|
|
| נשלח ב-21/4/2004 13:07 |
 |
| |
מוטי
כתבת לעיל: "הזוהר מאיר בחשכת הבבלי.והוא מעל המקום הזמן והסברא."
ראשית אציין שאני אישית מאוד מאוד מסתייג מאמירות כאלה. אני מוכן לטעון כך רק לגבי אלוהים, אולם כל אמירה כזאת לגבי משהו שבעולם הזה הינה מסוכנת מאוד, ועיין דבריו הנוקבים של בעל ה"משך חכמה" לגבי שבירת הלוחות על ידי משה רבינו.
יתר על כן, הרי ברור לך שעם טענות מסוג אי אפשר להתווכח שהרי הם מבוססות על אמונה עיוורת (ראה דברי באשכול על הוז"ל), אולם כבר קבעו חז"ל ש"לא בשמים היא", וממילא אין לטענה זו שום משמעות הלכתית כלשהי. עובדה היא שבזוהר ישנם דברים מפורשים שנוגדים את הבבלי, ולפיכך יש לפנינו כמה אפשריות:
1. לפרש את הזוהר כך שיתאים לבבלי. מבחינתי זה מצויין כי למעשה בכך אנחנו דוחים את הזוהר ופוסקים על פי התלמוד...
2. לפרש את הבבלי שיתאים לזוהר. מבחינתי זוהי טעות כי אז אנחנו פוסקים נגד הבבלי על סמך מקור מפוקפק מהמאה ה-13.
3. להודות שהזוהר והבבלי חלוקים, אך לפסוק לפי התלמוד. וכך אכן סבורים רוב הפוסקים. זוהי גישה שטובה לכולנו מכל הבחינות.
4. כנ"ל, אך להכריע על פי הזוהר. וגם זוהי כמובן טעות בעיני מהטעם המובא לעיל בסע' 2.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 21/04/2004 13:08:53
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2004 13:10 |
|
| |
לא נורא
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2004 13:14 |
|
| |
מוטי
האם יש לך נימוק רציונלי למה שכתבת, או שמא גם אתה "מעל המקום הזמן והסברא" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2004 13:31 |
|
| |
מוטי
תמהני,שעל ענינים שברומו של עולם אתה נותן תשובה כזאת.
וראיתי כמה תשובות הלכתיות בהם הובאה מחלוקת בין הירושלמי לזוהר,ותמהני לא רק שפוסקים אלו
נתנו משקל לזוהר בפסיקת ההלכה אלא שגם נתנו להם מעמד מול דברי הירושלמי.
העובדה שהזוהר הצליח ליצור לו(מה הפלא?הרי הוא מאיים במיתה על מי שלא סובר כמותו) מעמד כבעל סמכות הלכתית,לחלוק על הירושלמי והבבלי בין להחמיר ובין להקל(א"כ לא ידוע לי על מקרים שבהם הזוהר מיקל)ובין לדחוק את התלמודים כדי ליישבם עם הזוהר,היא עובדה תמוהה ומצערת מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2004 13:34 |
|
| |
ככה אמרו לי במועצה הדתית יקנעם-עלית
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2004 08:57 |
|
| |
ממללא
ידוע לך איפה אפשר להשיג את "הירושלמי והגר"א"?
אמרו לי שזה יהיה קשה להשיג את הספר הזה(אם הוא לא אזל),ואולי אצל אשתו ניתן להשיג.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 12:40 |
|
| |
מקור מעניין שמצאתי בספרו של הרב צוריאל:
בספר יחוסי תנאים ואמוראים (ח"ג דף 286) של רבי יהודה ב"ר קלונימוס שפירא (רבו של ר"א הרוקח) כותב:
"קבלה בידינו בכל שבני א"י חולקים עם בני בבל, הלכה כבני א"י" !
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 13:54 |
|
| |
כמנהגי אני מקפיץ את האשכול החשוב הזה לרגל עשרה בטבת.
שאלה שמעסיקה אותי בזמן האחרון:
הכלל הידוע הוא שהלכה כירושלמי נגד הבבלי כיון שהבבלי הכיר את הירושלמי, והלכתא כבתראי.
ולפי הדברים הנ"ל קשה על כל אותם הפוסקים כירושלמי במקרים כגון שהירושלמי מביא דין מסויים שלא הביאו הבבלי או במקרה שהבבלי בספק והירושלמי פשוט. שהרי גם פה יש לומר שהבבלי הכיר את דברי הירושלמי ומזה שהוא לא הביא אותם משמע שהוא לא הסכים איתם !
לדוג' (מובא בעמ' הקודמים):
"16-הלכה כתלמוד ירושלמי היכן שלא נמצא בתלמוד שלנו בהיפך-שיירי כנסת הגדולה או"ח(סימן תרפ"א)ובשתילי זיתים שם(אות א)".
האם מישהוא יכול לעשות לי סדר בדברים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 15:49 |
|
| |
הבאבאתור
בנוגע לטענה שהלכה כתלמוד הבבלי נגד הירושלמי משום שהבבלי "ראה את הירושלמי", הרי שמבחינה היסטורית זו טענה די קלושה. אמנם יש מקרים בהם משמע שחכמי בבל הכירו סוגיות ארץ ישראליות, כמו למשל במסכת יומא לגבי "מתנו במערבא" שאכן ההלכה המדוברת נמצאת בתלמוד הירושלמי; אולם לומר זאת באופן גורף, היינו שעורכי הבבלי הכירו את כל הסוגיות הארץ ישראליות נראה בעיני דחוק (וראה עוד אצל ע"צ מלמד, מבוא לספרות התלמודית).
על כל פנים, גם בספרות הרבנית אנו מוצאים טעמים רבים להעדפת הבבלי. אמנם הרי"ף, הרא"ש והסמ"ג כולם סבורים שהטעם הוא כאמור משום שהבבלי ראה את הירושלמי, ולכן כאשר הוא סובר אחרת ממנו הרי שהוא חולק עליו מדין "הלכתא כבתראי". ברם יש דעות אחרות, למשל רב האי גאון סבור "שבזמנם של רב אשי ורבינא שחתמו תלמוד בבלי היה שלום בבל, ובארץ ישראל היו הרבה שמדות ושנים רבות נתמעטה ההוראה שם וירדו חכמי א"י לבבל, ומימות רב עד רב אשי לא מצינו תורה וגדלוה במקום אחד". כמו כן בעל ספר החינוך סבור שהטעם הוא משום שהתלמוד הבבלי יותר ארוך ומבואר, ואילו האור זרוע טוען שהעדפת הבבלי נובעת מכך שהירושלמי על ידי שלא עסקו בו כל כך נמצאו בו שיבושים וגירסאות משונות (וראה בהרחבה בנידון באנצ' תלמודית, ערך "הלכה", עמ' רמט, וע"ש היטב ריבוי הגישות בעולם ההלכה לסוגיית מעמד הירושלמי מול הבבלי).
אכן יש לציין שכל אלה טעמים שניתנו לאחר שהבבלי כבר התקבל להלכה. אולם מבחינה היסטורית הסיבה האמיתית לכך הינה פשוטה מאוד, ואינה נובעת דווקא משום שהבבלי "עדיף" יותר על הירושלמי, אלא שגאוני בבל באופן מודע ואקטיבי גרמו לכך שההלכה הבבלית תתקבל בכל תפוצות ישראל, ובמיוחד עזרה להם העובדה ההיסטורית שבאותה תקופה עלתה לשילטון האימפריה העבאסית, מה שהפך את בבל למרכז העולם המוסלמי, ואילו מעמדה של ארץ ישראל ירד מאוד, ובעיקר מאז התקופה הביזנטית וביטול מוסד הנשיאות.
בכל אופן, גם אם נקבל הלכתית את הטענה שהבבלי עדיף על הירושלמי משום שעורכי הבבלי ראו את הירושלמי, עדיין אין זאת אומרת בהכרח שגם כאשר יש הלכה מסויימת בירושלמי, והבבלי אמנם לא חולק עליה בהדיא, אך גם לא מזכיר אותה כלל – פירושו של דבר שאין הלכה כירושלמי.
אמנם רבינו יהונתן (הובא בשטמ"ק ב"מ יב ע"ב, ד"ה במגורשת) כתב שחכמים שסידרו התלמוד הבבלי הביאו אותן סברות מהירושלמי שהן כהלכה, ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי. אולם גישה זו הינה מנוגדת להרבה מאוד פוסקים שסבורים שכל מה שנמצא בירושלמי ואין חולק עליו בתלמוד הבבלי, או שאינו אלא באור ופירוש, סומכים עליו, שאינו גרוע מפירושי הראשונים (רה"ג, תשובות הגאונים בכמה מקומות, הר"י מיגש, תשובות הרמב"ם, ועוד). שהרי לכאורה לפי דבריהם דווקא כאשר הבבלי חולק בהדיא על הירושלמי אין הלכה כמותו, אבל אם הבבלי לא מזכיר את הירושלמי אין זאת אומרת שהוא חולק עליו ושאין הלכה כירושלמי. ולמעשה הדבר מאוד הגיוני, שהרי כל עוד הבבלי לא חולק במפורש על הירושלמי, מדוע לומר שהוא לא סובר כמוהו ? לכל היותר זהו מקרה של ברי ושמא, הבבלי אולי חולק על הירושלמי ואולי לא, ואילו הירושלמי אומר דברים ברורים, מדוע אם כן שלא לפסוק כמותו ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 18:30 |
|
| |
קודם כל תודה רבה שענית, מאכזב לראות שהנושא הזה לא פופולרי.
הטעם של "הלכתא כבתראי" הוא הטעם החזק והמוחלט מבין שאר הטעמים, והשאלה שלי לא היתה כפשוטה.
"בכל אופן, גם אם נקבל הלכתית את הטענה שהבבלי עדיף על הירושלמי משום שעורכי הבבלי ראו את הירושלמי, עדיין אין זאת אומרת בהכרח שגם כאשר יש הלכה מסויימת בירושלמי, והבבלי אמנם לא חולק עליה בהדיא, אך גם לא מזכיר אותה כלל – פירושו של דבר שאין הלכה כירושלמי".
קשה לי עם מה שאתה אומר, כי אם הוא הכיר אותה והסכים איתה
מדוע הוא לא הביא אותה ?
"שהרי כל עוד הבבלי לא חולק במפורש על הירושלמי, מדוע לומר שהוא לא סובר כמוהו ? לכל היותר זהו מקרה של ברי ושמא, הבבלי אולי חולק על הירושלמי ואולי לא, ואילו הירושלמי אומר דברים ברורים, מדוע אם כן שלא לפסוק כמותו ?".
אדרבא ואדרבא אין לי שום התנגדות לפסוק כירושלמי במקרים האלה, ולא באתי אלא לתמוה על הגישה הלא עקבית שבגללה דוחים כיום את הירושלמי בלי עיון רק משום ש"הבבלי הכיר את הירושלמי".
אני לא טוען שצריך לעשות פרסה ולפסוק כירושלמי בכל המחלוקות,
אלא להתיחס אליו לפחות כתלמוד שווה ולא כל מקום שיש מחלוקת בין שני התלמודים לדחות את דברי הירושלמי בלי עיון רק משום הכלל הלא מבוסס הנ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 21:10 |
|
| |
שוב, אני אישית אכן סבור שעורכי הבבלי לא תמיד הכירו את הסוגיות הארץ-ישראליות, ולדעתי הדבר פשוט. כתבתי רק לדעת הסוברים כך. ובכל אופן לגופו של עניין, הגע בעצמך, הרי הבבלי מתעלם מרוב הסוגיות הירושלמיות בנוגע לסדר זרעים, וברור שאין פירושו של דבר שהוא לא סבור כמוהן, אלא שסוגיות אלה לא היו רלוונטיות להלכה בבבל. וממילא גם אם נניח שעורכי התלמוד הבבל הכירו את הירושלמי כמות שהוא, ושהם חלקו במודע על אותן הלכות מקבילות שיש בו, הרי שאין זה תמוה אם את אותן הלכות שעליהן הם לא חלקו הם השאירו כמות שהן. וממש כמו שכאשר הרמ"א לא חולק על השולחן ערוך הרי שפירושו של דבר שהוא סבור כמוהו, וכמו כן כאשר הראב"ד לא חולק על הרמב"ם (אם כי יש לעיין בדבר, ואכמ"ל).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 14:04 |
|
| |
מפרסמים עושי מצוה !
תודה ליעקב135 שהביא לי את הספר החשוב "הירושלמי והגר"א" 
|
|
|
|
|
