תפילה לשלום החיילים

ואני מכיר בתי כנסת בהם, לאחר התפילה לשלום חיילי צה"ל, אומרים תפילה של ר' נחמן מברסלב למען שלום עולמי...

אלי2,

כתבת שאלה שחידשו ותיקנו [אצלך זה היה במרכאות] חדלו להתפלל לפני שיבש הדפוס וגו'. אשמח אם תאיר עיניי בנושא. אולי גם אני לוקה בסכיזופרניה שלקה בה שאול , אבל איני מצליחה לתרגם דבריך למציאות.

לדידי יש ותמיד היה ציבור לדורות שהתפלל תפילה חיה, תפילת אמת ותפילת כוונה. למעשה, תמיד היה כך, עד שבא מי שבא וגיהץ ועמלן והקפיא ואחריו באו רבים שבעבורם התפילה היא כמשאוי.


מואדיב,
תודה על דבריך הנפלאים

מבחן העמידות בפני הזמן הוא מבחן חשוב, אבל לדעתי יש תפילות ותחינות שאולי לא יחזיקו מעמד במשך תקופה ארוכה, אבל זה לא אומר לזמנן ולמקומן לא היו תקפות.

ולגבי הניקוד - גזרתי והדבקתי.
אע"פ שהערתך תקפה, חושבני שהניסוח היפהפה והרעיונות החשובים שעומדים מאחוריו שווים את הצער שהצטערת בעניין שגיאות הניקוד.



ווטו,

איני רואה בתפילה לשלום פוליטיזציה של התפילה, אדרבה, נראה לי שיש כאן איזה מן "לכתחילה אריעבער" מעניין מאד.

ולגבי עקרון הבחירה, אכן איני משתדלת להעצים עיקרון זה בתפילותיי שלי, אבל כאן הבאתי תפילה משל אחר, ונראה לי שדווקא פה עקרון זה מקבל אופי אישי ומרגש מאד.



נישטאיך,

סליחה שאני תמיד מטרידה אותך בשאלות, אבל חשוב לי להבינך:

- מניין שבבל לא נתפשה כבבל ההיסטורית אלא כ"חוץ לארץ" האולטימטיבי (וזכור, רוב היהודים יושבים בגולה).
- לא זוכרת את הפולמוס על יזכור/נזכור, מוכן להזכיר?
- דבריך מרתקים אבל לא ברורה לי מסקנתך האופרטיבית, התסכים לגלות את עינינו?

אני נאלצת להסכים עם דבריך על הבנתך את דברי מיימוני, יש סתירות שהן פשוט לא עושות טוב ליושר הפנימי וזה לא מתקבל טוב בחינוך ילדים.

ולגבי על הניסים.... אמנם אין מוקדם ומאוחר בפורום, אבל אם תשים לב, הדברים נכתבו הרבה הרבה לפני האשכול המדובר (ואולי יש גם בכך תשובה מסוימת לאלי2)



איקה,
תודה על השיר המרגש.
האם תאבי לתת את קריאתך בו?


גם וגם,
מעניין, ואם איני טועה, הסידור הישראלי הראשון שהוסיף תפילתו של ר' נחמן לשלום עולמי היה 'העבודה שבלב' (1982), סידור התנועה ליהדות מתקדמת בישראל.
אבל הצירוף של התפילה לשלום החיילים ותפילתו של ר' נחמן הוא מעניין ומיוחד.

תוקן על ידי - שחרית - 03/02/2004 17:42:14

שחרית,

ברגע ששמים את מדינת ישראל שללו את התפילה מהחלק של בני ישראל שאינו רואה במדינה את בתו הלגיטימית של הקב"ה. לכן אם רוצים שהתפילה תהיה כלל ישראלית ניתן לנסח בצורה עקרונית המשרתת את כולם ולא מרגיזה אף אחד.


בנוגע להערתך לנישטאיך על התפילה לחכמי בבל. בכן, דיברנו בפורום בנושא זה ספציפית וגם לגבי ונתנה תוקף ובכלל לגבי תוקפן של מצוות המשתייכות פחות לעידנינו, שהחושב מתוך עקרונותתופס את העיקרון שבדבר. לכן מלבד מה שסביר שלא התכוונו מתקני התפילה דווקא לארץ בבל שחיבבוה אלא מכיון שהיא ייצגה את עיקרון מרכז התורה היהודי [בחו"ל], גם לנו הרי היא מתחברת ככך ולאו דווקא על בבל. א"כ אין לנו עניין לשנות את הנוסח הקדום כל שאפשר להסתדר עם הישן [עד שיבוא ג'פרסון].

לשחרית.

אינך מטרידה אותי בשאלותיך, ואין את זקוקה לסליחתי.

לשאלתך: <"מניין שבבל לא נתפשה כבבל ההיסטורית אלא כ"חוץ לארץ" האולטימטיבי (וזכור, רוב היהודים יושבים בגולה)">.

תשובתי: אף שלא אמרתי במפורש ש"בבל לא נתפשה כבבל ההיסטורית אלא כחוץ לארץ", ייתכן, שאכן כך הוא הדבר.

תשובתי היתה לשאלתך על "הרלבנטיות של התפילה לשלומם של ראשי הישיבות בבבל?", ועליה עניתי: שאף אם נפרש את "בבל" כ"חוצה לארץ", ייתכן שגם בזמן חיבור התפילה בימי הגאונים, היתה הכוונה ב"די בבל", לכל הארצות חוץ מארץ ישראל (הנזכרת במפורש בתפילה), וכי למה יתפללו רק לשלומם של יהודי בבל וישראל, ולא לשלומם של היהודים הגרים במרכזים אחרים, (למשל: המרכז היהודי בצפון אפריקה), ואם אכן כך הוא פירושו של "בבל", הרי גם בראשי הישיבה שבבבל, אין הכוונה לראשי הישיבה הבבליים של סורא ופומפדיתא, אלא לראשי הישיבות של חו"ל.

באם לא נפרש את בבל כפי שפירשתי, הרי אין ספק שצדקת ב"עקרון", אך ברור לי ולך, שהרבה יותר קל ל"כופף" משמעות תפילה, מאשר להחליפה.

לפנייך חידונת קטנה בנוסח היקום פורקן: "למרנן ורבנן חבורתא קדישא די בארעא דישראל ודי בבבל לרישי כלה ולרישי גלוותא ולרישי מתיבתא ו..."
שאלתי: בתפילה קודמת ישראל לבבל בגלל חשיבותה, אף שמרכז התורה הבבלי היה גדול מהמרכז הישראלי, אך למה מופיע ראש הכלה לפני ראש הגולה ולפני ראש המתיבתא. כאשר סדר ה"חשיבות" שלהם הוא: 1) ראש הגולה 2) ראש המתיבתא (הישיבה), 3) ראש הכלה.

("ועומד החזן ואומר קדיש, וכשמגיע לבחייכון ויומייכון אומר בחיי נשיאנו ראש גלות, ובחייכון ובחיי דכל בית ישראל, וכשגומר הקדיש מברך ראש גלות ואח"כ מברך ראש ישיבות ... ואח"כ מוציא ס"ת וקורא כהן ואחריו לוי, וחזן הכנסת מוריד ס"ת לראש גלות וכל הקהל עומדים, והוא מקבל ס"ת בידיו ועומד וקורא בה וראשי ישיבות עומדים עמו, וראש ישבת סורא מתרגם עליו... ואח"כ קורין ראשי כלות, ואחריהם תלמידי ראשי הישיבות...",מדברי נתן הבבלי, ספר יוחסין מאמר ב', בד"ה אלה המעלות).

רמז 1: ריש כלה זה, אינו ראש הישיבה של חודשי הכלה (חודש אלול בקיץ וחודש אחד בחורף, מדברי נתן הבבלי, גם אינו ריש הכלה ה"דורש ברבים בשבתות", ( רש"י, בבא בתרא דף כב עמוד א). "מרישי כלי - מריש דרשנין המשמיעין לעם את דבריו כשהיה דורש", (רש"י חולין דף מט עמוד א).

רמז 2: "די בארעא דישראל ודי בבבל".

לשאלתך: <"לא זוכרת את הפולמוס על יזכור/נזכור, מוכן להזכיר?>"

מוכן להזכיר.

כשהקימו מול בניני האומה את ה"אנדרטה" לזכר השואה, וכתבו בראשה "נזכור", נכנס הציבור החרדי לקריזה, וטען שהחילונים לא מפרגנים לאלוקים את השואה, ולכן כתבו "נזכור", (ש"אנו נזכור"), ולא "יזכור", (ש"אלוקים יזכור").

לשאלתך למסקנתי:

השאלות שמעוררות השואה ומדינת ישראל, הן "יותר מדי", בשביל המנהיגות החרדית. ולא רק השאלה הסטנדרטית של היכן היה אלוקים, אלא אף היכן הם או קודמיהם, שידעו לספר לחסידהם בקולי קולות, שמדינת ישראל לא תקום, אך לא ידעו לספר שתהיה שואה.

הם בחרו לא לעשות דבר, ולהתעלם, אך מאחר והתעלמותם אינה מעלימה את הבעיה לגמרי, מופיעים כל מיני "אינטליגנטים" ועונים תשובות, שנראות דביליות אפילו למי שחצי מוח בקדקדו מלידה, אך מספיקות לצאן.

לדעתי, התשובה שפותחת את האשכול, אף שהיא מהטובים שביחצ"ניהם, היא לא פחות דבילית, מתשובת הגרוע שבהם.

לסידור ארטסקרול:

למו"לים יש פזילה חריפה לשוק הספרים, שתחת השפעה של חוג מסויים, שאינו מתלהב ממדינת ישראל.

אצלנו בבית הכנסת אומרים את התפילה הזו לשלום חיילי צה"ל.

והיא מאד מדברת אלי, ואיני סבור שזה רק בגלל ששרתתי בצבא.

מה אגיד לכם, אני הרבה יותר חושב על התפילה הזו מאשר על ה"יקום פורקן", שבהם אני בדרך כלל מעיין בחומש...

מצורף קובץ

התקבל בתיבה האישית:

מתוך סידור התפילה - תפילה לשלום המלכות, צילום מכתב יד קדשו של האדמו"ר הזקן בעל התניא נ"ע (כה"י התגלה בארכיון בית הכלא שבפטרבורג, בתוך תיק מאסרו של האדמו"ר, ושימש ככל הנראה כראיה במשפטו):

תוקן על ידי - אישאמת - 05/02/2004 1:05:09

לשחרית,

לפנייך התשובה לשאלתי, על סדר ה"חשובים", בתפילת יקום פורקן, מתוך הערות ותיקונים לתשובות הגאונים (הרכבי), ברלין תרמ"ז, עמ' 377.

"וראיתי להעיר פה אודות התואר "ראש כלה", כי הגאונים כבדו בו תמיד, את הרבנים הגדולים וראשיהם ממדינות אחרות, ולפעמים קראו אותם "ראש" או "ראש סידרא", אבל מעולם לא כינו אותם גאון, שהוא היה התואר המיוחד לראשי ישיבות בבל, ולכן, לרבני ארץ ישראל, אף כי עפ"י הדין להם הקדימה בכמה דברים, כי אין גובים קנסות בבבל, גם לענין ב"ד נאמר: "אנן הדיוטות אנן", נתנו רק הכינוי "רישי כלה".

*ועפי"ז נבין הסדר, ביקום פורקן שנתחבר בבבל: "למרנן ורבנן חבורתא קדישתא, די בארעא דישראל ודי בבבל, (הקדימה לארץ ישראל), לרישי כלה, (הם רבני ארץ ישראל, לכן להם הקדימה גם על ראשי גלותא), ולרישי גלותא, ולרישי מתיבתא ולדייני דבבא (הם הראשי גלותא, הגאונים ואבות בתי הדין שבבבל, כי דייני דבבא הוא אב"ד (ראה זכרון טוב לראשונים, ג' הערה 124), והם שלושת המעלות, היותר גבוהות אצל יהודי בבל, אמנם הראשי כלה (או האלופים), שבבבל, שהם היו במעלה הרביעית, לא נזכרו כלל בתפילת יקום פורקן*".

לדברי הרכבי דלעיל, ראשי הכלה שבתפילת יקום פורקן, אינם ראשי הכלה הבבליים, אלא "ראשי ארץ ישראל", ולכן הם קודמים ב"רשימה" לריש גלותא הבבלי, כשם שארץ ישראל קודמת לבבבל.

בעיון תפילה, שבסידור אוצר ישראל, כתב, שראשי הכלה, הם הדורשים ברבים בשבתות, אך פירושו תמוה, שהרי ראש הכלה הובא בתפילה זו לפני ראש הגולה וראש הישיבה, שהם במקום הראשון והשני ברשימת החשובים.

את האמת אני לא כל כך מבין למה לא אומרים לתפילה לשלום המדינה.

הרי יש ציווי מפורש במשנה "ר' חנינא סגן הכהנים אומר הווה מתפלל לשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו"

למרות הבעייתיות במדינת ישראל לחברה החרדית עדיין אין ספק שמוראה קיים על העבריינים בארצנו.

הזכרתני מקרה שקרה לי בהיותי בצבא.
אמר לי יהודי חרדי ששמע שאני בחיל השריון, שפעם יצא לו להיות בביקור בצבא והוא ראה טנק רומס עץ תוך כדי נסיעה. ואמר שאחר כך לא יכל להתרכז בתפילה שבוע ימים.

ולא ידע טעם תפילת אמת נדירה.
תפילת חייל והוא עומד בצל הטנק שלו ונושא ליבו אל בעל הכוחות כולם.

לפניכם כתבה של שמואל ינאי שהתפרסמה בעיתון "הארץ" בשבת האחרונה

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=572951&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

מה דעתכם?


הפוליטיקה של התפילה



מאז קום המדינה חוברו עשרות תפילות בעלות אופי פוליטי - החל בתפילה לחדר האטום וכלה תפילה להצלחה בפריימריס. ההתנקות רק הגבירה את הפוליטיזציה בבית הכנסת




אביגדור שנאן "אם נחליט כי רק מה שכתוב בסידור מחייב, נהפוך את התפילה למוסד קר ועקר"

תצלום: ענת פרנס / באו באו

"מודים אנחנו לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו על האמונה שעוררת בקרבנו להמשיך בדרך של בניין והתיישבות ולא בדרך של חולשה ורפיון, מודים אנחנו לך על התוצאות שנותנות כוח לאוהבי ארץ ישראל ולמתיישבים בה. על כל התעוררות מאמץ, ומסירות שיצאו מקרבנו. על כל קול של איש או אשה מהצפון מהמרכז ומהדרום שגילו את אהבתם לעם ישראל לארצו ולאמונתו" ("תפילת הודיה על תוצאות המשאל" במרכז הליכוד, מחבר: הרב מרדכי אליהו. מתוך: "באהבה ובאמונה", י"ז באייר תשס"ד)



שבת, 10 בבוקר. מבית הכנסת באחד היישובים באזור המרכז בקע קולו של שליח הציבור שנשא תפילה לשלום ההתיישבות: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו", הנעים בקולו, "ברך את בניך אהוביך... ובהם בניך היקרים הנאחזים במסירות ובהתמדה - בחבלי יהודה, שומרון וחבל עזה. ואף כל החושבים עליהם רעה לעקור בנים מגבולם, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם". בבית כנסת סמוך, באותו זמן, משמיע קולו חזן אחר תפילה בעד ההתנתקות ובעד השלום. "מה עושה הקב"ה עם שתי התפילות?" שואל יואל רפל, שחוקר ומלקט תפילות שונות ומשונות שנכתבו במשך העשורים האחרונים. "האם הוא צריך לשמוע בקולם של אלה שבעד ההתנתקות או של אלה שמתנגדים לה? ומדוע בכלל הוא צריך להחליט באיזו עמדה פוליטית לתמוך", אומר רפל חצי בחמיצות חצי בהומור.

מחקרו של רפל,


יואל רפל "מחר יחברו תפילה לשלומם של הילדים שיוצאים למועדונים או לשלומה של מכבי תל אביב בפיינל פור"

תצלום: ניר קידר
חוקר היסטוריה ויהדות ותיק, מראה כי בשנים האחרונות, בעיקר בשל שתי תופעות נפרדות, נוצר "מבול" של תפילות הנושאות תכנים פוליטיים השנויים במחלוקת. תפילה לשלום ההתיישבות מאת הרב חנן פורת, תפילת הודיה על תוצאות המשאל (של הליכוד, לפני שנה) מאת הרב מרדכי אליהו, שחיבר גם תפילה לשלום גוש קטיף ויש"ע, תפילה לחדר האטום (שחוברה בפברואר 2003 על ידי המקובל הרב סלמן מוצפי) ועוד כהנה וכהנה.

לדעתו של רפל, ריבוי התפילות נובע מחוסר סמכות רוחנית מרכזית מחד גיסא, ומתמורות פוליטיות משמעותיות מאידך גיסא. "פעם היה הרב גורן", אומר רפל, "רב שידע לדפוק על השולחן ולומר זוהי התפילה, כך קבענו וזה מחייב. אבל היום אין סמכות רוחנית מרכזית שתוכל לאגד סביבה קונסנסוס רחב ושתוכל ליצור תפילה שתתקבל". רפל מציין, כי בעוד שעל טבח יהדות אשכנז ב-1096 - אירוע שבו נהרגו כ-3,000 איש - חוברה תפילת "אב הרחמים" שלפני תפילת המוסף, על שישה מיליון יהודים שנרצחו, הרבנות הראשית אינה מסוגלת לחבר תפילה מוסכמת.

רפל עסוק בשנים האחרונות בכתיבת הדוקטורט שלו בנושא "התפילה לשלום המדינה". תפילה זו נאמרת בשבתות ובחגים בבתי הכנסת בארץ ובתפוצות, שמתפלליהם נמנים עם החוגים הדתיים הלאומיים. בתפילה מובעת בקשה להשראת ברכה על מדינת ישראל, לקיבוץ גלויות לתוכה ולסיוע מן השמים למנהיגי המדינה. מחקרו של רפל מגלה כי התפילה שנכתבה בידי שני הרבנים הראשיים הראשונים של המדינה, הרב יצחק הלוי הרצוג והרב הספרדי בן ציון עוזיאל, היתה בעצם פראפרזה דתית על מגילת העצמאות. חוץ מ"צור ישראל" (התחליף המקובל לקב"ה) וביטויים שונים אחרים, מכונה מדינת ישראל בתפילה כ"ראשית צמיחת גאולתנו". בשל ביטוי זה ובשל הסתייגותם מן המדינה בכלל, אין מוכנים החרדים לומר את התפילה בבתי הכנסת שלהם.

התפילה לשלום המדינה היא אולי אמן הורתן של התפילות הפוליטיות שמתחדשות לבקרים בימים אלה, אבל רפל סבור שקיימים הבדלים מהותיים בין תפילה זו לתפילות המאוחרות יותר, הבדלים שמאיימים על צביון בית הכנסת כמקום תפילה.

הטוב, הרע והמכוער

"מודים אנחנו לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו על כל הטוב שגמלת לנו, ובמיוחד בשנים האחרונות בעת שרשעי האומות מנסים לרפות את רוחנו ולהחליש את אחיזתנו בארץ הקודש ולא מצליחים, ובעת שירו אלפי טילי מוות על גוש קטיף, ואתה ברחמיך המרובים עוזר ומושיע ומגן עלינו בנסים גלויים" (מתוך "תפילה למען גוש קטיף", מארס 2005, הרב מרדכי אליהו).



הרב חנן פורת, מחברה של "תפילה לשלום ההתיישבות", תפילה שהתקבלה בציבור יותר מאשר התפילות האחרות שחוברו בעת האחרונה, אינו רואה פסול בתופעה. "מי שחושב שתפילה היא ריטואל מאובן - טועה בגדול", הוא אומר. "מי שמאמין בתפילה היהודית כדבר חי וכביטוי חי ואמיתי שאיננו מנותק מהחיים, צריך להבין שהתפילה צריכה לשאת גם התייחסות למציאות חברתית, לאומית ומדינית". הרב פורת מפנה למקורות ההלכתיים שמצווים על האדם לעשות את תפילתו תחנונים ולא קבע. "התפילה מוכרחה לבטא את רחשי הלב של האדם והציבור, בדיוק כמו תפילה לרפואתו של אדם פלוני".

המתנגדים לתפילות הפוליטיות מוצאים בעיה בספציפיות שלהן. "תפילה אמורה לבקש מריבונו של עולם שיהיה טוב, אבל לא אמורה להגדיר מהו אותו טוב, כמו 'אנא בטל את תוכנית ההתנתקות'", אומר מתפלל קבוע בבית כנסת בגבעת שמואל, שם אימצו את "התפילה לשלום ההתיישבות" של הרב פורת. גם רפל מוצא בעייתיות בנקודה הזאת. "זהו אחד ההבדלים בין תפילה לשלום המדינה לבין התפילות הפוליטיות שחוברו לאחרונה", אומר רפל. "מחר בבוקר יחברו תפילה לשלומם של הילדים שיוצאים למועדונים בימי שישי בערב או לשלומה של מכבי תל אביב בפיינל פור. זאת הפקעת הקדושה של התפילה".

הפרופ' אביגדור שנאן מהאוניברסיטה העברית, אחד המומחים המובילים בעולם בנושא תפילות, אינו מוצא פסול בתפילות הפוליטיות המודרניות. "הכל תלוי בשאלה כיצד מגדירים פוליטיקה", הוא אומר. "האם ההחלטה לצרף את המינים (כינוי לכופרים ולמתנצרים) לברכת המינים (בתפילת שמונה עשרה) וכך להוציאם מבית הכנסת היא פוליטית? האם ההחלטה להדגיש את תחיית המתים (בברכה השנייה של תפילת שמונה עשרה) היא פוליטית? האם האיסור שהטיל רב סעדיה גאון על אמירת 'אור חדש על ציון תאיר' הוא פוליטי (ונבע מאיזו התנגדות למשיחיות טרם זמנה)? וניתן לשאול עוד ועוד".

שנאן מסכים לטענה שיש בעיה מסוימת בספציפיקציה של התפילות, במיוחד אם יש לה פן שלילי ("ואף כל החושבים... לעקור בנים מגבולם מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם") ולא חיובי. אבל הוא מוצא לגיטימיות בתפילות משום שאין בהן שימוש של מטבע ברכה ("ברוך אתה ה'") ואז מדובר יותר בהצהרות נוסח "יהי רצון". "אחרי הכל", אומר שנאן, "הקב"ה, לפי עולמם של מסדרי הסידור, שומע תפילות כל פה, וברור שמי שמבקש למנוע את ההתנתקות למשל ומאמין שה' לא רק מקשיב אלא גם יעשה כבקשתו, ראוי שיתפלל על כך. אם נחליט כי רק מה שכתוב בסידור מחייב, נהפוך את התפילה למוסד קר ועקר". שנאן מציין בהקשר זה את השינויים בתפילת "נחם" של תשעה באב, או את ההצעה למחוק את "לעלובת נפש" מברכת ההפטרה (אחרי מלחמת ששת הימים) שהם, לדבריו, עדות יפה לכך שהתפילה צריכה לשקף את מה שהמתפלל רואה כנכון וכראוי לבקש.

דעתו של שנאן בדבר הלגיטימיות של התפילות החדשות נתקלת בלא מעט ביקורת של רבנים בציבור הדתי והחרדי. "מדובר בעבודה זרה", אומרת אישיות רבנית חרדית, "לקחת משהו שכתבו לצרכים נלוזים, ובצורה נלוזה, ולהעטות עליו את השם תפילה - זוהי עבודה זרה שמפקיעה את הקדושה מהתפילה". גם רפל חושב כך. "הבעיה בתפילות האלה, שאתה יודע איפה זה מתחיל אבל אתה לא יודע איפה זה נגמר. התפילה עלולה להפוך להיות עיתון יומי וגרוע מכך - להפוך לסלע מחלוקת פוליטי בתוך בית הכנסת, שאמור להיות בית תפילה ולא מועדון לוויכוחים פוליטיים". רפל מציין כי בבית הכנסת שלו, החרים מישהו מהמתפללים במשך שנה שלמה את דפי פרשת השבוע של תנועת "עוז ושלום" השמאלנית ומנע מהמתפללים לקרוא אותם. "יש בזה משהו מכוער", אומרת האישיות החרדית, "שיהודי בבית כנסת יצטרך להרגיש אי נוחות בחלק מהתפילה בשל עמדותיו הפוליטיות".

מרחב המחיה והרב עובדיה

"אבינו שבשמים, אשר הושבת את ישראל לגבולם, ארץ ירדן וחרמונים נחלת שבט מנשה מקדם, ראה והביטה בעוני צאנך, חוסה על עמך ואל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים" (מתוך תפילה לשלום הגולן, חוברה בתקופת שלטונו של אהוד ברק, המחבר אינו ידוע).



בעת מבצע קדש חיבר הרב גורן את התפילה לשלום חיילי צה"ל. תפילה זו התקבלה בקרב קהילות ישראל והיתה במקרים רבים תחליף ראוי יותר לתפילה לשלום המדינה השנויה במחלוקת. הרב עובדיה יוסף, למשל, לא נותן את אישורו לסידור חדש אם זה אינו כולל את התפילה לשלום החיילים, אבל מנגד הוא אינו מאשר סידור המכיל את התפילה לשלום המדינה. "התפילה לשלום המדינה" נזנחה גם על ידי הקהל הטבעי שלה, חובשי הכיפות הסרוגות, שמאז הסכמי אוסלו יצרו נוסחים שונים לתפילה כדי להביע את ביקורתם על ממשלות השמאל. כך, למשל, שונו המלים "שלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה וחזקם בעצה טובה מלפניך" למלים "העמד בראשה אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע". בידיו של רפל יותר מ-60 נוסחים שונים של התפילה לשלום המדינה.

במקביל לשינויים שחלו בתפילה לשלום המדינה, חוברו תפילות משלימות או תפילות נוספות, "אד הוק", לכל סיטואציה פוליטית שהתעוררה. התהליך עצמו התחיל במלחמת יום כיפור, בימי המצוקה הגדולים. אז חוברו תפילות שונות שרובן הגדול לא שרדו. תפילות חוברו להצלחת המו"מ לשלום עם מצרים, בימי מלחמת המפרץ הראשונה, בעת המו"מ עם סוריה על הגולן ובימי הסכמי אוסלו. "בית הכנסת הפך להיות במה פוליטית", אומר רפל, "הבעיה היא שהמרחק הקטן בין להתפלל או לא להתפלל הפך להיות חלק מהוויכוח עצמו". גם הרב פורת מסכים שתפילות מעין אלו שחיבר הוא בעצמו צריכות להיאמר בציבור רק אם יש לכך הסכמה. "אם התפילות מביאות לפילוג בציבור - אין הן צריכות להיאמר במסגרת ציבורית". אבל הרב פורת טוען שלא כל "אדם שולי" יכול להביא לביטול התפילה הפוליטית בציבור.

מרחב המחיה של התפילות המודרניות מצומצם יחסית, בין סיום תפילת השחרית לבין תחילת תפילת המוסף. לצד תפילות ספציפיות מקובלות יותר כמו אשכבות, אזכרות ו"מי שבירך" לחולים, נשמעות בשנים האחרונות התפילות החדשות, הפוליטיות, המקוננות על מצב מסוים או מייחלות למצב אחר.

מהו כוחן של התפילות החדשות? האם זהו תהליך חולף בקרב הציבור הציוני-הדתי או שמא זוהי תופעה מתרחבת שעלולה לאיים על צביונו התמים של בית הכנסת? רפל סבור שזהו איום משמעותי שעלול להפוך את בית הכנסת למועדון פוליטי. הפרופ' שנאן סבור שהתופעה לגיטימית כל עוד היא מסגלת לעצמה משקל ראוי של "יהי רצון" בלבד. הרב פורת סבור כי "כוחות השוק" אמורים לפעול גם במקרה זה ולהבדיל בין התפילות שישרדו ויתקבלו בציבור לבין אלו שיישכחו. מתנגדיו סבורים כי "השוק" יכול לקבל תפילה על גוש קטיף בעוד שאין שום תפילה על רצח היהודים בשואה. "קצת פרופורציות", הם מבקשים.