|
|
| נשלח ב-12/6/2003 19:09 |
 |
| |
יפה מסתברא, רק הערה אחת:
מה שאתה עושה למחלוקת בין הרמב"ם לבין הקבלה, יותר נכון היה לומר מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן, והקבלה פוסקת כרמב"ן, לענין עולם הבא נשמות בגופים דוקא. שהוא ענין אחד עם הנ"ל, כפשוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2003 19:26 |
|
| |
לא, המחלוקת בין הרמב"ן והרמב"ם הרי במבט ראשון אינה קשורה לשאלה הנ"ל, השאלה בתניא היא מהו המרכז.
אך לאור מה שמתבאר שזהו המרכז, כבר מובן שיטת הרמב"ן, אך בפשטות זו שאלה אחרת.
אם תעיין בראב"ד רמב"ן בספר הגמול, תראה שאין הם דנים בכלל על מרכזיות של עולם הגשמי, הם מתווכחים על המקראות ולשונות חז"ל. החסידות לפי דרכה מסבירה את שיטת הרמב"ן לאור הנ"ל. אך השאלה המקורית היא מהו המרכז, וזה שנידון בקטע זה, ומשם מתבאר מדוע עולם הבא בגשמיות יש לכך מעלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2003 11:15 |
|
| |
עוד נקודה בה נייתן להבין את ההתקדמות מדואליזם למוניזם. מימדי המקום והזמן.
המחשבה שכאילו ישנה מציאות עצמאית של זמן ומקום שייכת לרמת הדואליזם בה עדיין לא חווים את האחדות בבסיס כל הידע ומפרידים בין פרטי המציאות למושגי הזמן המקום.
משחווים את העיקרון המוניסטי -הווה אחד- [כנא' "ביום ההוא יהיה הווה אחד". לפי ההנחה שלא מדובר בתהפוכה פתאומית קיצונית מרגע למשנהו, אלא בתהליך הדרגתי עד ל"יום ההוא" בו זה יהיה פשוט לכל, הרי גם טרם היום ההוא מתגברת תפיסת האחדות] הרי שהידיעה הראשונית היא הווה אחד ומושגי הזמן והמקום הם אך תזמון ומיקום פרטי הווה בהפרדה זה מזה שהיחס ביניהם הזמן והמקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 00:48 |
|
| |
אם הבנתי דבריך נכון, ווטו
נכון שלפני בריאת העולם לא היה לא מקום ולא זמן (רק סדר זמנים, שהוא נושא נפרד, ועליו נאמר אלפים שנה קדמה תורה לעולם).
אמנם לעתיד לבוא, כיון דקיי"ל כרמב"ן (הנזכר לעיל) שיהיו נשמות בגופים, כלומר עולפ הזה הגשמי אחרי בירורו והתעלותו לקדושה (כמובא לעיל מהתניא), שהאלקות תהי' נראית בו בעיני בשר (כאמור וראו כל בשר גו'), א"כ מובן שגם הזמן והמקום יהיו בעולם, וגם הם יתבררו ויתעלו לקדושה.
|
|
|
|
|
