אשכול גור המשוחזר, המחודש, (והמצונזר)

ריב,

א. בשמונה פרקים נאמר כי ניתן לפרש את רוב המצוות כמיועדות לשיפור המידות - איך זה סותר את מה שאמרתי?

ב. למה שלא אעלה על דעתי להציע  לעיין במו"נ (זו לא היתה הקנטה) , שם באמת מפורט יותר,

ושם הרמב"ם מזכיר כי יכולות להיות כמה תכליות לכל מצווה, בשמונה פרקים הוא עוסק במידות,

ומנתח את המצוות לאור תיקון המידות.

ג. דוגמא למצוות שפחות קשורות למידות - הקרבת הקורבנות הקבועה בבית המקדש, דברים

שנאסרו כי הם דומים לעבודה זרה בשעה שהתורה נכתבה וכן הלאה.

אני מסכים כי הגישה הכוללת של הרמב"ם השמה בסופו של דבר דגש על התעלותו של

הפרט, תבאר את רוב המצוות כנוגעות לפרט בינו לבין עצמו ולשיפור מידותיו ולא מצד היחס

לאחרים.

ד. הטעם למצוות - הסיבה לשמה המצוות ניתנו. ובמקרה שלנו:

המטרה - תיקון המידות

האמצעי - המצוות

=> הטעם למצוות = השגת המטרה של תיקון המידות.

יש?

מקסוול,

נניח שאני מסכים עם הגישה שלך להתייחס למו"נ ולשמונה פרקים בנפרד (ואני לא באמת מסכים).

הרמב"ם מדבר על ההתרחקות מן הדברים המלוכלכים בהקשר של ביאת הנידה בפרק על

מטמאי משכב ומושב:

" ולא נאסרת אלא ביאתה כל ימי לכלוכה וטינופה"

כך שגם התכלית הזאת מוזכרת בפירוש כמו שהזכרתי בהודעות הקודמות.

איך קשורה המילה "מוסרי" לא הבנתי.

ואם הוא אומר התרחקות מן הלכלוכים יש לזה סיבה מלבד זה שזה "מגעיל", כי זו לא סיבה

הגיונית, את X זה מגעיל ואת Y לא. המטרה היא להרחיק את כולם מזה, ומה משיגים בזה?

התנהגות פחות בהמית וגסה, אותה סיבה שאסור לאכול נבלה בשדה.

עתה בפרק מ"ט הוא מקדים ואומר:

"הם אשר מנינום בספר נשים, והלכות אסורי ביאה ¹. וכלאי בהמה ² ומצוות מילה ³ מן הקבוצה הזו. וכבר הודענו לעיל ⁴ מטרת הקבוצה הזו, ועתה אחל לבאר פרטיהן."

ומה אמר לעיל לגבי קבוצה זו (פרק ל"ה):

"כוללת את המצוות התלויות באיסור מקצת הביאות, והם אשר מנינום בספר נשים והלכות איסורי ביאה וכלאי בהמה מן הקבוצה הזו.
וגם באלה הכוונה מיעוט התשמיש וריסון גאות תאוות המשגל ככל האפשר, ושלא לעשות את הדבר תכלית כמעשה הסכלים ³² כמו שביארנו בפירוש מסכת אבות (כנראה שב30 שנה האלה הוא לא שכח) , וגם המילה מן הקבוצה הזו"


עתה, כשמתחיל לדבר על איסורי הביאה בפרק מ"ט מקדים ואומר:

"אבל איסור העריות, הרי העניין בכולן מכוון למיעוט התשמיש ותיעובו, ולהסתפק ממנו במועט שבמועט"

ואז הוא מפרט לגבי כל מצווה, מה הוא מפרט? את פרטי האיסורים, מדוע אישה כזו דווקא או אישה

אחרת ומדוע זכר וכן הלאה. אך בנידה ואשת איש, ברור למה דווקא הנשים  האלה ולכן אין מה

להסביר:

נידה, או כיוון שהיא אשתו וזמינה לו תמיד, או אם תרצה בנוסף, כיוון שזו ביאה שאין בה שום

פוטנציאל לפריה ורביה (וזה חוץ מהטעם של הלכלוך, כי אחרת היה אומר כבר בארנו טעמה, אבל זה לא שייך כאן, כי מה שמבאר, למה דווקא העריות האלה נאסרו ולא אחרות ).

ואשת איש - כי הארץ תתמלא בזימה.

מקסוול,

 לכל אורך המורה נבוכים הרמב"ם מפנה למקורות בשמונה פרקים כדי שדבריו יובהרו עד תום, שחס וחלילה לא יכשלו בהם הלומדים אותו, ואתה מחליט בשרירות לבך לראות במו"נ יחידה נפרדת ?

בני קורח,

"בשמונה פרקים הוא עוסק במידות, ומנתח את המצוות לאור תיקון המידות. "

בשמונה פרקים הוא עוסק במידות ? מספיק להציץ בתוכן הפרקים בעמוד הראשון בלינק אליו ציינתי כדי להיווכח שאת שמונה פרקים לא למדת, ואם למדת ראוי לרבך שיתקיים בו: 'ששגגת תלמודו תעלה לו זדון' , איפה מצאת ניתוח של המצוות ?  הוא לא מנתח ולא בטיח - זו החכמה האלוהית שאת תכונתו הוא העביר לבני האדם בנתינת התורה, קיום המצוות כמות שהן פועלות על האדם מאליהן - וזה שנאמר "מתוך שלא לשמה יבואו לשמה"

_________________

ריב,

במנתח את המצוות עניתי למה שצטטת ובסה"כ אמרתי ששם הוא מסביר את המצוות

לאור נושא המידות / תיקון הנפש, שהוא הנושא הראשי בהקדמה זו, כי פרקי אבות עוסקים

במידותיו של האדם.

(התוקפנות והטענות לגבי מה למדתי, אני מניח שזה איזשהו תחביב לאור ניקך)

( תמשיכו, העיקר שתניחו את התקונעס לנפשן)

_________________

_________________

ובני קורח,

אתה כבר אמרת, ואתה חוזר ומסביר לי,  ואני כבר השבתי - קרי, הרמב"ם כותב במפורש שהמצוות מתקנות את הנפש מאליהן, ולמי שמבין את זה, לא יהיה לו קשה להבין כשהוא כותב במו"נ, למרות כל פרקי טעמי המצוות שבאים קודם ש"תכלית המצוות היא ההתעסקות בהן" מפני שרק תוך כדי קיום המצוות האדם נמצא במיצוע ומתדבק בו - ואם יפסיק מהתעסקות המצוות תיפסק אותה ההדבקות בו,  "תעזבנו יום יעזבך יומיים"
 כבר בפרק א' הרמב"ם מזכיר את "ספר הנבואה" = המורה נבוכים הוא הוא עתיד לכתוב.הנושא המרכזי בהקדמה זו טמון דווקא בפרק ה' משמונת הפרקים בו מסביר לנו הרמב"ם את הדרך המביאה לנבואה, מבלי לפרט בו את תורת הנבואה עצמה. בתפיסתו הנביא איננו ממלא פונקציה מסויימת אלא הוא האדם בעל התכונה של הנבואה ומהותה של הכרה זו היא הכרת אלוהים שלגבי הנביא היא התוכן הבלעדי של עולמו וחייו. "שמונה פרקים" הם מדריך הנחיה לאדם השואף ללכת בדרך של הכרת ה' מעין אימונו ותרגולו של האדם להגיע לייעודו שהוא הנבואה.וכמו בכל שיטת חינוך אין ההנחייה במובן של רצפט בטוח. מסכת אבות היא הגות מחשבה רעיונות וכו' ודווקא בשל היותה כזאת יש לה אסוציאציות עם כל המישורים של ההגות האנושית כנראה שאחרי שהרמב"ם חיבר את הפירוש למסכת אבות מצא לנכון להקדים להם פרקים בהם הוא מגולל עולם של הגות פילוסופית , שורשי כל הדברים המופיעים ב"ספר המדע" ובמורה נבוכים מצויים בחיבורו שמונה פרקים.

( אם לא היית מכריז שאני לא צריכה לדאוג ושאתה מכיר היטב את שמונת הפרקים -אולי לא הייתי מודאגת ....אתה ודאי מודע לכך שצריכים שניים לטנגו