חסידות וקבלה - בין מוניזם לדואליזם

אידך גיסא גילה קצת מידיעותיו בכך שניתח את תולדות החסידות וההגות היהודית של הדורות הסמוכים לה לפי שני דגמים ידועים בפילוסופיה, מוניזם ודואליזם.
כפי שהגדיר אידך גיסא, מוניזם היא גישה שמבקשה להעמיד את המציאות כולה על יסוד אחד. דואליזם זו גישה שמכירה בשני יסודות שונים, פעמים מנוגדים.

גישה דואליסטית עשויה מן הסתם להביא לתפיסה של מאבק בין טוב ורע.

אידך גיסא טען כי אצל הבעש"ט מצויה גישה מוניסטית. אני משער, מהכרותי הדלה, כי כך יתבארו מימרות כמו המשל המפורסם על האיש שבא אל המלך, ולא הניח לכל המחסומים לעמוד בדרכו, שכן הם לא היו אלא דמיון בעלמא. שהרי אין מציאות מלבדו כלל.

אמנם, אידך גיסא הוסיף כי בתולדות המחשבה החסידית לא יהיה זה נכון לקבוע מסמרות כי יש שם דואליזם מול מוניזם, אלא נכון יותר לדבר על דגשים. יש שיטות מחשבה שמדגישות את הפן המוניסטי, ויש את הפן הדואליסטי.

אם סיכמתי נכון את שיטתו, איני יודע. אך בהנחה (החזקה מדי?) שכן, אזי על סמך הבחנות אלו אני מבקש להציע, ברשותו, את השאלות הבאות:

א. אם כולם מודים שמצד האלקות הכל אחד, ומצד הנבראים יש דואליזם, מה ביניהם?
מעין זה: האם ההבדל הוא במישור הפרקסיס, הנוהג למעשה? האם מי שמדגיש את המוניזם יגדיר את עבודת ה' המעולה באופן אחד, בעוד שבעל ההדגשה הדואליסטית יגדיר אותה אחרת? האם תהיה ביניהם מחלוקת למעשה, אם לא בהלכה כי אז בהנהגות הפנימיות שמאחוריה?

ב. האם ניתן להשוות בין הבעש"ט, למשל, לבין שנקרה או מייסטר אקהרט?
במיוחד - מה מעמדו של ה"אני", הנשמה הבודדת, מול הבורא? אם הכל אחד, אז גם אני עצמי אלקות, אלא שאיני יודע על כך? (זוהי, עד כמה שידוע לי, שיטתו של אקהרט, וכנראה גם שיטת שנקרה)?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הלבן ,

אך אין זו תוצאה מבריאת העולם אלא מחטא עץ הדעת שהרי קודם החטא ראה מסוף העולם עד סופו דהיינו מוניזם [אא"כ נאמר שהחטא משל למצב האדם המתפתח אף ללא שחטא ולא היה מצב היסטורי של "קודם החטא"]. עכ"פ המצב הדואלי אינו אלא עד להשגת האמת פי שעתיד להיות לכולם, כאשר "ומלאה הארץ דעה" ו"כולם ידעו".

טוב שאלת ווטו
ונקודת הענין הוא:
א) גם לפני החטא היתה מציאות העולם נפרד מהקב"ה, עד שאדם הראשון אמר: בואו ונשתחוה ונכרעה. אלא שעדיין לא היה ענין החטא. גם כשכל העם מסורים למלך ואין חוטאים לו, הם עדיין נקראים עם. מציאות החטא (מה שנקרא בקבלה ג' קליפות הטמאות) נוצרה אחרי החטא.
ב) גם על חטא עץ הדעת נאמר נורא עלילה על בני אדם, כי הקב"ה סיבב את ענין חטא עה"ד, כמבואר במדרש.

אכן גם אם תיאור החטא הוא כפשוטו שונה המצב טרם החטא בו היה שייך שיחטא ממצב העתיד שלא יהיה שייך שיחטא עוד שזה יהיה המצב של הווה אחד - מוניזם טוטאלי.

לגבי הערת איד"ג באשכולו הגורי על חז"ל כדואליסטים, כאמור שם אין זה אלא בשפה שלהם ובפרט כאשר ניסו לבאר משמעויות המצוות [הנקראות טעמים], אך מעומק דרכם בהלכותיהם מוחת תחושתם המוניסטית כפי שהוחל להתבאר שם!

הלבן

אני נהנה מכל רגע כשאני מתבונן באשכול זה ודומיו.

ווטו והלבן שניהם מתכוונים לדבר אחד במדוייק, ההבדל היחיד הוא, שהלבן מצטט קדמונים עם ביאורים מופשטים, ווטו מבאר זאת בהבנה בסיסית.

הלבן, אני מציע לך אבל ברצינות לנסות להבין את הדברים בשורשם, וכמו שאתה מנסה להבין את חברך (להבדיל אלף וכו') ובדרך זו הבן ע"ד הנגלה את הנסתר. (וכמובן שזה נשאר בגדר נסתר)

לא התכוונתי לזלזל חלילה, כן עמא דבר לבאר דברים על רקע מופשט בזמן שאת שורש הדברים לא הבינו, והיה ראוי העמיק בזה ןלהבין הדברים על בוריים.

ודי בהערה זו.

בורג
הוא הדבר אשר אמרתי בתחלה שלא הורגלתי בכאלה. החילוק אינו בין הפשטה להלבשה כי אם הפרשי רגילות בסגנון.
ולהערתו של ווטו,
ודאי שכדבריך מבואר בחסידות, אלא שלפי זה יוקשה, כיון שזהו התכלית של כל בריאת העולם, אז מדוע לא נברא מלכתחלה כמו לעתיד לבוא.

וע"ז מבאר בתניא (פל"ו-ז):
תכלית השתלשלו' העולמו' וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליוני' הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית' אלא התכלית הוא עו"הז התחתון שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החשך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עז ויתרון אור מן החשך מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם ע"י לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור א"ס ב"ה שלא יבטלו במציאות.
כלומר שכיתרון האור מתוך החושך כן הוא יתרון אור אין סוף ברוך הוא, כאשר נברא עולם הזה, שהאלקות נסתר שם, והאדם בעבודת השם כופה ומהפך את הרע לטוב ואת החושך לאור.

ואחרי כל זאת נזכה לימות המשיח, שאז יאיר האור הזה גם בעולם הגשמי והחומרי הזה. וע"ז ממשיך בתניא שם:
והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעו"הז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז בדבר שהיה תחלה תחת ממשלת קליפת נוגה ומקבל חיותה ממנה שהם כל דברים הטהורים ומותרי' שנעשית בהם המצוה מעשיית כגון קלף התפילין ומזוזה וספר תורה וכמאמר רז"ל לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך. וכן אתרוג שאינו ערלה ומעות הצדקה שאינן גזל וכיוצא בהם ועכשיו שמקיים בהם מצות ה' ורצונו הרי החיות שבהם עולה ומתבטל ונכלל באור א"ס ב"ה שהוא רצונו ית' המלובש בהם מאחר שאין שם בחי' הסתר פנים כלל להסתיר אורו ית' וכן כח נפש החיונית הבהמית שבאברי גוף האדם המקיים המצוה הוא מתלבש ג"כ בעשיה זו ועולה מהקליפה ונכלל בקדושת המצוה שהיא רצונו ית' ובטל באור א"ס ב"ה.

וזאת היא המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן אם לעתיד לבוא יהיו נשמות בגופים או לא. ואין כאן מקומו להאריך.


תוקן על ידי - הלבן - 6/10/2003 10:31:44 PM

נשאלתי באישי אם מפאת ההסברים הרציונליים שאני נותן לשפה הקבלית האזוטרית, אני מאמין שאכן אלה שהשתמשו בשפה המסובכת היתה להם את הבהירות הרציונלית שאני מיחס לדבריהם?

וזה אשר השיבותי:
"בנוגע לשאלה על הסברת דברי המקובלים, וודאי שבהעמקה בלשונם ניתן לראות אם תחושתם היתה נכונה ורק הביעו את זה בשפה בלתי מפותחת או שתחושתם היתה מבולבלת ולפעמים מעוותת עד כדי ליצנות כאשר מתחילים להשוות את אוטובוס מספר שלוש לשלושת האבות ואת עשר שנות נישואיו של אברהם עם עשרת המכות והספירות [חוץ מעובדת היחידה המספרית].
כן, אצל אלו שחיו בתקופה בה היתה השפה בלתי מפותחת בכל ענייני העולם, ניתן לזהות תחושה בריאה עם שפה בלתי מפותחת, אבל כיום שהשפה מפותחת יותר ובכל ענייני העולם משתמשים בה ורק כאשר זה נוגע לד"ת מתעקשים לצטט את הלשונות העתיקים וממענים לפתח את ההבנה, קשה להניח שלמצטטים אלו תחושה בריאה אלא אדרבה."

ווטו
יוצא דבר מוזר
הלבן התוכי המדובר
במקרה כל פעם מצטט (כמובן מבלי שהוא ממש מבין ומעמיק) ציטוט ישר ולענין

ואולי יש לציין גם את אלו שעיקר לימודם היה מספרי מלקטים של הדור האחרון והרצאות אקדמאיות שאלו אכן מוצאים קושי ומופשטות בלהבין סגנון ספרים בני דור או שנים.לעומתם אלו שתמיד עיינו במקור האוטנתי והבנתם שווה הן בטקסטים המקוריים והן בשפה המפותחת