ובכן, חברים, אני רואה שהעניינים כאן דרושים ריענון. זהו, אפוא, מצב הקורא אותנו אל השלב הבא: ה'פני מנחם'.
ר' פנחס מנחם אלטר נולד בשנת תרפ"ו לאביו ה'אמרי אמת' ולאמו, פייגא מינטשע. זו האחרונה הייתה אשת האדמו"ר בזיווגו השני. על פי מסורת מאוחרת יחסית (המיוחסת לרש"נ מסלונים) , אמר האמר"א לאשתו כי גם ממנה ייצא רבי. מכל מקום, שני אדמו"רי גור שקדמו לו, הב"י והל"ש, היו אחיו-מאב בלבד.
בתקופת חייו של הב"י הוא לא בלט בענייני החצר. מבחינות מסויימות הוא אף "עשה בושות" לחסידים, שציפו ממנו להתנהגות "הולמת" יותר לבן משפחת האדמו"רים: תחילה הוא ניהל חנות ספרים בירושלים, בשותפות עם חסיד אחר, ואח"כ השתלב בפעילות ציבורית באגו"י, שם לא היסס לשלב בנאומיו מטבעות-לשון עממיות-משהו, שהביכו את חסידי גור.
בשלב מאוחר יותר התמנה לתפקיד ראש ישיבת 'שפת אמת' בירושלים, ושם התגלה כוחו כלמדן וכמחנך. חסידי גור אוהבים לציין את רוחב אופקיו ואת תחומי התעניינותו הנרחבים (שהיו, אולי, ירושה מצד אמו דווקא). בתפקידו כראש ישיבה הוא הצליח מאוד, וקנה לו מעריצים רבים, במיוחד מקרב השכבה הצעירה של החסידות, ובמיוחד מקרב הלמדנים שבה.
כאשר נפטר הב"י היו שהציעו כי הוא יהיה האדמו"ר הבא, אך הוא הבהיר מייד כי אין פניו לכך.
כאשר נפטר הלב שמחה בשנת תשנ"ב כבר היו לפנ"מ אוהדים ותומכים רבים, אלא שגם בן הל"ש, ר' יעקב אריה (ר' יענקל'ה), נהנה מתמיכה ניכרת. בסופו של דבר הוסכם בין השניים כי הפנ"מ יהיה האדמו"ר בשלב הנוכחי, אך הוא נתן לר"י מכתב בו הוא מועיד אותו לאדמו"ר הבא אחריו.
תקופת הנהגתו, הקצרה יחסית, נחשבה לתקופת התרעננות והתחדשות בגור, לאחר השנים האחרונות של הל"ש, בהן התנהלה גור למעשה בלא אדמו"ר פעיל ומתפקד. הפנ"מ הרבה להימצא עם חסידיו, הן בפגישות אישיות (אומרים שהתור אליו היה ארוך), הן בטישים ובאירועים ציבוריים. הוא שפע דברי תורה, שיחות ואמרות קצרות.
רשימות החסידים מדברי תורתו כונסו תחילה לספר 'מאמרי קודש', ואילו רשימותיו שלו לאותן שיחות כונסו לספר 'פני מנחם'. הגותו מעלה כמה נקודות מעניינות, שעדיין יש מקום לבררן באריכות, ואכמ"ל (אך ראה מעט להלן).
גם הפנ"מ, כשאר אדמו"רי גור, היה בעל תודעה פוליטית ערה. ואולם, בניגוד לל"ש, שהתעניין בעיקר בשאלות בעלות אופי דתי או כלכלי-חברתי, הפנ"מ גילה עניין גם בשאלות של חוץ ובטחון. בעניינים אלה נטה בבירור לכיוון הימין, והתנגד בתקיפות להסכמי אוסלו. על פי אחת השמועות הוא אמר, שבדור הזה ארץ ישראל נותרה העניין היחיד ביידישקייט שסביבו יכול עם ישראל להתאחד לכל פלגיו, ועל כן לא ראוי שגם מן המעט הזה יגרעו.
הוא לא אהב את ראשי השמאל, וכאשר התבטא שמעון פרס באופן בלתי-מכובד על שאול ודוד - יצא הפנ"מ נגדו במכתב גלוי מעל דפי 'המודיע'.
מבחינות מסויימות ייצג הפנ"מ אדמו"רות מסוג חם ועממי יותר מאשר קודמיו: הוא אהב לשוחח עם חסידיו, וגם כאשר נועצו בו הוא העדיף להגיע עם השואל להכרעה באמצעות שקלא וטריא, ולא ב"פקודות קצרות" נוסח גור.
אחד המוטיבים החוזרים בהגותו היא ההנגדה בין האדם השואף אל השלמות המוחלטת, העל-אנושית (אדם הראשון, שאול המלך) לבין האדם המבקש להשיג את השלמות בתוך מגבלות הטבע האנושי (דוד המלך). הוא עצמו נוטה בבירור אל הסוג האחרון. ואולם, חרף גישה זו הוא מייצג דווקא את החזרה אל ה'קדושה' בצורתה המחמירה יותר. לאחר שהל"ש ריפה מעט את המתח סביב עניין זה וגילה הקלה בכל הנוגע לרמת התדירות הרצויה - הפנ"מ העדיף בבירור את החזרה אל הסטנדרט המחמיר יותר של הב"י. עם זאת, הוא לא קבע זאת כדרישה מחייבת, כפי שעשה הב"י, אלא הציג זאת כעדיפות רצויה. מכל מקום, חסידי גור הבינו כי אם רצונם בהתקשרות אמיתית אל הרבי, עליהם לחזור אל הסטנדרט המחמיר.
הפנ"מ נפטר במיתה חטופה ובלתי-צפויה במוצאי חג הפורים תשנ"ו, אחרי ארבע שנות הנהגה, בטרם מלאו לו שבעים שנה. ברשימה האחרונה שהותיר אחריו לקראת שיחתו האחרונה נראים רמזים כאילו צפה את קיצו הקרוב (אע"פ שהיה אדם בריא ופעיל בד"כ). הוא נטמן לצד אביו, האמר"א, ב'אוהל' שבחצר ישיבת שפ"א בשכ' מחנה יהודה.
את מקומו מילא, בהתאם למכתבו, ר' יעקב אריה, בן הל"ש. יש הטוענים כי כיום ישנה נטייה להמעיט את חלקו של הפנ"מ בתולדותיה של גור, אך עניין זה קשור כבר למשבר הנוכחי בגור, שאינני מעוניין להיכנס אליו, עכ"פ בשלב זה (למה לגזור כליה על אשכול פורה ומצליח?).
[תוקנה שנת הפטירה של הפנ"מ לפי בקשת א"ג]
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/29/2003 5:07:36 AM
נשלח ב-27/6/2003 01:38
אידך גיסא הנכבד,
הזדעזעתי מן הסילוף החמור שהעלית (בשם "טוענים" אלמונים) בסוף דבריך. מי הוא זה ואי זה הוא אשר ימלאו לבו להמעיט, ח"ו, את מקומו החשוב של הפנ"מ זצללה"ה בתולדותיה של גור? הלא זכרו הק' עדיין טרי אצל כולנו!
דומני כי אינשי דלא מעלי מחוגים מסויימים בשולי המחנה הם שמסרו לך "טענה" זו, ואין לה כל יסוד. אני מכבד את בקשתך שלא להיכנס לנושא זה, ולא ארחיב על זה כאן (בתקווה שגם אחרים יכבדו אותה).
חסיד_קטן
תוקן על ידי - חסיד_קטן - 6/27/2003 1:40:27 AM
נשלח ב-27/6/2003 01:54
סיפור על קלצקין הידוע מי-ם
האבא של קלצקין, שנפטר לפני כשנה, גם הוא עסק במודעות רחוב. היו לו משהו כמו 15 ילדים והבית, למרות הכל, היה בית עני.
יום אחד, באו לביתו פקידי מס הכנסה במטרה לפשפש בנירותיו. מה שהם ראו, כנראה, לא מצא חן בעינהם והם הודיעו לו, שעליו להכין סכום כסף נכבד כדי לשלם מיסים.
האיש נהיה לחוץ. אשתו הציעה לו שהוא ילך לבית השכן, שם גר הרבע מגור, וישאל לעצתו. כשנכנס לרבי וסיפר לו את צרותיו, לקח הרבי תפוח, הושיט לו ואמר לו יפה שלום ולהתראות.
קלצקין לא כל כך הבין את הרעיון, אבל, זה מה שהיה ועם רעבע, כידוע, לא מתווכחים. הלך הביתה ושם את התפוח בארון, כקמיע.
לאחר כשבוע אומרת האישה לקלצקין - תראה, התפוח עומד להרקב, אולי נאכל אותו? השתכנע האיש והושיב את כל ילדיו מסביב. בדחילו ורחימו הוא חתך את התפוח והגיש פלח קטן לכל ילד.
בינתיים, התדפקו אנשי מס הכנסה על דלתו. כשנכנסו וראו את המחזה, אמר אחד לשני - זה מעלים מס ומאכיל את כל הילדים שלו בתפוח אחד? יאללה, בוא ונלך מפה...
וכך, ניצל קלצקין מאנשי מס הכנסה.
היה או לא היה? מי ידע, אבל, תודו, הסיפור נחמד....
נשלח ב-27/6/2003 01:54
כל הכבוד איד"ג,
מידע מדויק ומתומצת, וכבר זיהית אצלו 'מוטיבים' בהגותו...
מעניין, זה לא מקומם את החסיד, אלא רק הרמז הפוליטי בסוף דבריך, הוא החשוב מבחינתו.
תיקון: נפטר בתשנ"ו, לא תשנ"ב.
נשלח ב-28/6/2003 22:21
כמובן בתשנ"ו. פליטת קולמוס מטופשת שלי. חבל שאי אפשר כבר לתקן.
(אגב, חברים, נראה כי רוח הבלהות של הצנזורה בפורומנו חוזרת לנשב, שכן הודעה תוקפנית/רכילותית/עבריינית ברוח זו צונזרה לאחרונה בידי היד הנעלמה, ועימה עוד הודעה של כותב אחר. לך תדע למה).
נשלח ב-28/6/2003 22:25
הודעה לקהל עדת בנ"י העוקבים אחר אשכולנו:
באחת מהודעותי הקודמות ציינתי שהגיעה אלי שמועה מדהימה למדי על אחד ממניעיו של ה'בית ישראל' באחת מהנהגות ה'קדושה' שלו. כתבתי שם שאחשוף אותה בהמשך דיונינו. ובכן, לצערי נבצר ממני למלא אחר דברי אלה, משום שנודע לי כי השמועה נמסרה לי שלא על מנת לפרסמה. אני מתנצל לפני אלה שציפו לה (ובמיוחד לפני שני אלה ששאלו על כך בתיבה האישית).
שבוע טוב,
א"ג
נשלח ב-28/6/2003 22:49
אידך_גיסא
עד עכשיו התאפקתי
כשפתחת בהתחלה ולפני הצנזור את אשכולך התאפקתי , אמרתי ניתן לבחור להוציא את המרץ שלו , עד שיימאס לו , כשהצנזור הגיע , שמחתי , זה היה במקום לדעתי , כשהחזרת את האשכול חזרה שוב אמרתי ניתן לו צ'אנס נוסף אולי משהו טוב ייצא מזה
מה לומר, האשכול הזה גרוע מכל הכוונים לא נאה דורש ולא נאה מקיים, אתה כותב על הבית ישראל, וחוזר לנושאים שבצנעה של חסידי גור , אתה כותב על הלב שמחה ושוב דש בנושאים שבצנעה של חסידי גור אתה מדשדש כעת לכיוון הפני מנחם ושוב חוזר לצינעת חסידיו למעשה רוב רובו של האשכול נסוב סביב ציר אחד 'חסידי גור בתחום שהצניעות יפה לו'
אשכול מלא כיעור , אין מקום לו כלל בדפי האינטרנט , אין מקום לדון בכלל בנושא זה ברבים
זהו דיון שאין לו מקום כלל בצורתו הנוכחית ,
הוא פשוט נקרופיליה לשמה .
(הוחלפו ביטויים חריפים בביטויים עדינים יותר)
תוקן על ידי - מיימוני - 6/28/2003 11:30:26 PM
נשלח ב-29/6/2003 02:49
בעניין הבדלי הגישות בין כתיבה אקדמית לכתיבה חרדית-חינוכית אולי יהיה זה בנותן טעם להפנות את קוראינו אל דיון שנערך בפורום אחר:
איכס,
אינני מתכונן להיגרר שוב לדיון בנושא זה, שכבר נשפך עליו מספיק דיו סביב פרשת המחיקה. לתשומת לבך, הודעתי על הפנ"מ כוללת כ60 שורות, שמתוכן רק 6 עוסקות ב'קדושה'. לדעתי (וסליחה אם אני חוזר על עצמי), אי אפשר להבין את היהדות של ימינו בלי חסידות, ואי אפשר להבין את החסידות של ימינו בלי גור, ואי אפשר להבין את גור בלי הידרשות לנושא ה'קדושה'. בכפוף להנחה זו, האם יכולנו לנהל את הדיון בכך באופן יותר מכובד, ענייני וצנוע מזה שבו ניהלו אותו??
העירני אחד המעיינים שליט"א, כי גם אצל הפנ"מ, אולי עוד יותר מאשר אצל הל"ש, הודגשה המידה של 'עין טובה', פירגון הדדי ודאגה לחלש. הוא היה מגלה מאור פנים גם כלפי יהודים מרי נפש, ואף מעורערים בנפשם, כדי לחזקם ולאמצם, ואף הזמין תמיד יהודים מעין אלה לשמחות משפחתיות שלו. לדעת הנ"ל, ניכרה אצל הפנ"מ מגמה "לרכך" מעט את חסידי גור, ואולי היתה בו גם כוונה לשנות את ה"קשיחות" ואת ה"אנטי-רגשנות" של הגערערס - אך מדובר בתהליך ארוך, שלא היה בכוחו להשלים בשנות אדמו,רותו הקצרות.
הנ"ל אף העירני, כי ייתכן שמגמת ה"אנטי-רגשנות" מתחילה עוד אצל השפ"א, שכן אדמו"ר זה העיר לפחות בשני מקומות (שכרגע אינם זכורים לי) כי יש לעצור את מידת האהבה לבל תתפשט יתר על המידה.
נשלח ב-29/6/2003 10:17
זה בדיוק הפוינט פה זה מתחבר לקוצעק
'השליטה העצמית' - לשלוט ע"ע גם בדברים של מה בכך , 'קדש עצמך במותר לך ' היתה הדיברה הראשונה ( אז!!!היום ???)לא משנה שאחרי 100 שנה התפשטה ה'שיטה' והם שולטים גם על אחרים... בלא יחס לגודלם המיספרי
דבר אחד לא תוכלו לקחת מחסידות זו 'את העקביות'
פני מנחם אמרי אמת סבטוחעס החברה ע-ק-ב-י-י-ם בסך הכל
נשלח ב-29/6/2003 14:59
לשואלים ומתענינים סיפורו של קלצקין עם התפוח היה אצל ה"לב שמחה".
נשלח ב-29/6/2003 17:14
לב שמחה ? כאילו דא ? לא מאמין !
נשלח ב-29/6/2003 17:38
שני, אשר יצר ומתעניינים בהיסטוריה
אני זוכר סיפור דומה, ללא שם, שהתפרסם ב"המודיע" לפני שנים.
גם שם היה "נס" כזה עם תפוח, אבל בהבדלים הבאים:
א. הסיפור קרה למי שהגיש בקשה לקבל משכנתא מוגדלת.
ב. הסיפור קרה לחסיד של החסידות.
ג. בסיפור לא צויין באיזו חסידות מדובר, רק שהחסיד קיבל תפוח. כמובן, זה הספיק כדי לזהות...
פירסום הסיפור במודיע אינו מהווה ראיה מוחלטת לנכונותו. אבל זה יכול להועיל למי שרוצה לחקור חילופי גרסאות בפולקלור היהודי של שלהי המאה העשרים...
)לא משנה שאחרי 100 שנה התפשטה ה'שיטה' והם שולטים גם על אחרים... בלא יחס לגודלם המיספרי
