קצת פרופרציה לא תזיק.... עקב חשיפת ההנהגה הגוראית בעניני אישות ומשפחה... אולי לא יזיק להכניס קצת פרספקטיבה בסוגיה. הסטייפלר כתב איגרת המפורסמת בקרב בחורי הישיבות כאגרת לחתנים בו הוא מזהיר נגד טיפוס במעלות היראה והחסידות על חשבון חובתו של הבעל בקיום החוב הבסיסי של סיפוק עונתה של אישתו שזה בכלל לדאוג להנאתה וריצויה. לאותם אלו שנמצאים באטרף של פרישות חסידית הוא אומר שהם משלים את עצמם שבכך שהם בועלים כ"כפאו שד" למעשה דבר לא נמנע מתאוותם של עצמם אך השאירו אשה פגוע ועלובה "אשר במסתרים תבכה נפשה".
נשלח ב-27/10/2009 01:09
ירוחםשמ כתב:
מאד מאד מענין- אולי תוכל גם להסביר ולפרט, מה הם כלי המדידה שלך
בענין הקדושה? ובענין מי ראוי ומי לא ראוי לגילוי אליהו???
אחרי ששמעתי למה הם קוראים יידישקייט, נראה לי שעדיף שלא יחשפו את הפירוש של גילוי אליהו, או הקזת דם.
_________________
נשלח ב-27/10/2009 20:07
מי שראה את הסרט 'סוררת' רואה מה התוצאה של התנהגות זו, מספרת שם איינפלד שחברה שלה חסידת גור סיפרה לה, שהיא רצתה דבר מאד פשוט שאחרי 'קיום המצוה' בעלה ישאר איתה קצת, ולא יפרוש מיד, והוא לא הסכים!
היא ניסתה לדבר עם המדריך שלו וכו' וללא הועיל, והיא השתמשה בביטוי 'מה אני השירותים שלו' ועל זה בדיוק כתב מרן הסטייפלער שהוא מילא את כל תאוותו ואותה השאיר עלובה וגלמודה.
אני מקוה שאינני עובר על שום חוק בכתיבת דברים אלו, אם כן אבקש למוחקם מיד.
נשלח ב-27/10/2009 20:17
חברה אומללים שחשודים על גילוי עריות!!!
לכם יש טענות על קדושים וטהורים?
בוז לכם!!!!
נשלח ב-27/10/2009 20:47
wether כתב:
חסידי גור.. אברכים שנאבקים עם היצה"ר שלהם בכל רגע!
אוייש, זה כל כך נכון... כל רגע ורגע עסוקים חסידי גור ביצה"ר שלהם.
יש כאלו שההתעסקות כביכול היאבקות עם היצר הרע היא זו שמספקת אותם (כנראה סוג של סאדו מזו).
נשלח ב-27/10/2009 21:48
לא מבין מה ההוא אמינא של תורת גור
ברי לכל בר דעת שזה תרבות אנשים חטאים
נשלח ב-27/10/2009 22:53
ושלך לא?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-29/10/2009 13:28
קל וטוב לצחוק לגור, לכנותם תרבות אנשים חטאה, עסוקים ביצר הרע וכדו' ועוד להיתלות באילן גדול כהסטייפלר.
יחד עם זאת, ברי לי כי אם הבלוגרית הזו היתה במקרה מהציבור הליטאי, אזי היינו משליכים עליה בוץ ורפש באופן קולקטיבי, וציבור אדוק פחות מהציבור הליטאי היו מגלגלים עלינו עיניים בצדקנות וברחמנות מעושה.
למרבה הצער גם מהציבור החרדי יצאו בשאלה. המושג "החור בסדין" לא הומצא על ידי יצאניות גור.
לא אוהבת את הצדקנות וההתחסדות הרחמנית הזו. באותה מידה מגעיל לי לקרוא טוקבקים חילוניים ש'מרחמים' על חיי הנישואין שלנו.
(העובדות שגרמו לי לחשוב ככה הן:
* איינפלד, שעל פי הודאתה , היתה בחורה מרדנית כבר מימי הנעורים. לא משהו שבא אך ורק על רקע נישואין כושלים.
* כל חסיד גור שיישאל על כך יגיד לך שהתקנות הן רשמיות, אבל בפועל מנחים לכל אחד להתנהג לפי רמתו. ואף ללא תקנות כלל.
* לא חסר בגור זוגות מאושרים )
נשלח ב-29/10/2009 13:50
הערה: הביקורת שלי היא רק על הניצול של תופעת איינפלד כהוכחה להתנגדות לשיטת גור.
לא נכנסתי בכלל לנושא העקרוני שמה אני לא בדיוק ראש אחד איתם...
נשלח ב-29/10/2009 21:21
כאן (בדף 13) הביא מרחביה כמתכונתם את בירורו ההלכתי של הר"נ רוטשטיין בשיטת גור לפרטיה, ואת דעת החולקים.
קל וטוב לצחוק לגור, לכנותם תרבות אנשים חטאה, עסוקים ביצר הרע וכדו' ועוד להיתלות באילן גדול כהסטייפלר.
יחד עם זאת, ברי לי כי אם הבלוגרית הזו היתה במקרה מהציבור הליטאי, אזי היינו משליכים עליה בוץ ורפש באופן קולקטיבי, וציבור אדוק פחות מהציבור הליטאי היו מגלגלים עלינו עיניים בצדקנות וברחמנות מעושה.
למרבה הצער גם מהציבור החרדי יצאו בשאלה. המושג "החור בסדין" לא הומצא על ידי יצאניות גור.
לא אוהבת את הצדקנות וההתחסדות הרחמנית הזו. באותה מידה מגעיל לי לקרוא טוקבקים חילוניים ש'מרחמים' על חיי הנישואין שלנו.
(העובדות שגרמו לי לחשוב ככה הן:
* איינפלד, שעל פי הודאתה , היתה בחורה מרדנית כבר מימי הנעורים. לא משהו שבא אך ורק על רקע נישואין כושלים.
* כל חסיד גור שיישאל על כך יגיד לך שהתקנות הן רשמיות, אבל בפועל מנחים לכל אחד להתנהג לפי רמתו. ואף ללא תקנות כלל.
* לא חסר בגור זוגות מאושרים )
מהיכרות של כמה משפחות מחסידות גור.. וגם של לא מעט בחוג הליטאי,
אני מצטרף לכל מילה
נשלח ב-1/11/2009 11:46
דינו
ממש לא נעים לי, אבל אני מסכים ומאשר כל מילה.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-1/11/2009 18:18
ליטאית,
זאת הסנגוריה שיש לך ללמד על גור? שאנשיה אינם מקפידים על ה'תקנות'? המנהגים המשונים של החסידות עדיין בגדר 'עמדת המפלגה' אליה החסידים מחונכים שצריך לשאוף. ההשלכות הפסיכוסקסואליות קיימות, גם אם במציאות יש מוכנות להתגמש על בסיס פרטני. אני מקווה שאת לא מתכחשת לסבל האנושי הרב והמיותר שנגרם כתוצאה מכך.
ולגבי מה שאמרת על הליטאים - אין הכי נמי. גם הם צריכים ללמוד להקשיב לאנשים שעזבו את הדרך.
נשלח ב-2/11/2009 15:59
המכתב של ר' נחום רוטשטיין שלינק אליו הובא למעלה, הוא מסמך מעניין ומאלף במיוחד,
באשר הוא מספק לנו חלון הצצה משמעותי ונדיר לטיעונים ותפיסות הרווחות ומונחלות בגור.
הכותב עצמו מציין: "הנה כתבתי את אשר קלטתי בחדר 'גור', אינני יודע אם הבנתי באמת מה שלמדתי, אבל עכ"פ לא אוכל לכתוב אחרת ויותר ממה שקלטתי"...
מכתב זה מהווה איפוא יותר מאשר מכתב אישי של ר' נחום רוטשטיין גרידא, אלא הוא משקף דברים הנאמרים בגור, הלכי רוח ורעיונות, ועל כן הוא ראוי לעיון ודיון.
בהתאם לכך, ולתועלת הקוראים והדיון, יש מקום לחדד ולהדגיש כמה נקודות מענינות במכתב זה:
אחד הרעיונות המרכזיים, שהכותב מבארו באריכות, שהאהבה האמיתית בין איש לאשתו צריכה להיות טהורה ורוחנית, וכי הקשר הגופני רק פוגם ומחלל אהבה טהורה זו, שהיא כביכול 'מעל' הגוף.
אעתיק בתמצית כמה משפטים המבטאים בקיצוניות תפיסה זו:
"בהתקשר האדם אל אשתו מפאת שיתוף הדעת והרוחניות שביניהם המבוססים על דברי תוה"ק, אז נרקמת ביניהם אחדות דעים, ונוצר מזה אהבה אחווה ושלום ורעות, אין כאן קשר גופני החולף ועובר, אלא קשר רוחני נצחי, ואינם זקוקים לביטויים גופניים חיצוניים לקרבתם, הנפשות תלויות זה בזה, ואין לבטא זאת בקירבה גופנית, וכמו שלא יבטא האב את אהבתו לבנו הגדול בר הדעת בביטויים גופניים..."
ההעתקה היא בדילוגים ובהדגשת עיקרי הדברים, ומומלץ בהחלט לעיין במקור שהובא לעיל, שבו הדברים מבוארים באריכות.
הקוראים מוזמנים לחשוב בעצמם, וגם להביע את דעתם על תפיסה כזאת, האם השכל הישר יכול לקבל אותה, האם יש לה איזשהם סימוכין ביהדות, האם יש מקום להשוואה לקשר של אב ובנו. האם יש מקום לתאר קשר של איש ואשה במונחים של 'אהבה רוחנית' שאין לה צורך בביטוי גופני. ואני כאמור לא באתי אלא להורות באצבע.
זאת ועוד: הכותב מתאר את ההדרכה בגור כמתיימרת לטפח ולפתח את 'הקשר הרוחני הטהור', קשר של אחדות דעים ושותפות הרוח. נניח לרגע את השאלה העקרונית אם קיים בכלל דבר כזה, או שזוהי כל מהות קשר האישות, אחדות של גוף ונפש, בשר ורוח. נניח שאנחנו מקבלים את התאור הזה, האם זה אכן בפועל כך? האם באמת זה מה שעושים בגור?
כל מי שמכיר את ההדרכה של גור יודע שהיא מכוונת לצמצם במידת האפשר כל קשר של איש ואשתו, לא רק במגע גופני, אלא גם בשיחה ודיבור. האברכים הצעירים שמקיימים את ההדרכה כהלכתה, נמצאים בבית כמה שפחות, ומצמצמים כל מפגש עם האשה למינימום ההכרחי, והדברים ידועים.
נשאלת השאלה, היכן כאן בדיוק 'הקשר הרוחני'. מתי בדיוק יש להם את הזמן המשותף ליצור את ה'אהבה אחווה ושלום ורעות' שיש ביניהם לדברי הכותב.
בהמשך אעלה דיונים והערות נוספות על מכתב זה.
נשלח ב-2/11/2009 17:24
עוד במכתב הנ"ל:
הכותב דן בשאלה (עמוד ו'), כיצד לשכנע את האשה להסכים לדרך הפרישות.
לדעת הכותב ניתן בהחלט לשכנע אותה באמצעות הרעיון שהוזכר למעלה.
דהיינו, שגם לה יותר כדאי ועדיף לבנות את הקשר על המשותף הרוחני ולא על היצר הגופני.
הכותב מכתיר אמצעי שכנוע זה בתור 'דרך השכנוע הקלה ביותר'.
והנה לשונו, בקיצור ובתמצית:
" כי על ידי נטיות הגופניות נהפך מאהבה אמיתית לתאווה גופנית אנוכית, ולבסוף היא הסובלת מזה, כי בהתבטל המניעים הגשמיים והאנוכיים, נעשה אדיש וקר ואכזרי כלפיה..., גם היא מצידה מחמת תועלת השותפות שביניהם יש לה להקריב את הנטיות הגופניות, כמו שהוא ויתר והקריב את נטיותיו אלו לתכלית זה..., יוכל לשכנע אותה שתילחם יום יום למען מטרה משותפת זו, כי תכלית המטרה השיתוף בחיים הרוחניים, כי בהינתק המשותף הגשמי דרכי שניהם מבוסס על חיים רוחניים, והקרבה גשמית במקום קירבה גשמית..."
אתם הבנתם את זה? הכל בכלל נובע מרוב דאגה לאשה, כי כאשר מעורבת תאווה גופנית בקשר, בסוף היא זו שתסבול מזה.
גם היא צריכה להבין, והיא חייבת להבין, שעדיף וכדאי בשבילה, שהקשר יהיה קשר רוחני טהור, ללא מימד גופני, ללא נטיית היצר.
ככה זו תהיה אהבה 'אמיתית', 'טהורה', 'רוחנית', ובסוף גם לה זה ישתלם.
זה כל כך פשוט שהיא מוכרחה להבין את זה.
זאת דרך 'קלה ביותר' לשכנע אותה.
יש בכלל אשה שיכולה לא להשתכנע מדברים כל כך פשוטים וברורים?
זאת ועוד: הבעל צריך להדגיש לרעייתו שגם לו הפרישות קשה, שגם הוא מתמודד עם נטיות יצריות וגופניות, אלא שהוא 'נלחם' ו'מתגבר', וגם היא צריכה לעשות כמוהו.
" שמצד טבעו אינו שונה מיתר האנשים ברחוב וגם אינו שונה ממנה, וכמו שלסתם אנשי הרחוב וכן לה יש נטיות ורצונות גופניות, כמו כן גופו נוטה לכל זה..., התנהגויותיו בדרך התורה והחסידות אינו מענין טיפוס וטבע מסוים שבו המוליכו להתנהגות זו, שאם כך היה הדבר בצדק היתה טוענת מה אעשה שטבעי הפוך ואיני יכולה לשנות טבעי לטבעך, ברם אם גם אצלו טבעו כטבעה ויצרו בוער בקרבו אלא שמתגבר בהבנה הנ"ל, יש ביניהם משותף במלחמת השכל על הגוף, ולהימנע מהסתאבות גשמי, וביניהם משותף התועלת הרוחני שיגיע עבור עבודתם, והעבודה ביניהם מתחלקת, הוא במעשיו בעבודת ה', והיא בהסכמתה למעשיו ובהגשת העזר לו, אז יווצר הבנה הדדית ומשותפת, ויוליד אהבה עמוקה בכל תהליכי הבית"...
לסיכום: הבעל יסביר לאשתו שזה בדיוק הפוך ממה שהיא חושבת.
השחור הוא בכלל לבן, והלבן הוא למעשה שחור.
הפרידה ביניהם היא המשותף ביניהם.
המלחמה המשותפת ששניהם יחד מתמודדים איתה, היא המלחמה ביצר, והמטרה המשותפת של המלחמה הזאת היא יצירת קשר 'רוחני' ו'טהור', שהוא עדיף בהרבה על קשר של 'תאוות' ו'יצרים'.
ומה שחשוב, במערכה הקשה הזאת היא לא לבד.
גם לו יש יצר 'הבוער בקרבו', גם הוא מתמודד, גם לו קשה.
