|
|
| נשלח ב-15/12/2009 21:49 |
 |
| |
אפשרי
לא לא כתבתי הלצה, זו האמת וכל---ניתנו תשובות רבות ומנוגדות, מתשובת הקפוקמים, ועד תשובת הקנאים] - שאתה חושב עליהם לא עומדים במבחן מינימלי של אינטליגנציה הנדרשת מאדם חושב.
אי אפשר לבטל ולהחליף- ולחשוב שזו רק דרך לגיטימית של התפתחות, איני פוסל או מאשר את החחלפות אבל יש לקרא לדברים בשמם,
בענין אליהו שלא יכול לבא בשבת- נדמה שאתה טועה- מדובר בערב שבת- בשבת הוא בהחלט יכול לבא, אני זוכר במעורפל דיון בערובין בענין תחום שבת והתשובה שהוא לא עובר תחום שבת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 23:11 |
|
| |
להיות ישו ולהאשים את החכמים - זה קל.
להיות מוחמד ולטעון שיהודים שינו את התורה - זה קל.
קשה להיות יהודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 05:21 |
|
| |
לע"ל=לאחר ביאת המשיח.
המצוות שיתבטלו=להאמין בביאת המשיח ולדעת מי יהיה המשיח.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/12/2009 05:15:12
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 09:59 |
|
| |
נישטאיך, זו פרשנות מעניינת, לדעתי היא לא סבירה בכלל.
ראשית, ישנה מחלוקת מפורשת בגמ' מה יהיה בימות המשיח, ובין לרב ובין לשמואל נראה שמבחינת קיום המצוות העולם יישאר על מתכונתו, כל מחלוקתם על התנאים הפיזיים והחברתיים של האדם.
שנית, היאך אתה יכול להסביר את הביטוי 'מצוות' רק על מצות האמונה בביאת המשיח, בזמן שמדובר רק במצוה אחת, ועוד מצוה שמקורה בתורה הוא די מעומעם.
[אגב, טענה דומה לשלך הוזכרה בנוגע לחב"ד, טענו שהם 'כויייפרים' בגלל שהם לא מאמינים במשיח, כי הם סבורים שהוא בא, שמעתי ממקורביו של ר' משה שפירא, שביאר את דעת מהרי"ל שמשיח לעולם 'יבוא' וכל משיח שבא הרי הוא משיח שקר, על זה הדרך, הוא טען שלא ייתכן שיהיה שלב בו אנו תריכים להפסיק לשאוף למשיח, וזו טענה שניחוח בריסקאי יש בה]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 10:36 |
|
| |
בכדי לפתור את המחלוקת הגדולה
סנהדרין דף צח:
אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח. אמר רב יוסף: פשיטא! ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו? - לאפוקי מדרבי הילל דאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה.
מענין כפר, בביאת המשיח- והגמרא ממשיכה לקרא לו רבי_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 10:57 |
|
| |
אפשרי
אחרי שבא משיח שעשה והצליח למה יש לשאוף יותר?
אולם עומק הטענה הוא אחר, למרות שכנראה ר' משה לא התכוון אליה, הוא שלדעת הרמב"ם ימות המשיח אינם קץ ההסטוריה אלא יתכן שיהיה חורבן שלישי, ואחריו יבוא עוד משיח, ואם כן גם לאחר שבא משיח, תיוותר אמונה שגם אם יהיה חורבן נוסף הוא לא יהיה לנצח.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 11:10 |
|
| |
הוא התכוון לאלמנט הבריסקאי,
כלומר, יש 'דין' ו'חיוב' להאמין שמשיח יבוא, ואם בא כבר היאך יבוא?
הוא מבחינתו בכלל לא התעסק [לפחות בשיח מקורבים זה] עם משמעות המונח 'ציפיה למשיח', הוא פשוט דיבר על 'דין' ועל 'חיוב', אז לכן לא יכול להיות שהוא יבוא בפועל , כי אם יבוא, תבטל מצוה אחת......
אבל כמו שאמרת, זה אכן ההסבר, אבל בעומק יותר גדול, האמונה במשיח לדידו של ל. היא השאיפה.... וכמו שהיה אומר תמיד 'יתגבר'... לשאוף, רק שהבעיה הלוגית לא נותנת מנוח, היאך את שואף בכל ליבך לדבר שלא יבוא לעולם? [ויש ליישב]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 11:56 |
|
| |
אני לא משועבד לי"ל.
והקושיא הבריסקאית אינה קשה, אם זה דין באמונה, מאי נפק"מ אם משהו השתנה במציאות. אם אחד מיג עיקרים הוא שמי שאינו מאמין בתורת משה אין לו חלק לעולם הבא, כיצד לאברהם אבינו יש חלק לעולם הבא, אלא אחת מהשנים או שאם אין תורה אין עיקר או שגם אם אין תורה צריך איזו אמונה כללית ולא משנה אם יש תורה בפועל וה"ה הכא.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 12:26 |
|
| |
ירוחם בקשר לר' הלל, שני דברים, אחד מקורי ואחד לא.
1) בעל העיקרים כותב כי מכאן למדנו שאם אדם טועה בעיקרי האמונה אין להאשימו ולהורידו מגדולתו כי האדם עלול לטעות (ובלשוננו: נבעך אפיקורס ס'איז נישט אאפיקורס)
2) ראיתי בקובץ ישן שמפרש שכוונתו המקורית של ר' הלל היתה שאין משיח לעשרת השבטים (ישראל - בניגוד ליהודה) שכבר אכלוהו בימי חזקיה, שסנחריב כילהו בימי חזקיה. וכפי העדה שעשרת השבטים אינם עתידים לחזור ולהיגאל.
במבט ראשון פירוש 2 נראה סתם פלפול, אבל יש לזכור כי לפעמים מימרות הובאו בקצרה או שהמביא לא ירד תמיד לעמקם. וכן הפירוש הרגיל לא כל כך מלהיב, מה ההתלהבות הגדולה מימי חזקיה, עד כדי כך לבטל את הבטחת המשיח. וכן "שכבר אכלוהו" אינו לשון כל כך טריויאלית לנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 12:32 |
|
| |
דינו,
דבר זה שהבאת בשם ה'עיקרים' נמצא ברדב"ז הידוע, שמא נתחלף לך יוסף בדוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 12:45 |
|
| |
דינו
איך שאומרים אצלנו בהונגרית- שערי תרוצים לא ננעלו-
הרי חז"ל הם ז"ל ואי אפשר לשאול אותם למה כיוונו, אולי פשוט פשט- בלי כוונות ומשמעויות נסתרות?
- אבל כאמור הם ז"ל וכל הרוצה -לתרץ יתרץ -
בעל העיקרים- לא אומר בדיוק כדבריך- ולכן הוא העמיד את העיקרים על ג ולא על יג.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 16:03 |
|
| |
ירוחם, כמו שאמרתי זה נמצא ברדב"ז הידוע, שחולק על ר' חיים, וסבירא ליה, נעבאך אפיקורס איז נישט א[יקורס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 16:04 |
|
| |
בשבילך, ציטוט, שו"ת הרדב"ז ח"ד סימן קפ"ז
על ששאלת על ענין הדורש אשר דרש ברבים שישראל היו חושבים שמרע"ה היה אלוה. כבר כתבתי לך כמה יש בסברא זו מהדופי והזיוף. אעפ"י שכתבתי שיש ללמד עליו קצת זכות שלא אמר כן אלא על ערב רב. יפה דקדקתי בלשוני שכתבתי קצת זכות והאמת הוא שהוא קצת מן הקצת . . . ואיך אפשר שיהיו ערב רב מקבלים את משה לאלוה והוא יודע ושותק וזה גרעון גדול בחיק בחיר האל ונאמן ביתו שיאמר עליו כיוצא בזה. ולא מצאתי טעם לפוטרו מן העונש זולת מפני שהוא טועה בעיונו ותקנתו קלקלתו, ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר. והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו. ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו. והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור. אף הכא נמי טועה בעיונו הוא ואדרבא לפי דעתו זו המשובש חושב שמעלה את מרע"ה למעלה יותר ממעלתו
תוקן על ידי אפשרי ב- 16/12/2009 16:04:29
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 16:50 |
|
| |
אפשרי את דבק בעמדתך וזה בסד אבל כפי שכתבתי בעל העיקרים אינו דבק בעמדתך אלא סובר שזו לא אפיקורסות כלל לכפור בביאת המשיח,
כי לפי בעל העיקרים ביאת המשיח אינה אחת מיסודות האמונה.
לענ"ד אפיקורס המאמין באפיקוסותו לאח שהשתכנע , אינו נעבך, מי שנעבך כאן זה שמרמה את עצמו, ומעוות את המציאות
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 16:59 |
|
| |
כל העניין של העקרים מוזר, לא ברור בדיוק מה הם רצו להרויח בזה, אבל זה נושא לאשכול נפרד, מן הסתם כבר יש כמה כאלו, ואם כבר ברדב"ז עסקי', נזכיר את דבריו בעניין.
אין דעתי מסכמת לשים לתורה שום עיקר, לפי שכולה עיקר מפי הגבורה, וארז"ל כל האומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מק"ו זה וכו' זה הוא כי דבר ה' בזה (סנהדרין צ"ט). וא"כ כל מצווה ומצוה היא עיקר ופינה וכו', ואיך נאמר דזו עיקר וזו טפלה ח"ו (שו"ת הרדב"ז, ויניציא סי' שמ"ד). כך גם דעת החתם סופר. ושובף אין זה עקיר עניינו, אולי באשכול חדש?
|
|
|
|
|
