"כיוון שפרש מן הכלל כפר בעיקר". עצם ההינתקות החריפה מעם ישראל בתקופה ההיא היא הרקבון גופו. הקביעה ששאר היהודים אינם אלה בני חושך ורק הם בני האור הינה ריקבון מעמיק וחוסר אמונה בקדושת האומה היהודית. תוסיפו לזה עוד את מה שהם לא השתתפו במלחמת בר כוכבא(אם איני טועה), ויש לכם כאן כת מתבדלת שכבר עושה דרכה מחוץ ליהדות המיינסטרימית שבכל הדורות שלא הגדירה קבוצה אחת ככן ישראל וקבוצה אחרת כלא ישראל בתוך בעם. אגב הרבה חוקרים רוצים לראות בהם את התשתית לכת הנוצרית שצמחה בסמוך לתקופה האמורה.
נשלח ב-20/10/2010 06:19
[בעל החוטם,
איני יודעת אם התכוונת לכך, אבל נדמה לי שהודעתך לעיל יכולה להיחשב כסאטירה פוליטית עכשווית לא רעה בכלל...]
נשלח ב-20/10/2010 08:58
[לא רציתי להיות זה שמסיט את האשכול מדיון ענייני במגילות וכותביהן, אולם בעקבות ההודעות שלפני אני מרשה לעצמי להעלות גם את השאלה הבאה:]
בהודעה הפותחת של האשכול נכתב:
השאלה המתבקשת היא, האם אכן יש מקום להסתכלות עליהם ככת מחדשת ביהדות או דוקא ככת מחמירה, שבדינים מסויימים חלקו על החכמים שהיו באותה תקופה, ומחלוקתם ההלכתית הביאתם לפרוש מחיי החכמים האחרים, ולא מפני התבדלות חינם אלא בעקבות עקרונות הלכתיים לפיהם המקדש שהתנהל לפי פסקי החכמים דאז, טמא. ולפיכך שאפו להקים בית מקדש חדש לאלקים, שיהיה טהור אף לפי חומרותיהם ההלכתיות.
התחושה שעלתה בי למקרא הפיסקה הנ"ל היא שבעיני הכותב, כת מחדשת זה ההיפך (או לפחות שונה מהותית) מכת מחמירה. קבוצה תיחשב כמחדשת כנראה רק אם היא מקלה, אבל אם היא מחדשת חומרות אין זו "התבדלות חינם". ברור לי שלא ניתן לקבוע קו תוחם ומגדיר מתי קבוצה תיחשב כמחדשת (ברמה של להחשיב אותה כדבר נפרד מן היהדות המיינסטרימית) ומתי סתם נתייחס אליה כאל גוון נוסף בקשת היהודית המקובלת. עם זאת, הייתי שמח לשמוע את מחשבותיכם בנושא ואולי גם ללמוד על מקבילות היסטוריות - מתי קבוצות נחשבו לפורשות ומתי התקבלו בהרמת גבה ותו לא, על רקע החמרות או הקלות חריגות. האם יש סימטריה בין קולא וחומרא בנושא זה?
נשלח ב-20/10/2010 09:08
מחלוקות וויכוחים עזים תמיד היו סביב חדש / ישן- מחמיר / מיקל, ע"ע בית שמאי ובית הלל. אבל הקובע הבלעדי מי "בפנים" ומי "בחוץ", לכל הפחות מאז ימי עזרא ונחמיה הוא: הציות להלכה. מי שמציית "בפנים", מי שלא "בחוץ". עדיין נותר גבול למשחקים מסויימים, אבל העקרון ברור.
נשלח ב-20/10/2010 09:11
דינו, הגזמת. האדוקים של בני ברק וירושלים הם יותר ב'בפנים' מאשר הציבור הכללי?
נשלח ב-20/10/2010 09:12
ובודאי לא קבע שום דבר העובדה ש"לא השתתפו במרד בר כוזבא", המרד בסופו היה מקומי, ועובדה ששאר הישובים נשארו כמתכונתם. כמו כן לא ברור בכלל שלא השתתפו, אם עדיין היו שם האיסיים, הרי שבמערות ים המלח יש שרידים רבים של לוחמי בר כוזבא שניהלו משם חלק מהמערכה.
נשלח ב-20/10/2010 09:14
אליעזר, הבנתי את כוונת עציוני לדעה של המסורת, או יותר נכון זו בדיוק השאלה מה היא הדעה של המסורת וכיצד היא נקבעת. ולא לשאלת מיהו יהודי לאומי בה עוסק דוד פרנקל וכו'.
אברום בורג:
לא אהבתי ולא ממליץ,
במקום לשמוח שהאדם\החכם שולט בתורה וביהדות פתאום יש לה טענות ? מה רצונה שנחזור לדיני בן סורר ודיני מוות ?
נשלח ב-21/10/2010 02:53
אמשלום, אשמח אם תסבירי עצמך...
נשלח ב-11/4/2011 16:23
הפרופסור המלומדת הנ"ל הפתיעה אותי בבורותה, היא אומרת כי אין במקרא זכר לכך שהשנה מתחילה בראש השנה . אבל מה תעשה עם הפסוק בספר שמות פרק כג פסוק טז וחג האסיף בצאת השנה . שנה שמתחילה בניסן אין יוצאים ממנה בתשרי. שנה שהסתיימה בתשרי מתאים לומר עליה בצאת השנה. וכאמור בהרצאה הגברת טוענת שהמקרא כולו על פי נוסח המסורה נמצא במגילות קומרן. ורק ההבדל הוא בקיומם של ספרים נוספים על התנ"ך. מה שאומר שאם המקרא נכון אין הלוח נכון.והאומר שהלוח נכון אומר שאין המקרא נכון. נ.ב. בהקשר לקביעתו של מימוני האיך יתכן לוח של 364 יום התשובה לכך היא שבכל שנת שמיטה, היו מוספים שבוע על פי לוח זה.
שנה חקלאית או לא איני יודע. רק ברור כי בתורה יש משמעות למוגש שנה, בהקשר של תשרי וגם במצוות הקהל אנו רואים כי שנת השמיטה מסתיימת לה בראש השנה. כך שלבוא ולומר שבמקרא אין זכר לשנה שמונים אותה מראש השנה, זה במקרה הטוב בורות.
תוקן על ידי חכםלעצמו ב- 11/04/2011 21:05:57
נשלח ב-11/4/2011 23:26
חכם
אתה עצמך צריך ליישב איך התורה סותרת עצמה. פעם מכריזה על ניסן כראש החדשים לחודשי השנה, ובכל פעם שמוזכר שנה כמנין כרונולוגי ניסן הוא ראש השנה (או במנין החדשים לציון מאורעות או מועדים), ואילו כשמדובר בשנה סגורה או במנין שנים סגורות (כשנת תבואה או מנין שנות שמיטה או יובל) היא רואה את שלהי תשרי כסוף שנה (או שנים). על כרחך, שהמושג 'שנה' יחסי. והשנה הכרונולוגית מתחילה בניסן ואילו השנה החקלאית (לגבי החגים החקלאיים או שמיטה) ראשיתה בזריעה וסיומה באסיף. עכ"פ הנהוג כיום שראש השנה הכרונולוגי והחודשי מתחיל בתשרי (שהוא מנין אכדי, כפי המובא בלינק שציינתי) אין לו כל רמז בתורה (לא מוזכר מנין פנים שנתי או כרונולוגי שמתחיל בתשרי, מוזכר רק מנין שנות חקלאות כקבוצה לעצמה).
נ.ב. מה שיש להעיר בנושא, הוא שאין מושג "שנה" ביחס ללבנה, הלבנה סובבת סיבוב חודשי את הארץ בלא קשר ל"הישנות" העונות התקופתיים לחמה. כשם שהמושג "חודש" איננו קשור לחמה כי אם לסיבוב הלבנה המתחדש מידי 29 יום. כך שהמושג "שנה" קשור בהכרח לחמה והמושג חודש קשור ללבנה. א"כ כשהכתוב אומר החודש הזה לכם ראשון לחודשי השנה, הוא יוצר בעיה שהרי אם נספור שתים עשרה חודשי לבנה כשנה, יתפתח פער עונתי בין מנין החודשים המספריים-ירחיים להקבלתם לתקופות החקלאיות העונתיות-שמשיות (מה שישנו בלוח ההיג'רי), ואיך התורה הקבילה את מועדי הרגלים החקלאיים למנין חודשים ירחיים. פטנט העיבור כנראה היה כבר ידוע בזמנים קדומים (על אף שלא נרמז בתורה) וכנראה שהציווי התורני הסתמך עליו.
