מגילות המקדש - קומראן, ופוליטיקה ארכאית.

אלי ו.
אף אחד לא תוקע לידינו שום דבר. אין כאן שום בטחון. מצד שני הכהנים הגדולים המוזכרים (מנלאוס ושות') הם מינויים של אנטיוכוס ולא כל כך התקבלו על ידי העם.

מצד שני יש כמה דברים שעולים בוודאות מתוך מגילות מדבר יהודה:
א. כותבי המגילות שייכו את עצמם לבני צדוק וראו את עצמם נאמנים לבני צדוק.
ב. יש קרבה מפתיעה בין הטענות של כותבי המגילות על הנעשה במקדש לבין ויכוחי ההלכה בין הפרושים לצדוקים במסכת ידיים.
ג. יש להם לוח שמשי.

רחל אליאור עושה אחד ועוד אחד ואומרת שאם זה נשמע כמו ברווז והולך כמו ברווז זה כנראה ברווז - אם הם קוראים לעצמם בני צדוק, ונראים כמו בני צדוק הם כנראה בני צדוק ולכן היא מסיקה לגבי קיום הלוח השמשי במקדש.
אני לא טוען שהיא צודקת, יכול להיות למשל שזהו זרם קיצוני מבני צדוק שפרש בדיוק כמו שחוניו הקים בית מקדש במצרים. יש תיאוריה על כך שהכיתתיות התפתחה בהדרגה - בהתחלה הם ניסו להשפיע (שלחו מגילה לירושלים) ורק אח"כ פנו לאסכתולוגיה. אבל אין ספק (לפחות בעיני) מהדברים שראיתי ושמעתי על כותבי המגילות כי מדובר בקבוצה המקורבת, לכל הפחות, לצדוקים.

עוד שתי נקודות שצריך לזכור הן כי ספר היובלים כמו גם ספר חנוך המחזיקים בלוח השמשי אינם שייכים למגילות קומראן באופן אקסלוסיבי והם נמצאו בראש ובראשונה בכנסיות במקומות שונים בעולם. לפיכך מוצדק להניח כי היתה יותר מקבוצה אחת שהחזיקה בלוח שמשי. יתכן כי היה אפילו זרם שלם שכזה.
עניין נוסף הוא שהתנ"ך נמצא באותה תקופה, בוודאי בקרב הזרם הפסיאודואפיגרפי כקאנון פתוח, כלומר שאפשר להוסיף אליו עוד ספרים (להבדיל מקאנון סגור כמו אצל חז"ל העוסק בפירוש). רואים זאת אפילו בכך שבמשנה עוד מתווכחים על הקאנון. במילים אחרות - לא ברור מה היה המעמד של ספר היובלים ודומיו ביחס לספרי המקרא ויתכן כי הם נחשבו כחלק אינטגרלי מהתנ"ך (בדיוק כמו ספרים אחרים המופיעים בתרגום ה70). יתכן כי ספר היובלים נתפס ביחס לספר בראשית בדיוק כמו שספר דברי הימים נתפס ביחס לספר מלכים - סיפור אחר על אותם ארועים המבטא את אותה אמת מנקודת מבט אחרת.
בנוסף יש גם ויכוח על מי מוסמך לפרש את התורה. בעקרון ההלכה הצדוקית טענה כי הכהנים מוסמכים לפרש את התורה בעקבות הבחירה האלוהית בהם והמוצא הקדוש שלהם. סמכות פרשנות התורה של הכהנים היא דבר שכתוב בתורה במפורש. לחז"ל כמובן היתה מסורת פירוש אחרת ממסכת אבות המתמקדת בלימוד ולא במוצא (למרות שיש גם עמדות אחרות).  גם זה מסתדר עם כותבי המגילות כנאמנים לבני צדוק. בני צדוק לא היו סתם כת אלא הכהנים הלגיטימיים עד בוא החשמונאים. כנראה שמי שתומך בבני צדוק מחזיק בעמדות לגיטימיות.
עכשיו לגבי שינויים בלוח שנה - כל מי שרוצה להתבדל מקבוצות אחרות משנה את לוח השנה כי זה מגבש זהות. בעיני אי אפשר לפסול מרכיב זה בקלות ראש רבה כל כך כפי שעשית.
ואם לא די בכך יש הבדל בתפיסת לוח השנה - אצל חז"ל לוח השנה הוא נתון בידי אדם ובית הדין קובע את המועדים אפילו אם חלה טעות. גם אם תופסים את החגים כארוע קוסמי אין ספק שלאדם יש משמעות בבחירת התאריך. ראש השנה  נחגג כראש השנה רק אם בית הדין החליט על כך. הקדושה היא קדושה הנובעת, בין היתר, מהחלטה אנושית. אם תרצה החלטה אנושית ואלוהית משותפת.  בתפיסת הלוח של המגילות החגים הם ארוע קוסמי שאינו תלוי באדם ואפשר לטעות או לצדוק בבחירת המועדים. גם כאן המועדים הם תוצאה של בחירה אלוהית המקדשת יום מסויים ושוב יש כאן חיבור לבחירה האלוהית בבני צדוק.
אני טוען כי היה זרם שלם כזה, מכיוון שיש לנו מקורות בלתי תלויים (כולל ברית דמשק מהגניזה הקהירית שנמצאה גם בקומראן) המעידים על קיום לוח שנה שמשי שהוא חלק חשוב בצורת חשיבה כזו (כי אפשר לחשב את כל המועדים מראש דבר המעיד על צדקת קיום החג במועדו ומונע טעויות).
בנוסף אם בוחנים את תורת הסוד היהודית רואים כי יש הרבה מן הרעיונות הללו בתורת הסוד בגלגוליה השונים (ספרות ההיכלות, ספר היצירה, קבלה וכן במסכת חגיגה בתלמוד). כלומר האמונה בקדושה אימננטית (על פי החלטה אלוהית) לא נעלמה מן העולם.
אין ספק שמי שישב במקדש לא קיבל את הלוח הזה ואת החשיבה הזו. אם מניחים שהצדוקים היו חלק מהנעשה שם אז כנראה היה זרם פגמנטי יותר שלהם. החברה היהודית של אותה תקופה לא היתה חברה אורתודוקסית במובן זה שלא היה שם זרם מרכזי אחד אלא היתה מורכבת קבוצות קבוצות. אין ספק שחלק מן הקבוצות היו כהניות וקומראן (באם אכן ישבה שם קבוצה כזו) היתה אחת מהן.

לגבי לוח גזר - השאלה מה המשמעות של החודשים הללו. אם במאה ה10 לפנה"ס השנה התחילה בסתיו, אז למה בתנ"ך היא מתחילה בניסן? למה אין שום אזכור לכך בכתבים המאוחרים יותר? אם אני טוענ ויש אזכור לכך אשמח לראות אותו.
לא הייתי הולך עד רבי עקיבא אבל אין ספק שאי אפשר לקבוע על פי לוח גזר בלבד שראש השנה נחגג בתשרי. פרט לכך שהלוח כנראה מונה את השנה החקלאית, שאכן מתחילה בתשרי וכפי שהמשנה עצמה מעידה יש כמה ראשי שנים על פי הנושא הנידון ולא כל ראש שנה כזה הוא החג "ראש השנה".

ההודעה עלתה בטעות פעמיים - מ. משנה

תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 18/02/2014 16:24:36

" וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי . וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר, יוֹדִעֻם. וְעַל-רִיב, הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט (לְמִשְׁפָּט)--בְּמִשְׁפָּטַי, ושפטהו (יִשְׁפְּטֻהוּ); וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי, בְּכָל-מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי, יְקַדֵּשׁוּ. (יחזקאל מד' "

לארוצים, ראשית יתכן שהם צאצאי בית צדוק, יתכן שלא.
העובדה היא שהם מייחסים עצמם לבית צדוק היא ברורה ואני לא רואה נ"מ לפקפק בכך השאלה העקרית היא האם תאור ההסטוריה האלטרנטיבית שהם מציעים מתקבל על הדעת.

לא סברתי שספר היובלים יחודי לכת מדבר יהודה אלא שספר היובלים מעולם לא נכנס למיינסטרים, אפילו לא ראינו דיון  במשנה למה הוא או ספר חנוך שגם הוא מדבר על לוח שמשי לא נכנס לתנ"ך, להבדיל למשל מבן סירא.
אגב, לדעתי הדיונים במשנה הם בדיעבד, לספר יחזקאל חפשו הצדקות כדי לכלול אותו ולא באמת שקלו אם להכניס אותו, שיר השירים  וקהלת גם הם כנראה קודשו מוקדם יותר והדיון מנסה לתרץ מדוע הם נכנסו.

מה שכן, ספר היובלים מזהיר מפני הלוח הירחי דבר שמראה שבזמן כתיבתו הלוח הירחי כנראה כבר היה בשימוש ונשאלת השאלה למה.
אנחנו באמת חלוקים על גודל ההחלטה של החלפת לוח שנה.
לטעמך רצון להחליף זהות מספק לשינוי לוח השנה, לטעמי צריך משהו יותר מכך, צורך אמיתי או כפיה.

לוח גזר סותר את טענתה של פרופ' אליאור כאילו רק בתקופה מאוד מאוחרת המציאו את ארבעת ראשי השנים נראה שתחילת השנה בסתיו היתה תחילת השנה החקלאית עוד בתקופה קדומה אלא שבתורה ניסן הוא ראש לחודשים.

ועדיין יש לפרופ' אליאור צורך לתרץ את ספר תהלים ("ירח קבע למועדים", "בכסא ליום חגנו") את עצם המילה העברית "ירח" שמסמלת חודש, כדי לבסס את תאוריית השנה השמשית שהיתה נהוגה עד אחרי החורבן.

יתרה על כך, היא צריכה גם להסביר איך חז"ל שלרוב הקפידו מאוד על המסורת פתאום החליטו להשכיח את כל המסורת שהיתה קיימת עד תקופת ר"ע והמציאו הסטוריה חדשה תוך הקפדה על מחיקת שרידים להסטוריה הקדומה שנותרה רק בכתבי כת קטנה שחיה הרחק במדבר.  איך אף אחד מהרבנים לא התקומם כנגד השינוי המוזר שהנהיג רבי עקיבא. (בעצם תמיד אפשר לטעון שהתנגדו לר"ע והוא הצליח להעלים את הענין)

אלי ו.
לרחל אליאור אין בעיה עם רבות מהבעיות שהצגת לה. רק למי שתופס את חז"ל כמיינסטרים שכל פעולתו היא שמירת מסורת יש בעיה. אליאור, תטען באופן כללי שחז"ל שינו הרבה מאוד דברים (כולל הלכות) וביחס להיסטוריה - שחז"ל אינם היסטוריונים וברור שחלק גדול מההיסטוריה שהם מתארים היא מומצאת. זה לא נדיר לסביבתם ובתרבות ההלניסטית ככלל אין הרבה הבדל בין לספר היסטוריה לבין לספר סיפור אחר.  רמת הדיוק ההיסטורי אינה מעלה או מורידה. התוצאה היא היסטוריונים הבודים היסטוריה מליבם.על אחת כמה וכמה אצל חז"ל שכלל לא ניסו לספר היסטוריה כסיפור מסודר (פרט אולי לשרשרת המסירה שניתן למצוא מקבילות גם בספרות ההלניסטית). 
נקודה נוספת יהא שלא בטוח שהם בכלל היו מיינסטרים בתקופתם, בוודאי שלא בכל התקופות הקודמות, על אחת כמה וכמה בתקופת המקדש בה הזהות היהודית היתה מאוחדת סביב למקדש ולכן היו יכולות להווצר כתות בעלות תפיסות שונות. יכול להיות שהם משמרים מסורת שהיתה שולית בעם ישראל קודם לכן.
שלישית אין ספק שחז"ל משכיחים את במכוון תפקידם של הכהנים בשמירה על המסורת, וזה ברור אפילו בשרשרת המסירה שלהם . איפה הכהנים שם? בתורה הם מופיעים כאחראיים לפסיקה וכאלו שכל אשר יורוך ימין ושמאל, תעשה. עזרא הסופר מה הוא היה חוץ מזה שהוא סופר והאם זה מקרי שהוא מוכר כעזרא הסופר ולא כעזרא הכהן?

לגבי הלוח - אין לי הרבה מה להוסיף. זו בעיני הנקודה החלשה בתיאוריה של אליאור.
מצד שני, אפשר לראות שכשיש ויכוח על פרשנות, הלוח משתנה, בדיוק כמו שהיה עם הקראים (עוד דוגמא לשתי כתות יהודיות שחיות במקביל ונוהגות לוח שונה). כרגע הבאת הוכחה לכך שהיו שני לוחות במקביל (מתוך ספר היובלים), אז אולי זה באמת היה כך גם בתקופה הזו.
גם לגבי התנ"ך - התנ"ך שיש לנו הוא רק אופציה אחת לקאנון המקודש, אנחנו מכירים לפחות עוד שתים בתוך היהדות (תרגום השבעים והקאנון במגילות מדבר יהודה).