אשכול גור המשוחזר, המחודש, (והמצונזר)

לאמשלום

אצטט שוב את המקור שהבאתי בעמוד קודם. אכן כאן לא מדובר על פוטנציאל שאבד אלא על:

" ...בתוכה היה משהו חי. החי הזה עזב אותה אז המקום הזה מת ביחס לחיים שהיו בו לכן היא טמאה שבעה ימים"

לבעל  בעמיו

 הפסוק הדם הוא הנפש אינו אומר שאם מוציאים כמות דם מוציאים את הנפש.
להפך.ידוע שהיה מקובל ברפואה להקיז דם כדי לרפא את האדם.
ולגבי אדם שלא מסוגל להוליד-התורה קבעה כללים לפי הרוב ולא לפי פגם של פרט זה או אחר (מה גם שאף פעם אין לדעת בבטחון מוחלט שלזרע אין פוטנציאל חיים כל שהוא.)

אליהו ב"ספרים וסופרים" :

אך באמת לא הבנתי מפני מה טרח ר"נ רוטשטיין לענות, היה לו להשיב תשובת הב"י שאמר "וכי הוא [הסטיפלער] רוצה שכולנו נהיה מנוולים[כהשו"ע]" ומה יש להוסיף.[וכעי"ז שמעתי גם מחסיד סלונים אחד]. 

[תגובות על דברי "אליהו" בהודעה למעלה:

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=38&topic_id=2466988&whichpage=15&forum_id=19616

אי"צ,

הנה הרצף הלוגי שהוצאתי מדבריך -
א. הכיצד ייתכן שאישה לאחר לידה נחשבת טמאה? כיוון שיש משהו שלילי גם בדברים טובים.
ב. מהו הדבר השלילי בלידה? הטומאה.

זה לא נראה לך מעט מעגלי?

עד שאתם עומדים ודנים ומשווים בין הקדושה החסידית לזו הנוצרית, מן הראוי לשמוע קודם מה יש לנוצרים להגיד על עצמם בנידון.

קראתי פעם מאמר [באנציקלופדיה 'אפיקים' כרך דתות] מאיש דת קתולי, בו הוא טען כי הנצרות הקתולית בניגוד לשאר הדתות והפלגים אינה מתייחסת לנישואין כאל דבר טמא אלא להיפך. הקתוליות היא היחידה שמשלבת ומקדשת את החומר יחד עם הרוח.

לי המאמר הזכיר דוקא את האפולוגוטיקה הליטאית בנידון. ועמכם הסליחה.

אמשלום

באופן יחסי פרושו שינוי ביחס למצב קודם.

ועד בכלל:
הקתולי יכול להעתיק דברים מהיהדות. הוא לא מייצג את הדרך הרווחת.
האדם הקדוש ביותר בנצרות, לעולם לא יהיה נשוי, וכן "קדושים" רבים שנמצאים למטה מדרגתו (ארכיבישוף, חשמן, נזירות במנזר קתולי וכדומה)
האדם הקדוש ביותר ביהדות, הכהן הגדול, חייב להיות נשוי וואם אשתו מתה אז לא משנה כמה הוא קדוש, מיד מחליפים אותו. כל הנביאים והצדיקים אצלינו היו נשואים.

אם הבית ישראל חושב שהשו"ע גורם להיות מנוול, שיהיה לו לבריאות. התורה היא המתכון הטוב לחיים בריאים, אז כנראה זה לא מתאים לחולים כגון הב"י וגרורותיו

הקדוש הנוצרי לא נושא אשה, הוא לא רוצה לאמלל אותה, כמו כמה מאחינו הקדושים.

צענע,

תסתכלי במו"נ חלק ג' פרקים פרק כ"ו והלאה. שם הרמב"ם מציג טעמים ללמה דווקא מצווה כזאת
או אחרת כפי יכולתו, ישנם פרטים במצוות שנקבעו כי פשוט צריך לקבוע משו, כמו במספר האילים

שמקריבים ביום הכיפורים וכן האלה, והם לא עקרוניים ואין צורך בטעם.

אבל במצוות שהוא מציג להם טעם, הטעם הוא סיבה פרקטית. לדוגמא:

טומאה וטהרה - כדי להתרחק מהכיעור, כדי לרומם את מעמדו של המקדש ולמנוע שהייה תדירה בו, כדי לנדות אנשים שמגיע להם עונש כמו בצרעת וכן הלאה.

את מבינה את השוני בין זה לבין פרשנות פילוסופית של "טומאה קשורה בדברים מתים" שלא מסבירה שום דבר לבין טעמים הגיוניים, שמסבירים למה יש הגיון דווקא בחוקים אלה?

 "אבל ארבעת מינים שבלולב כבר אמרו חכמים ז"ל בכך טעמים מסוימים על דרך הדרשות ²⁵ אשר דרכם ידוע אצל מי שמבין דבריהם, והוא, שהם אצלם כעין המליצות הפיוטיות, לא שכך הוא עניין אותו הכתוב." 

וזה מזכיר טעמים כמו זה שהצגת, ואין מה להקשות עליהם קושיות כי זה דרשות/רעיונות נחמדים ותו  לא.

 ועתה למה דווקא ארבעת המינים האלה ע"פ הרמב"ם:
 
 "ואשר נראה לי בארבעת מינין שבלולב, שהיא שמחה וששון על יציאתם מן המדבר, שהיה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות ³², אל מקום עצי פרי ונהרות, לפיכך נלקח לזיכרון לכך הנאה שבפירותיה, ובעל הריח הטוב, והעלים הנאים, וגם הנאה שבעשבותיה כלומר: ערבי נחל.
וארבעת המינים הללו הם אשר כוללים שלשה דברים:
האחד ריבוי מציאותם בארץ ישראל ביאורך העת ³³ ויכול כל אחד להשיגם.
והעניין השני הם היותר נאים במראיהן וחזותן, ומהן בעלי ריח טוב והם אתרוג והדס, אבל לולב וערבה הרי הם נעדרי ריח טוב ורע.
והעניין השלישי שעומדין במראיהן ³⁴ כל שבעת הימים, מה שלא יתכן כן באפרסקים וברימונים ובפרישים ³⁵ ובקרוסטמלין ³⁶ ודומיהן."


כלומר שום הסבר פילוסופי, רק ענייני/פרקטי...

המינים האלה נפוצים באותה תקופה, חלקם לנוי וחלק לריח, והם עומדים במראיהם שבעה ימים.
וכל המטרה לחגוג את היציאה מהמדבר ע"י צומח שלא קיים במדבר.

ועל טעמים כאלה כבר שייך להקשות/לדון.

תוקן על ידי ובני_קורח ב- 05/11/2009 19:39:00

שים לב, שאת איסור ביאה על נידה לא כולל הרמב"ם עם מצוות טומאה וטהרה בפרק מ"ז (שם מוזכרת טומאת נידה רק בהקשר של מטמאי משכב ומושב - לא בהקשר של איסורי ביאה), אלא בפרק מ"ט עם שאר איסורי נשים.

וז"ל בחלק ג' פרק מ"ט:

אבל טעם איסור ביאת הנידה ואשת איש, הרי הוא ברור מכדי לחפש לו טעם.

ומכלל לאו אתה שומע הן.

תוקן על ידי מקסוול ב- 05/11/2009 19:37:26

נכון, רק נתתי דוגמאות בקיצור.

טומאת נידה כמובן (בנוסף להרחקה מה"גיעולים" וכמובן שאין הכוונה לנידה עצמה, ושאר הסיבות שם) שייכת לריסון יצר המין.

ואשת איש כמובן, למען תקינות החברה.

אם כבר רמב"ם, אז לשים לב לזה:

"וזה, שהתורה לא אסרה מה שאסרה, ולא צוותה מה שצוותה, אלא מפני הסיבה הזאת. רצוני לומר: כדי שנתרחק מן הצד האחד יותר על דרך ההרגל. שכן איסור "המאכלות האסורים" כולם, ואיסור הביאות האסורות, והאזהרה מן הקדשה, וחיוב כתובה וקידושין, ועם כל זה לא תהיה מותרת תמיד, אלא תיאסר בעתות הנידה והלידה, ועם זה סייגו חכמינו למעט התשמיש, והזהירו מזה ביום, כמו שבארנו בסנהדרין - הנה לא צווה אלוהים אלא כדי שנתרחק מקצה "רוב התאווה" ריחוק רב, ונצא מעט מן המיצוע אל צד "העדר הרגשת ההנאה", עד שתתיישב בנפשותינו תכונת הזהירות."


http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/4-2.htm