אשכול גור המשוחזר, המחודש, (והמצונזר)

לידיעת החברים, הודעות משוחזרות נמחקו שוב ללא הסבר.

בנוסף לעובדה שאני משפטן, התייעצתי עם פרופ' למשפטים המתמחה בדיני מחשבים ואינטרנט שהורה לי כיצד לנהוג. .

בהתאם להוראתו, מחקתי כל אזכור שלילי (כפי שהוא נתפס בעיניים סבירות של אדם מן הישוב) ביחס לאדם חי.



---------------------------
חברים,

אין לי בעייה עם הערותיכם הביקורתיות, ובידי כל אחד הרשות להטות את הדיון לאפיקים המעניינים אותו. רוצים כיוון אחר - בבקשה, תנו אותו. אני, כאמור, מתעניין בכל דבר הקשור לגור כי מבחינתי כל דבר תורם להבנת התופעה הזאת (נהניתי מן הלגלוג על גישה זו, אבל זו אכן גישתי), לרבות מה שנתפס בעיניכם כרכילותי.

הייתי פעם בכנס בירושלים, שבו דנו חוקרים מדיסציפלינות שונות על האורתודוקסיה. היו שם היסטוריונים חשובים והיו מוקרי מחשבת ישראל חשובים לא פחות. באיזשהו שלב נוצר מתח בין אלה לאלה על רקע המתודה הראויה לדיון. אחד ההיסטוריונים טען על דברי חברו שהוא עוסק ב"דברים באויר", ואילו אחד חוקרי מחשבת ישראל רגן על כך שההיסטוריונים נכנסים לפרטי-פרטים "רכילותיים".
אחד הפרופסורים החשובים (המוכר לכולכם) סיכם זאת: "אכן, הדברים שהכי חשובים לחוקר מחשבת ישראל הם בעיני ההיסטוריונים 'דברים באויר', ואילו הדברים החשובים ביותר להיסטוריון הם בעיני חוקר מחשבת ישראל 'רכילות'".

אני אין חלקי לא עם אלה ולא עם אלה. אני אוהב את שני הענפים ונהנה לקרוא הן את הנכתב בדרך זו והן את הנכתב בדרך זו. לכן שמחתי בדיונים העקרוניים (מוניזם ודואליזם במשנת השפ"א) ממש כשם שאני שמח כעת בדיונים הקונקרטיים ה"ארציים".

א"ג
אידך_גיסא

12:0 11/7/2003 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
חברים,

הייתי רוצה להידרש מעט לעניין הוראת הרבי דהיום למנוע את הלימוד בעיון ולהנהיג בישיבות גור רק את לימוד הבקיאות.

לכאורה אין על מה להרעיש, שהרי כבר כמה מגדולי התורה הליטאיים העירו והתריעו על ההידרדרות הנגרמת בגלל מה שמכונה לימוד "עיון" ובעצם הוא לעתים קרובות מריחת זמן. כל מי ששהה שעה-שעתיים בישיבה שאיננה-מן-המובחרות יודע, שבסדר העיון רק הבחורים המצויינים מעיינים, בעוד שהשאר מנצלים את הזמן ביעילות מוגבלת: במקרה הטוב עושים עם האצבע, במקרה הגרוע יותר מדברים על פוליטיקה. ואפילו אלה שמעיינים, לא תמיד מעיינים בישרות: כמות חידושי התורה היוצאת מסדר העיון היא עצומה, אבל כמות חידושי התורה האיכותיים באמת - זעומה. ההטפה להדגשת הבקיאות עולה יפה בקנה אחד עם אגרות ידועות של החזו"א, של הסטייפלר, של ר"י סרנא, ואפילו של הרב שך. שלא לדבר על דורות של למדנים ספרדים שהדגישו את הלימוד הישר והפשוט. יתר על כן, החסידים טוענים כי החסידות המוקדמת לא יצאה נגד לימוד התורה - אלא נגד הפלפול.

למעשה, עם כל ההטפות והשיחות, אף מנהיג ליטאי לא העז לאסור באופן גורף את הלימוד בעיון - גם משום שהדבר היה מעמיד את מנהיגותו במבחן, שספק גדול אם היא הייתה עומדת בו (האמת היא שכמעט בטוח שבכל הישיבות הליטאיות היו מתמרדים נגד זה, בין בגלוי ובין בסתר), וגם משום שחששו להגביל את הטובים שכן מסוגלים לעיין, וגם (אולי בעיקר) בגלל שחששו לפגוע במסורת הישיבתית המושרשת.

הרבי מגור הוא דוגמא לסמכות האדמו"רים. הוא יודע שפקודה שלו היא פקודה, ומנחית גם פקודה שידוע לו כי יתמרמרו נגדה. הוא מוכן לפגוע גם בטובים, כי הגישה שלו היא קולקטיביסטית (כולם יודעים עד כמה החסידות מדגישה את ערך הקבוצה הלכידה ע"ח הפרט, בניגוד לליטאים), והשאיפה איננה להוציא גדולי תורה מצויינים אלא להוציא תוצר המוני רצוי. ואפילו הפגיעה במסורת הישיבות איננה מפריעה לו, כי אצל החסידים המסורת בנויה סביב ענייני החצר והחסידות, ומסורת הלימוד איננה פוגעת כ"כ באושיות המסגרת המסורתית הכוללת.


א"ג
אידך_גיסא

12:19 11/7/2003 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------

--------------------------------------------------------------------------------
איד"ג,

גם אתה וגם המתווכחים אתך פה, מסכימים כנראה בין עם ההיסטוריון ובין עם חוקר מחשבת ישראל!

אלא שאתה כנראה מסכים עם מה שכל אחד סבר על עצמו ואילו מתווכחיך מסכימים עם מה שכל אחד סבר על זולתו.

והעיקר "אלו ואלו" ו"האמת והשלום אהבו"!

תוקן על ידי - ווטו1 - 11/07/2003 14:05:39
ווטו1

14:16 11/7/2003 - נשלח ב
---------
אני חושב שהבנתי מדוע יש צורך בכה הרבה תגובות מרמות שונות.
יש לי רק ספק כזה:
האם איסוף התגובות הרכילאיות והלא עניניות נובע -

א. מהצורך ההיסטוריוני באיסוף פכים קטנים כדי לבנות מהם ארמון?
ב. בתור גמביט אנתרופולוגי של חוקר, המחלק חרוזי זכוכית לילדי השבט בתקווה שסוף סוף גם ישתפו אותו במידע מעולמם?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
מיימוני

14:37 11/7/2003 - נשלח ב
-----------------------------------------------------------------------------------------
מימוני יקר,

אתה (ואחרים כמותך), יכולים ללגוע עד מחר, אבל אם תרא ממה ניזונים היסטוריונים בעבר - תראה כי אכן ניתן לבנות ארמון מן הלבנים הקטנות הללו, ואף אבני חצץ, ואדרבא, דווקא חסרונם של אלה הוא המקשה לעתים על החוקר לרדת לעומק הדברים (ל"רוח הדברים" ולא רק לנתונים היבשים). אני יכול לתת דוגמאות רבות לא רק לשימוש שנעשה בחומר כגון זה, אלא גם לדוגמאות נוספות, המראות עד כמה חומר שכזה חסר לנו בתחומים רבים (בין השאר, למשל, על ראשית החסידות). אבל לא נאריך בכך.

האקטואליה של היום היא ההיסטוריה של מחר (ולפעמים אף ההיסטוריה של היום). מי שאינו רואה זאת הוא קצת חסר חוש היסטורי.

אנתרופולוג? אני ממש אינני רואה את עצמי כאנתרופולוג (בהנחה שה'וד"ל' כוון אלי). אשר יאצרעס לעוד לי שבכל דבר אני מחפש את הרעיוני, אתה לועג לי שאני מחפש את הפוליטי והקטנוני, ובסופו של דבר קיימא לן, כי אם אתה יכול להביט שמאלה ולהביט ימינה ובכל אחד מהצדדים לראות את הקיצוניים ממך - סימן שאתה בחיקו הטוב, הנכון (והבטוח) של האמצע.
אידך_גיסא

23:4 12/7/2003 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------

סיפר לי אחד מבאי הפורום יחי', אשר נמנה עם אחב"י הליטאים-בני-דת-משה, כי בהזדמנות אחת הוא התרשם לטובה מן הרבי מגור, ומדובר באפיזודה קטנה: פעם אחת היה אותו ליטוואק מוזמן לחתונה. מכיון שלא ממש רצה להשתתף אבל גם לא יכול היה להימנע - הגיע מאוחר ללחוץ ידיים ולחזור הביתה בשלום. והנה, אותה שעה הגיע למקום גם רי"א אלטר, שבאותם הימים טרם התאדמר והיה רק "בן של". הס הושלך באולם, וכל העיניים היו נשואות אליו. ואולם, על אף העניין שעשו ממנו, ניכר היה כי הרי"א ניגש באופן ענייני וצנוע, השתלב קמעא בין החוגגים, עשה את מה שצריך והלך לדרכו. הליטוואק דידן התרשם כי הלה ברח מןל הכבוד שביקשו החסידים לעשות לו. ויש להוסיף, כי הליטוואק דידן לא רחש לו כבוד רב (שהרי רי"א נחשב, בצדק, למוביל המאבק נגד הליטאים, וכן נחשב למי שאינו ת"ח). כעת שוב מהרהר אותו ליטוואק אם מלחמותיו המתמשכות נגד הליטאים אינן מעידות כי בכ"ז טעה, בו, אלא שמ"מ הוא נוטה ללמד עליו זכות, שמא נסחף אחר הפאליטיק (פאליטי"ק בגימטריא עמל"ק, כדדרש ר"א ראטה זצ"ל), וביסודו הוא אכן "אדם צנוע וענו". עכתד"ק.

והבאתי מעשה'לה קטן זה לא רק כדי לומר שבחו של רבינו, אלא גם לומר מקצת שבחם של אחב"י הליטאים, שלעתים גם הם מהרהרים בתשובה לשעה קלה, ומאמינים לא רק בד' אלא גם במשה עבדו, ובפרט בחתונות, שאז עולה בראשם סוגיא ד"הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור", וד"ל (ואם תקשי למה 'וד"ל'? הרי התירוץ הוא כי בפורומנו נהוג אחרי כל עקיצה קלה לשים 'וד"ל', אם צריך או לא צריך, וד"ל).

ואחתום ברכה,

א"ג
אידך_גיסא

5:0 13/7/2003 - נשלח ב
--------------------------------------------
-----------------------------------


תוקן על ידי - Seinfeld - 22/07/2003 3:55:28

עוד כתב לי המשתתף הנ"ל כמה נקודות נוספות שגם אותן מצאתי לנכון להביא, ולאחר נטילת רשותו הריהן לפניכם:

"לגבי ה"בית ישראל",
עוד נקודות חשובות:
א: ההתעניינות שלו בפרטי הפרטים . משהו מדהים.
ישנם הרבה גדולי ישראל, השקועים כל כך בעבודת ה' שלהם, לומדים ומתפללים, ואין להם דקה למשהו אחר. גם הוא היה "מתמיד" וגם הוא ישן בסך הכל ארבע שעות במעת לעת וכל כולו קודש לה'. אבל בכל זאת, הבין את הצורך הקריטי, לרדת לפרטי פרטים אל האנשים הקטנים. להבין את נבכי נפשם, לרדת לדקויות הקטנות, לחיי היום יום, וכך להצליח להגיע לשורש ולעומק ובזכות כך, גם להשפיע ולהציל ולהוציא יקר מזולל.

ב: המעורבות שלו בהקמת חצרות אחרות, שתמשיך החסידות. עזר בכמה וכמה מקומות, לשלוח בחורים שלו לחסידויות האלו. אמנם, החסידיות האלו קמו לתחיה בזכותו , ולאחר שקצת התפתחו, מתוך קנאה לגור, בגין היותה החסידות הגדולה והמוצלחת, זרקו לעברו בוץ, אבל זה לא הפריע לו להמשיך ולתמוך ולעודד. גם תמך כספית וגם רוחנית. והכל תחת מעטה של סודיות, כשלפעמים, אותם אדמורים, כלל לא ידעו שהוא עומד מאחרי הפולות האלו. הם לא הבינו, איך פתאום מגיעים בחורים ומבקשים להתקבל לישיבה. הם קיבלו הוראה שלא לספר שהרבי מגור שלח אותם.

ג: האיכפתיות שלו מכל בחור ובחור ובמיוחד בישיבות הליטאיות, שם ענין ה"קדושה" נחשב כפחות ידוע , והוא רצה לשתול ולהחדיר את המודעות לנושא. שלח שליחים לכל ישיבה לעורר בענין. כידוע לכל בר בי רב, ישנה בעית יצר הרע דעריות בפרט אצל בחורים צעירים ... האדמו"ר דוקא גילה פתיחות מדהימה בענין. הוא הבין שבחורים נכשלים בזה , ושצריך רק לעודד ולתמוך. לא להכניס בחור למרה שחורה ולא לנזוף ולגעור, אלא להיפך. זה היה פשוט מדהים לראות איך האיש הקדוש הזה, הרחוק מהדברים הללו מרחק שנות אור, מקבל בחורים קלי דעת, שאינם מסוגלים להתגבר, וכיצד עודדם באהבה ורוך. עם כל ה"שארף" ומבטו החריף , מה שנראה לאנשים מבחוץ כאדם קפדן וזועם, הרי שההיפך הוא הנכון. כל זה היה תדמיתי בלבד. הוא היה רך כקנה, ומאיר פנים להפליא , בתוך חדרו פנימה.

כל זאת אני כותב לך , מעדות ראיה של בדידי הוה עובדה. קפיש ? הייתי אצלו ב"פארטוגס" , בשעות הקטנות של הלילה , כמאתיים פעם בלי גוזמא.

ונקודה אחרונה בענין הכריזמה שלו. ידוע כי בנים של ראשי ישיבות מפורסמים , נשבו בקסמו , והפכו למעריציו. כך ... [כאן בא מניין של כמה שמות], וכך עוד אחרים, רבים וטובים שהתחממו לאורו והעבירו את מסר הקדושה שלו, אל תוך עולם הישיבות".

עכל"ק.
---------

ברור , סיפורים כאלה מסתובבים למאות , אך זה לא קשור כלל ל'דרך חסידות' כמו שכותב לך הנ"ל בטח לא לקוצעק , כריזמה זה עניין של אופי
ותכונות אישיות , בעשרת הדברות של החסידות לא מוזכר 'היה כריזמטי' !
בטח לא קוצעק שהכל היה שם על פי האמת הכי חודרת ולא היה שם מקום להלתלהבות וכריזמה

סתם דרך אגב למי שלא יודע רבניתו של הבית ישראל עדיין חיה וקיימת

אולי אפשר לראיין אותה ?

-----------
מנדיס,

"סיפורים כאלה מסתובבים למאות"? - יופי-טופי. לא בכל שעה זוכים לחדש, וגם דברים מוכרים, המחזקים את התמונה הקיימת, מועילים.

לגבי מידת הדמיון לקוצק אני, כמובן, מסכים איתך. לא זו העיר ולא זו הדרך של קוצק.


ברצוני לחזור אל הצד הפוליטי של גור. גור היא חסידות פוליטית במובהק. במשך דורות רבים היא נחשבה לפטרונית העיקרית של אגו"י. אמנם חסידי גור אוהבים לספר כיצד דאגו אדמו"רי גור גם לחסידויות אחרות (בפרט חסידויות קטנות), אע"פ שגור היא זו שהחזיקה את המושכות, אבל אדרבא, יש בכך מן הפטרונות של הבוס היודע שהוא הבוס, ומוכן להיות נדיב דיו כלפי הכפופים לו.

חסידי גור חדורים בתחושה, שהשליטה על עמדות הכח איננה רק הישג פוליטי חיצוני,אלא יש בה חשיבות עעקרונית. כיום, כאשר גור איבדה כמה מעמדות הכח שלה באגו"י (כגון לאחרונה, עם אבדן שליטתה בחינוך העצמאי), וכאשר הרב אלישיב מגלה עוצמה הולכת וגוברת, רבים מחסידי גור מרגישים
פגיעה החורגת ממה שנתפס כהפסד פוליטי. ישנה מין תודעה סמויה, כאילו גור היא זו שהשיבה לחסידות את כבודה האבוד, והפכה אותה ממותקפת לתוקפת. קרוב למאתיים שנה לאחר דעיכת הפולמוס בין החסידים למתנגדים, וקרוב למאה שנה לאחר ההשלמה הסופית במסגרת אגוי"י, תסמונת האנדרדוג הזאת עדיין די חזקה, במישורים פסיכולוגיים סמויים. גם כאן אני רואה איזושהי 'תיאולוגיה שלא מדעת', המקדשת את העוצמה הפוליטית כחלק מן המאבק הסמוי ללגיטימציה אבודה מן העבר.

אשר יאצרעס יאמר כדרכו כי אני סתם מקשקש, והכל כוחנות לשמה ומידות מגונות וכו' וכו', אבל אני מרשה לעצמי להעלות גם סברה זו לשיפוטם של החברים יחי' (שבזמן האחרון הולכים ומתנמנמים).

א"ג

---------

אידך גיסא יקירי

מתוך תחושת נאמנות, ובעיקר מתוך תקווה, אני מציץ באשכול שלך.
אבל מה שמעניין אותי הוא הלכה ואמונות. אותו חלק נפלא של ניסוח מומשג של אמונות מודעות ולא מודעות שעסקת בו ואף הגדרת אותו בראשית דבריך.
היסטוריה של הפעילות הפוליטית של גור? זה לא התחום שלי (סליחה, פיהוק).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

------------

מימוני, מימוני, מה יהיה הסוף איתך? נראה לי שאני צריך לחטוף שיחה עם המורה שלך להיסטוריה, ולהבין איך הוא גרם לך לטראומה כה קשה, והותיר בה צלקות כה עמוקות לגבי תחום כה מרתק - וכה חשוב.

לדעתי, גם התחום הפוליטי משקף 'תיאולוגיה שלא מדעת': (א) בעצם הזיקה ההדוקה אל הפוליטי, דבר שהיה אופייני לגור ולא היה אופייני למרבית החסידויות (מדוע?); (ב) בדרך הפוליטית שננקטה בצמתי דרכים חשובות (מדוע דווקא זו?).

האמת היא שזה מאוד חשוב, אבל יודע צדיק (???!) נפש פורומו, ולא אטריח את חובבי ההלכות והאמונות בשפיר ובשיליא של העולם הזה, הגס העכור והשפל.

האמת היא שמבחינת מסלול התקדמותו של האשכול בשלב זה אני צריך להגיע אל האדמו"ר הנוכחי, אלא שמפאת רגישותו של הנושא אצל כמה מן החברים (חלקם - משני הצדדים - כבר משחרים לטרף; אני יודע זאת), אני עדיין וחכך בדעתי לגבי המה והאיך. מן הבחינה הזאת, דווקא טוב להשרות אווירה מנומנמת, ולסייע לכמה אורבים להירדם בשמירה..

ובינתיים, כלך לך אצל ההוכחה האונטולוגית.



אידך גיסא


------------

אידך גיסא

אתה מכיר את דברי הרמב"ם על חלקי הדיבור, אי שם בפירושו לפרקי אבות?
אתה זוכר את מה שהוא כותב על "שיחת המלכים"? אותה שיחה שיש בני אדם שמרבים בה, כיצד מלך פלוני עשה כך ובוש עשה כך ושרון כך?

אוסיף לזה מדברי רבנו הגר"א. גם הוא, באיזה מקום שנעלם ממני (אבל מסתברא או ממדבש יצביעו עליו מייד) הוא אומר שיש יצר הרע מיוחד לפטפוטים, שהרי איזו הנאה יש בדיבור בעלמא?

כידוע, איני סבור כמוהו בנוגע למעמדו האונטולוגי של יצר הרע, אבל אני בהחלט סבור, בכל נפשי ומאדי, שהפוליטיקה היא ביטול זמן גדול. צא וראה בכל הפורומים האחרים כאן...

אם כוונתך לשאלות ההלכתיות שמעוררת הפוליטיקה, זה כבר משהו אחר.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

----------

כעת הגענו אל תחילתו של הפרק האחרון באשכול (מבחינתי, עכ"פ), דהיינו, אל האדמו"ר מגור דהיום, ר' יעקב אריה אלטר.

וכאן ראוי להקדים (גם כלפי המצנזרים, אך גם כלפי המשתתפים מן השורה):

על אישיותו ודרכו של הרבי מגור נטושים חילוקי דעות מרים, הקשורים בעיקרם במשבר הקשה שהתפתח בגור סביב פרשת ר' שאול אלטר. אני עצמי אינני חסיד גור (כפי שהבחנתם), ואין לי כל צד וכל נטייה במחלוקת. אינני מעוניין כלל וכלל לגרור את האשכול אל המחלוקת - לא רק בשל חשש מן הצנזורה הבלתי-מרוסנת ואחוזת האימה של אתרנו, אלא גם מטעמים ענייניים. אשר על כן, את השורות הבאות אשתדל לבסס על עובדות מסוכמות, וכל אימת שאגיע לפרט השנוי במחלוקת - אציג בו את עמדות שני הצדדים.

לאור העובדה שאשכולנו נטל על עצמו לברר סוגיות מרכזיות בהווייתה של חסידות גור לתולדותיה, מן ההכרח היה להביא את הסקירה עד לימינו (ומה עוד שאין מקום לקפח את האדמו"ר דהיום לעומת אבותיו...) ואני מקווה שהרגישויות לא יקלקלו את השורה. מ

מכיון שבציבור החרדי לא מקובל לפרסם ביוגרפיות על אישים חיים, מרבית הפרטים שקיבלתי היו מעדויות שונות. לא מן הנמנע שנפלו בהן טעויות, ואולי אף טעויות מכוונות - שלני הצדדים. הואיל וחקר האמת הוא העומד כאן על הפרק, אודה לכם (ובפרט לאלה הקרובים אל המדיע הנכון) אם תתקנו אותי ותעמידו אותי על טעויותי.

כעת אפשר סוף-סוף לגשת אל גוף העניין.

ר' יעקב אריה אלטר מגור נולד בארץ ישראל בשנת תרצ"ט. על פי מסורת חסידי גור, כאשר חזר האמר"א לפולין בשנת תרצ"ה, ביקש מבנו הל"ש להישאר בארץ, משום שזה האחרון לא נפקד בבנים, והאמר"א סבר כי סגולת ארץ ישראל עשויה לעזור לו. ואמנם, כעבור שנים אחדות נולדו ילדיו.

על פי עדות חסידיו ואוהדיו, רי"א היה מקורב מאוד אל הב"י, וספג רבות מהשפעתו. עם פטירת הב"י, כאשר עלה אביו על כס האדמו"רות, נעשה פעיל מאוד בענייני ציבור, ולמעשה היה יד ימינו של אביו. בין השנים תשמ"ה-תשנ"ב, כאשר הל"ש היה חולה ופרש למעשה מנייני ההנהגה, גברה מאוד השפעתו של רי"א.

בשנות השמונים התרגשה מחלוקת הרב שך וחב"ד, ורי"א הוא שעמד לפי שמועות בעין הסערה ונחלץ להגנת חב"ד - תוך הסתבכות במחלוקת הקשה עם הליטאים. בשל כך, בין השאר, זכה ליחס של כבוד מופלג וחיבה יתירה מצד הרבי מלובביץ'. זאת חרף העובדה שבפרשת הנסיון להפיל את ממשלת האחדות ולהקים ממשלת שמאל צר ("התרגיל המסריח") מילא תפקיד פעיל לפי שמועות בין התומכים במהלך, תוך התנגשות עם עמדת חב"ד.

עם פטירת אביו, הל"ש (תשנ"ב), היו שצידדו בו כיורש, אך רבים אחרים צידדו בפנ"מ. לאחר ששני האישים הבהירו כי אין ברצונם לקבל את ההנהגה, גברו הלחצים משני הצדדים, ולבסוף נעתר הפנ"מ לקבל את ההנהגה, באומרו כי אביו, האמר"א, נגלה אליו בחלום והורה לו לקבלה. לטענת מבקרי רי"א, צעד זה של הפנ"מ הפתיע את רי"א, שהאמין כי בסופו של דבר תיפול ההנהגה בחלקו, אך כבר לא היה בידו לעשות דבר. עם זאת, הוא קיבל מידי הפנ"מ מכתב, המועיד אותו ליורשו.

למיטב שיפוטי רי"א לא היה חסיד (במלוא מובן המילה) הפנ"מ, ועוד בחייו החל להנהיג, עם מקצת גינוני אדמו"רות, קבוצה של נאמנים ומקורבים שהייתה באה אליו לבני ברק. הפנ"מ ידע על כך, אך ביקש להימנע מעימותים ונמנע מנקיטת צעדים כלשהם. מי לפי אחת הדעות, מי שגילה מידה רבה יותר של תקיפות באותם הימים היה ר' שאול אלטר (בנו של הפנ"מ, שמונה תחתיו לראש ישיבת שפ"א לאחר שהפנ"מ עזב משרה זו לטובת האדמו"רות), ומכאן יחסו החשדני כלפי זה האחרון.

עם פטירתו הפתאומית של הפנ"מ, עלה הרי"א לכס האדמו"רות מתוך קונסנזוס מלא, בעקבות מכתב הפנ"מ שנחשף אז לראשונה לעין הציבור.

דברי תורתו של רי"א הולכים במידה רבה בתלם של אביו, ומזכירים מאוד את סגנון שיחותיו של אביו. בדומה לו, גם אצל הרי"א קשה מאוד למצוא הגות בעלת-עניין. מוטיבים שכיחים אצלו הם מעלת קדושת השבת, מעלת האבות, ועוד. מבקריו טוענים כי דברי תורתו בתור אדמו"ר לא הציג לחסידיו כל תביעה או כל דרך לתיקונם ולהתעלותם, והסתפק בדרישות סתמיות, מובנות מאליהן. ואולם, ספק אם מתורתו של הל"ש, למשל, ניתן לדלות תביעה או דרך ברורים יותר.

בפעילותו הציבורית המשיך את מהלכו של הפנ"מ לקראת פיוס עם הליטאים. מבקריו טוענים כי יצא לשורה של מאבקים מיותרים, שבעקבותיהם הפסידה גור את השליטה במוקדי כח חשובים, כגון מועצת גדה"ת, החינוך העצמאי, ועוד. תומכיו טעונים, כי היה מוכן להקריב למען אחדות המחנה החרדי ושלמותו.

לדעת מבקריו, רי"א התגלה כאדמו"ר הססן, החושש ליטול אחריות, אף בעניינים שבין החסיד לרבו. מצדדיו חולקים על תיאורים אלה.

במהלך השנה החולפת העיבה על מנהיגותו פרשת ר' שאול אלטר. לפי שמועות הרבי ומקורביו חשדו כי סביב ראש ישיבת שפ"א מתגבש מוקד כח חדש בחסידות, ופעלו בעוצמה רבה. "בית דין שדה" סילק מן החסידות מספר אברכים, והזהיר אחרים. על ר' שאול נאסר לקיים קשר עם מקורביו. פיטוריו של ר' אשר צוקרמן קשור גם הוא לפרשה זו, ואכמ"ל.

רי"א הורה להפסיק את לימודי ה"עיון" בישיבות גור, ולהתבסס רק על לימודי הבקיאות. מבקריו טוענים כי גם מהלך זה קשור לחששו מפני ה"ראש ישיבה" (שנודע בעיקר בכח עיונו), אך מצדדיו טוענים כי הדבר נועד למנוע היגררות אל הפלפול.

אגב, היום שידך הרבי את צעיר בניו, ובגור חגגו את גמר השידוכין ב'טיש' גדול.

א"ג.

עקב איומים מגורמים עוינים הקשורים לחסידות גור, והעקב החשש מתביעות סרק משפטיות, אני נאלץ בצער רב לסגור את האשכול.

במידה ואחד מהקוראים מעונין להגיב, נא לשלוח את ההודעה לתיבה האישית.

ועמכם הסליחה

רג'ס

בייגלה אין, שעון זהב אאוט

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1119953.html

עשרה דברים טובים על ח"ג

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2698979&forum_id=771

תוקן על ידי ספרן ב- 09/10/2009 15:02:08

מוזר איך באשכול ארוך ועשיר כ"כ, לא הובא אחד ההסברים המאלפים
ביותר לחשיבות של הפרישות בקהילה עם מבנה טוטליטרי. אני מצטט:

מטרתה של המפלגה איננה אך ורק למנוע גברים ונשים מלהתקשר
בקשרי נאמנות שאולי לא יהיה בכוחה לפקח עליהם. מטרתה האמיתית,
הבלתי מוצהרת, היא לקפח את התענוג שבמשגל. לא האהבה אלא
האירוטיקה היא לגביה האויב, בין בנישואים בין מחוץ לנישואים...
מטרתם המוכרת היחידה של הנישואים היא הולדת ילדים, בבחינת
שירות למפלגה. את המשגל חונכו חברי המפלגה לראות כעין נתוח קל*
ומבחיל במקצת, בדומה לחוקן. גם דבר זה לא פירשו במילים, אבל
בעקיפין היו מחדירים אותו בכל חבר המפלגה מילדותו. מצויים אפילו
ארגונים כגון הליגה האנטי-מינית הצעירה, המטיפים לפרישות גמורה
לבני שני המינים**... המפלגה משתדלת להצמית את יצר המין, ואם
מן הנמנע להצמיתו, לפחות לסלף ולהפוך אותו למשהו מזוהם.
(...)
לא זו בלבד שיצר המין יוצר עולם מיוחד שאינו בגדר שליטתה של
המפלגה, ומטעם זה שומה לדכאו אם רק אפשר הדבר; הדבר החשוב
יותר הוא שמחסור במין גורם להיסטריה, והיסטריה היא דבר רצוי
משום שאפשר להפוך אותה לקדחת מלחמה ולהערצת מנהיגים...
יש קשר הדוק בין טוהר וצניעות לבין האורתודוכסיה הפוליטית.
שהרי כיצד ניתן לקיים רמה גבוהה למדי של הפחד, השנאה, של
קלות-האמונה המטומטמת שתובעת המפלגה מחבריה, אם לא על ידי
אצירתו של יצר חזק כלשהו ורתימתו לתכליותיה של המפלגה?
הדחף המיני מסוכן הוא למפלגה, ועל כן קמה המפלגה ורתמה אותו
לצרכיה.

*כשה"מפלגה" דתית היא יכולה במקום ניתוח לראות בזה "מצוה" (קרא
 מלעיל, ו' סגולה)
**עי': כל התינוקים בחלק הקידמי והתינוקות בחלק הפנימי
(ההערות שלי, כמובן)


מי הראשון שמזהה את המקור?

1984

כמובן

יש למחות על כך שדברים שיסודם בההרי קודש נעשים מרמס להסברים של חולי חולין. הויכוח היה בעיקר עד כמה מתאימה דרך הקדושה הגבוהה לציבור רחב. (החת"ס בתשובה ידועה שלו ל"ישמח משה" טוען זאת על כלל דרכה של תנועת החסידות) יתכן גם שבעל "קהילות יעקב" טען על הענין מצד ההלכה, אף ליחידים, אבל אף אחד לא ההין לחשוד שמה שעומד ח"ו מאחורי כל הענין הוא אמצעי לחיזוק שלטון ראשי המפלגה. ישתקע הדבר ולא יאמר.