הרי את אשתי כדת משה וישראל (הת' ההלכה)

בח"ח גיליתי את הלינק הבא, באדיבות טוב5

לכלתי היו כמה דרישות בנוגע לטקס החתונה, שבסופו של דבר הצטמצמו לשתי דרישות עיקריות:
1. שהנוסח לא יהיה ''הרי את מקודשת לי'' אלא ''הרי את אשתי כדת משה וישראל'' (נוסח שמופיע בתלמוד וברמב''ם כאחד הנוסחים האפשריים): הסיבה היא, שהיא רוצה לשמור את השורש ''קדש'' לקשר שבינה לבין ה' בלבד, כמקובל בלשון המקרא (''והייתם לי קדושים כי קדוש אני'', ''והייתם קדושים לאלהיכם'', ועוד), ולא להשתמש בו כלפי אדם בשר ודם, כמקובל בלשון ימינו (כמו בהקדשה של ספר וכד').
2. שהכתובה לא תהיה בארמית אלא בעברית. הסיבה היא, שהכתובה היא הסכם ממוני שצריך להיות מובן היטב לשני בני הצדדים, ואין שום הגיון לכתוב אותו בשפה שאינה שפת האם שלהם (גם אם מסבירים להם את המשמעות), זהו מנהג שמזכיר את הגלות, וגם הוא אינו חובה ע''פ התלמוד והרמב''ם.

לשמחתנו הרבה, התברר לנו שהרב שאחראי על המועצה הדתית במקום מגורינו, ..., מסכים לשתי הדרישות האלו, ולכן כבר נרשמנו לנישואין, קבענו תאריך ומקום ושלחנו הזמנות (עוד כשבוע וחצי - יום שישי כ' בסיון).
אבל, לפני יומיים, ביום ראשון בלילה, קיבל הרב שיחת טלפון מעיתונאי של ''יתד נאמן'', שאמר לו משהו כמו ''שמעתי שאתה מתכוון לעשות חתונה מוזרה...''. אני לא יודע מה בדיוק היה תוכן השיחה, אבל התוצאות שלה היו, שהרב התחרט והחליט שהוא לא רוצה להסתכן ולערוך חופה שונה מהמקובל, כי הוא חושש שזה יתפרסם בתקשורת ויגרום למהומות.

כששמעתי את זה הייתי בהלם - לא האמנתי שעיתונאים יכולים עד-כדי-כך להשפיע על ההלכה.
עכשיו אני לא יודע מה לעשות: מצד אחד - זה לא הוגן לסכן את כבודו ומעמדו של הרב ...,אי אפשר לדרוש דבר כזה מאף אחד; מצד שני - זה לא הוגן להכריח את כלתי לוותר על הדרישות הצנועות שלה, שהן חשובות לה מאד מאד, ומותרות לגמרי ע''פ ההלכה, רק בגלל עיתונאי אחד ורכלן אחד (שאינני יודע מי הוא); מצד שלישי - זה לא הוגן כלפי המשפחות (וכלפינו) לבטל עכשיו את החתונה או לדחות אותה; ומצד רביעי - זה לא נראה לי רעיון טוב לקיים חתונה בלי רב בכלל (למרות שע''פ ההלכה גם זה אפשרי).

אני פונה אליך כרב שמכיר את העיתונות - האם יש לך רעיון איך להתמודד עם הבעיה הזאת?
האם נגזר עלינו לחיות כל ימינו בפחד מפני העיתונאים?

והרב שרלו משיב:

שלום וברכה
אין זה הוגן להאשים את העיתונאי. מי שבאמת אשם הוא הציבור החרדי הליטאי, אשר הוא מטיל טרור על רבנים, ומאיים עליהם בדרך זו. את דברי העיתנואי יש מישהו שצורך, ולמעשה בו יש לתלות את הכל. העיתונאי יכול לאיים רק מכוח העובדה שמימוש איומו אפשרי בשל הציבור לו הוא כותב.
קשה לי לכתוב את הדברים הבאים, אני איני מוצא פיתרון לבעיה אלא התקפלות שלכם. דווקא בשל העובדה שאני יוצא למלחמה על נושאים לא מעטים, ומשלם על כך מחיר מאוד יקר (גם בתוך הציונות הדתית) אני מכיר היטב את התפועה עליה אתם מדברים, ואיני מכיר מישהו מן הממסד הרבני שיצא למלחמה במחיר שמו הטוב ומעמדו כדי לקדש בנוסח אחר או לחתום על כתובה בעברית.
אכן, זהו חילול שמו הגדול של מלך מלכי המלכים.
כל טוב ומזל טוב. ששמחתכם תהיה שלמה למרות זאת.


הענין שלי אינו במעורבות הפוליטית של העיתונות, אלא בשאלה ההלכתית לכשעצמה:

א. האם חייבים להשתמש דווקא בלשון המקובלת? או שכל לשון שתופסת מהגמרא מתאימה לכך ואין למחות?

ב. האם צריך בכלל "מסדר קידושין"?

ג. האם הכתובה צריכה להיות דווקא בארמית?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הרמב"ם מבאר את ההלכה הזאת, מתי יכולה הסמכות המרכזית לבטל תקנה ומנהג שהתקבל:
בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל את דבריו אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם.

ומה שהובאה כאן העובדה, שלפעמים מוצאים גדולי הרבנים לנכון להקל בתשובות פרטיות, אבל לא כהוראה ציבורית. גם זה נתבאר ברמב"ם לפי כללי ההלכה:
יש לבית דין לעקור אף דברים אלו לפי שעה אע"פ שהוא קטן מן הראשונים ... אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא ... כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם] כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

כמה הערות לסיפור

1' למה לא נתנו טיפול נפשי לאשה הזו, בשביל רגישויות אישיות ולשיפור חזות ורושם מעכבים חתונה?

2' אם כבר הערה על קידושין, אני מכיר מקרוב אדם אשר הפריע לו מאוד צורת הקנין בה הבעל "קונה" את האשה, והאשה פסיבית בקנין ואינה מביעה את רצונה ואת השתתפותה בהקמת מבנה זוגי משותף.
אי לכך, נהג למעשה בדרך זו, החזיק את הטבעת והתקרב אל אצבע האשה והיא גם התקרבה באותו הזמן. כך למרות שהיבט היות הבעל הקונה לא סר, אבל היבט השתתפות שני הצדדים קיבל ביטוי.

מה דעתכם?

מתענין

פרט לרמב"ם, שמגדיר את רוב חולשותינו וגם רוב מה שמעניין אותנו כמחלות נפש, אצל רוב הבריות מצבה של האשה אינו מוגדר כ"בעיה נפשית".
אולי זו שאלה של ערכים (להיות עצמאית, יוצרת וכו'). אולי זו שאלה של עקשנות יתר (אם לא יתנו לי בדיוק מה שאני רוצה, לא אתחתן). אבל, פרט לרבנו הרמב"ם, זה לא מוגדר כבעיה נפשית. יותר מכך, יש בהלכה מקום לדרישות אגוצנטריות, כל עוד אין הן נוגדות את הדין.
והלא זו השאלה שלנו, אם זה נוגד את הדין.

לגבי הפתרון של קירוב הדדי, כל עוד הגבר מרכיב את הטבעת על אצבעה, והיא אינה ממשיכה לתחוב את האצבע לתוך הטבעת, שהרי בעינן (=דרוש) ש"יקח הוא" ולא "תיקח היא". ואני משער שרק בשעה שהטבעת כולה על אצבעה, לפחות בכדי שלא תיפול, רק אז מסתיימת הלקיחה שלו, ומרגע שהטבעת עולה על אצבעה צריך שלא תסייע בידו. כך נראה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

לפי מה שאני למדתי, עצם הדבר שהקנין מוגדר כקנין ולקיחה, נחשב שהבעל קונה ולא משנה אם היא מסייעת ע"י שמסייעת להיקנות, נחשב הדבר "כי יקח".

וכי תתקדשי לי בנטילת הסלע מע"ג הסלע, יש בזה חסרון, נראה לי שמפורש בגמ' לא כך.


הלבן

דברי הרמב"ם על דין אמורים. דברי הרמב"ם אינם אמורים על מנהג שלא נקבע בו קפידא אלא שהשתרש בצורה מסויימת, כי לא היה לאף אחד אינטרס לשנות.

מתענין

האם לא מדובר שם שאמרה לו שיניח על הסלע ובכך תתקדש לו? אם כן, הרי שמתקדשת משום אחד הגורמים הבאים:

א. שכירות. שעשה כדבריה (כמו רקוד לפני) - אבל לא כך מבארים שם.

ב. משום הממון שנגרע ממנו. וכך אני זוכר את הסוגיא במעורפל, והרי זה כעין תן מנה לפלוני ןאתקדש לך. ונטילתה את הממון מעל הסלע אינה משנה עוד מאומה.
אבל אולי כוונתך לסוגיא אחרת ושכחתי? אנא ציין את המקור ואת הדף.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מתענין
וכי נוסח הקידושין הרי את מקודשת הוא מנהג ולא דין? (אף שודאי בדיעבד מועיל גם בנוסח אחר).

מיימוני

ראה נא אבן העזר סי' ל' סעיף א' ע"פ הגמ' שזריקת הכסף לידה מועיל לקידושין, היעלה על הדעת שאם תפסה את הכסף מהאויר, ולא עמדה פסיבית שהקידושין אינם קידושין?

[עם הסלע כנראה התבלבלתי, בגמ' שמצאתי מדובר כאשר מניח על סלע שלה וכו']

נעזוב נא לרגע ראיות. ההגיון הוא שצריך לראות שהוא לוקח אותה. אך אין לשלול את פעילותה בפרוייקט הזה. למה שלא תוכל לעזור לחתנה לקחתה? ולפני מת"ת שהיתה נקנית ע"י שמכניסה לביתו הכניס אותה ביד --?

הלבן
מעיקר הדין כל שמשמעו שלוקח הבעל אותה מועיל ורצוי כבגמ' ורמב"ם וכו'. וכבר רמזת על כך בסוגריים.