המפתח לכל דיון [אובייקטיביות]

תודה

אתמול קראתי באתר האייל הקורא. הפרשנות שלהם צרמה לי מאוד, הם הביאו אמנם נתונים שכשלעצמם מעניינים, אבל האופן בו הם ניסו לחבר בין אמונות אחרות ואגדות, לתורה, הייתה מזוייפת. משום מה הריאקציה שלי הייתה "מגעיל"!

הרי לנו "אובייקטיביות מזוייפת"!

ומכאן לשאלה יסודית, הרי כל אדם שופט כל דבר על פי הרגליו ורקעו, א"כ מה האבן בוחן לאובייקטביות כאשר כל אדם על פי הרקע שלו ידמה בעיניו לאובייקטיבי מה שהוא בעצם סובייקטיבי, ונראה לו אובייקטיבי על פי הקשרו הסובייקטיבי?

מתענין,

מהו אתר אייל הקורא?


לגבי שאלתך, הלא היא שאלת השאלות [בפרט לסקפטיים שבינינו ] ובעצם זו עבודת החיים לדעת שקנה המידה שלנו הוא הנכון. זו גם "מלחמת הפורום" נגד הסגירות.

העצה היחידה לפיתרון הבעיה נראה שהוא דווקא:
א. דו-שיח עם מי שהרקע החינוכי והאידיאולוגי שלו הוא בקצה השני של המתרס [בתנאי שהוא רציני וישר אינטלקטואלי שאינו חושש ואינו חושב שאלוקים צריך לחשוש מכל שאלה ושאינו בשלב של "לא תתורו" ששאלות עלולות להובילו לשינויים טרם הגיעה עת הגאולה].
ב. התבוננות בהתבודדות בצורה שאין לחץ של "מוסכמות" ו"מקובלות"!

גם המסוגל להחזיק את תובנותיו במילים צריך להיזהר שלמילים תהיה גישה ישירה למציאות החיה ולא רק למילים אחרות [החבוי ], כי הפילוסופיה עלולה להוביל לעזיבת הביטחון בחינוך הקודם טרם הגעה ל"בית הכנסת החדש". [דיקארט טרם מסעו האינטלקטואלי החליט בחוזקה שלא יזניח את נקיטת הדרך של חינוכו עד להגעה לתובנותיו החדשות בבהירות שלא ניתנת להפרכה!]

לכך צריך להיות מבקש אמת במאת האחוזים ולא מבקש התחמקות קדושה [כלשון שהטביע בוגי לאחרונה].

אשרי המבקש וכבר מובטח [מחז"ל כמניסיון החיים] שהרוצה מוצא - יגעתי ומצאתי תאמין!

ווטו היקר

הנה הלינק

http://www.haayal.co.il/

על מהותה של האובייקטיביות, ועל עדיפות בחירתה (לא מעובד)


אובייקטיביות

המילה אובייקט מתייחסת לדבר שהוא הנושא עליו אנו דנים. למשל אם אנו דנים על חפיסת סיגריות, אם היא יפה, מועילה או מזיקה, הרי שהאובייקט הוא החפיסה, ואילו אם אנו דנים מיהו בעל הקופסא הרי שביחס לחפיסה, הבעלות היא סובייקט.

בדברים הבאים נדון מעבר לאובייקט עצמו, ובכל זאת נדון על האובייקטיביות, האובייקטיביות תתייחס לפרשנות אובייקטיבית, ואילו הסובייקטיביות תתייחס לפרשנות שאינה באה מהנתונים המתבטאים באובייקט אלא בסובייקט. נדון אפוא על פרשנות ישירה וכללית על אובייקטים ומושגים. ננסה למצות את ההבדל בין הפרשנויות ואת הרקע המוביל אליהם.

לכאורה כל פרשנות אובייקטיבית מתוקף שמה, הרי שהיא פרשנות הניכרת ומתאפיינת בחפץ עצמו – באובייקט, ואילו פרשנות סובייקטיבית היא כזו שנתוניה אינם ניכרים ומתאפיינים באובייקטים הנידונים עצמם. למשל, אם אנו רואים חפיסת סיגריות שרשום עליה "20 סיגריות", והחפיסה אכן מתאימה בגודלה לסיגריות, הרי שיהא זה "אובייקטיבי" לפרש את מהותה של הקופסא כחפיסת סיגריות. הפרשנות הסובייקטיבית, היא למשל כאשר אדם מתייחס לבית מגורים כאילו הוא משמש למסתור למה שמתחתיו או מאחוריו. הסיבה שפרשנות זו היא סובייקטיבית, כי בית כפי איך שידוע לנו הוא "מבנה מגורים" וזה הדבר שאנו מזהים בחפץ בהחלט ובודאות, לכן הנתון שאינו ניכר בחפץ, כמו האפשרות שהוא מסתור, הוא חיצוני ממה שהחפץ "מדבר בעד עצמו" – סובייקטיביות.

האם אובייקטיבי הוא בהכרח אמת? התשובה היא: לא! – אנו יכולים לראות אדם מפהק, ולפרש את המקרה באופן אובייקטיבי, כפיהוק רגיל. הפיהוק עצמו משדר תוכן עצמי מוכר של פיהוק הנובע מעייפות מתח או שעמום וכו'. עדיין יתכן בהחלט כי נגלה לאחר זמן כי הפיהוק לא היה אלא אות וסימן לרמז לחברו על משהוא. ברור כי הפרשנות המתקבלת מתוך הנתונים שבמעשה עצמו, הוא שנעשה כאן מעשה פיהוק רגיל, ואילו הפיהוק כסימן כבר מכניס נתון "מבחוץ" – סובייקטיבי. נוכחנו לדעת שהאובייקטיבי אינו בהכרח נכון. בכל זאת נקיטת הפרשנות האובייקטיבית היא נכונה בכל מקרה. הפרשנות האובייקטיבית היא הפירוש הכי פחות "פרשני" והכי ישיר ביחסנו אל החפץ. מהיות ואדם אינו יכול לחיות בפיצול ובספקות אין סופיים, הדרך הנכונה לחיות את חייו, לבחור בהסתכלות הישרה, המבוססת, והחזקה ביותר – אובייקטיביות. הפרשנות האובייקטיבית אינה רק מועדפת כמנצח בין הרצים, אלא היא הפרשנות היחידה שאדם שומע אותה ללא שיצטרך הוא לנחש פרשנויות בצורה מלאכותית, פרשנות זו היא בעצם הצורה בה המציאות מופיעה לפניו. כשם שהעדפת הוראות יצרן למכונה מעודפות על פני כל עצה אחרת משום שהאימון למכונה מתנה את האימון להוראות היצרן, כך האימון למראה עיננו מתנה את האימון להכרה הכוללת את התובנות הבאות עם מראה העיניים, כלפי המשמעות והתכנים של מראה העיניים.

מן הראוי לציין, שאם ההבנה של אובייקטיביות האמורה נכונה, הרי זו מידה שאדם נוקט בה בכל עת ובכל שעה.

אם אדם היה נותן משקל לאפשרויות הסוביקטיביות, לא יכל להתקדם צעד בחייו, אולי המדרכה אינה אלא..... ואולי החלב הוא..... אדם לומד להצמיד תכנים והיבטים לזיהוייו על פי הנסיון, והם נהיים חלק מההכרה שלו את הדבר, לפחות מבחינת הסתכלות מועדפת ונבחרת.

יהוסף,

"מים קרים על נפש עייפה"! חידשת ימינו כקדם

אובייקטיביות מן התורה מניין

התורה כותבת לא תעוננו ולא תנחשו. ופירשו חכמים שזהו מי שאומר על פיתו שנפלה שסימן הוא לכך שיום רע לפניו. הדברים הובאו גם להלכה בשו"ע יו"ד.

מה המשמעות של השלילה הזו?

האם התורה היתה אוסרת עלינו לומר שטויות, או לומר שכוכב פלוני אחראי על הילודה, אם זה שטויות?

ברור אם כן, שהתורה באה לשלול גם מקום לגיטימי לפי תפיסת האדם הרווחת. כשנופל לאדם פיתו, זה אומר שהוא לא עירני, ולא מחשיב די את אשר בידו, האם לא יתכן שמבחינה פסיכולוגית, זה יכול להיות איזה הקשר פזה או מצב רוח שישפיע הלאה? זה יכול להיות!

אלא מאי?

התורה שוללת את התליה הסובייקטיבית, התורה דורשת מהאדם להיות ריאלי ומציאותי, וסוביקטיביות זו הניגוד המוחלט לתכלית התורה - ריאליות!

כיוון שנושא אובייקטיביות עלה לדיון, באשכול של גרגור, ובא כאן לאחרונה לידי ביטוי בכמה נושאים, הנני להקפיצו שוב.

הבנת המונח מושג, כנתון חשוב לאובייקטיביות

באשכול זה -

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=726245

הובעה ההכרה, שהמושגים, אינם היווצרות הנוצרת או מיוצרת אצל האדם, מהרשמים הנגלים להכרתו הראשונית, כבחמשת החושים, אלא המושג הוא אחד הרשמים שבמכלול הרשמים שאדם חווה בבת אחת בראותו איזה דבר. ואבאר -

קיר צבוע בצבע הלבן, כולל בתוכו הרבה רשמים שהם כעת מאוגדים, אך הם עומדים לעצמם. הקיר כולל
אבני חצץ - שהם כמובן כוללים גם הרבה מאוד מרכיבים
מלט - שכולל גם כמה וכמה רשמים, כמו דקות האבקה, צבעה וכו'
מוטות ברזל - המאגדים סביבם את החומרים...
וכו'

כל רושם ורושם הוא עצמאי, אלא שהוא מחובר וגם קשור עם עוד רשמים, אך במהותו הוא רושם עצמאי. כך שבקיר הצבוע בלבן, יש לנו מלבד כל הרשמים המרכיבים את הקיר, גם את הצבע הלבן, אשר הוא כאמור רושם עצמאי.

מתוך כך המסקנא - שאין מושג נבדל מרושם. המושג כמו צבע לבן, הוא אחד ממרכיבי הרשמים המקובצים.

נקודה זו חשובה מאוד לעניין האובייקטיביות.

הסובר שהמושגים הם יצירה "מ"הרשמים, ולא שהמושג כלול בקבוצת הרשמים גופא, יוכל לשחק במושגים, וליצור מושגים סובייקטיביים. ולמשל את הקיר יכול לכלול במושג גוש עומד, או עצם לבן עומד, ואפילו אבן גדולה וכיו"ב. לא שזה לא נכון, אבל זה לא אובייקטיבי. אבאר -

כאשר אנו דנים על מושג של דבר, אנו בהכרח ניגשים למושג הכי מהותי של הדבר. כי כאמור כל דבר יכול לקבל כמה וכמה סיווגי מושג. אשר כעל כן, אם המושגים נמצאים ברשמים עצמם, הרי שבניתוח הרשמים, יכללו לפנינו כל המושגים האפשריים, שכן המושג הוא רושם מסויים, וא"כ נוכל לבחון איזה מן המושגים הכלולים מתאר את היעוד והמשמעות של הדבר על פי יעודו האובייקטיבי.

מה שאינו כן אם מושג הוא סוג של תולדה במוח, שאין לנו דרך לברר ולזהותו, הרי שיקרה שנתון מרשים מסויים, הוא זה שיועדף אצלנו כמושג, ללא יכולת או זמינות להכרת המושג מתוך הדבר עצמו.

ובאופן כללי, משעה שהגדיר ווטו את אובייקטיבי, כמוכח מתוכו ומדבר מאליו - זה שייך הרבה יותר כאשר המושג הוא אכן "מתוכו" של הדבר.

אממממ ,
נושא מענין .
איך שלא יהיה אני חושב ש"אובייקטיביות" אפשרית רק , אם מקבלים את זה שיש למציאות מקור לא גשמי (נקרא לו שכלי נניח ,אבל זה מצריך יותר דיוק) , אחרת לעולם כל משמעות לא גשמית שניתן לאובייקט יהיו סובייקטיבים בהכרח .

כלומר כדי להגיע לאוביקטיביות חייבים להתקיים שתי תנאים :
1. שהעולם נברא . (אחרת אין לאובייקט משמעות אובייקטיבית , כי הוא לא קשור לשום מציאות שהיא מחויבת המציאות)
2. שניתנה תורה מן השמים . (אחרת אין אפשרות להגיע אל אותה אמת , כי מאז שהאנושות נותקה שנקודת המבט האובייקטיבית אין דרך אחרת לחזור אליה , אלא דרך תורה מן השמים )
חנוכה שמח .