לא מצאתי אצל ניטשה "תאווה לרוחניות", עכ"פ לא במובן היהודי של המילה. לפי ניטשה, יש כאן מאבק בין יצרים (גם יצר הפרישות הוא יצר), וכל יצר מגלם עוצמה מסויימת (והסתירה היא שגם יצר של חולשה הוא יצר טעון עוצמה).
שעיר המשתלח
תוקן על ידי - שעיר_משתלח - 6/20/2003 11:45:19 AM
נשלח ב-20/6/2003 11:54
שעיר
תודה על התיקון.
אסביר את עצמי. לא התכוונתי להציע "פשט" בניטשה, אלא להצביע על אינטואיציה שהיתה לי זמן רב, ועתה מצאתי אותה או דומה לה בדבריו.
וזה הדבר: יש לנו מסורת ארוכה שמבדילה בין תאוות ויצרים, לבין רצונות ושאיפות. הראשונים פסולים. האחרונים חיוביים.
אך יש לתהות אם חלוקה זו בין רציות ורצונות אינה מלאכותית, ובאה לנו אם ממקורותינו, אם משדות זרים (הפילוסופיה היוונית, הנצרות וכיו"ב). לאדם יש רצונות. ניתן להציע חלוקות שונות לרצונות אלו, על פי התכלית שלהם, מוסריותם ועוד. אך מקורם של כולם שווה. זה מה שמצאתי בניטשה, ומכך רויתי נחת.
ועוד, כל רצון עלול לסחוף את האדם לשאיפות שאינן בנות השגה. יש רצונות ותאוות פסולים, שמשקיעים את האדם בתהום של הרגלים רעים. ויש רצונות ותאוות להשגות רוחניות, גם במקום בו אין הן קיימות, והן שורש העבודה זרה. אף לכך נתכוונתי בדברי. (ואם ניטשה לא אמר זאת, אני אומר זאת).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-20/6/2003 15:41
יש קבוצה יהודית אחת שמקפידה על הימנעות ממין בשבת מדורי דורות - הקראים.
נשלח ב-20/6/2003 16:25
האמנם? מה זה קשור לקראות? למדוהו מפסוק?
נשלח ב-20/6/2003 17:55
נשאלה כאן השאלה, מה היה סוד כוחו של הב"י זצ"ל.
אי אפשר לנתק רק את היסוד של הקדושה - אף שהיה חשוב - ולבסס את הכל עליו. הב"י הקרין השפעה בכל דרכי החיים החסידיים. הוא חיזק את החסידים גם בלימוד, גם ביראת שמיים, גם בשאר עניינים. לכאורה הוא לא קירב אליו הרבה אנשים - כמו שטען מישהו באשכול הקודם - אבל אלה שאותם קירב אליו היו בני עליה, והשאיפה להימנות עמהם החדירה "מוטיבציה" חזקה גם בחסידים בינוניים יותר. אמרו עליו שהוא חידש את רוח קוצק בזה שהטיל מורא בחסידים, ועל כוחה של קוצק אין להכביר מילים.
שבת שלום,
חסיד_קטן
תוקן על ידי - חסיד_קטן - 6/20/2003 5:58:32 PM
נשלח ב-20/6/2003 18:00
ר' מענדל מקוצק בוודאי מתהפך בקברו... : זה מה שנתפס מ"רוח קוצק"? הטל המורא בחסידים?? איפה עקרונות האחריות האישית, מציאת הדרך האישית בעבודת הבורא? איפה הסלידה מן החומרות והפניית העורף כלפי מנהגי האבות ("אל תפנו אל האבות"; "זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו")? איפה ערך ה'אמת'?
שבת שלום גם ממני
נשלח ב-20/6/2003 18:08
זה הערך המחלוקת בין החסידים ( קוצעק וגרורותיה ) לליטאים
הראשונים טועננים שהסתגרות הקוצקער והתנהגויותיו המוזרות כמו ההתפרצויות והצעקות היו בגדר מופע של כוח עליון הרוצה להכביר את גדולת השם,
האחרונים טוענים שתקופת הסתגרותו והתרחקותו מחסידיו ומשפחתו היה בגדר דיכאון ומחלת נפש.
נשלח ב-20/6/2003 18:15
געוואלד!!
איפה המספריים??
נשלח ב-20/6/2003 19:15
לא הליטאים טענו כך, אלא המשכילים וגרורותיהם.
הליטאים ידעו על הקוצקר?
נשלח ב-21/6/2003 21:00
אשכול גור המשוחזר, המחודש, (והמצונזר)
הרגתם אותי מצחוק
נשלח ב-21/6/2003 21:22
מנדיס,
הצחוק יפה לבריאות. אבל למה?
נשלח ב-22/6/2003 00:08
חברים,
אין ספק, טרם מיצינו את ה'בית ישראל' ואת דרכי ה'קדושה' בגור, אך, ברשותכם, אתקדם הלאה אל ה'לב שמחה', על פי תכנית האשכול המקורית (שנקבעה, כזכור, בהשראת המשתתפת הנכבדה מראשית ימיו של האשכול).
(אכן, אין פירוש הדבר שזנחנו את הב"י; עוד נחזור אליו בל"נ, כשם שנחזור בל"נ אל ה'אמרי אמת', עליו עברתם, משום מה, בשתיקה מוחלטת).
עם פטירת הב"י בשנת תשל"ז היה ברור למדי שאחיו הצעיר יותר, ר' שמחה בונם, יהיה יורשו. אמנם היו כאלה שהעלו את האפשרות שאחיהם הצעיר מן האב, ר' פנחס מנחם, יהיה הרבי - אך רפ"מ עצמו דחה את האפשרות.
הלב שמחה ריכך את הקו התקיף של אחיו-קודמו. אמנם בענייני ציבור הוא נטה "לחתוך עניינים" בתקיפות, אך בענייני החסידות ניכרה אצלו מגמה להרפיית המתח. מצד עצמו, ניכר בו כי הוא מבקש להמעיט בכמה מגינוני האדמו"רות החיצוניים. כלפי החסידים, נראה כי הלחץ הכבד סביב לימוד התורה יומם ולילה - ירד במקצת, ומתוך כך נתבטלו ה"פארטאגס" ונדחו לשעות הבוקר המאוחרות יותר (מה שנטל, למעשה, את עוקצם). גם בענייני ה'קדושה' מייצג הלב שמחה קו של התמתנות. אמנם הוא לא ביטל כליל את הנהגות אחיו, אך הוא הקל לכה"פ באחת מהן, הנוגעת לתדירות התשמיש, כדי למנוע היבטלות מפריה ורביה; כמו כן, ניכר כי מידת הדגש שהושם על ערך זה - ירדה.
הנהיג את לימוד הירושלמי, ואף קבע לכך סדר של "דף היומי".
ניתן לומר, כי לאחר נסיונו של הב"י להחזיר את גור לתקופת "הסער והפרץ" (גם אם בדרך ההחמרה ובלא חשש לפריצת גדרות) - הרי שהלב שמחה מייצג שוב מגמה של בעל-ביתיזציה של החסידות.
במישור הפוליטי זכור הלב שמחה ב"זכות" העימות הקשה עם הרב שך. הלב שמחה, כאחדים מאדמו"רי גור לפניו, רחש כבוד לחב"ד ולאדמו"ריה (חרף ניגודי הגישות בינם לבין גור), ועמד לצד הלובביצ'ר במלחמה הגדולה שאסר עליו ראש ישיבת פוניבז'. זה האחרון יצא נגד גור, החסידות הגדולה בארץ, וכתוצאה מכך היה, כזכור, הרבה "שמח".
הסכסוך בין שני האישים שיתק כליל את מועגה"ת, שהרבי מגור עמד בראשה. וזאת דווקא בתקופה שבה השפעת היהדות החרדית על הפוליטיקה הישראלית הגיעה לשיא חסר-תקדים.
כמו כן, הוא הביא לפיצול ברשת 'בית יעקב', שנבע מן הצורך להקים מוסד לבנות שיתאים לצרכי הציבור החסידי, בו גיל הנישואין צעיר יותר. במטרה לפתור את מצוקות הדיור של חסידיו הקים את הקריות החסידיות בפריפריה (אשדוד, ועוד), ועודד את חסידיו להתיישב בהן.
כמו כן נודע הלב שמחה בתקנותיו המחמירות בענייני שמחות. הוא הורה להגביל את מספר המשתתפים למספר מצומצם ביותר (נקבעו קריטריונים מדוקדקים), וכפה סטנדרטים אלה גם על העשירים שבחסידיו.
דברי תורתו של הלב שמחה הם ברובם קצרים מאוד, יחסית (היו צריכים להדפיסם עם רווחים גדולים, כדי שיתפסו קצת נפח ויגיעו ל"שיעור" הרצוי...). האמרות כמעט שאינן כוללות תפיסות תיאולוגיות רחבות, אלא בעיקר דברי חיזוק והתעוררות הנוגעים לענייני דיומא. אם אינך חסיד גור, תתקשה למצוא שם משהו מרגש.
אומרים שהשאיר אחריו כתבים נוספים, ובהם גם חידושי הלכה. כל היודע דבר על מקום המצאם - מוזמן לכתוב על כך.
הלב שמחה נפטר בשנת תשנ"ב.
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 6/22/2003 12:25:11 AM
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 6/22/2003 12:35:01 AM
נשלח ב-22/6/2003 00:25
הלב שמחה לא מיתן שום קו אני חולק עליך לחלוטין
אולי בגלל שהוא לא יזם כמו הבית ישראל את עיקר התשתית המדוברת נראה לך משום מה שהוא היה קלטער
אבל זה לא נכון כלל ועיקר אלא להיפך וזה כבר הוזכר בתחילת האשכול , בהחלט שכשם שפרצופיהן
שונים וכו' הא היה בעל התנהגות והנהגה שונים, אך בהחלט לא משמעותיים
בטח לא כתיאורך, הפעם טעית /תעית [היטעוך]
הייתי מסכים יותר עם סיום דבריך שהוא עבד יותר על התחזוקה השוטפת של החסידות
יש עוד לציין שאולי הנ"ל נפטר בתשנ"ב
אבל שנים רבות קודם לכן הפסיק להנהיג את החסידים בפועל ממש משום שסבל ממחלה מאוד קשה [ ומיסתורית ]
נשלח ב-22/6/2003 00:30
אידך גיסא,
אתה רומז כאילו שהלב שמחה זצ"ל לא היה מעמיק בדברי תורתו. ולא היא. כל רבי יש לו דרך משלו בקודש, וכן גם בדברי תורה, אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואין שני צדיקים מתבטאים בסגנון אחד. לעתים דווקא בדברים קצרים ניתן למצוא עומק רב. וכבר הערתי, כי חסידים מחפשים בדברי תורה של האדמו"רים דברים שונים ממה שמחפשים החוקרים מהאקדמיה.
ובאשר לחידושי תורתו בש"ס ופוסקים, נראה כי רובם מצויים בידי כ"ק אד"ש, ובס"ד כשתגיע שעת רצון - יודפסו גם הם.
שבוע טוב,
חסיד_קטן
נשלח ב-22/6/2003 00:41
אידך גיסא,
אתה רומז לכך שהלב שמחה מייצג איזושהי ריאקציה. מקצת חברינו לפורום חולקים עליך, כנראה. אינני כדאי וראוי לשפוט ביניכם, אך לשיטתך, בהנחה שהייתה ריאקציה, יש לך הסבר לסיבותיה?
(כמובן, הדברים אינם מופנים דווקא אליך, אלא אל כל מי ששותף להערכתך ויכול לתרום לביררו העניין).
אציין, כי לדעתי יש לשאלה זו גם חשיבות עקרונית לבירור הדיאלקטיקה של עליית המתח והרפייתו בתנועות דתיות בכלל.
