המפתח לכל דיון [אובייקטיביות]

עוצמת האובייקטיביות - בביטויה ההלכתי

יש להבין, כי אובייקטיביות אינה איזה מין מבט או זוית מסויימת של הסתכלות. אובייקטיביות היינו - היחס הכי מוחלט שיש לנו כלפי כל דבר. ויש להבין כי זו מיסודות התובנה האנושית ואינו נתון למחלוקת.

יסוד זה מתבטא בעוצמה רבה במושג "חזקה". למשל, המחזיק בקרקע ג' שנים לאחר שהיה הקרקע של אחר, נוטה הגמ' לייחס זאת לענין של "יחס אובייקטיבי". כלומר כיוון שמבחינה מציאותית אנו רואים אותו כבעלים משתרש, הרי שהיחס הכי מוחלט -אוביקט-, להתייחס אליו כבעלים (1).

עוד דוגמא, התורה אומרת ששור שנגח ג' פעמים, נחשב לשור נגח (2). וכי מישהוא יכול להתחייב ששלושת הפעמים לא נבעו מאיזה כאב בטן סמוי? וכי ניתן להניח שהסבירות היא ששינה השור את אופיו אשר היה לו מזה שנים, בהם לא נגח? אלא היחס הכי מוחלט בין כל האפשרויות, והיחס הטבעי שאינו מכניס נתונים ספיקולטיביים, הוא שהשור הוא כעת "שור נוגח".

ונפנה אל חזקה שונה - "כאן נמצא כאן היה"(3). הכלל האמור קובע, שכאשר שופך אדם מים מכלי לכלי ונמצא שרץ בכלי השני, אין אנו חוששים לטמאות את הכלי הראשון, אלא אנו מתייחסים לכך כאילו וודאי היה השרץ תמיד בכלי השני כיוון ש"כאן נמצא - כאן היה". מבחינת סבירות אין ספק שמבחינת אחוזים יש אחוזים גדולים שהגיע השרץ מהכלי הראשון, אלא שאחוזים אלו הם אחוזי "ספקולציה" ואילו היחס המכריע למקום השרץ, הוא המקום שמבחינה טבעית -אובייקטיבית- משתייך אליו השרץ = הכלי השני.

דרישה מעניינת של ההלכה לאובייקטיביות, מתבטאת בהלכה הבאה, כאשר יש ספק על אות שנכתבה בס"ת תפילין או מזוזה, מראים לילד את האות. אם הילד יודע לזהותה היא כשרה ואם לאו אינה כשרה (4). ונשאלת השאלה וכי הסת"מ נכתבים לילדים? למה הם הקריטריון?
התשובה, ההלכה אינה רוצה אות "שמבינים" על ידי דימוי שהיא אות פלונית, ההלה רוצה אות שמצד עצמו באופן טבעי -אובייקטיבי- נותן את הרושם של של האות הרצויה.



(1) על פי דברי הרמב"ן ריש פרק חזקת הבתים, בפירוש דימוי הגמ' לשור מועד [וביאור הקהילות יעקב].
(2) פרשת משפטים.
(3) משנה במסכת טהרות.
(4) מובא בשו"ע הל' תפילין.



תוקן על ידי - יהוסף - 6/12/2003 7:22:05 AM

יהוסף חן חן

על נקודה זו הרי סובבים הרבה אשכולות הפורום ולאחרונה בדיון על המוניזם שאינו אלא התקדמות מעבר לדואליזם. הסיבה בזה היא התפתחות האדם בתפיסת הנקודה האובייקטיבית. ככל שקשה לאדם לעצור את מחשבתו על נקודה דקה, הוא מלביש אותה במשלים וכדומה ככנפי מלאך ומזה נולדת הסובייקטיביות והמיסטיקה. ככל שדעתו בשילה להיעצר על נקודות דקות ללא כלי עזר מלאכותיים, הוא הופך לאובייקטיבי יותר!

אותו דבר לגבי מוניזם. כל שהאדם מלביש ליוויים הוא לא שם לב לנקודה וממילא לא שם לב ששני מלבושים שונים [דואליזם] מלבישים את אותה הנקודה [מוניזם] כפי שאומרים "אותה גברת בשינוי אדרת".

ווטו, תודה על הדברים.

באשכול הראשון מהו אובייקטיבי הגדיל האשכול לתלות את רוב דיני הפורום כנעוצים בתפיסה של אובייקטיביות. עתה אפנה לאובייקטיביות בביאורי מצווה.


אובייקטיביות בביאור מהות המצוות

ניקח למשל את חג השבועות, אין ספק כי סובייקטיבי וספקולטבי לחלוטין לתלות את שבועות במתן תורה. וכאן גרוע עוד יותר שאין כל זכר, וממילא כל יכולת להיתלות על משהוא ולשייך לשבועות את יום מתן תורה כחג(*).
מהו א"כ אובייקטיבי? אם אנו קוראים על העומר הבא מראשית הקציר -שעורים- ואז סופרים שבע שבועות ומביאים שני הלחם מהחיטים, הרי לנו עניין הסובב סביב הקציר, וזהו אובייקטיבי מצד ההקשר ועוד יותר מלשון התורה "חג הקציר" (1).


דוגמא נוספת, מאכלות אסורות. התורה מציינת את הבדל הכשרות ואי הכשרות בהיותם "מעלי גרה" ו"מפריסי פרסה". עתה נבחון איזה מהפירושים יכלל באובייקטיביות.

הסבר חלק מהראשונים וכמדומה הרמב"ם, שבע"ח שאינם כשרים כנ"ל, מזיקים לבריאות. הניתן לראות סימנים אלה של מעלה גרה ומפריס פרסה כמעידים על בריאות - "ונשמרתם לנפשותיכם"? ברור שלא, הרי לנו שפירוש זה אינו אובייקטיבי וממילא קשה לקבלו. [את פירוש זה כבר דחה האברבנאל עם עוד טיעונים].

האברבנאל טוען שכשרותם משום צמחוניותם. שוב, זה מה ששומעים מהסימנים? ברור שלא, הרי ששוב גם פירוש זה חדל מלהיות פירוש לגיטימי. מלבד זאת דחו האחרונים מהסוס והגמל ועוד.

שמעתי פירוש, שחיידקי העיקול של הטהורות, אינם בכלל שרץ משא"כ בטמאות [כמדומה מא. קורמן]. שוב, חיידקים רואים בצורה טבעית בסימנים אלו שהציבה התורה?

מהו א"כ יכול להיות פירוש אובייקטיבי. מבחן באשכולו על מפרי"פ, מבאר ששני הנתונים האלו של מפרי"פ ומעל"ג, הם עדינות ותחכום. הגרה מאפיין עיבוד אוכל ולא טריפה וחטיפה, והמפריס פרסה את היכולת לשרוד ע"ג סלעים ולהסתדר. פירוש כזה בהחלט יכול להיות אובייקטיבי, שכן מנסה למצוא בתיאור עצמו את התוכן, ולא לייחס פרשנות סובייקטיבית לכיוונים שאין עליהם רמז. והרי אין ספק, כי כל חכם ידבר בצורה בה תובע הרעיון שהוא מעביר דרך הדבר עצמו שהוא אומר ובצורה אובייקטיבית.

הדוגמאות הללו הם טיפה מן הים, ויש עוד דוגמאות רבות, אולי בהודעה הבאה.


(*) ראה חינוך על העניין, וראה הקדמת החינוך.
(1) פרשת משפטים וכי תשא


תוקן לבקשת יהוסף


תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/12/2003 3:21:19 PM

יהוסף,

הבאת דוגמאות בפורום יש בה תועלת לחיזוק הענין. אך למי שעדיין לא התנסה בכך, הוא זקוק לשיעורי לימוד רבים עד שתשתרש בו הדרך האובייקטיבית [שכאמור היא אחדותית-מוניסטית, בעוד נקודת המוצא ההבנתית בה אנו מתחנכים היא מפוצלת-דואליסטית].

דוגמא נוספת לביאור מצוות - אובייקטיבי וסובייקטיבי

התורה אומרת בכמה מקומות: "לא תבשל גדי בחלב אמו". עתה ניגש ישר לתרגום האובייקטיבי, בשלבים -

א. הבעיה המרכזית מתייחסת לבישול, ובעצם הבישול, [ולא מטעם אחר, שכן אין לו זכר].

ב. הבעיה נקשרת במהות הגדי כבן אמו.

ג. העוול נעשה כלפי הגדי, ולא כלפי האם, שלא נאמר לא תבשל חלב אם עם בנה.


לכן נשלול את הדברים הבאים -

1. לא נקבל את הטעם שהוא משום מנהגי העכו"ם [או הצאב"ח כל' הרמב"ם מו"נ]. שכן אינו מתבטא בפסוק כלל. [וא"כ היה לזה להיכתב בענין ההרחקה מהעמים, ובהקשר כזה].

2. לא נקבל שעיקר האיסור הוא אכילה [כמשמעות רמב"ם בתחילת הלכות אלו במאכלות אסורות].

3. לא נקבל שיסוד איסור בשר וחלב, עניינו כלאיים, כי אז מה עניין גדי ואמו.

4. לא נקבל בטבעיות את הרחבת האיסור על כל בשר וחלב. וכבר הרגיש בכך האב"ע ופירש הרחבה זו בדרך דרבנן.


תוקן על ידי - יהוסף - 6/13/2003 6:27:40 AM

להסבר הנראה אובייקטיבי, לעניין בב"ח, עי' - http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=196183, בהודעה השלישית. ביתר דיוק בהודעת ווטו השניה שלו כאן - http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=226276.

יהוסף, שוב ייש"כ

בלינק השני מצאתי בהודעה אח"כ נקודה עקרונית השייכת לכאן,
"כן מתחזקת תורת הדרגות שראשיתה בהנחה אפיסטמולוגית אחדותית שהכל בעצם מצוה אחת [התאמה] המדורגת לפי רמות עוצמה ונסיבות."

זו אם האובייקטיביות!

רגישויות [הלכתיות] - אובייקטיביות וסובייקטיביות
[רגישויות לגיטימיות ובלתי לגיטימיות - שליליות]

כאשר אדם מחתל תינוק, אין חולק שהיחס הנכון הבריא והטבעי הישר והמוחלט, שהמעשה שנעשה הוא מעשה דאגה לילד, למנוע את לכלוך בגדיו וכו' ולמנוע טרחת נקיון גדולה יותר.
היחס אל המעשה אינו יחס של "מעשה שעשו כמותו לחזון איש בינקותו או להבדיל לישו". אין יחס כזה למעשה. ושוב, כי המעשה הן מצדיק מצד עצמו ומדבר בעד עצמו את התוכן הנ"ל שהוא הדבר כפי שהוא מצד עצמו -אובייקטיביות-.
כן כאשר אדם אחד מלביש את החיתול וכן כששניים וכן לעולם.

כן כשאדם קוצץ ציפורניים גם על פי סדר, היחס נשאר כקציצת ציפורניים ללא שיוך להקשר חיצוני מתוכן המעשה -סובייקטיבי-.

לכן יש לשלול, את המנהג שלא ילבישו ב' בני אדם תינוק בב"א ושלא לקצוץ ציפורניים לפי הסדר, כאשר ניהוגים אלו מנומקים בטעם, "שכך עושים למת".
כל ניהוג שהוא סובייקטיבי הוא בכלל לאו ד"לא תתורו" ובכלל ביטול עשה של "תמים תהיה". וללא כל זאת, הם יסוד שיבוש הדעת וכפי שהתבאר על אובייקטיביות שראש לכל חכמה היא.

אין צורך להזכיר סגולות שונות שהם בכלל סובייקטיביות והמון דמיון לא מפותח וגובלים במפורש בלאוים שונים.

דוגמא לרגישות אובייקטיבית, האר"י היה רגיש ואף הנחיל את רגישותו, לציין את ראש הטלית, די שלא יהא צד זה בראש ולמחר ברגל.
במקרה זה, אכן מבחינה אובייקטיבית מייחסים חשיבות לצד עליון שעל הראש, ובדבר קדושה יש מקום לתת חשיבות ולגיטימיות לרגישות הזו.

בשלב זה אני מעדיף שלא ליכנס לדוגמאות בדברים חמורים וקבועים יותר. די לכא' בדוגמאות הנ"ל להעברת המסר.

אובייקטיבי מתוך סובייקטיביות

העיקרון של אובייקטיביות, אינו שולל את מבט האדם המושפע רבות מהקשרו האישי -סובייקטיבי-, בכל זאת אין זו סתירה לאמת אובייקטיבית המתאימה למקרה הנידון.

ולמשל, 2 רופאים בודקים חולה שהתגלו אצלו בכל הגוף כתמים עגלגלים עם צבע משונה.
ראובן, הרופא הראשון, רגיל לראות כאלו כתמים, ורובם המכריע שייכים לזיהום A, ואילו אצל שמעון רוב תמים אלו שהוא נפגש בהם, היו דוקא כאלו השייכים לוירוס מסוג B.

שניהם צודקים, בהוראתם להתחיל בבדיקות השייכות לחולי שרוב פעמים היה זה התסמין לחולי המסויים הזה, ראובן לA ושמעון לB.

כאן, היחס הטבעי תלוי בהקשר הסובייקטיבי של האדם. כלומר הקשר אישי.

על כגון דא ניתן להביא ולהצדיק את הסיפור המליצי הידוע -
מעשה ברב שהגיעו אליו ב' אנשים, ולכל אחד אמר כי הוא צודק. הרבנית שאלה, וכי איך ייתכן ושניהם צודקים? ענה הרב: גם את צודקת!

דיבור חכם - בהכרח אובייקטיבית

כאשר אנו באים לשפוט את התורה או כל חיבור אחר, אין לנו דרך לבחון ולפרש אלא באובייקטיביות, כאמור. האובייקטיביות יש לו על מה שישען ולעומתו הסובייקטיביות פורח באויר.

יתר על כן, דיבור ואימרת חכם בהכרח תהא אובייקטיבית. זאת נוכיח בהמשך. לכן מתוקף היות התורה ממקור החכמה והדעת, מן ההכרח שאמרותיה ודיבוריה נכתבו בצורה אובייקטיבית.

בכדי להוכיח את הנ"ל, יש להבחין שהדיבור הסובייקטיבי, נובע מחולשת או חוסר יכולת לגעת בנקודה המרכזית והעיקרית. ולמשל מי שיאמר ראוי לשים מעקה כאן [בשפת הגג] כי כן כולם עושים, ולא יאמר ראוי לשים כאן מעקה כדי למנוע סכנה, הרי בע"כ שלא תפש או לא התמקד על הנקודה העיקרית של העניין שכן לא שייך שיאמר אדם לשים מעקה כמו כולם, בזמן שיודע וחווה את שימת המעקה כמונע סכנה.

כן הדבר בסובייקטיביות ואובייקטיביות, לא יתכן שהיודע את מכונית כמכונת נסיעה, יגדיר ויבטא את המכונית כדבר שיש אותו לכל אדם שלישי. הן ההגדרה העצמית והבולטת של מונית היא היותה מכונת נסיעה, ואילו היותה מונה הנרכשת בידי אחד ל3 בנ"א, אינה איפיון והגדרה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית, כיוון שההקשר הזה הוא חיצוני לדבר עצמו.

ממילא בשובנו אל התורה, מורח להיות בהכרח גמור שבאומרה, על סוות חג אסיף, ועל שבועות קציר, הרי שזה מהות או חלק ממהות החג. אין ל אפשרות וטעם לבאר כי אסיף וקציר היינו "בזמן האסיף" או בזמן הקציר.
ן לגבי הגדרת התורה לגבי הבהמות הטהורות, חייב להיות שתוכן עניין הטהרה והטומאה נעוץ בזה גופא - מעלה גרה ומפריס פרסה.

תוקן על ידי - יהוסף - 6/16/2003 12:23:21 PM

משל פשוט לאובייקטיביות

אם אני מביט על אשכולי הזה מבחינה אובייקטיבית ושופט אותו יחסית למגיבים, הריני מסיק אחת מהבאות:

1. לא מעניין.
2. לא מובן.
3. מאוד פשוט ואין מה להגיב.

לפי הקשרי הסובייקטיבי אני שולל את 3, ואני נשאר בין שני הראשונים.

סובייקטיבי לפרש שכתבתי בדיוק בשעות כאלה שלא נראה האשכול מייד, כך שתמיד זה ירד מטה ע"י האשכולות הפיקנטיים, ולא בלט למתאימים.