|
|
| נשלח ב-17/6/2003 22:49 |
 |
| |
שואל
יפה אמרת.
עם זאת, יש דמיון מסויים בגישה לדברי הרמב"ם והקבלה בכלל, על כל ענפיה ופארותיה.
הדמיון הוא בכך שאינך יכול להסתמך על מה שכתוב כדי לטעון שאתה מבין את הדברים, ואתה מסוגל לדון בהם.
יש כאלו שעושים זאת, אבל לעולם אינך יכול לטעון - במיוחד לא בקבלה - שיש לך סתירה, ראיה נגדית, או הבנה כלשהי. תמיד יש אפשרויות אחרות. הטקסט, באשר הוא טקסט, פתוח להבנה מתחדשת, אינסופית.
ברמב"ם זה נובע מכך שיש שתי רמות, לפחות. והרמה האיזוטרית על פי הגדרתה היא נסתרת ומסובכת בסתירות, כפי שנראה בעז"ה בשיעור הבא. לכן, לעולם כמעט אינך יכול להצביע ולומר: זה מה שאמר הרמב"ם.
בקבלה, אתה יכול לקחת קטע של מקובל קודם, להוסיף עליו כהנה וכהנה, ולהגיד: הנה, זאת כוונתו.
ואיך ניתן לשלול זאת, אם כה הרבה חסר מן הספר, וכה הרבה טעון פירוש?
ניתן לטעון, במידה מסויימת של הצדקה, שאנו נוהגים כך גם, להבדיל, בלימוד הגמרא. גם כאן אנו מניחים הרבה מאד הנחות נוספות שלא נזכרות במפורש בסוגיא, אך הן עומדות ביסוד הניתוח שלה.
אני משער שיש צורך להזדקק לדיון מעמיק בהרמנויטיקה כדי לעמוד על ההבדלים (וגם אז ניתן להתווכח). מפעל כזה הוא בינתיים למעלה מכוחי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2003 22:52 |
|
| |
איקה
סליחה שלא עניתי לך עד עתה. פעם כתבתי לך תשובה, והייד פארק עשה צרות, והכל נתקע והתשובה הלכה לאיבוד. ונכנעתי למידותי ולא ניסיתי לשחזר...
אכתוב לך בקיצור מה כתבתי אז.
עד כמה שאני זוכר יעקב אינו נחשב לנביא. יתכן שהתשובה לסתירה שציינת היא בהבנות שונות של מושג הנבואה, למשל הנביא כבעל השגות (בהן עסקנו) והנביא כשליח. ולא אוכל להזדקק לנושא זה יותר עד שנגיע לעסוק בו במקומו.
בסך הכל, התשובה אינה עונה לשאלה. היא רק דוחה את התשובה הדרושה לזמן אחר... לא הפסדת הרבה...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2003 23:59 |
|
| |
מיימוני
אני מקבלת את תשובתך, נחכה עד שתגיע לנושא.
אני מבקשת, שקביעות מעין אלה שאתה קובע בהיסתמך על זיכרונך בלבד, לא יהיו חד משמעיות מהסיבה, שאני מניחה שיש קוראים, שהם בתחילת דרכם שרק מעיינים בדברים הנכתבים בפורום, ואולי הם גם לא כל כך עקביים, כך שהם לא יגיעו לשיעור בו יתבררו הדברים, והיות והינך נחשב לסמכות בפורום וחוכמתך ידועה לכל, יכולה הקביעה שלך ללוות אותם, כאמת, בעוד שהדבר טעון מבחינתך בירור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 01:30 |
|
| |
איקה
אני מכה על חטא.
תהי זו הזהרה לכולם:
אני כותב מתוך מה שאני זוכר, ומתוך מה שאני מנתח ומבין, ונא ונא לקבל את כל דברי בערבון מוגבל.
כפי שכתב הרב זוננפלד:
אין כאן אלא דעת נוטה!!!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 16:20 |
|
| |
מימוני, קשה לי להתאפק מלשאול וכמה הערות ובקשות לעיון חוזר.
כתבת שיעקב לא היה נביא. על יעקב כתוב בפירוש במקורות שנסתלקה ממנו הנבואה כשהתאבל על יוסף, כלומר, היתה לו נבואה.
מימוני, אני מנסה באמת להבין, מה ההבדל בין נבואה בחלום לנבואה בכלל. אינני מלומדת כמוך, אבל באמתש רוצה להבין האם יש נבואה שבאה שלא בחלום מלבד למשה רבינו? הרי עד כמה שידוע לי, הוא היחיד שזכה לדבר עם הקב"ה פנים מול פנים (לא בחלום), או שאני טועה?
אנא פרט נמק והסבר וגם ציין האם זו פרשנות אישית, או שמקורה במקורותינו.
תודה.
תוקן על ידי - גינגית - 6/18/2003 4:25:52 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 16:29 |
|
| |
לא ראיתי את הכל אלא את ההערה על השאלה אם יעקב אע"ה היה נביא.
הוא בכל אופן נמצא ברשימת חז"ל בסדר עולם (מובא ברש"י מגילה י"ד.).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 17:11 |
|
| |
אזורי
אתה צודק.
אבל אנו דנים כאן ברשימה שחיבר הרמב"ם, לא ברשימה של ר' יוסי התנא.
הרמב"ם, אם צריך לומר זאת, לא היה מחוייב לאגדות חז"ל. בשם ההרמנויטיקה שלו, הוא הרשה לעצמו לקרב ולרחק, או לדחות דברים שנאמרו על ידי חז"ל, "לפי שאותו חכם טעה באותה שעה" (כדברי האיגרת המפורסמת לחכמי לוניל).
זה אינו אומר שהרמב"ם לא יסכים להגדרה זו, ונצטרך מבחינתי לחכות לדיון המתאים בפרק המתאים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 17:31 |
|
| |
האם הרמב"ם טען שיעקב אבינו לא היה בעל נבואה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 17:38 |
|
| |
ג'ינג'ית
כיצד פועלת הנבואה הוא נושא שהרמב"ם מטפל בו בעומק, ויש לו חידוש מפתיע, על דרך הפסיכולוגיה.
הנבואה היא בעת ובעונה אחת:
1. שפע - יהיה פירושו של מונח זה מה שיהיה (חגיגה למקובלים) - היורד מן השכל הפועל האריסטוטלי.
2. השפע נקלט בכוח הדמיון, ומגיע גם לשכל האנושי.
3. הנביא צריך להתבונן בנבואתו, לקלף ממנה את התוכן האמיתי, ולהשליך את הקישוטים החיצוניים שהם בעצם רוב החלום הנבואי אך אינם רלוונטיים כלל. כפי שאי אפשר לחלום בלי דברים בטלים, אי אפשר לנבואה בלי דברים בטלים.
רק משה רבנו, לפי הרמב"ם, היתה לו נבואה "נקיה" במאה אחוזים.
דוגמא טובה לקילוף היא נבואת ירמיהו שראה מקל שקד, והמסר היה בשורש שק"ד, כי ה' שוקד על דברו לקיימו.
את יכולה בינתיים לעיין באשכול ישן כאן בפורום על נבואה וחכמה שפתח אור בערפל, ובו בארתי את מבנה הנבואה לפי שיטת הרמב"ם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 17:46 |
|
| |
בקשר למילה "שפע".
האם זה נכון שהפעם הראשונה שהמילה הזאת מופיעה בעברית בהקשר של השפעה מלמעלה היא בתרגום של אבן תיבון ושהוא למעשה זה שחידש אותה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 18:59 |
|
| |
מסתברא
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 19:02 |
|
| |
על פי הרמב"ם השאלה שראויה להישאל היא: לא כיצד הנבואה פועלת , אלא, כיצד פועל האדם כדי להגיע להיות נביא, לשלמות הנדרשת , בו הכרת ה' השכלית שלו מביאה אותו למצבים בהם השכל ולא הדמיון הוא שרואה, ומבין, את ההתגלות – -"להודיעך כי במה שהאדם מהרהר בו ביום, מראין אותו בחלומו" (מדרש התימני הגדול) - תוכן חייו של האדם השואף להכרת ה' מכוונת רק אל ה' ולכן המדמה שלו פנוי לראות מראות ה' שכלית – וזו הנבואה בחלום, במחזה וכו'. ובזו הצורה כל הנביאים זכו להתגלויותיהם. על פי הרמב"ם רוב הארועים אודותם אנו קוראים בכתבי הקודש התרחשו בתודעתם של הנביאים ולא ממש במציאות.
בכל דרך רציונלית שנבחר לראות את השגיו של אדם כאשר הוא מתגבר על טבעו בכוח רצונו כשהוא מוותר על כל הנאות החיים ומקדיש את חייו להכרת ה' – (רצונו של הנביא שונה מרצונותיהם של בני אדם האחרים, שהם בעלי אותו טבע אנושי בדיוק כטבעו שלו). התנהגות זו איננה ניתנת להבנה , אלא על דרך הפסיכולוגיה, ולכן הרמב"ם מביא בשמונה פרקים את סיפור כוחותיה של נפש האדם , ולאן הוא יכול להגיע במקסימום היכולות שלו כאדם, באשר הוא אדם – שהיא הנבואה בה מצליח האדם להתגבר ולעבור את משוכות המכשולים בדמות להט החרב המתהפכת, והכרובים. ולהגיע לעץ החיים.
זה שרב בני האדם , ובכלל זה גם שומרי תורה ומצוות שאינם מודעים לגישה הזו, זה מפני שהגישה המהר"לית, והגישה הריה"לית תואמות לדעת הרב והן הפופולריות, זה מתפרש אצלך כחידוש? אני יכולה לנקוב בשמותם של הרבה גדולי תורה שכתבו ותמכו בגישת הרמב"ם שבמקורה היא היא גישת חז"ל - על הנבואה –
ומכיון שכך נתפסת הנבואה אצל אלה המאמינים בגישת ריה"ל, שהיא שפע אלוקי היורד אל היהודי, והוא למעשה נשלח על ידי ה' אל העם. מתוך כך הם מבינים שרק הנביא השליח הוא נביא, והנביא לעצמו לא נכלל אצלם בכלל הנביאים. השאלה המתבקשת היא האם אנחנו יכולים להתעלם ממאה הנביאים שעובדיה החביא המוזכרים בתורה, שעליהם התורה לא נותנת לנו שום אינפורמציה מלבד העובדה שהיו נביאים.
ראיית הנבואה המפרידה בין הנביא לעצמו, בעל ההשגות לבין הנביא השליח והעמדתה של הנבואה כפונקציה, זוהי וולגריזציה נוראה של מושג הנבואה.
במורה, הרמב"ם מכנה את הנביא בכינוי " השלם המתייחד" כלומר: הנביא לא חייב להיות דווקא 'נביא שליח' הידוע כבעל שליחות, המביא את דבר ה' ברבים, כמו רב נביאינו הידועים בשמותיהם, אלא הוא יכול להיות נביא המתייחד עם עצמו, ולעצמו.
ניתן למצוא אנלוגיה כלשהי ב'משל המערה' של אפלטון. לכאורה אותו אדם שיצא מן המערה והחשיכה, שמח על כך שהוא זכה לראות את האור, אבל שמחתו איננה מאפשרת לו להינות מכך לבדו, והוא נדחף לחזור אל המערה, כדי להביא את בשורת האור גם אל יתר חבריו שנותרו בחושך, מבלי שיהיה להם כל מושג על משמעות האור, המסמל במשל הנ"ל את החוכמה.
תוקן על ידי - איקה - 6/18/2003 7:47:13 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 13:23 |
|
| |
אבל מימוני, לא ענית לי, על מה מבוססת הקביעה שיעקב אבינו, זה שחם על סולם יעקב שהוא חלום נבואי, לא היה בעל נבואה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 14:20 |
|
| |
ג'ינג'ית
עייני לעיל בתשובתו של מסתברא.
יש דרגות בנבואה, ודרגתו של יעקב נראית לי מתאימה יותר ל"רוח הקודש".
זה לפי הרמב"ם כפי שהבינותיו.
אם תרצה לעיין יותר ברמב"ם, תצטרכי לחכות שנגיע לפרק המתאים.
יש דעות אחרות משל הרמב"ם. יש מדרשים, ויש גישות שונות ללימוד המדרש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
