תפילה לשלום החיילים

למך

העלית שאלה עגומה וכואבת.

יש כמה סיבות אפשריות לכך שאין אומרים תפילה לשלום החיילים בבתי הכנסת החרדיים:

א. התפילה, כמו ההלכה, מצטיינת בחוסר גמישות (ולא רק מסיבות של קיבעון אופייני). קשה מאד להכניס בה שינוי - אלא אם כן מדובר בקטע שנתגלה באחד הסידורים הקדמונים וכיו"ב - או שהוא בעל ערך קבלי כלשהו.

ב. תפילה לשלום החיילים עשויה להתפרש כייחוס ערך להשתתפות במאמץ הצבאי. וזה מנוגד למסר החינוכי המקובל עלינו. (למען האמת, אפשר שיש בכך מן הצדק למרות שאין בכך מן היושר... כוונתי לומר שלא קל לחנך ילדים למסר של נאמנות לתורה באופן גורף, ויתכן שאחד מהתשלומים הוא הימנעות מציון זכותם העצומה של אותם חיילים המסכנים חייהם להגן עלינו).

אשר לדברי נויגרשל, הם, כמו רוב או כל ספריו, מהוים מאמץ אפולוגטי שאינו מעיד על יושר אינטלקטואלי למרבה הצער - והנראה לעניות דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ניתן לנסח גם בהתחשב בדברי למך מי שברך "לאנשי הצבא העומדים על משמר ארצנו" ולאו דווקא "חיילי צבא הגנה לישראייל"!
בנושא זה אין בעיה של שינוי בנוסח התפילה כמו כל מי שברך על סבתא כלשהי וקיסר המדינה. אלא שכאן התעוררה מתן הלגיטימציה לממסד הציוני המושבע ומושתת לחוקק חוקים לפי דעת אנוש ולא דעת תורתנו הק'.

לגבי השינויים בנוסח התפילה, הרי יש סידורים מהזרמים הלא-אורתודוכסים שלו היה ניסוחם נובע מרב המקובל עלינו היו חביבים עלינו, אלא שחששו לפריצת גדר כמו המחלוקת בין מחברי דורנו לגבי הנהגת קינות לזכר השואה.

וטו

תודה שהזכרתני. הציונות הפסולה - זה כמובן הטעם השלישי. נו, זו היתה שכחה פרוידיאנית של ציוני שכמוני.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יחזקאל כהן, איש הקיבוץ הדתי, הביא בספר "גיוס כהלכה", שלושה נימוקים נגד התפילה מפי רבנים חשובים. הנימוקים ניתנו לאב שכול שפנה אל הרבנים בבקשה לומר את התפילה.
הרב אויערבך אמר שתפילה לשלום החיילים תתפרש כהכרה במדינה.
הרב קוליץ אמר שהתפילה לא מנוסחת היטב, כי משתמע שאין היא מתייחסת לחיילים שמעבר לגבולות מסוימים.
הרב שך אמר שניתן להגיד "מי שברך" לפני העלייה לתורה במקום לומר את התפילה.

בתפילה לשלום המדינה עצמה בצד איזכור של "ראשיה, שריה ויועציה" (מופיע בשינויים קלים בנוסחים שונים), מובאת בקשה להגן על "מגיני ארץ קדשנו".
האם לא די בכך?
איני בטוחה שאני שלמה לחלוטין עם המישבירך לחיילי צה"ל. חלקם של חיילי צה"ל (שזכיתי להימנות עליהם) עצום, אבל למה ייגרע חלקם של המחנכים (טוב, יש קדיש דרבנן) ושל הרופאים וכו וכו. די בנוסח אחד שיקיף את כל תקוותינו לשלום, להצלחה, לרווחה ולטובת העם והמדינה.
אחרת יש סכנה שהתפילה תתארך וממילא הדברים לא יילקחו ברצינות הראויה (כמאמר חכמי אוה"ע - LESS IS MORE.

אם כבר מדברים על זה, אז הנוסח בברכה לחיילים הוא בעייתי, נאמר שם: "הדבר אויבינו תחתיהם". קודם כל אם הברכה היא לחיילים, אזי בטחונם הוא החשוב לי ולא מפלת האויבים. ובכלל אם אפשר להגיע למצב הרצוי בלי להיות צריכים לנצח ולהכניע - מוטב.
הרי במלחמה אין מנצחים ומפסידים. הייתי מעדיפה שם: "וכתתו חרבותם לאתים... לא ישא גוי אל גוי חרב" (מיכה ד) כפי שמופיע בסידור 'העבודה שבלב'.

ואם למישהו יש הנוסח הנפלא של התפילה לשלום המדינה שחיברו רבנים שומרי משפט (הגוף הרבני היחיד בישראל המשלב בתוכו רבנים משלושת הזרמים העיקריים), אנא פרסמו.

ובהמשך לדבריו של ווטו,

מי שהתפילה אינה בעבורו בבחינת גירסא דינקותא, יתקשה למצוא בה את מקומו.

איך תסבירו את הרלבנטיות של התפילה לשלומם של ראשי הישיבות בבבל, כששני האירועים העצומים שזיעזעו את אמות הסיפים של עמנו בדורות האחרונים: השואה ולהבדיל, הקמת מדינת ישראל
אינם מוזכרים בו??

ואכן, ההתנגדות אינה לנוסח, אלא לעצם הלגיטימיות בעיני האורתודוכסיה של חלק מהטקסטים הליטורגיים הללו. כל עוד אין ברכה במטבע (בשם ובמלכות), למה אי אפשר להוסיף כהנה וכהנה תחינות או פיוטים מן הסוג הזה?

תפילה לשלום מדינת ישראל
עפר שבת בית-הלחמי, אייר תשס"ג

אֱלֹהֵינוּ וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינו וְאִמוֹתֵינו,
אֱלֹהֵי פֲּחַד יִצְחָק, אֱלֹהֵי יְהוֹשֻׁעַ, אֱלֹהֵי יָעֵל,
אֱלֹהֵי רוּחַ שָׁאוּל הַטּוֹבָה, אֱלֹהֵי חָכְמַת שְׁלֹמֹה,
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

אֲנָא, בְּכֹחַ גְדוּלַת יְמִינֶךָ,
לְמַעֲנָם אִם לֹא לְמַעֲנְךָ,
גְדוֹר עֲלֵינוּ פְּאוֹת יָם, קֶדֶם, צָפוֹן וָנֶגֶב,
וְכַס שְמֵינוּ בִּכְנַף שְׁכִינַתְךָ.

תֵּן חָכְמָה וּבִינָה בְּזִקְנֵנוּ וּבְשָׂרֵינוּ וְהַרְחֵק מֵהֶם כֹּל פֹּעַל עֲוֶון
הַנְחֵם בְּדֶרֶך הַטּוֹב וְהַיְּשֶׁר, כִּי הִפְקַדְנוּ חֲיֵינוּ בְּיָדָם.
תֵּן שוֹפְטֶנוּ בְּכֵס צֶדֶק וְהָאֵר לִיבָּם בְּתוֹרָתֶךָ,
לְמַעַן יְהַלְכוּ לְפָנֶיךָ וְיִהְיוּ תְמִימִים.

אֲנָא, בְּכֹחַ גְדוּלַת יְמִינֶךָ,
פְּרוֹס עַל מְגִינֵּי אַרְצֵנוּ אֶת סוּכַּת שְׁלוֹמֶךָ
שַׂא כַּפְךָ עֲלֵיהֶם וְהַצִּילֵם, מִּכֹּל צַר וְאוֹרֵב וּמִּכֹּל קָלִיעַ מְבַקֵּשׁ נַפְשָׁם.
תֵּן בָּהֶם עֹז וָלֵב, לְהַבְחִין בֵּין אוֹיֵב וְאוֹהֵב
בֵּין בְּנֵי בְּלִיָּיעָל לְּבֵין בְּנֵי אַבְרָהָם.

אֲנָא, בְּכֹחַ גְדוּלַת יְמִינֶךָ,
שְׁמוֹר עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, בִּתְּךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ,
לְמַעַן נַגְדִיל שִׁמְךָ בֵּין כֹּל בָּאֵי עוֹלָם,
אֲנָא בְּכֹחַ,
אֲנָא,
בְּלִי כֹּחַ.

תפילה מעניינת, שחרית.

במחשבה שניה, זוהי התשובה החרדית הכי טובה.

החשש החרדי הוא ממדרון חלקלק של 'התפילה - כפלסטלינה', אתמול תפילה ברוח הציונות, היום היא כבר עוברת מתיחת פנים ברוח הפוסט-ציונות.(התפילה שהביאה שחרית). ומה מחר?

אגב, אהבתי את 'אלוהי רוח שאול הטובה', איך לא חשבו על זה קודם?

תוקן על ידי - אקדמאי - 02/02/2004 23:47:18

אקדמאי,
הנה היתה עדנה למואדיב ול"מדרון החלקלק" שלו...
באופן אישי איני חוששת מן ההתייחסות אל התפילה כאל חומר שיש ללוש בו ולעצבו ע"פ צרכיה של הקהילה (והיחיד/ה) המתפללת. נראה לי שזה מתאים להגדרתה כ"תחנון".
אם יש בעיה הלכתית עם העניין, אולי ניתן להגדיר תפילות, כגון זו של עפר שבת בית הלחמי, כפיוט (כמדומני, שפתרון זה כבר הועלה בעבר ע"י חכמים ובקיאים ממני).

לגבי "רוח שאול הטובה" - מי אמר שלא חשבו על זה קודם?! ראה את הדיון באשכול על הסכיזופרניה האפשרית של שאול...

לעצם הטענה של שחרית.
מבואר בג' בברכות שאחרי שסיים את ברכת שים שלום, יכול להוסיף "אפילו כתפילת יום הכיפורים"
אבל, זה מדבר על תפילה אישית שיש לאדם עם בוראו.
יכול אדם לפרוק את כל מועקותיו באזני אלוקיו במילים שלו.
מילים מפוייטות,
מילים פשוטות,
או אף מילים מרוסקות, מילים של בכי.

ההבדל הוא בלהכניס לתוך התפילה הקבועה (אפילו במקומות מותרים) טקסטים קבועים ומחייבים.

ועוד הערה.
אלו ששינו ו"תקנו" את התפילה,
חדלו להתפלל לפני שיבשה הדיו מעל "תיקוניהם"
כך שיש תפילה שמתפללים.
ויש "יפה ומתוקנת" אבל לא בדיוק שימושית.

נכון,
מיד יביאו לי רשימה של בתי תפילה מתחדשים ומחדשים המלאים יהודים בכל שבת וחג. ואפילו, כן אפילו בימי חול.

אבל הציבור הזה, הוא ציבור מתחלף.
ציבור לימים
ציבור לחודשים
ויש אפילו ציבור לשנים.
אבל אין
אין!!
אין שם, ציבור לדורות.

.


שחרית:

כשמפרסמים שיר מנוקד, פיוט וכן הלאה, חובה לתת למישהו שמבין בניקוד להגיה, ולו את הניקוד. יש שם שגיאות צורמות מלוא הטנא, חבל.



לפני שאכתוב משהו לעצם הנושא, למען הגילוי הנאות, אודה כי אינני מפחד מבתי הכנסת בהם אומרים תפילה לשלום המדינה, או לשלום חיילי צה"ל, וד"ל...



בבתי רבים מאתנו עדיין מצויים סידורים ובהם תפילה לשלום הקיר"ה, או הצאר והצארינה ויורש העצר שלהם, או כל מונרך אחר, ואף סידורים אמריקאיים ובהם תפילה לשלום הפרזידנט והוויס-פרזידנט ראיתי כבר, ולא מצאתי מי שטען כי מדובר בחדש האסור מן התורה.


כבר הנביא אומר דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום , והוא מדבר אודות בבל, אודות מלכות הרשעה שהחריבה את בית מקדשנו, וא"צ לומר שאת שלומה של מלכות המגינה על חיינו ומאפשרת לנו קיום חיים יהודיים יש לדרוש ואכמ"ל.



יש מקום גם לתפילות ציבור שהן רשות, ולמי שחושב שזו המצאה חדשה, יכבד ויחפש אצל הרמב"ם את נוסח קבלת שבת, ויזכר כי גם זו היתה תפילת רשות שהוספה לנוסח התפילה שנקבע על ידי הגאונים, וכבר פשט ברוב קהילות ישראל המנהג עד שהפך לדין, ולא מצאנו מי שיוצא חוצץ נגד מנהגם של מקובלי צפת להוסיף את פיוטו של רבי שלמה אלקבץ ומספר פרקי תהלים.


אם כך, נראה כי המבחן היחיד לתקפות של תפילה שהציבור הוסיפה, הוא מבחן העמידות בפני הזמן. הנוסח הקיים בבתי הכנסת של זרמי הציונות הדתית מקבל את רוב תוקפו רק מכך שכבר כחמישים שנים הוא נאמר, ובתפוצה גדולה. כאשר בשנים האחרונות נאמרה במרבית בתי כנסת אלו תפילה לשלום הנעדרים והחטופים, בלטה התופעה כי במקומות שונים נאמרה בניסוח שונה, וזה ממאפייניו של טקסט שטרם נתקדש אלא הוא עדיין עומד במאפיינים של תפילת רשות.

וכפיות טובה כבר אמרנו.
אבל לכסף אין ריח ולדם אין ריח.
מאוד קל לשבת על סיר החמין ולשכוח שיש אנשים שבשעה זו שוכבים במארב ואחרי זה עוד לנמק את זה אידיאולוגית.
גם אם יש סיבות לא להתפלל לשלום המדינה - ואני אישית מאוד לא אוהב את התפילה הזו - אין זו סבה לא להכיר מעט טובה.
ולנימוק החינוכי שהוזכר, אלמלי החינוך הזה לא היינו חייבים להתחבא מאחורי ניקים.

תוקן על ידי - אריק123 - 03/02/2004 10:09:21