| דינוזאורוס כתב: |  | | מקסמן, שני ימים לראש השנה לא צריך אלא במקרה של ספק, באופן נורמלי כשמקדשים על פי הראיה יכולים לקבוע ראש השנה אחד, רק אם מישהו ראה את הירח במפתיע הוא יכול לבא ולשנות את התמונה. ובכלל לא ברור שבזמן משה קדשו על פי הראיה, כפי שכתבו הגאונים ומובאים דבריהם ע"י ר"ח ורבינו בחיי פ' בא שעיקר המצוה היא לעבר על פי החשבון, והראיה נתקנה נגד הצדוקים. |
|
כן נכון שלפי השיטה שמשה לא קידש על פי ראיה זה יותר קל להבין למה עשה ראש השנה יום אחד ולא שנים,
רק משה לא קידש על פי חשבון כי לא היית אז חשבון, כלומר עוד לא ידעו לחשבן זאת, כפי שהאבן עזרא טוען "והנה משה לא פירש לנו בתורה איך נקבע השנים והחדשים" במילים יותר ברורות משה לא ידע ולכן לא פירש או היית לוח שמשי וחסל כל הבלבול, ואני לא רואה בזה בעיה ברגע שאנו מקבלים שכל עניין על פי ראיה היית אך ורק נגד הצדוקים ועם זה לתרץ את עצם השאלה למה על פי ראיה שיש חשבון קבוע, כלומר לגאונים ולראשונים שטוענים שמשה לא קידש על פי ראיה בעצם בא לענות על השאלה המתבקשת למה על פי ראיה שזה קבוע ואפשר לחשבן זאת מראש, אותו דבר אני אומר למה לבלבל את הראש אם אפשר לומר שהיית לוח שמשי וחסל כל הבעיות,
הרי קשה לקבל את טענת הגאונים שמשה לא קידש על פי ראיה, על פי חז"ל כמעט ברור שזה לא נכון וקידשו לעולמים על פי ראיה, בזמן התנ"ך לא ידעו שיש חשבון קבוע בזמן שלא היית בעיה לספר למשל שיהושע עצר את השמש, כלומר תרבות שיכול לחשוב על עצירת השמש היא תרבות שלא יודעת על חוקיות מהלך הכוכבים והשמש, במילא אין חשבון קבוע ולכן המצווה לשמור את האביב, אפי' בזמן חז"ל עוד לא ידעו בבירור שיש חוקיות כזו, כנראה היית דעות כאלה וכאלה, הרי חנוך כבר ידע על חוקיות ונח ידע והמצרים ידעו וההודים ידעו ואין סיבה שמשה לא ידע זאת ולכן אין זכר לבעיה בתורה ומשום מה לא נראה שהיית בעיה חוץ מלשמור את חודש האביב ולספור ספירת העומר, וגם עניין ראש השנה בתשרי נראה על פי התורה זר לגמרי, זה היית צריך להיות ברור, וכידוע ספרו שנים מיצאת מצרים בתורה, ולמה לא שמרו את חודש סתו למשל, הרי זה אותו דבר למה לשמור אביב בזמן שתשרי ראש השנה, קח גם בחשבון שרוב החגים היית כבר לפני מתן תורה על פי חנוך והיובלות, וזה המושג בחז"ל שהאבות שמרו את התורה ופסח ועוד, הראיה מספר שמואל לא קשה ואפשר לומר ששמואל ובית דינו כבר הנהיגו על פי ירח ועל פי ראיה (קשה לומר כי אם כך משפחת צודק לא היו חולקים בעניין, ואולי כן חלקו כמו שחלקו כבר על הדרש של לא יבוא מואבי אבל מואבית כן יבוא, כלומר הריב הגדול נגד דור דור ושופטיו ולקדש את הטקסט כע"ז כבר היית אז בזמן שמואל), מה שצטט מבראשית זאת לאו דווקא, אולי תתיר אותת כי כתוב "לאתת" ? או למה לא כתוב לאתת ולמועדים לימים ולחדשים ?? ושנים,
בקיצור: טענתי העיקרית היא שלא צריך להתרגש מהעניין ולהפסיק להצטדק כל הזמן, סנהדרין הם הקובעים בכל דור ודור ולא עובדי הטקסט כמו הצדוקים וכת ההשקפה היום, והיות שכך אז הם שינוי בכל דור ודור לפי הצורך, וגנזו ספרים קדושים גם כן לפי העניין בזמנם ולא פיחדו לומר שרצו גם לגנוז את קהלת ויחזקאל,
תראה איך האבן עזרא הולך סביב סביב בכדי להצדיק את הקבלה, כי גם האבן עזרא קיבל משום מה את היסוד שהטקסט יותר חשוב מחז"ל, לדעתי האישי שהאבן עזרא רק רצה להוכיח אפי' על פי שיטת הצדוקים שהטקסט הולך עם הקבלה\חז"ל,ולא שח"ו חשב שהטקסט העיקר מול הקבלה\חז"ל, הכלל שלו היא שבית דין הקובע ולא החשבון,
האבן עזרא מדבר על זה בהרבה מקומות ויותר בהרחבה כאן והנה,
אבן עזרא שמות פרק יב (ב) החדש הזה א"ר יהודה הפרסי, כי ישראל היו מונים כפי שנות החמה כמשפט הערלים. וראיתו ושמרת את החקה הזאת למועדה (שמות יג, י), כי שנת לבנה איננה שוה, כי ימי החריש והקציר תלוים בהליכת השמש לבדו כפי נטותה לצפון או לדרום. ולא דבר נכונה. ועתה אפרש לך, ידענו כי מהלך הלבנה בגלגלה בנקודה הידועה כנגד גלגל המזלות, עד שובה אל הנקודה בעצמה הם כ"ז יום ושלישית יום בקירוב. והנה נחשוב, כי התחברה עם השמש, כשהיתה בנקודה הראשונה בתחלת מזל טלה. והנה בשובה אל ראש מזל טלה, לא מצאה השמש שם, כי כבר הלך במהלכו האמצעי כ"ז מעלות, כי מהלך שניהם בראיות גמורות הוא ממערב למזרח, הפך התנועה העליונה. והנה הלכה הלבנה באלה המעלות שכבר הלך השמש, גם הלכה הלבנה בחלקים שהלך השמש בלכת הלבנה המעלות הנזכרות, שני ימים, וקרוב מחמש שעות התחברו שניהם לסוף כ"ט יום וחצי, וב' ידות שעה, וע"ג חלקים מחלקי ישראל. והשנה באמת היא לשמש לבדו, כי הוא המוליד זמני קור וחום וקיץ וחורף, שהם ד' תקופות השנה, ואז נחשוב שהיתה בתחלת ראש טלה, והוא ילך בגלגלו שס"ה ימים וקרוב מרביעית יום עד שובו פעם שנית, ובעבור זה נקרא שנה. והנה אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חדש כלל, כי לא יתחדש בשמש דבר, רק דבר החדוש הוא לאור הלבנה, ובעבור זה נקרא חדש גם ירח, בעבור חדוש אור הלבנה, כי אין לה אור בראיות גמורות, כי אם מהשמש על כן לא תקדר השמש כי אם ברגע מחברתו עם הלבנה, אם היה בראש הטלה או בזנבו, ולא תהיה קדרות ללבנה, כי אם בהיותה לנכח השמש בלילה במקומות הנזכרים. ובעבור ששנת הערלים קרובה אל שנת החמה, וראו ששתים עשרה פעמים תתחדש הלבנה בשנת החמה, חלקו ימי השנה על שנים עשר, וקראו לכל חלק חדש, בעבור שהוא קרוב מימות חדש הלבנה, וזאת ההסכמה מהם אינה בדרך התולדות. גם הישמעאלים בעבור שמועדיהם תלוים בימי חדשי הלבנה, ותחלת החדש מליל ראות הלבנה, וראו כי י"ב חדש יש בשנת החמה, לא מצאו חשבון יותר קרוב מזה, כי אין בין שני המספרים רק י"א יום, על כן שמו כל שנותיהם שנות הלבנה. וכל שנה ישתנה מועד פסחם אחורנית י"א יום, עד שיהיו ל"ג שנות חמה הם ל"ד שנות הלבנה, כי אלה אינם על דרך התולדות. והשם צוה בתורתו לשמור מועד במועדו, כי אמר שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' (דבר' טז, א). והנה אם לא ימצא אביב בחצי החדש, נעשה הפסח בחדש הסמוך אליו. וככה קרא חג השבועות, חג הקציר (שמות כג, טז), וסכות - חג האסיף (שם), כי הקציר והאסיף תלוים באביב, וראינו שאמר שלא נעשה פסח רק בחצי חדש הלבנה, וככה סכות. והנה צוה לשמור ימי חדש הלבנה, ויהיו המועדים זמניהם שמורים. ומשה לא הזכיר בתורה שנספר י"ב חדש או י"ג, רק אמר בחדש שנמצא אביב בו נחל לספור, והוא יקרא ראשון בין שתהיה השנה מי"ב חדש או י"ג. וככה כתוב בחדש השני (במד' י, יא), בחדש השלישי (שמות יט, א), וכולם על דרך הזה. וניסן ואייר וסיון, וכל שמות החדשים, אינם לשון קדש, כי אם לשון כשדים, על כן לא תמצא במקרא כתוב אחד מהם, רק בנבואות זכריה ודניאל, ועזרא ומגלת אסתר שהיו בגולה. וככה הפי' בחדש הראשון שנקרא ניסן בלשון כשדים, רק מצאנו בלשון הקדש שנקראו ג' חדשים בדרך אחרת. ירח זיו (מ"א ו, א), בירח האיתנים (שם ח, ב), בירח בול (שם ו, לח). ואם רדפנו אחר הפשט אין ירח זיו ניסן רק אייר, כי כן כתוב הוא החדש השני (מ"א ו, א) הידוע, שהוא שני לראשון לחדשי ישראל, ומלת למלך שלמה (שם) אינה דבקה עם החדש, רק עם בשנה הרביעית למלוך שלמה (שם), כי לא מצאנו בחשבון כל המלכים שיספר החדשים רק השנה שמלך הוא. והעד, שהוא כתוב בדברי הימים בחדש השני בשנת ארבע למלכותו (דה"ב ג, ב). ויש לטעון על יהודה הפרסי, כי כל השנים אינם שוות, כי יבא להם שינוי מפאת מערכת המשרתים, שירבו הגשמים או ימעטו, וימעט וירבה החום או הקור בכל חדש שישנה מהמנהג הידוע. על כן לא נמצא אביב בשוב השמש אל הנקודה, שהיה שם בתחלת השנה שעברה, שנמצא אז אביב. ויהי בין אביב לאביב יותר משנה שלימה עם תוספת שבועים, ע"כ היו ישראל סומכין על האביב הנמצא בארצם, באי זה חדש שיהיה נמצא, כי האביב ישתנה עתו בכל הארצות כפי מרחק כל ארץ מהקו השוה. ועתה אתן לך כלל, אעפ"י שישראל בבית המקדש היו מסתכלין אל האביב, לא היה עבור השנה מסור להם, כי אם לב"ד, שהיה מסתכל לדברים אחרים חוץ מהאביב, ככתוב במשנה. והנה משה לא פירש לנו בתורה איך נקבע השנים והחדשים, ואם לא נמצא אביב, מה נעשה? ויש לתמוה מזה תמיה גדולה. איך פירש דיני כל נגעי המצורע, שהוא באדם אחד ולא יעמוד בכל זמן, והניח דבר המועדים, שכל ישראל חייבים לשמרם בכל זמן. ויש כרת על אכילת חמץ בפסח, ועל אכילת יום הכפורים. והנה אם סמך על המולד היה לו לפרש, אם כפי המהלך האמצעי, או כפי מולד האמתי, שהוא כנגד גלגל המזלות, שפעמים יהיה בין מולד העבור למולד האמתי, פעם להוסיף ופעם לגרוע קרוב מי"ד שעות, ובעבור זה אמרו אבותינו הקדושים פעמים בא בארוכה, ופעמים בא בקצרה. וזה לא יוכל לדעת רק מי שהוא יודע בחכמת המזלות. וזה היה לו לפרש על איזה מקום מהארץ הוא המולד, כי הנה בין ירושלים ובין העיר הזאת ששמה לוקא יותר מג' שעות. ואם על הראייה סמך, היה לו לפרש על איזה המקום היא הראיה, כי תשתנה קשת המראה בכל מקום כפי רוחב הארץ, וכפי מרחב הלבנה מקו המזלות, על חלוף המראה באורך וברוחב, וגבהו ושפלתו ואוירו. ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך. ואם לא היה האויר זך, הנעשה ר"ח שני ימים מספק. וזה לאות, כי סמוך על קריאת ב"ד בכל דור ודור. והיתה קבלה בידם, שלעולם יקבע ב"ד שבע שנים בכל י"ט שנה שהם רל"ה חדשים, והם ו' אלפים יום תתקל"ט, גם שתי שלישיות יום גם תקצ"ה חלקים ואלה הם י"ט שנות החמה בלי תוספת ומגרעת. ואל תחוש לשעה ותפ"ה לחשבון תקופת שמואל. וידענו כי לא נעלם ממנו זה. רק תפש דרך קרובה בזמנו לאנשי דורו, כי היום יש בין תקופת האמת ותקופתו קרוב מט' ימים. ואל תתמה ע"ז, כי הנה אמרה הברייתא הרוצה לידע מקום הלבנה יחשוב שנת העולם ויעשה מהם חדשים, ויתן לכל חדש כ"ט יום וחצי, ושתי ידות שעה, שהם תש"כ חלקים, והנה חסר ע"ג חלקים, והנה התחברו מהם בכל מחזור יותר משתי שלישיות יום. והנה יהיה המרחק בין חשבון מולדות מימי בראשית ובין חשבון מולדנו היום קרוב מחצי שנה. והנה התברר לך, כי כלל שנותינו ישוב בכל המחזור שנות החמה, וחדשינו תמיד חדשי הלבנה, וברוך השם שהדריכנו בדרך ישרה. הנה אתן לך ראיה מן המקרא שהמועדים תלויים בבית דין, דכתיב ויועץ המלך חזקיהו לעשות פסח בחדש השני (דה"ב ל, ב). ואם היתה קבלה בידם להסתכל לדבר האביב, כאשר אמרו החולקים על רבותינו ז"ל, למה לקח עצה לקבוע פסח בחדש השני. והנה יראה, אם דבריהם אמת, כי עשה חזקיהו שלש רעות. האחת, שלא הקריב פסח במועדו והיה טהור, ולמה איחר זה בעבור רוב הקהל שלא באו, ואין זה כתוב בתורה, כי אם בדברי הקבלה. והשנית, שאכל והאכיל כל ישראל חמץ בחדש הראשון. והשלישית, שבדא מלבו לעשות חג המצות בחדש השני שבעת ימים. וכן לא יעשה, כי השם לא צוה לעשות חג הפסח בחדש השני, רק על אכילת הפסח לילה אחד, כי כל הטמאים אוכלים מצה בחדש הראשון עם כל ישראל. וחלילה חלילה, שעשה חזקיהו רעות כאלה, כי הכתוב דבר עליו, לא סר מכל מצות ה' ימין ושמאל. גם הוא אמר בתפלתו, זכר נא את אשר התהלכתי לפניך והטוב בעיניך עשיתי (מ"ב כ, ג). והנה עתה אפרש לך. דע, כי חזקיהו נועץ עם כל הקהל, בהכנס החדש הראשון שיעשה פסח בחדש שבא אחריו, בעבור רוב הקהל שלא באו, והכהנים לא התקדשו למדי (דה"ב ל, ג). והנה עיבר השנה, והפסח שעשה פסח ראשון היה, ובמועדו נעשה. והעד, כי השם נגע האוכלים בפסח בלא ככתוב (שם שם, יח). ואם לא נעשה במועדו, למה נגעם השם אחר שלא היה הפסח מקובל לפניו ואלו חטא חזקיהו, איך התפלל בעדם ושמע השם תפלתו וירפא העם (שם שם, כ). ואם טען הטוען, הלא החכמים ז"ל לא הודו לו שעיבר ניסן בניסן. התשובה אמת אמרו, כי מנהג כל בית דין להסתכל בסוף חדש אדר, אם הוא צריך לעבר השנה או לא, והנה חזקיהו לא עשה כן, כי שגג שגגה קטנה לעבר השנה בראש חדש. ובעבור כי חדש העיבור לעולם יהיה לפני החדש הראשון, ע"כ יהיה הוא לעולם ראש לחדשים, ויהיו המועדים בחדש השביעי ממנו. וזהו ראשון הוא לכם לחדשי השנה. וידענו כי מצות רבות הם בתורה זכר ליציאת מצרים. והנה ראוי זה להיות תחלת חשבון ישראל. וככה כתוב, ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני (מ"א ו, א). והאומות אומרים, כי אם השנה בנויה מהחדשים, הנה חדש האביב הוא יסוד וראש, אם כן למה תחלו מספרכם מהחדש השביעי, ותאמרו כי הוא ראש השנה. והתשובה, כבר הזכירו חז"ל, כי ארבעה ראשי שנים הם (ר"ה פרק א, משנה א). וראינו מפורש כי קדוש שנת היובל בחדש השביעי בעשור לחדש (ויקרא כה, ט - י). ועוד, כי צוה השם לקרוא בתורה, במועד שנת השמיטה בחג הסוכות (דבר' לא, י) למען ישמעו ולמען ילמדו (שם שם, יב). ואם בתחלת שנת השמיטה תהיה מניסן, למה לא צוה לקרוא בתורה בחג המצות. והנה חצי שנה עמדו בטלים, וכתוב חג האסיף תקופת השנה (שמות לד, כב). ובמקום אחר הוא אומר וחג האסיף בצאת השנה (שמות כג, טז). ועוד נוכל ללמוד מדרך התורה גם מדרך התולדות, שאמר בתחלה לא תזרעו (ויק' כה, יא), ואח"כ ולא תקצרו (ויקרא כה, יא), כי הזריעה סמוכה לתשרי לא לניסן. ועוד, אם שמנו תחלת השמיטה ניסן, מי שזרע בשנה הששית לא יקצור בשנה השביעית, כי הקציר אחר ניסן הוא, וכבר נכנסה שנת השמיטה, גם לא יזרע בשנת השמיטה. והנה כי דברי חכמינו ז"ל הם נכונים. ראש חדשים. אמר רבי משה הכהן, אין צריך לומר ראש חדש רק חדש לבדו, כי הטעם יום חדוש אור הלבנה, וכן כתיב חדש ושבת (ישעי' א, יג), חדשיכם ומועדיכם (שם שם, יד), מדי חדש בחדשו (שם סו, כג). ואחרים טענו עליו, אם כן למה אמר בחדש השביעי באחד לחדש (במד' כט, א)? והוא השיב להסיר הספק. גם טענו עליו, ובראשי חדשיכם (שם כח, יא). הוא השיב, כי על חדש ניסן ידבר בכל שנה, כי ניסן לבדו הוא ראש חדשים. ושאלוהו, אם כן מה קרבן שאר החדשים, והוא השיב, כי שם כתוב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה (שם שם, יד) בפרשה עצמה, וכן אמר, וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת (במד' י, י), כי הוא תחלת השנה, ואנחנו לא נניח דברי רבותיו ז"ל בעבור סברותינו, כי הם אמרו כי בכל חדש יתקעו בחצוצרות. והוא הנכון, לומר חדש או ראש חדש, וכתוב עד חדש ימים (שם יא, כ), שטעמו שימלאו ימי החדש שלו:
תוקן על ידי maxmen ב- 02/10/2011 13:15:55
|
|
