צענע ההבחנה האלמנטרית שלך צריכה עיון- בדרך כלל אנשים ולא רק אדמורים מדברים בערגה גדולה על זכרונות בית אבא. ומיפים ומשנים את הזכרונות לפי הדרישה של ציבור השומעים, ובעיקר לפי האידיאליזציה שבה הם רואים אחורה. איני טוען שכך פני הדברים גם כאן, אבל האפשרות בהחלט קיימת,
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-5/1/2011 15:18
ירוח
אם מהרי"צ התרפק על זכרונות אלו אזי יש לך הוכחה שלפחות הוא ראה זאת חיובית. בסה"כ דחינו בדור.
נשלח ב-5/1/2011 15:22
תלמיד חלילה חלילה- לא באתי לקטרג או להלעיז- צינתי אפשרות.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-5/1/2011 16:00
לירוחם
שוב אתה מרחיב את דברי למחוזות שלא התכוונתי.
אם תעיין במה שכתבתי עשיתי הבחנה בין סיפורי צדיקים לבין זכרונות ספציפיים (ולא לגבי זכרונות באופן כללי )של האדמו"ר על הנשים במשפחתו שפה אין לו אינטרס להאדיר את התופעה או להפך. ואגב ללא קשר -אל תשכח שסיפורים על נשים למדניות יש כבר בתלמוד אז כלל לא הבנתי מה הפלא הגדול בזכרונות אלה.
נשלח ב-6/1/2011 07:31
צענערענע כתב:
אל תשכח שסיפורים על נשים למדניות יש כבר בתלמוד
[צענע,
כידוע לך יש בדיוק סיפור אחד כזה בתלמוד וגם אליו קשה להתייחס כאל "היסטורי" במובן הפשוט של המילה (ובנוסף, לא בטוח שמישהו רוצה לראות בו מודל לחיקוי לאשתו או לבנותיו...).
למי שמספר סיפור תמיד יש אינטרס כלשהו, ורק לעיתים רחוקות מאוד האינטרס הוא לדייק בתיאור ההיסטורי (וגם אז, לא בטוח שהמספר מצליח בכך).]
נשלח ב-6/1/2011 11:46
אמשלום
המסקנה מדברייך שאין להאמין בכלל לזכרונות שמספרים אנשים לפי תומם כי לכולם יש איזה שהוא אינטרס....
לגבי נשים למדניות-יש מקורות רבים לכך אבל בגלל שמדובר באשכול זה על נש ים למדניות בחסידות אביא את המקור הבא להוכחת דברי:
גשורי (תשט"ו) מציין כי החסידות יצרה גם טיפוס של האשה הצדקת, החסידות נצנה לאשה רשות לעלות גם למדרגות צדיק, אם ראויה היתה לכך. הדוגמא לכך היא מרים אחות משה ואהרון אשר מנהיגה את הנשים לאחר נס קריעת ים סוף .
לדבריו, השוויון בין גברים לנשים בחסידות והאפשרות לנשים להשתתף בפעילות החסידית כמו גם להגיע למעלה של צדקת. ידועה אדל בתו של הבעש"ט ואם הצדיקים רבי ברוך ממז'יבוז' ור' אפרים מסדילקוב שהיתה מפורסמת בצדיקותה בקרב החסידים.
גשורי גם מזכיר את פרידה בתו של בעל "התניא", הנתפסת עד היום כאשיות חשובה בתולדות חסידות חב"ד. והחסידים היו מספרים הרבה דברים על צדיקותה, למדנותה וחוכמתה. היא שמעה דברי חסידות מפי אביה ומסרה אותם לאחיה (הרב דב-בער "הרב האמצעי"). אך גשורי (וכן לוין כ"ץ – תשנ"ד ותשנ"ט) מספרים על נשים שהיו אדמ"וריות והנהיגו עדה.
לדבריהם חסידות טשרנוביל היתה הליברלית ביותר בתחום זה וכל האדמ"וריות המתוארות באו משושלת זו. גוטמן (תר"ץ - עמוד כב') מצטט את ר' מרדכי מטשרנוביל (מייסד השושלת) שאומר: " בזמנים הקודמים התנהג שהמלאכים אמרו למעלה שירה באיזה ניגון ואחר כך ניגנו את הניגון הזה בשולחנות הצדיקים, אבל בדורות האלה מתנהג באופןו אחר. בתחילה מנגנים איזה ניגון על שולחנות הצדיקים ואחר כך שרים המלאכים שירתם בזה הניגון".
ראשונה מתוארת חנה-חיה שהיתה בתו של רבי מרדכי מטשרנוביל. אביה אמר עליה שיש לה רוח הקודש מבטן ומלידה. גם אחיה, כולם צדיקים נודעים, אמרו עליה שהיא צדיקה כמותם. חסידים רבים היו באים אליה ואף אדמו"רים רבים בקרו אצלה ושוחחו עמה בענינים העומדים ברומו של עולם. היא התנהגה כאדמו"רית לכל דבר, הקימה לעצמה ארמון יקר והנהיגה בחצרה חיי פאר והדר, למרות שהיא עצמה הסתפקה בחיי סיגוף ועניות. מלבד דברי תורה שהיתה מוסרת, מה שקבלה מאבותיה ומצדיקים אחרים היא היתה מספרת סיפורים מסתוריים ומשלים יפים שהיו ידועים בקרב חסידים ושאינם חסידים.
שניה לה (ראה גשורי –תשט"ו) היתה הרבנית מלכה טברסקי מטריסק שהיתה גם היא משושלת אדמו"רי טשרנוביל. אחרי מות בעלה בדמי ימיו החליטה לקבל עליה את העול והפכה לאדמו"רית לחסידיו. על פי גשורי, היא היתה למדנית גדולה, הצטינה בחוכמה וידיעת הספרות החסידית. בחן ובחוכמה ידע למשוך אליה המוני חסידים אמידים שנתנו לה פתקאות ופדיונות וכך יכלה להחזיק ארמון מפואר ותזמורת. היא נהגה לומר ש"מרה שחורה היא סוג של עבודה זרה", ולכן היו רוקדים אצלה לאחר כל סעודה.
שלישית וידועה יותר מהשתיים הקודמות היא "הבתולה מלודמיר". או בשמה האמיתי (שהוא פחות ידוע ומוכר) חנה רחל וורברמכר. חנה רחל נולדה בלודמיר שבפולין בשנת 1815 להורים שהיו חשוכי ילדים במשך עשור שנים. כאשר ביקש אביה להתגרש מאמה (עקב 10 שנות עקרות) היא סרבה ודרשה שלפני כן יתיעץ עם ר' מרדכי מטשרנוביל על הצעד הזה. הוא סרב ואז נסעה היא לבדה וזכתה לברכתו של הרבי שתזכה ללדת בת תוך שנה. ואכן חנה-רחל נולדה כבתם היחידה. כבר בגיל צעיר גלתה צמאון אדיר ללימוד ורכשה לה ידיעות נרחבות, בתנ"ך, באגדה בספרי מוסר ויראים ובתלמוד. בהיותה כבת 9 נפטרה אמה. מספר שנים לאחר מכן לאחר שהחלימה ממחלה שתקפה אותה לאחר ביקור בקבר אמה הפכה לאדם אחר. מאותו ואילך החלה להניח תפילין, ללבוש ציצית ואף להתעטף בטלית. את זמנה העבירה בהתבודדות, בתלמוד תורה ובתפילה. לאחר מות אביה, אמרה עליו קדיש ואף ניסתה לעבור לפני התיבה אך לא הניחוה. בירושה שהורישו לה הוריה, בנתה בית כנסת מפואר והתנהגה כאדמו"רית לכל דבר. זרם הנוהרים אליה הלך וגבר ורבים בקשו את עצתה. מפאת בעיה של "ייחוד", היתה מקבלת קהל מבעד למחיצה או דלת. נהגה לערוך שולחן ("טיש") ולומר דברי תורה באזני חסידיה.
הצלחתה עוררה עליה גל של מתנגדים. ואז נסע אליה ר' מרדכי מטשרנוביל בעצמו ושכנע אותה להנשא. היא נעתרה לבקשתו אך גבר למחרת החתונה בקשה גט. היא טענה שלא התכוונה לממש את הנישואין, אך כנראה שחשה שהנישואין נטלו ממנה את כוחותיה. לאור זאת, קמה ועלתה לארץ. בתחילה התגוררה בצפת ולאחר מכן בירושלים. שם המשיכה להנהיג עדה ולערוך "טיש". מדי בוקר היתה צועדת מביתה בשכונת מאה שערים אל הכותל המערבי שם התפללה כשהיא לבושה טלית ותפילין.
כל שבת אחר הצהריים נהגה לערוך שולחן ולומר עליו דברי תורה. בכל ערב ראש חודש נסעה בלוויית מעריציה לקבר רחל, שם נהגה לערוך טקס רב רושם, ובתוך כך שטחה את כל הבקשות שהגיעוה.
א,טז [יג] אישה שלמדה תורה, יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו. ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה: מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי ענייות דעתן.
האם הלימוד חסידות אין החשש הזה? וסליחה על חוסר ה PC.
נשלח ב-6/1/2011 12:07
הרמב"ם כתב שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד וכו' -למרבה הפלא הוא השאיר מיעוט נשים שלא שייכות לקטגוריה הזאת...
ומכיוון שהיום כל דברי הרמב"ם על הנשים הם אנכרוניסטיים לכן אין מקום כלל לשאלתך.
נשלח ב-6/1/2011 12:12
אם כן אשה שלומדת חסידות אין מניעה שתלמד גמרא.
נשלח ב-6/1/2011 12:14
צענע המסקנה מדברייך שאין להאמין בכלל לזכרונות שמספרים אנשים לפי תומם כי לכולם יש איזה שהוא אינטרס
אכן אין להסתמך היסטורית על זכרונות בני אדם .
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-6/1/2011 12:16
וצריך לזרוק את כל ספרי הזכרונות לפח האשפה ואין טעם בכלל לכתוב ספרי זכרונות כי אנשים לא יקנו אותם.....
נשלח ב-6/1/2011 12:19
לבעלבעמיו
לגבי גמרא -בגלל הנטיה לשמרנות בכל שטחי החיים - נשים חרדיות לא לומדות גמרא .
לגבי חסידות-הרי לא נאמר כל המלמד בתו חסידות כאילו לימדה תפלות ולכן אני לא מבינה מה בכלל הבעיה.
נשלח ב-6/1/2011 12:20
צענע נאמר כל המלמד בתו תורה, אני מסיק מדבריך שאת סוברת שחסידות אינה תורה.
