפני שבבית אורב לו אחיו עשו, המבקש להרגו. הוא יוצא בידים ריקות, עני מרוד, לעולם הרחב. ואכן, הוא נושא תפילה ומבקש מה' שישמור עליו, וימציא לו לחם לאכול ובגד ללבוש, ויהיה לו לאלקים.
ואז רואה יעקב חלום מופלא. הוא רואה סולם מתוח בין הארץ לשמים. הוא רואה מלאכי אלקים עולים ויורדים. ואז הוא רואה את ה' עצמו ניצב עליו ומבטיח לו הבטחות מופלאות.
אילו היינו מתבקשים לפרש את המשל בכלים מודרניים, היינו אומרים כי ה' הראה ליעקב חלום לפי הירהורי ליבו, לפי הצורך של אותה שעה. יעקב היה מודאג, וה' בא לחזק את ליבו. יעקב פחד שבנכר שוב לא יהיה חשוב לפני ה', וה' הבטיח לו שלא יעזבנו. והמראה המופלא של הסולם ושאר הפרטים לא נועד אלא ליפות את החלום.
לא זוהי שיטת הרמב"ם. לפי הרמב"ם, המשל הזה נועד להציג לא פחות מאשר את המטפיזיקה האריסטוטלית, כפי שהיא מוצגת בספרי הפילוסופים המוסלמים שהיו לרמב"ם לעינים. הנה כך:
אמרו: "והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה". כי אמרו "סולם" יורה על ענין אחד, ואמרו "מוצב ארצה" יורה על ענין שני, ואמרו "וראשו מגיע השמימה" יורה על ענין שלישי. ואמרו "והנה מלאכי א-להים יורה על ענין רביעי. ואמרו "עולים" יורה על ענין חמישי. ואמרו "יורדים" יורה על ענין ששי, ואמרו "והנה ה' ניצב עליו" יורה על ענין שביעי. הנה כל מילה שבאה בזה המשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל.
בוודאי היינו רוצים לדעת מה הם שבעת הענינים הרמוזים במשל זה. ובכן, לא נחשוך דבר טוב מבעליו. הנה כך מסביר קרשקש, ממפרשי הרמב"ם בימי הבינים, את כוונת של בעל מורה-נבוכים:

העולם האריסטוטלי

הסולם, אומר קרשקש, הוא רמז לכך שכל חלקי המציאות קשורים יחד. ובמקום אחר משמש לאותו רעיון משל אחר, "בית".
תשכחו מגלקסיות, מהפיזיקה הניוטונית-איינשטיינית והבאות אחריה. אנו חוזרים אחורה בזמן, אל עולמו של הרמב"ם.
העולם הוא בדיוק כפי שתוכלו לראות לעת ערב, כאשר תצאו מהבית ותביטו השמימה. אנו, יושבי האדמה, נמצאים כמובן במרכז. השמש נעה סביבנו. עובדה. היא מופיעה בבוקר במזרח, נוסעת סביב השמים, ונעלמת במערב לעת ערב. זה גם כתוב בחומש. כך עושה גם הירח (בשעה שאנו בדרך כלל ישנים). יש עוד כוכבים, וגם הם נעים במסילות, כלומר במסלולים קבועים. איך הם לא נופלים? מפני שיש להם גלגלים, שעליהם הם יושבים, והם, הגלגלים, מסיעים את הכוכבים מסביב לארץ.
המציאות בנויה רבדים רבדים, גם מבחינה פיזיקלית וגם מבחינה ערכית, כי מה שגבוה יותר, נעלה יותר. בראש הפירמידה (אם כי לא במובן פיזיקלי) נמצא ה', שברא את העולם (או שהוא מנהיגו, תלוי לפי איזו שיטה פילוסופית). מתחתיו נמצאים שכלים. אלו יצורים נעלים, שכל מהותם היא להתבונן כלפי מעלה, ביוצרם. מערכת היחסים ששוררת בין השכלים היא מוזרה מאד בעיני. למעשה זה מיתוס, ואתאר אותו בקיצור. כפי שמתאר זאת ריה"ל, בביקורתו ב"כוזרי", השכל העליון משיג את ה', ומהשגתו זו נשפע השכל שמתחתיו. השכל שמתחתיו משיג את השכל שמעליו, ואז נוצר שכל שלישי. וכן הלאה... בשלב כלשהו, השכלים מפסיקים ליצור שכלים, ונוצר הגלגל הראשון. וגלגל מוליד גלגל. גלגלים אלו, בימי הרמב"ם, הם תופעות שיש להן פן פיזיקלי, או יותר נכון: אסטרונומי (כי הפיזיקה היא מדע שעוסק רק במה שמתחת לגלגל הנמוך ביותר, גלגל הירח, הקרוב ביותר אלינו, שוכני הארץ שבמרכז העולם). על הגלגלים יושבים הכוכבים הנראים לעינינו. האחרונים שבהם הם השמש והירח.
הנה אחד ההבדלים שבין העולם שמתחת לגלגל הירח, כלומר עולמנו, לבין העולם שלמעלה. כל מה שנמצא בעולם שלנו בנוי מארבעה יסודות: אדמה, מים, אויר, אש. אמנם, העולם שלנו עשיר מאד בתופעות שונות, אך כולן וכולנו בנויים מאותם ארבעה יסודות, ברמות שונות של תערובת.
הגלגלים, לעומת זאת, עשויים מחומר חמישי. הבדל פיזי זה הוא מניה וביה גם הבדל ערכי. מה שעשוי מארבעת היסודות סופו להיפסד. מה שעשוי מהחומר החמישי נשאר קיים לנצח נצחים.
האם אין פירושו של דבר שמה שנמצא מתחת לגלגל הירח, כולל האדם, פחות חשוב ממה שמעליו, כגון השכלים והגלגלים? אכן כן. הרמב"ם אינו מחשיב ביותר את האדם, לא במבט שמקיף את המציאות כולה.
כדאי להעיר כי ההנחה שהכוכבים יושבים על גלגלים נראית לנו מיותרת, אך זאת לאחר מאות שנות מחשבה פיזיקלית מניוטון ועד היום. התיאוריה על הגלגלים סיפקה הסבר אדקווטי לכל תופעות השמים, וגם איפשרה לחזות מראש, בצורה מדוייקת, את מהלך הכוכבים לכל פרטיהם. (הסיבה שהביאה לנצחונו של קופרניקוס היתה שהמערכת האסטרונומית שהציע היתה פשוטה יותר – אבל זה כבר נושא אחר לגמרי).

פירושו של משל הסולם

עכשו לא נשאר אלא לזהות את המקבילות האריסטוטליות בחלומו הנבואי של יעקב. (שימו לב כי כאן מאפיין הרמב"ם את יעקב כבעל חלומות נבואיים. כיון שיעקב לא היה נביא, זה מלמד אותנו משהו לגבי טיבה של הנבואה).
סולם – כלל המציאות.
מוצב ארצה – החלק התחתון הוא ארבעת היסודות.
ראשו מגיע השמימה – הגלגל העליון.
בנוגע למלאכי א-להים ועולים ויורדים ניתן לפרש את הרמב"ם בכמה דרכים, וקרשקש מתלבט ביניהן בעצמו. האם המלאכים הם השכלים, ועולים ויורדים הם האופן שבו הם מניעים את הגלגלים, ללא מגע? או שנאמר שהמלאכים הם הגלגלים, שאחד הוא עילת חברו (=משפיע מתוכו את זה שמתחתיו) והעולים והיורדים היא המערכת של השפעה הדדית, שבה הגלגלים משפיעים על השינויים בעולם שלנו, וזה על זה?
יש הבדל מסויים, עצום, בין שני הפירושים. לפי הפירוש הראשון הגלגלים יוצרים זה את זה, ואילו לפי הפירוש השני האלקים ברא את כל המערכת בעצמו, באופן ישיר. נזכור את שני הפירושים ואת הנפקא-מינה שביניהם!
אמנם, מזכיר קרשקש, הרמב"ם עצמו יפרש את המלאכים בתור הנביאים, ואת העליה והירידה כהשגתם השכלית. אך זה רק מוכיח לנו כי חלום יעקב גם הוא אחד מאותם משלים של תפוח זהב במשכיות כסף, ויש לו נמשל, ויש לו נמשל פנימי עוד יותר.


יחסו של הרמב"ם לחומש

ניתוח משל החלום מעורר כמה תמיהות עצומות בעיני הקורא בן ימינו.
א. האמנם האמין הרמב"ם כי המטפיזיקה האריסטוטלית היתה תוכנו הפנימי של חלום יעקב?
ב. אם כן, האם ידע יעקב עוד קודם לכך את המטפיזיקה הזו, והיא רק לבשה צורה של משל בחלום, או שהחלום לא היה אלא שיעור במטפיזיקה שקיבל יעקב ערב יציאתו לנכר?
ג. איך היה יעקב אמור להבין את החלום אם לא ידע את המטפיזיקה האריסטוטלית קודם לכן? אולי קיבל זאת מיצחק, או משם בן נח (אם הרמב"ם קיבל את סדר הזמנים של חז"ל וסבר שיעקב אכן למד בישיבת שם. כמובן, לפי הרמב"ם, ודאי שיעקב לא למד תורה במובן של משפטי התורה, אלא את סודות התורה, כלומר – הפילוסופיה).

האשה המפתה של משלי

משל הסולם הוא דוגמא למשל שבו כל מילה נושאת משמעות. וכפי שהעיר לנו קרשקש, הוא גם משל כפול, תפוח זהב במשכיות כסף. עתה מביא הרמב"ם דוגמא למשל שבו לא כל מילה חשובה.
המשל לקוח מתוך ספר "משלי". הוא מזהיר את הצעיר לימים מפני האשה המפתה שמנסה למשוך אותו לחיי תענוגות שסופם מר. המשל ברור, והלקח ברור. אך הרמב"ם מייחס לו נמשל מדהים ורב חשיבות לשיטתו במורה-נבוכים בכלל.
"העולה בידינו מזה הכלל היא האזהרה מהימשך אחר התאוות הגופניות והנאותיהם" – (בדיוק הפוך מהמסר המקובל בתרבות המערבית, ובהתאם לרוח התקופה וכמובן דברי חז"ל. זה גם ה"פשט" במשל של משלי). אך מיהי האשה המושכת את הצעיר ליפול בפח? מהי הסיבה לתאוות? הרמב"ם מציג במשפט אחד את התיאוריה שתורחב בפרקים אחרים. החומר הוא סיבת אלו התאוות הגשמיות כולם. היא אשת איש, והיא "אשה זונה".
פירוש זה של הרמב"ם עתיד לקבל משמעויות רבות מאד בדורות הבאים, בקבלה ובחסידות. כדי להבין את דברי הרמב"ם, יש לקלף מעליהם את המשמעויות הנוספות שנקשרו למונח "חומר" במשך הדורות. כאן הרמב"ם נאמן לפילוסופיה האריסטוטלית. הוא עצמו יכתוב בגלוי כי בכל מה שנוגע לעולם שמתחת לגלגל הירח, כלומר הארץ, הפיזיקה האריסטוטלית נכונה ומדוייקת.
כתבתי לעיל שכל התופעות בעולמנו מורכבות מארבעה יסודות. אך יש משותף לארבעה יסודות אלו. זהו החומר הראשון, שנושא עליו את ארבע הצורות הראשוניות. צורת האדמה, צורת המים, צורת האויר, צורת האש. היחס בין חומר לצורה הוא קשה להבנה, קשה להסבר, ואשמח לדלג עליו, כפי שאני משער שאתם תשמחו לוותר עליו. החומר אינו יכול לעמוד בפני עצמו. הוא יכול להיות קיים רק כשהוא לובש צורה מן הצורות. אני משער שהוא גם אינו נאמן לה, מפני שהוא פושט צורה ומחליף צורה.
ארעיות הקשר בין החומר לצורה היא מקור החסרונות של עולמנו, הכלה ועובר כצל ענן. היותנו יצורי חומר היא גם הסיבה למשיכתנו לעולם הזה, לכך שאין אנו שקועים כולנו בפילוסופיה, שהיא עיקר החיים.
אני רואה שלא כאן המקום להרחיב בכך. אולי נדחה את הדיון בכך לפרק המתאים, הפרק בו יבאר הרמב"ם את מעשה גן העדן, הנחש, האשה והאדם.

גבולות המשל


לא כל חלקי המשל של האשה המפתה הם משמעותיים. לא לכולם יש נמשל. וכך, מזהיר הרמב"ם, נמצא בחלק גדול ממשלי הנבואה. לעתים יש להם רק רעיון אחד, ומי שינסה לחפש רעיונות נוספים, לכפות בכוח פירושים על ענינים שלא באו אלא מסיבות ספרותיות, יטעה בעצמו ויטעה אחרים.
"לא תבקש כל חלקי הענינים אשר באו במשל ההוא ותרצה שתמצא להם דבר נאות בדבר הנמשל, כי זה יוציאך... יטריחך לפרש ענינים אין פירוש להם, ולא הושמו בו לפרשם, ותגיע מזאת ההטרחה לכמו זאת ההזיה העצומה אשר יהזו בה וידברו בה רוב כיתות העולם בזמננו זה, להיות כל אחת מהם רוצה שימצא ענינים למאמרים לא כוון בהם אומרם דבר שירצוהו".
אהה, אהה, רבנו הרמב"ם! בשעה שהמצאת את ההרמנויטיקה של סודות הפילוסופיה הגנוזים בתוך משלי הנבואה, פתחת פתח רחב בפני אותן כתות שבאו בדורות הבאים, והוסיפו ודרשו כל קוץ וכפו עליו פירושים מופלאים.
וכי היה עליך להעלות בדעתך שהרמב"ן יחלוק עליך מכל וכל, מפני שלא יתכן שהתורה המופלאה, שהיתה מונחת לפני הקב"ה קודם בריאת העולם, והוא נועץ בה במעשיו, תכיל איזה שהוא פרט מיותר, שלא בא אלא לצורך ספרותי.
אהה, אהה, אתה, הרמב"ם, לא מצאת משמעות בפרטי המשלים הבודדים. אבל אלו שבאו אחריך נחנו בדמיון רב משלך, ולא היה להם חוש ביקורת עדין כשלך. הם נסחפו באמונתם למצוא נמשלים – וכך הופיעה לפנינו ספרות הקבלה העשירה לדורותיה.
ולפעמים, כפי שיכתוב גרשם שלום, הפירושים הם כה מופלאים ומרתקים, עד שקשה להאמין שלא אליהם התכוון הכותב בדבריו...
ובאמת, האם אנו, שמתיימרים ליושר אינטלקטואלי, יכולים להאמין שחלום יעקב מכיל רמזים לפילוסופיה האריסטוטלית? קל יותר להאמין שהוא מציג את עשר הספירות בהשתלשלותן מן האין...


שאלות בלתי פתורות

הרמב"ם מבטיח בסוף הפסקאות אודות המשלים כי די לקורא המבין שידע מהו משל, כדי שכבר יוכל לעמוד על משמעותו הנסתרת.
הלוואי. האמת היא שכל פעם שניתקל באיזכור של משל ממשלי הנבואה, יהיה עלינו לבדוק אותו היטב, אם הוא אומר באמת את מה שהרמב"ם מייחס לו...
על הבעייתיות של פירוש חלום יעקב כבר עמדנו לעיל, בלכתנו בעקבות קרשקש.
בהקדמה, בפסקאות על המשלים, מביא הרמב"ם כמה דוגמאות לשימושם של נביאים במשלים.
"ביד הנביאים אדמה".
"חוד חידה ומשל משל".
והנביא מצטט מה שאומרים עליו: "הלא ממשל משלים הוא".

האם בדוגמאות אלו המשלים נועדו לשמש לתכלית שהרמב"ם מדבר עליה? לפי הפשט הספרותי שלהם, אני סבור שלא. האם הרמב"ם האמין שכן? או שהיתה זו הטעיה עבור הקורא הממהר, שאינו מעיין בפרקים בפנים?

כפי שראינו לעיל, הרמב"ם מצטט מן המדרש בשבח המשל. שלמה חיבר משלים כדי שאדם יוכל לרדת אל הבאר ולשתות את מימיה. המשל הוא נר שמאפשר לחפש את המרגלית האבודה בבית. בשני משלים אלו, הנר והחבל הם אמצעי לאדם הלומד להגיע ביתר קלות לנושא קשה.
האם היחס קל-קשה מקביל לתפקיד שהרמב"ם מטיל על המשל, כמה שמסתיר מאחוריו דברי פילוסופיה עמוקים? אני סבור שלא. האם הרמב"ם השתמש במשלים על המשלים כדי לבלבל את הקורא השטחי? אני נוטה להאמין שכן, אבל יתכן שפשוט לא ירדתי לסוף דעתו של הרמב"ם...
ומה אתם חושבים?

גבולות המשל


לא כל חלקי המשל של האשה המפתה הם משמעותיים. לא לכולם יש נמשל. וכך, מזהיר הרמב"ם, נמצא בחלק גדול ממשלי הנבואה. לעתים יש להם רק רעיון אחד, ומי שינסה לחפש רעיונות נוספים, לכפות בכוח פירושים על ענינים שלא באו אלא מסיבות ספרותיות, יטעה בעצמו ויטעה אחרים.
"לא תבקש כל חלקי הענינים אשר באו במשל ההוא ותרצה שתמצא להם דבר נאות בדבר הנמשל, כי זה יוציאך... יטריחך לפרש ענינים אין פירוש להם, ולא הושמו בו לפרשם, ותגיע מזאת ההטרחה לכמו זאת ההזיה העצומה אשר יהזו בה וידברו בה רוב כיתות העולם בזמננו זה, להיות כל אחת מהם רוצה שימצא ענינים למאמרים לא כוון בהם אומרם דבר שירצוהו".
אהה, אהה, רבנו הרמב"ם! בשעה שהמצאת את ההרמנויטיקה של סודות הפילוסופיה הגנוזים בתוך משלי הנבואה, פתחת פתח רחב בפני אותן כתות שבאו בדורות הבאים, והוסיפו ודרשו כל קוץ וכפו עליו פירושים מופלאים.
וכי היה עליך להעלות בדעתך שהרמב"ן יחלוק עליך מכל וכל, מפני שלא יתכן שהתורה המופלאה, שהיתה מונחת לפני הקב"ה קודם בריאת העולם, והוא נועץ בה במעשיו, תכיל איזה שהוא פרט מיותר, שלא בא אלא לצורך ספרותי.
אהה, אהה, אתה, הרמב"ם, לא מצאת משמעות בפרטי המשלים הבודדים. אבל אלו שבאו אחריך נחנו בדמיון רב משלך, ולא היה להם חוש ביקורת עדין כשלך. הם נסחפו באמונתם למצוא נמשלים – וכך הופיעה לפנינו ספרות הקבלה העשירה לדורותיה.
ולפעמים, כפי שיכתוב גרשם שלום, הפירושים הם כה מופלאים ומרתקים, עד שקשה להאמין שלא אליהם התכוון הכותב בדבריו...
ובאמת, האם אנו, שמתיימרים ליושר אינטלקטואלי, יכולים להאמין שחלום יעקב מכיל רמזים לפילוסופיה האריסטוטלית? קל יותר להאמין שהוא מציג את עשר הספירות בהשתלשלותן מן האין...


שאלות בלתי פתורות

הרמב"ם מבטיח בסוף הפסקאות אודות המשלים כי די לקורא המבין שידע מהו משל, כדי שכבר יוכל לעמוד על משמעותו הנסתרת.
הלוואי. האמת היא שכל פעם שניתקל באיזכור של משל ממשלי הנבואה, יהיה עלינו לבדוק אותו היטב, אם הוא אומר באמת את מה שהרמב"ם מייחס לו...
על הבעייתיות של פירוש חלום יעקב כבר עמדנו לעיל, בלכתנו בעקבות קרשקש.
בהקדמה, בפסקאות על המשלים, מביא הרמב"ם כמה דוגמאות לשימושם של נביאים במשלים.
"ביד הנביאים אדמה".
"חוד חידה ומשל משל".
והנביא מצטט מה שאומרים עליו: "הלא ממשל משלים הוא".

האם בדוגמאות אלו המשלים נועדו לשמש לתכלית שהרמב"ם מדבר עליה? לפי הפשט הספרותי שלהם, אני סבור שלא. האם הרמב"ם האמין שכן? או שהיתה זו הטעיה עבור הקורא הממהר, שאינו מעיין בפרקים בפנים?

כפי שראינו לעיל, הרמב"ם מצטט מן המדרש בשבח המשל. שלמה חיבר משלים כדי שאדם יוכל לרדת אל הבאר ולשתות את מימיה. המשל הוא נר שמאפשר לחפש את המרגלית האבודה בבית. בשני משלים אלו, הנר והחבל הם אמצעי לאדם הלומד להגיע ביתר קלות לנושא קשה.
האם היחס קל-קשה מקביל לתפקיד שהרמב"ם מטיל על המשל, כמה שמסתיר מאחוריו דברי פילוסופיה עמוקים? אני סבור שלא. האם הרמב"ם השתמש במשלים על המשלים כדי לבלבל את הקורא השטחי? אני נוטה להאמין שכן, אבל יתכן שפשוט לא ירדתי לסוף דעתו של הרמב"ם...
ומה אתם חושבים?

מרתק כרגיל

השאלות ששאלת תיפתרנה אם נאמר שהדימויים האריסטוטאליים אף הם משל .

סולם מוצב ארצה - אין לנו בעייה.
המלאכים הם משל להשפעות על עולמנו, אם באופן ישיר , אם באמצעות השפעה זה על זה (האם ריחה של הקבלה וסוד הצמצום עולה באפי ?)

ולגבי מעמד המשלים ע"פ הרמב"ם, הספק מעניין אך לא אוכל לצערי לחוות דעה, שכן אינני בקי מספיק.

בעל עגלה

האם כוונתך להציע שהרמב"ם התכוון לנמשל של הקבלה והסתיר אותו מאחורי נמשל-הבינים האריסטוטלי?
זה רחוק מהסביר. לפחות בעיני. אבל יש כאלו שיקפצו כאן בפורום על הצעתך כמוצאי שלל רב...

אני מוכן להודות, כפי שעשיתי, שסולם יעקב קרוב יותר להשתלשלות הספירות מאשר לסדר המציאות האריסטוטלי, אבל זה מנקודת הראות שבה אני נמצא - ואני איני סבור שחלום יעקב נסוב על כך כלל וכלל.
אבל הרמב"ם האמין כנראה באמונה שלימה שהתיאור האריסטוטלי הוא אמת מטפיזית, ואמת זו חבויה בתוך מה שכינה "משלי הנבואה".
מה לעשות? גם הרמב"ם לא היה מושלם.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

מיימוני, שתי הערות

יעקב לא היה נביא? לדעת מי? לדעת הרמב"ם יעקב היה נביא, הרי חלום הסולם הוא : התגלות ה' ליעקב –היא הנבואה. וכל הנביאים התנבאו בחלום או במחזה למעט משה רבנו.
וזו לשון הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ז כשהוא כולל את יעקב בכלל הנביאים:
"ודע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שיהיו לו כל המעלות השכליות, ורב מעלות המידות והחזקות שבהן.....ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל מעלות המידות עד שלא תפחיתהו פחיתות....וכן מצינו..ביעקב שפחד מעשיו...ולא תרחיק היות חיסרון קצת המידות ממעט ממדרגות הנבואה, שאנחנו מצינו קצת פחיתות המידות, ימנעו הנבואה לגמרי...ובעבור האנחה והדאגה של יעקב אבינו כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש" (= הנבואה) עד שנתבשר בחייו. אמר : ' ותחי רוח יעקב אביהם', ואמר המתרגם " ושרת רוח נבואה על יעקב אבהון....."
כפי שכתבת במשל הזונה והנער מובא רעיון כוללני אחד הבא להזהירנו מפני שקיעה בחומרנות ובהתמכרות לתאוות ( = החומרים וההרגלים) כי אלה הם אשר מונעים בעד האדם להגיע לשלמות, והם אלה החוצצים בינו לבין הפילוסופיה. אך להבנת הנמשל במשמעותו העמוקה החסרת פרט חשוב והוא סיפור שבחיה של אשת חיל המובא כנגד האשה הזונה. ' ונבאר איך חתם ספרו זה בשבחי האשה כשלא תזנה' - 'אשת חיל' היא ביטוי סמלי לחוכמה , שאפשר לרוכשה רק בעזרת מידת הזהירות שמוצבת בראש סולם מידות המוסר שעל האדם לרכוש, והיא המידה האמצעית בין רב התאווה שהיא קצה אחרון אחד, ולשם הגיעה האישה הזונה,לבין העדר הרגש ההנאה שהיא קצה אחרון שני .

זאת אומרת שהרמב"ם אינו קובע מה שיכול להשתמע שהאשה היא היצור שמטבעו נוטה לזנות,וה"חומר" מוביל בהכרח לתאווה, אלא שעליה מוטלת החובה כמו כל אדם להתגבר על דחפיו ויצריו, ולהשיג את המידות הנחוצות על מנת להתקרב להשגת השלמות בתיקון המידות .בפרט – במידת הזהירות, ובכלל - בכל המידות.

סיפור המשל משמש את חז"ל בסוטה, ופה אפשר לחוש ב"עזות" אליה הגיעה האישה הסוטה שהיא קצה אחרון ל"בושת פנים" שהיא המידה האמצעית

"וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה, היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה לו סודרין נאין...היא קשטה פניה...היא כחלה לו עיניה..."




תוקן על ידי - איקה - 6/10/2003 8:06:53 PM

בסך הכל ניסיתי להצביע על נקודה מרכזית, אשר עומדת בבסיס הקבלה ובבסיס הויכוח עליה.

אלמנט ה"תיווך" בין האלוקות לאדם .

האם יש שלבים כביכול בדרך ? ספירות, מלאכים, הגדרות שונות ?

התשובה היא שאפילו הרמב"ם חשב שכן .

גם הרמב"ם אפוא, לא ראה בכך "ריבוי" או כפירה .

די לי בכך.

איקה

כפי שכתבתי לעיל, הנושא של האשה והחומר טעון בירור עצמי, ולכן דחיתיו עד לפרק על מעשה עץ הדעת.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בעל עגלה

ראשית, הרמב"ם אינו סוף פסוק. כבר כתבתי שגם הוא לא היה מושלם.

שנית, הוא לא הניח שהשכלים הם הא-להות עצמה!

אשר לתיווך בין הא' לאדם, ראשית צריך לברר מה טיב הזיקה והקשרים בין הא' לבין האדם, כדי שנוכל לדון איך הם מתנהלים.
והנה, שאלה זו עצמה טעונה במחלוקת גדולה לגבי דעתו האמיתית של הרמב"ם.
על כל פנים, נבחן בינתיים את הרובד האקזוטרי. הלא החלטת הרמב"ם שאת הדעה הזו ראוי להפיץ יש בה ללמד מה חשב ללגיטימי.
במישור זה נראה שהנבואה והידיעה מגיעות שתיהן מן השכל הפועל. לא בגלל שהוא מתווך, אלא בגלל שאי אפשר להגיע להכיר את הא' עצמו.
לגבי טיב ההשגחה הפרטית, איני מרגיש שאני מסוגל אפילו לסכם את הדעה האקוזטרית של הרמב"ם בנושא. נחכה עד שנגיע לחלק השלישי של הספר בעז"ה...

אז האם מכאן אתה מוציא שיש הצדקה למנגנונים המסועפים של הקבלה שמתווכים בין האדם לא', והם עצמם א-להות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

השארת אותי תוהה לגבי הקביעה שלך שיעקב לא היה נביא, והצגתו כמי שהיה בעל חלומות נבואיים. במשפט עצמו ישנה סתירה , שהרי אם לאדם יש חלומות נבואיים, הוא נביא.

הנביא הוא הכלל, שכולל בתוכו את החלומות הנבואיים שהם הפרט, ומה שעשית הוא דחיקת הכלל והתלות בפרט, שאינו עומד בפני עצמו.

נראה שאת אף אחד זה לא מטריד חוץ ממני, ובכל זאת
התוכל להשכילני , תודה.



תוקן על ידי - איקה - 6/16/2003 12:18:15 AM