אשכול גור המשוחזר, המחודש, (והמצונזר)

צר לי ,בשביל להנות צריך 'כלים' הנאה כשהיא באה בצורה עדינה ובכל תחום היא עצמה הנאה חיובית מאוד
כשאדם טבעו גס (וד"ל) כל הנאה תסיח אותו וז יש לדון על סגפנות
ושבירת המידות
אבל כשהאדם הוא 'כלי' מה פתאום לדון על סגפנות ושבירה ???
מה גם שאדם שטבעו ורוחו גסים, יצטרף הנאה חזקה יותר, כי סף ההנאה שלו נמוך
וד"וק

מדוע צר לך?

תיארתי השתלשלות של גישה מסויימת ביהדות. גישה רווחת בקרב ה'גרעין הקשה' של ממשיכי המסורת.

זכותך לחשוב אחרת, ויש גם לך סימוכין ותימוכין, למשל: "עתיד אדם ליתן את הדין על כל דבר שלא נהנה ממנו" (כמובן איני מצטט במדויק).

אין זה סותר את שאמרתי.

אידך,

קאנט דיבר על פעולה ספציפית, שמונחת ביסודה מאקסימה מוסרית ספציפית. הוא לא דיבר על "פילוסופיית מוסר שלא מדעת" הנבנית מתוך אוסף מאקסימות מוסריות.

שעיר המשתלח

תוקן על ידי - שעיר_משתלח - 6/19/2003 1:15:49 AM

שעיר,

נכון שקאנט לא דיבר על זה, אבל האם משום כך זה לא נכון? לדעתי, אוסף כל המאקסימות המוסריות עשויות לבנות "מערכת מאקסימות שלא מדעת". הבעיה היא, שמערכת כזו היא תדיר מלאת סתירות. נו, זה קורה גם בהגות שיטתית סדורה. מכל מקום, מערכת המאסקימות של שמערל ובערל איננה מעניינת אותי (אישית), ואילו מערכת המאקסימות של תנועה חסידית חשובה - מעניינת גם מעניינת.

ואחתום ברכה,



אידך גיסא

אצת-ים,

האם "סגפנות" איננה מילה קצת גדולה על תקנות ה"קדושה"? הרי אין כאן עינוי עצמי אקטיבי, אלא רק (כפי שציינת) הימנעות פסיבית מהנאות ארציות, ולעתים אפילו לא זה (מהי ההנאה הארצית בלקרוא לאשתך בשמה הפרטי?).


מנדי,

אם הבנתי נכון את טענתך, אין משמעות לדיכוי הנאה כאשר אין רגישות להנאה עצמה. ובכן,
(א) איך תסביר את תקנות ה'קדושה' דגור?
(ב) לשיטה זו אין ייחוד בגור, והוא הדין בכל צורות הפרישות בעבר בהווה ובעתיד.

ואתחום ברכה,




אידך גיסא

ברשותכם,

אני חושב שכעת אני מבין את מה שהפריע למירר ולשכנתה.

הטענה כאילו אנחנו מבינים אותם יותר טוב מאשר הם את עצמם, או אפילו יותר טוב מאדמו"רי גור, יש בזה כדי לערער את הבטחון העצמי של כל קבוצה באשר היא.

ומה שהם לא יעשו, מיד נכניס זאת לתבניות, חוקים וכללים.

אווף. זה ללא ספק מרגיז כל חסיד החווה את חוויית החסידות בליבו ונפשו, והריהו כקצף על פני המים, באשר ילכו ילך.
ואילו אנחנו, מסתכלים על הנוף כולו, בודקים את עומק האפיק, את כיוון זרימתו, את מקורות המים, הרכבם, אחוז המים הצלולים, מידת עכירותם וכמות הקצף.

לא פלא שיצא הקצף.

(בשמו, אני מוסר לכם את הצעתו, אפילו שלא התבקשתי: עלו על בועת קצף, תנו לעצמכם להסחף ותחושו את החוויה. רק הזהרו בדרך מקש, ענפים, מחטים וכל דבר שעשוי לנפץ את הבועה)

אצת-ים,

אם כן, ביטלת כל מחקר. מי שרוצה להיסחף עם החווייה - שיילך לטיש (אגב, אומרים שבגור הטישים לא "סוחפים" במיוחד, ולא רק היום), מי שרוצה להבין - ייכנס ל"עצור כאן חושבים".

העניין קצת מזכיר לי את הרב סולובייצ'יק, עם איש הדעת ואיש הדת. הרי צריך גם את איש הדעת, לא?

זאב טורף, גרררר...

אצת-ים נגע בעניין חשוב. דרכי האדמו"רים יש בהם דברים גבוהים, ולא תמיד אנחנו מבינים. כאשר אדמו"ר בשיעור קומתו של הב"י נותן לנו הנהגות, אנו מניחים כי כך ראה ברוח קדשו וכו'. לא מחפשים בזה "תיאולוגיה שלא מדעת" ולא כל כיו"ב. ומי שרוצה להבין את החסידות באמת צריך להבין שזו "התפיסה החסידית" בפועל, אצל רובא דרובא של החסידים (יש כמה עמקנים שאולי הולכים בכיוון אחר, והרי אלה היוצאים דופן).

ומה שכתבו לעיל, כי נשות גור לא הסכימו להנהגות הקדושה, שמעתי מזה אמנם, אבל נראה לי שאין לזה יסוד, ומ"מ כיום נשות גור מקבלות באהבה ובשמחה את כל גדרי הקדושה. וח"ו אין בגלל זה פירודים וכו', כפי שנטען באשכול גור הראשון.

חסיד_קטן

אידך_גיסא ציטט אותי ציטוט חלקי ועיוות את דברי

הנה :

אין משמעות לדיכוי הנאה כאשר אין רגישות להנאה

ע"כ

לא אמרתי כזה דבר מר אידך_גיסא : ותפנה אלי

בפרטי ( אבל מייד ! ] !

אמרתי שיש הנאות שהם הנאות גסות ויש הנאות

שהם עדינות ודקות הנאות שבאות לאדם מעצם

טבעו, שהוא אוהב ומפרגן ופתוח להבין את השני

וכו' הם הנאות שהם עצמן בגדר מצווה.

הנאות גסות , כמו אלו שרואים בנושא זה 'הנאה

גסה' ולכן ניזקקים לתקנות קשות, ומיותרות,

מן_הסתם אלו אנשים שלא מסוגלים להבין את

עדינות הקשר שהכל מערכת של אהבה וקשר עדין בין

קב"ה ישראל והתורה.

ולהיפך אותם בעלי דעות [ מסולפות ! ] רואים

בזה 'רובד' [ שטחי מאוד ] בפני עצמו, מיותר

ומזיק, אם ככה חינכו אותם, אז אני מבין

אותם , לא הייתי מצפה ממערכת יחסים המושתתת על

חוסר עדינות הנפש [ בייחוד בנושא של בינו

לבינה, ] אורך חיים ארוך מידי.

מצדדי הפרישות לדורותיהם לא הבחינו בין סוגי הנאות שונות, ודמות הפרוש היתה מאופינת בין השאר בסגפנות מאוכל, סגפנות מממון, סגפנות מקנאת איש מרעהו.

לעומת זאת תקנות גור מתמקדות בנושא אחד ויחיד, וכמדומה לי (לענ"ד, כהשערה בעלמא, אם אינני טועה, ומבלי לפגוע בזכויות) שבשאר הנושאים שהזכרתי אינם נוטים לצד הפרישות. על כן, לכאורה אין לראות בתקנותיהם המשך ישיר למגמת הפרישות שניתן למצוא אצל הראשונים וכו'.

למען הסר ספק - כל קשר בין דברי לעיל, או המשתמע מהם, לדמויות ממשיות בזה ובבא הוא מקרי בהחלט.

הבעיה אינה הפרישות אלא המיקוד בנושא הפרישות המשיג את התוצאה ההפוכה מזאת שהפרישות היתה אמורה להעניק!

לפי מיטב ידיעתי שהנושא הראשון בהתעניינות אצל הפורשים הקיצוניים הוא נושא הפרישות. זה אמור להיות ככה עוד יותר לפי הערת יצחק יהונתן כאשר אין נטייה לפרישות כללית.

חברה, תפסיקו לקשקש

כל חסידות זכותה לנהוג באיזה הנהגה שבא לה ולמנהיגה

ולמי שזה לא מוצא חן אף אחד לא מכריח אותו להישאר שם ועל אחת כמה וכמה מי שאינו נמצא בחצר זו אין לו על מה להלין