הרב מילר

תוקן על ידי לינקזעצער ב- 22/02/2009 10:49:01

בברכה

אמונה
חר"מ: מעבר לידיעת השכל ואף סותרת לה שהשכלי הוא שיש לחשוש לדברי האמונה בנוגע לבלתי ידוע,
הר"מ: האמונה היא תמיכה ידיעת שכל עמוקה שהיא קשה למיקוד.

פירוש – כל מילה בדברי הר"מ ברורה אולם לא ברור כיצד נוצר משפט שלם וכיצד צריך לפסק אותו. אנסה " האמונה היא תמיכה, ידיעת שכל עמוקה שהיא קשה למיקוד ", תמיכה במה? "ידיעת שכל עמוקה שהיא קשה למיקוד", מה יודעים בידיעה הזו? מה עמוק בה? מה קשה למיקוד, האם היא ניתנת למיקוד? האם האמונה תומכת בידיעה או שהאמונה היא ידיעה עמוקה שמשום מה אינה מספיקה לעצמה וצריכה תמיכה.
נכיר רק שהיו הוגי דעות שמרוב הבנתם את העומק הגיעו למסקנה שיש לחשוש בנוגע לבלתי ידוע וכאמרם ז"ל כל המסתכל בארבעה דברים וכו'.

אלוקים
חר"מ: חלק נפרד מההויה הכללית ובעל השפעה טוטאלית עליה,
הר"מ: שם להויה המדגיש ש"אין עוד מלבדו" שכל חלק ממנה "א-ליו" ומ"אל-יו"***.

פירוש – עיין בהודעות הקודמות.

מעמד הר סיני
חר"מ: מסורת אותות ומופתים המעידה על כוח נותן התורה,
הר"מ: מסורת התומכת בידיעת כל דור ודור לפי זיהויו שהתורה היא תורת השם.

פירוש – מעמד הר סיני הוא אגדה לחלושי השכל בלבד. אם דור מסוים סובר שהתורה אינה תורת השם אזי מעמד הר סיני בטל בשבילו ולכן הרמב"ם כתב באיגרת תימן שמי שאינו מאמין במעמד הר סיני זו הוכחה שרגלי אבותיו לא עמדו על הר סיני. כמובן ששכלנו התומך באמונה מבין איך בהלכות פרה אדומה נמצאים השמים, מה שחכמי הפורום אולי הבינו אבל חכמי ישראל שלפניהם משום מה לא הבינו.

תורה שבע"פ מסיני
חר"מ: שמשה אמר שהתורה התכוונה לנכונות כל סע"ק היוצא ממכבש הדפוס במשך כל הדורות,
הר"מ: שהתורה נתנה תוקף לכל שיח התורני המתמשך, בו נכללים גם פירושים שמתחילת נתינתה.

פירוש – כמו בסעיפים הקודמים, הגדרה שגמדים טרוטי עיניים רואים בה סתירה מיניה וביה, אך מכיוון שאני חלק מהאלוקות (ראה לעיל) ממילא גם תורתי היא חלק מהתורה, וכמו שלגבי רבש"ע אין חילוקי זמנים כך אין הבדל בין מה שנאמר בסיני לבין מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש וזהו סוד: "שיח התורני המתמשך, בו נכללים גם פירושים שמתחילת נתינתה"

ישראל עם הנבחר
חר"מ: עם בעל עליונות גנטית הנרכשת גם או היוצאת לפועל באמצעות גיור כהלכה,
הר"מ: עם נבחר להיות מצווה על תורת משה ושעצם ידיעה זו ממקדתו על היותו מצווה.

פירוש – נבחר כתוצאה ממה? מי בחר בו, אם רבש"ע בחר בו בהחלט יכול להיות שהוא נטע בו גם תכונות גנטיות ואם עם ישראל בחר ברבש"ע מדוע גוי ששבת חייב מיתה? כל אחד יכול לבחור וממילא להיות מצווה במה שניתן בסיני הווירטואלי שלו.

יצרים
חר"מ: כוחות חיצוניים בלתי נראים שיש לאדם מאגר פנימי נסתר ממנו יכול לתמוך או ללחום בהם,
הר"מ: טבע האדם הנבנה מחולשותיו ומהרגלי הכנעתן או התגברותו עליהן.

פירוש – מיהו ומהו הכח הנותן לאדם יכולת להתגבר על חולשותיו?

 
עוה"ב
חר"מ: אמונה בחיי שלימות מקווים-עתידיים שהם תכלית עשיית המצוות,
הר"מ: אמונת "הצור תמים פעלו" בתמונה השלימה ללא קשר לעשיית המצוות מפני אמיתותן-רצון השם.

פירוש – אין עוה"ב והוא אשליה כמו מעמד הר סיני ונועד אך ורק לצרכי עבודה על חלושי השכל. אין שכר ועונש, אין משיח ואין תחיית המתים. אולם הנבחרים יודעים היטב כיצד כל מצווה היא אמתית. אינם מניחין תפילין ללא כוונה ואינם אוכלים בלי הכרה אמתית במהות הברכה שבעצם איננה ברכה כמבואר לעיל.

הציניות איננה רצויה בדיון הגון, דבריך יידרשו למשקל מעבר לתבלין.

אינני מייצג את דעתו של הר"מ, גם כי אינני מכירו אישית וגם כי אינני מן לומדי תורתו, אך לענ"ד, כל שיטותיו, ביאוריו והשקפותיו, הם תוצר סינון של שיטות הרבה הרווחות ביהדות. החל מהתלמוד וכלה בחסידות. כל האמרות שהוצגו בסיכום לעיל ע"י ווטו, תוכל למצאם בכתבי הקודש, בגמרא, בספרי מחשבה, בספרי קבלה וחסידות.

הייחודיות היא, עקביות.

ולי נראה, שחוסר הנוחות מגישה זו, נובעת מבהירות היתר, מפשטות ההגשה ומהפצה ווירטואלית. לו היו הדברים מוגשים בספר כרוך ונאה, כתוב בלשון תלמודית, ארכאית מה, עם חותם של מכון מזדמן, הקדמה, פתח דברים, עם השער, בפתח השער, בצירוף "וגם אני מצטרף", אזי היו הדברים מקובלים, נאים ונחמדים.

אנסה להתייחס לתגובה המסודרת שהואלת לכתוב לדברי:

<אמונה:

האמונה היא נאמנות ואימון מעשי לפי הידיעה העמוקה שהווה אחד ואין מלבדו וכך היא תומכת בידיעה להביאה למיקוד האדם. [המובא למעלה מהתגובה הספונטאנית של כל אדם אינו "פסיכולוגיה בגרוש" כנראה לבלתי מתעמק ומתמקד, אלא מעיד שלכל אדם יחס טבעי להווה אחד שמיטשטש עם ה"חשבונות הרבים".]>

הגדרת אמונה כנאמנות ואימון. אימון במה? ראיתי הוגי דעות שמחלקים בין 'אמונה ב' לבין 'אמונה ש'. הסוג השני הוא הצהרות שכליות ואילו הסוג הראשון הוא אימון ברבונו של עולם, מעין האימון שנותן בעל באשתו. האם האמונה שאתה מדבר עליה היא 'אמונה ב' או 'אמונה ש'. אתה מתחיל בסוג הראשון של האמונה, אולם למעשה אתה מסיים בסוג השני.

לפי הידיעה העמוקה שה' אחד ואין עוד מלבדו. מנין נובעת הידיעה הזו, האם גם היא סוג של אמונה? 'אמונה ש' או סוג של ידיעה מוכחת, ואם כן כיצד ניתן להגיע לידיעה כזו? אני לא מבין את ההכרח (שמופיעה גם במשנת חב"ד) לומר שאין עוד מלבדו במובן הקיומי, שרק ה' קיים. היבצר מה' לברוא יש נפרד?

"להביאה למיקוד האדם" מה למקד? האם ניתן להסיק מסקנות מעשיות מכך שאין עוד מלבדו במובן שציינת? אדרבא, ר"ח מוולוז'ין טען שגישה כזו היא הרס התורה כולה.

< מעמד הר סיני:

פירושך מוזר ונראה מגמתני. ממ"נ; בין אם המסורת התומכת במעמד הר סיני תומכת בכוח נותן התורה או בזיהוי השמים בתורה, אם יש לה צורך שהיא אכן קרתה הרי זה מכלל האמונה במעמד הר סיני גם לדידי [כמו שטען צ'וטנג בשם ר"ג ז"ל] ואם די לומר שהיא אך אגדה א"כ גם לדידך כן.

איני מבין איך שהניסיון המלאכותי למזער את שכל חכמי הפורום נוגע להבנת הרעיון.>

הטיעון של רג"נ שסיפורי התורה הם אמיתיים מכיוון שלספורים אמיתיים יש יותר השפעה הוא מעגלי. צריך לשאול שאלה פשוטה, היה או לא היה.

הטיעון של שמים בתורה לדעתי יש לו משמעות רק אם נניח שהתורה ניתנה מן השמים. אם תורה לא ניתנה מן השמים, אני אמור למצוא בכל פרט בתורה הבנה שמימית, והרמב"ם כבר הגדיר זאת כשגעון אחד ארוך. אולם אם קבלתי את הנחה של תורה מן השמים, מותר לי להישאר באי הבנה.

< תורה שבע"פ מסיני:

פירשת היטב את דברי חז"ל כולל את שאמרו "לא בשמים היא".

איני מבין איך שהציניות על טרוטי עיניים ומה ש"אני" חלק מהאלוקות נוגע להבנת הרעיון.

>

במקור ווטו כתב:

": שהתורה נתנה תוקף לכל שיח התורני המתמשך, בו נכללים גם פירושים שמתחילת נתינתה."

אני עמדתי על סתירה בהגדרה, אני מוכן לקבל שהתורה נתנה תוקף, לכל שיח התורני המתמשך, במובן שמיכי הגדיר פעם כארגז כלים, אולם אם זו הגדרת תורה שבעל פה אין שום צורך להוסיף שנכללים בו גם פירושים שמתחילת נתינתה.

כל מי שנאמן בצורה זו או אחרת להלכה, ואפילו מי שאינו מוכן לקבל כל פירוש פוסט מודרניסטי, יסכים שיש דברים הנכללים בשיח התורני המתמשך ויש שאינם, גם אם קשה להגדיר מהם הגבולות, לכן ברגע שקבלנו שיש מושג של ארגז כלים הרי בהפועל נכלל בבכוח. משל למה הדבר דומה, למי שפיתח שפת תכנות לוגית שאינו יודע (להבדיל מרבש"ע שכן יודע) כיצד ישתמשו בשפתו, אבל אם יפעילו אותה על מסד נתונים מסויים, יצליחו לשלוף ממנו מידע מסויים. כללים אלו נקראים שלוש עשרה מידות וכו', אולם גם הם צריכים בסיס נתונים שממנו ניתן להתחיל להפעילם.

הביטוי 'גמדים טרוטי עיניים' לקוח ממקור מסויים שמושאר כאן כאתגר.

< ישראל עם הנבחר:

כמובן שהקב"ה בחר בישראל לקבל התורה כפי שאנו רואים שעם זה הוא הוא הנושא את תורת השם ביד משה. כדבריך; "בהחלט יכול להיות שהוא נטע בו גם תכונות גנטיות" אך השאלה מה הצורך לחדש את זה וכי אין הכל מובן בלי זה?

>

כאן קיים דיון עתיק בקרב חכמי ישראל. הכוזרי שנושא את דגל 'סגולת ישראל' אכן טוען שגר אינו יכול להדמות לישראל מלידה. סגולת ישראל לדעתו היא המוכנות לנבואה. הרמב"ם כנראה חולק על המושג הזה, אולם הרב שילת (מתלמידיו של רג"נ, ששימש גם תלמידי חכמים אחרים ואינו זקוק לכשכמותי שיעידו עלי) טוען שגם הרמב"ם מודה במושג של סגולה גנטית.

הצורך בסגולה גנטית נובע לא רק מטיעוניו של הכוזרי, כי אם גם ממקורות הלכתיים. רוב רבותינו הראשונים התיחסו למומר, ואפילו למומר בן מומר מספר דורות כישראל לכל דבר. התיחסות כזו ניתנת להבנה רק מתוך הכרה בתכונה גנטית.

< יצרים:

יכולת האדם להתגבר על חולשותיו היא כמובן גם מתנת הווה ית' לאדם, כי הרי אין מלבדו.

>

שוב נכנסת כאן השאלה אם היצרים הן מה' כי אין עוד מלבדו וגם היכולת להתגבר עליהם, היכן מסתימת יד ה' ומתחילה פעילות האדם, או שמא נקבל כאן את תורתו של מי השילוח?

< עוה"ב:

אדרבה לפי אמונת ההמונים שהיא אך תקווה אוטופית יש יותר צד לחשוב שזו אשליה אבל למאמין שהצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ללא קשר לחלומות הוורודים של האדם המפונטז, הרי איכאן עבודה על חלשי הדעת.

>

הרמב"ם כידוע הסביר שצדוק ובייתוס טעו בדברי אנטיגנוס איש סוכו שאמר אל תהיו כעבדים וכו' שאין שכר ועונש.

מה משמעות 'הצור תמים פעלו' האם משמעותה שיש שכר ועונש, או שעולם כמנהגו נוהג וכמאמר הפרופ'? ושוב, אם אין עוד מלבדו, הרי גם רצוני לטוב לעצמי כלול בכך ומדוע שיהיה בכך משהו פסול?

וכאן חובה להעיר, אני האשמתי שיש בגישה שהוצגה משום התנשאות. הביטויים שהשתמשו בהם מוכיחים לצערי את צדקתי.