על איזה מצע אמור להיות הקשר הרוחני? האם האשה אמורה ללמוד שפת אמת?
נשלח ב-2/11/2009 17:41
משכנע לגבי אלה שרוצים לפעול יחד מתוך רצון חופשי לנסות להגיע לאי תלות ושעבוד ליצר המין ולבנות את הקשר על המשותף הנעלה מזה, אבל בכפיה לא רק שזה לא משכנע אלא זה פועל כבומרנג וכמאמרם 'משביעו רעב, מרעיבו שבע ומסגפו משתגע'.
נשלח ב-2/11/2009 18:57
לסיכום, התפיסה העולה מהמכתב הנ"ל היא ראיית יחסי האישות הגופניים שבין איש לאשתו, כדבר שהוא שפל ,מאוס, ומגונה.
נכתב שם כי "אם בני הזוג רואים את קשרם אהבתם ורעותם בביטויים גופניים, אינם מדגימים חיים אנושיים אלא חיים בהמיים בתאוות בשרים, ואין כאן ביטוי אהבה כלל".
שוב: הנושא הוא לא מה כתב ר' נחום רוטשטיין, אלא ההנחה הפשוטה שמכתב זה מאפשר לנו עדות ברורה על התפיסות המונחלות בגור, במסגרת אותה 'הדרכה' מפורסמת.
אין ספק שהכותב מהווה שופר אמין ומוסמך, וכידוע.
השאלה הנשאלת היא, האם אפשר לקבל תפיסות מסוג זה?
האם יש מקום לתפיסות כאלו ביהדות?
נשלח ב-2/11/2009 21:07
מבחינה היסטורית, בוודאי שהייתה גישה כזאת, אבל מהכיוון של הגבר ולא של האשה.
נשלח ב-2/11/2009 21:25
[מקסוול,
לא הבנתי את הסיפא של דבריך, לגבי הכיוון. התואיל להסביר?]
נשלח ב-3/11/2009 06:59
יש מעט מאוד התייחסות בספרות התורנית לחיפוש הרוחניות של האשה. הכל נכתב בשביל הגבר. יצר המין תמיד נחשב כמכשיל את הגבר, לא את האשה. הספין האחרון שהובא באשכול, המציג את שני בני הזוג כשותפים למלחמה ביצר, הוא חידוש.
נשלח ב-3/11/2009 12:41
"קהלת מבצעבחינה של דרכים שונות לחיים (שאמורות אולי להיות ה"משמעות" והתוכן המרכזי והמהותי) ופוסל את כל המשמעויות והדרכים השונות שהוא מוצא (רדיפה אחרי כסף ורכוש, אחרי נשים, אחרי הנאות, אפילו אחרי החכמה עצמה) בתור "הבל הבלים".
(ציטוטמאשכול סמוך.)
בציטוטזה בולטת החפצת האשה ממש כמו בנאמר:דירהנאהאשה נאה וכלים נאים וכו'
לעומת זאת
אם אכן בתקנות גור רוח הדברים היא כמו שכתב מקסוול הרי שמבחינה זאת התקנה ללא ספק ברוכה בהחלט.
נשלח ב-3/11/2009 16:55
צענערנע אין לי מידע פנימי על גור. הגבתי על הדברים שהובאו בעמוד הקודם. לדעתי זוהי אפולוגיה ותו לא.
נשלח ב-3/11/2009 17:15
צענע
אם אכן בתקנות גור רוח הדברים היא כמו שכתב מקסוול הרי שמבחינה זאת התקנה ללא ספק ברוכה בהחלט
בעיקר התקנה שאסור לחסיד גור לטייל עם\ליד- אשתו ברחוב, הוא חייב ללכת כמה צעדים קדימה, תקנה מצוינת למניעת ריב.
הרבי הזמין אליו חסיד ונזף בו- ראו אותך הולך ברחוב עם אשתך,, אני נשבע רבי זו לא היתה אשתי. השיב החסיד המבולבל.
נשלח ב-3/11/2009 17:37
מה היתרון אם הוא לא יכול לקרוא לה בשמה?
נשלח ב-3/11/2009 20:06
הטענות על "אהבה רוחנית" בין גבר ואשה, איזושהי אהבה נעלה שאסור לחלל אותה באמצעות
מעשים גופניים נאלחים מזכירות נורא את מודל אהבת האבירים בימי הביניים..אין ספק שתפיסה
רומנטית זו איננה תפיסת היהדות והיא נובעת מגישה שמין זה רע.
ביהדות הגישה היא שאחת מהפונקציות העיקריות של חיי נישואים היא סיפוק יצר המין. אחת
הסיבות לשמן נישאין או כדברי הרמב"ם "שמנהג זה גורם לישיבה בטהרה". הבעל חייב במצוות
עונה, ולאשה אסור להתגנות עליו.
זו המלחמה ביצר, התרת חיי המין רק במסגרת נישואין ומחויבות, ולא הסתגפות זוגית.
בשביל קשר רוחני לא צריך אשה, אפשר ללכת לכולל ולהתאהב באחד האברכים.
צענע,
גם נשים זקוקות לסיפוק יצר זה והן לא קורבן או חפץ. הטענה של גור לא הופכת לברוכה, אם כוונתה היא למנוע את ניצול האשה רק לצרכי מין, כי בכל מקרה לדעתם היא שם בשביל לבשל, לכבס, לנקות ולשאת את ילדיו של בעלה לומד התורה, וכמובן גם להיות כלי לסיפוק היצר כשהבעל נכשל ו"מתבהם". זו התעלות רוחנית מאוד גבוהה ואין ספק שמעמד האשה שם מעורר הערצה.
תוקן על ידי ובני_קורח ב- 03/11/2009 20:35:36
נשלח ב-3/11/2009 20:22
בעל מה היתרון אם הוא לא יכול לקרוא לה בשמה?
מה היתרון? אדם זקן בא לבקר את חברו, והחבר קורא לאשתו -יקירתי מגישי קפה. יקירתי - יקירתי---- כך כל הזמן,
כשהאשה יצאה לרגע, שאל החבר- מה פתאום התחלת לקרא לה יקירתי? ששש- שכחתי איך קוראים לה!!!
נשלח ב-3/11/2009 23:25
נהניתי לקרוא את האשכול המעמיק. כאישה, הפריע לי מאוד שרבים מהכותבים לא התייחסו כלל לרגשות האישה, ולנזקים הרבים הנגרמים מתקנות חסידות גור. לגבי אלו ששאלו על הקשר הקר בין הורים לילדיהם, לעניות דעתי אישה שלא מקבלת חום ואהבה מוחשיים מבעלה, לא יכולה להעניק לילדיה. אותי לימד בעלי שיחי', שלא מדברים על קדושה ושמירת הברית כיון שהמחשבה על זה גורמת להוצאת זרע לבטלה, והכי חשוב שהראש יהיה נקי, ובשביל זה יש לו אישה (אני) שמספקת את הצורך הגופני מיד כשהוא מתעורר, בלי לחכות ולהתפוצץ מתי יגיע זמן חצות ומתי יגיע ליל שבת, שאז האדם לא מתקדש אלא ראשו מלא כל היום בתאוות, וגופו לחוץ מההתאפקות שכפה על עצמו. קדושה הכוונה שמחדירים קדושה בחיי הגוף, וחושבים על הקב"ה בעת המצווה ובעת האכילה ובכך מקדשים את הגשמיות. מי שנמנע מגשמיות המותרת, הראש שלו מלא טומאה (כמו אותו אחד שהלך בעיניים עצומות, נתקע בעמוד, ואמר "סליחה גברת" כי הראש מלא גברות... ).
* http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset="utf-8"">
* name="ProgId" content="Word.Document">
* name="Generator" content="Microsoft Word 12">
* name="Originator" content="Microsoft Word 12">
*--[if gte mso 9]>Normal0falsefalsefalseEN-USX-NONEHE*[endif]**--[if gte mso 9]>*[endif]**--[if gte mso 10]>
*[endif]*
אותי לימדו, שיחסי מין זה צורך בסיסי של
האדם, והתורה משווה זאת ללחם (בפרשת יוסף עם אשת פוטיפר). כמו שאת האוכל שלנו אנחנו
אוכלים בשביל שלוש מטרות-
א. צורך קיומי (אם לא נאכל נמות)
ב. צורך פסיכולוגי - אנחנו אוהבים לאכול,
אכילה מקרבת והיא חלק מהתרבות האנושית
ג. טעים לנו פיזית בפה
כך חיי אישות, אנו מקיימים בשביל שלוש מטרות
א. צורך קיומי (ללדת ילדים- קיום העולם)
ב. צורך נפשי- ביטוי לאהבה בין בני זוג
ג. טעים לנו פיזית בגוף
לבעל יש צורך נוסף- להוציא זרע מדי פעם.
כך בנוייה המערכת הגברית, ומי שלא עושה זאת מספיק עם האישה, הוא לבטח מאונן, שזו עבירה
חמורה מהתורה.
חסידי גור שהוציאו את כל עניין המין מהקשרו,
והשאירו בקיום היחסים רק את הצורך הקיומי ואת הצורך הגופני של הגבר להוציא זרע, כמוהם
כאדם שמחליט להיות רוחני ולהתנזר מכל אוכל טעים, ולאכול רק פעם בכמה זמן משהו לצורך
הקיום. מובן שאדם כזה יחשוב כל היום רק על אוכל, כיון שזה צורך בסיסי אנושי שחסר לו.
כך אצלם כל היום מדברים על צניעות ושמירת הברית והעיניים ושמירת התקנות וכו' כי חסר
להם דבר הכי בסיסי ואנושי, חום ואהבה והצורך המיני.
מכל הצרכים שציינתי לעיל, הם רק עושים ילדים,
ומשתמשים באישה כבית שימוש, מקום להוציא בו את הזרע. אני למדתי שאסור לבעל לצאת ממיטת
אשתו 20 דקות אחרי המצווה, כדי שלא יהיה משתמש בה ועוזב, שזה ביזוי ועלבון לאישה.
התורה מצווה על הבעל "שארה כסותה ועונתה
לא יגרע", כלומר הבעל מחוייב לפרנס ולתת לה את כל צרכיה, ובנוסף "עונתה"
שפירושה לגרום לה הנאה בכל פעם שהיא רומזת על רצונה לקיום המצווה. בגור אין אפשרות
לרמוז: הם לא ישנים באותה מיטה, אז איך הוא יריח שהיא שמה בושם? הוא מנדה אותה גם כשהיא
טהורה, אז איך הוא יראה אותה ויידלק? האישה כלל לא יכולה לרמוז,
וגם אם היא תרמוז- יש זמנים קבועים מראש, ואין לה הרבה מה לעשות. ליל הטבילה, וליל
שבת. וגם בזה אין שום הנאה אלא רק בית שימוש להוצאת הזרע, או מכונה לייצור ילדים. עם
חיים כאלו, גם אני הייתי מורדת בהכל כמו שרה איינפלד.
תקנות אלו אינן "הלכות מיושנות
שלא מתאימות לזמננו" כמו שכותבים החילונים, אלא המצאות של לפני 60 שנה. התנאים,
האמוראים והרמב"ם לא שמעו על הנהגות כאלו. גם אם היו בדורות קודמים גדולי תורה
שפרשו מהאישה ובאו לקיים מצוות עונה במרחקי זמן גדולים, זה היה בהסכמת האישה ובגיל
יותר מאוחר, אחר שנהנו כמה שנים טובות יחד והפכו לבשר אחד ונפש מאוחדת. וגם זה היה
רק ליחידי סגולה שמסוגלים לעמוד בכך. בטח לא על ציבור שלם, ובטח לא מיד אחרי החתונה
ובלי הסכמה מהאישה.
הסכמת האישה, היא דבר שכמעט לא נידון כאן: מה שמראה על חוסר התחשבות מוחלט, חוסר אהבת ישראל כפשוטו.
אצטט כאן מתוך ההסברים שקיבלתי לקראת החתונה ממדריכת הכלות שלי:
היא הסבירה לי על חיבור רוחני בין נשמתי
לנשמת בעלי, שהן בעצם שתי חצאים של נשמה אחת. ועל כך
שההנאה העיקרית של הגבר היא מהחדירה ומיציאת הזרע, אז התורה מחייבת אותו קודם כל לדאוג
שאשתו נהנית. "אישה מזרעת תחילה (כלומר, יוצא לה מיץ מרוב הנאה)- יולדת זכר",
כך אומר רש"י.
היא הוסיפה, שבכל פעם שזוג עושה את המצווה
כמו שצריך, נולדים מזה נשמות ומלאכים בעולמות עליונים, ובכל פעם כזו הבית מתקדש והשכינה
שורה בו- דווקא דרך חדר השינה!
תמיד ידעתי שהבית היהודי הוא בית מקדש מעט,
והשולחן הוא כמו מזבח והאישה היא כמו כהן גדול שמבצע את כל המלאכות בבית בקדושה ובטהרה
על מנת לעבוד את ה'. אך מעולם לא ידעתי שהמקום המקביל לקודש הקודשים הוא חדר השינה!
זה היה מדהים, הגילוי הזה. כן, כך כתוב במלכים בתיאור המקום בו התחבא יואש- "בחדר
המיטות אשר בבית ה'" שהכוונה היא לקודש הקודשים. ולכן היה שם דמות של תינוק ותינוקת
מעורים זה בזו כמו בעל ואישה, שזה מסמל את היחסים בין הקב"ה לכנסת ישראל.
אנחנו נוהגים על פי הקבלה, ולכן ישנה עוד
חשיבות לכך ששני בני הזוג ערומים לחלוטין בקיום המצווה: כמו שאנו רוצים לדבוק בקב"ה
בלי מסך מבדיל, כך בעל ואישה צריכים להיות "בשר אחד" בלי בגד שמפריד. ועל
בעל שמקיים את המצווה עם בגדים, כתוב בהלכה "יוציא וייתן דמי כתובה", כלומר
הוא לא יכול להמשיך כך כיון שאינו ממלא את חובתו הבסיסית כלפיה במצוות עונה.
בעצמי אוסיף: מי שקורא את שיר השירים יודע שזה היחסים שבין הקב"ה לכנסת ישראל, והרי מהם משתלשל היחס בין איש לאשתו. ואם כך כל התקנות לא שייכות כלל.
נשלח ב-3/11/2009 23:49
יקובקוב,
היחס למין כדבר קדוש זו הקיצוניות השנייה לדעתי.
זו מצווה בין בני אדם נשואים, וזה כמובן טבעי ונחוץ והכרחי וחלק מהיותנו בני אדם.
אבל המעשה עצמו אין בו שום קדושה כמו שאין באכילה שום קדושה, אלא רק בכך
שנעשה (במידה ואכן זו כוונת המעשה) לשם שמיים, לתקינות הגוף ולמילוי הצורך ע"מ שנוכל לעבוד
את ה'. אבל זו מעלת יחידים. כל יחס הקדושה הזה למעשה עצמו עם הזכרת הכרובים "מעורים זה
בזה", יש לזה בסיס אולי במדרשי חז"ל וזה נחמד ופיוטי ומעביר את המסר חזק, אבל זה בעיקר
אחת התוצאות השליליות של הקבלה ויש בזה גוון פגאני.
ד"א חלק מרבני הציבור הדתי לאומי מרבים לעסוק בזה (בעיה כשלעצמה), וגם מייחסים למין קדושה ברוח הזאת, ולטבילה
כפעולת דוחה כל שאין לעכבה בשום אופן.
התורה לא רומנטיקנית לשני הכיוונים, היא עניינית. היא לא משקצת את הגוף ולא מקדשת את