אני מניחה ש"אדם שהרבה נשים" כוונתך לקשרים אסורים, ולא לביגמיה.
על כל פנים בנישואין אין כל פגם, להיפך מעלה גדולה.
ישיבה בדד שנים ארוכות בלוא אשה (לא מאילוץ, אלא כמטרה בפני עצמה) לא מביאה לשום ניקוי,
נשלח ב-4/11/2009 14:49
ליטאית כתב:
חולקת עליך. בחיבור הזה בין איש לאשה, יש קדושה חמורה. יש השראת שכינה (או חלילה אש אוכלתם, אם עושים זאת שלא בדרך הראויה).
תוקן על ידי ליטאית ב- 04/11/2009 14:11:58
ליטאית,
למה את מתכוונת בכך שיש השראת שכינה על בני זוג בשעה שמקיימים יחסי מין ("בדרך הראויה") ? איך זה בא לידי ביטוי ?
נשלח ב-4/11/2009 14:49
צענע אף פעם לא הבנתי את הטיעון שהעלית, האם הוולד היה אמור להשאר במעי אמו להוסיף לה חיים?
נשלח ב-4/11/2009 14:57
"איש ואשה זכו שכינה בינהם לא זכו אש אוכלתם"
נשלח ב-4/11/2009 15:03
לבעל בעמיו
"אף פעם לא הבנתי את הטיעון שהעלית"
ואני לא הבנתי את שאלתך.
מה זה משנה מה אמור היה להיות בעתיד?
העובדה היא ש:
" ...בתוכה היה משהו חי. החי הזה עזב אותה אז המקום הזה מת ביחס לחיים שהיו בו לכן היא טמאה שבעה ימים."
נשלח ב-4/11/2009 15:03
ליטאית כתב:
"איש ואשה זכו שכינה בינהם לא זכו אש אוכלתם"
הרדוקציה של המשפט הזה למעשה עצמו תמוהה, אני למדתי אחרת.
נשלח ב-4/11/2009 15:11
צענע בחייאת המצב הטהור היה שהוולד נשאר באשה? האם היה רצוי שאשה תהיה הבריון מתמיד כדי למנוע נידות? האם היה רצוי שגבר יקיים יחסים מספר פעמים כמספר ילדיו?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 04/11/2009 15:17:54
נשלח ב-4/11/2009 15:33
בעל,
זו פרשנות חביבה במקרה הטוב, לא יותר מזה...
נשלח ב-4/11/2009 15:39
ליטאית . יש השראת שכינה (או חלילה אש אוכלתם, אם עושים זאת שלא בדרך הראויה).
את ליטאית? את מכירה את ההלכה?
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט
שתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה, [ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה] ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה ואע"פ כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות, ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות.
אש אוכלה-את גם יודעת גם לפרש את המאמר חז"ל הזה- או רק לצטט אותו?
בני קרח זה הופך את חדר המיטות לקדש קדשים, את האשה לכהן גדול ואת הגבר לאלוהים?
התשובה היא כן- ולא רק הסיפא.
נשלח ב-4/11/2009 16:21
וב"ק הפרשנות הזו יסודותיה ברבותינו הראשונים, כמדומני שבכוזרי, אך עדיין אני לא מצליח ל'התחבר' אליו.
נשלח ב-4/11/2009 16:24
שמעתי פשט יפה בעניין "אוהבו כגופו":
ראיתם פעם אדם שמנשק את עצמו?....
נשלח ב-4/11/2009 17:16
לבעל בעמיו
"המצב הטהור היה שהוולד נשאר באשה?
האם היה רצוי שאשה תהיה הבריון מתמיד כדי למנוע נידות?
האם היה רצוי שגבר יקיים יחסים מספר פעמים כמספר ילדיו?"
אוסיף שאלה בנוסח שאלותיך:
האם היה רצוי שאדם יחיה לנצח ?
לפי תשובתך אבהיר לך איפה אתה טועה בשאלותיך.
תוקן על ידי צענערענע ב- 04/11/2009 17:17:13
נשלח ב-4/11/2009 17:35
אין הנידון דומה לראיה. לפחות בפשט הפסוקים המיתה נקנסה על האדם בעקבות החטא.
ושיטתך, מדוע תרומת דם אינה מטמאת?
נשלח ב-4/11/2009 18:05
בעל,
לא נעים לי לגלות לך, אבל יש מצבים מורכבים בעולם, בו אתה עושה משהו טוב ובכ"ז קורה לך על הדרך גם משהו , קצת שלילי.
בהלכה זה מתבטא למשל במי שמקיים מצוות עונה ופריה ורביה ועל הדרך הופך לטמא קרי, או במי שיולדת ועל הדרך הופכת לטמאת לידה, או באופן היותר מובהק במי שמזה מי חטאת על אחרים , ומטהרם מטומאת מת, ועל הדרך הופך להיות טמא קל יותר (עד טבילה והערב שמש)
יש מבין ?
נשלח ב-4/11/2009 18:09
בדיוק על זה נאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. פרה אדומה מאמרה כדוגמא לפרדוקס ואתה רוצה לעשות ממנה הכללה?
