|
|
| נשלח ב-20/6/2003 15:49 |
 |
| |
מעניין מיימוני שמצאת אמירה אקטואלית לנו. הסימבוליקה היודו-חרדית שונה לגמרי מזו של מגריט. וכפי שניתן לראות כאן וגם באשכול בח"ח החברים קראו את המיצג בשפה הלא נכונה. אך ההבטה על המיצג ה'כתוב' באמת ב'שפה הזרה לנו', עשויה להיות רלוונטית גם כלפי מי שחי בחברה אחרת לגמרי.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 6/20/2003 4:00:48 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 15:56 |
|
| |
מוישה, ברוך שובך!
[בדיוק לפני כמה דקות חשבתי לעצמי "איפה מוישה?" אז עוד יותר רבה השמחה לראותך שוב!]
יישר כוח על האינטרפרטציה וכמו שכתבה שחרית לא משנה אם לזה כיון המחבר [או הרמב"ם] או לא, אנו נפרש ונלמד מזה כיד הווה הטובה עלינו!
*****
כתבתי את ההודעה לראונה טרם ראיתי את הכתוב בשתי ההודעות האחרונות ותיקנתי ומוישה כתב טרם ראה את תיקוני, אבל בסוף יצא טוב!
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/20/2003 4:01:54 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 15:58 |
|
| |
תודה ווטו
הכובעים והלבוש הם הכלא החוצץ בין הביוקרט לעולם שבחוץ. הם החוקיות, האטימות וחוסר היצירה. התפוח היא הויטאליות שמנסה בעבודות מסויימות להתפרץ החוצה מתוך הנפש הביוקרטית והבורגנית עצמה ובעבודות אחרות היא חוצצת ביננו ובינם. זה מה שבעצם מונע מאיתנו להפוך למאובנים חיים.
כך טוען מגריט.
אולי אני מעמיס יותר מידי על האמן שבמוזיאון ישראל. (שבניגוד למגריט איני בטוח עד כמה הוא מעמיק) אבל הסמלים הם אותם סמלים ואולי הוא מנסה לומר שהיום בעת הבתר מודרנית כבר הטשטשו הגבולות. אחד חי בתוך השני וכבר אין חציצה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2003 07:44 |
|
| |
מוישהההההה,
תודה על דבריך ותודה שהבאת מהיצירות של מגריט. זה היה אחד האומנים שאהבתי בילדותי. אמנם היום מגריט על תפוחיו וכובעיו (וגם על מקטרותיו ודגיו) קצת פחות מדברים אל לבי, אבל בכל זאת, גירסא דינקותא.
נשמע הגיוני מאד שבעל המיצג "ציטט" את מגריט, אבל לא נראה לי שניתן לקחת את השפה האומנותית ה"מגריטית" וליישם אותה ללא שיור על המיצג. המיצג "משוחח" אולי עם מגריט, אבל מביא אמירה מקומית וייחודית.
אוהבים או לא, זו שאלה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2003 11:41 |
|
| |
שחרית כותבת *********************
שחרית
~~~~~~~~~~~
שלום מוישה,
חזרתי לארץ חמדת אבות לפני מספר ימים.
ניצלתי את ההזדמנות לקחת את הילדים למוזיאון וראינו את המיצג עם התפוחים והכובעים.
נראה פחות מרשים מקרוב...
אבל על הקיר כחלק מהעניין יש עבודה של מגריט. ככה שקלעת בפרשנותך למיצג.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2003 13:44 |
|
| |
שחרית,
ברוכה השבה מארץ חמדת בנים לארץ חמדת אבות!
יהי שובך ויישובך טוב ומשתפר מיום ליום!
*****
שבתי וראיתי את התמונה של הביגוד החרדי עם התפוחים מונחים בחדר איחסון/מלתחה או כד' בעמוד הקודם ובתוספת ההודעה של תמיד_לומדת:
"יש הרבה אנשים שמחכים ליום שכובעים כאלו יהפכו למיצג מוזיאוני.
מה ההצדקה לשלם כ-700 שקל על פריט לבוש מיותר (?), מכביד ומחמם כזה?"
בעקבות כך יצא לי "פשט" [אינטרפרטציה חופשית] חדש למיצג;
כשם שהתפוח מסמל את חטא עץ הדעת, כך הלבוש החרדי.
זה מדהים לראות את התופעה בפרט בימי הקיץ הלוהטים. גם כל ההצדקה ללבוש קבוצתי מספיקה לה חולצה לבנה, מכנסיים שחורים וציציות בחוץ [ומי שיש לו זקן ו/או פיאות יצא יד"ח למהדרין].
יש שגם כאשר נוסעים לים לחוף חרדי, הם באים עם כל הגרדרובה שלהם ואצל כמה זה כולל גם אפודה. אני מקוה שהמחשבה שהם יקבלו על זה גן עדן מקילה עליהם. אך נראה שבתוך תוכם [יסוד הדעת] הם מודעים שזה פשוט נובע מחוסר ביטחון ופחד חברתי. אבל גם זה כנראה לא באשמתם אלא מהחינוך הביתי והסביבתי שקיבלו! הווה ירחם!
תוקן על ידי - ווטו1 - 06/08/2003 13:48:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2003 16:31 |
|
| |
כל הכבוד למוישה גרוס....
גם החתום מטה הטריח עצמו בזמן כלשהו משדותינו ועלה לירושלים עיר הקודש לרעות בשושנים ולטייל במרעה המוזיאון...
ראיתי את המיצג ואם אינני טועה הוא לא הותיר את רישומו על בני העמק המחוספסים (לדורותיהם..). בכל מקרה, זה לא נראה לי אז חרדי ואז וגם היום היה ברור הקשר למגריט... אבל נדמה לי שהמיצג מופיע במסגרת כלשהי.. אני לא זוכר אם זה אוכל באמנות או משהו אחר.. אבל קשה להבינו בלא המסגרת....
"אין כמו עפולה בלילות"
|
|
|
|
|
