| נשלח ב-19/6/2003 07:15 |
 |
| |
ביאור מאמרי חז"ל סתומים
יש הרבה מאגדות חז"ל הנראות לפעמים כסתומות וכמוקשות מאד וחלקן פוענחו הפלא ופלא [אובייקטיבית --> יהוסף  ] על ידי המפרשים כמו מהרש"א, מלבי"ם ועוד.
אני פותח את האשכול כדי שילוקטו כאן פיענוחי מאמרים כאלו גם אם הם מפי מפרשים.
[התעוררתי לכך על ידי המאמר בברכות י"ח: על זה שרב עם אשתו ולן בבית הקברות ושמע שתי מתות מדברות וכו'. לכל חושב ברור כי אין הדברים כפשוטם. אך קשה מאד הפיענוח. מה ענין המריבה? מה ענין שאחת היתה קבורה במחצלת של קנים? וכל הסיפור המפליא.]
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/19/2003 7:17:11 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 07:36 |
|
| |
בבכורות ח: בויכוחים בין ר' יהושע לסבי דבי אתונא [חכמי אתונה] "אמרו ליה אימא לן מילי דבדיאי" [אמרו לו אמור לנו דברי שקר] "אמר להו הוה ההוא כודניתא דילידא והוה תלי ליה פיתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי" [היו היה פרד שילד ועליו תלוי פתק האומר שלבית אבא מגיע חוב של מאה אלף זוז] "אמרו ליה וכודניתא מי ילדא?" [אמרו לו וכי פרד -שהוא זכר- יולד?] "אמר להו הי ניהו מילי דבדיאי" [אמר להם אלו היו דברי השקר].
וכי מדובר בבדיחה פשוטה?
אך שמעתי לפרש שיש כאן ויכוח סמוי בין אמונת ישראל באלוקים לספקנות הגויים.
חכמי אתונה רצו להוכיח שעל כל דבר שקר [לא שוא ש1+1=5 אלא שקר שלא מתאים לנתונים הידועים] ניתן לומר "אולי באמת זה לא שקר?" שזה יסוד הספקנות לא להסכים עם המטאומת ולהטיל בו ספק. לכן אם היה אומר להם רבי יהושע ישירות "היה פרד שילד" הם היו אומרים "אולי באמת זה קרה וזה לא שקר?"
לכן הכניס את זה כבדרך אגב שהשקר שרצה לומר הוא הסיפור עם הפתק ושיחשבו שכלל לא התכוין לשקר לגבי הפרד שילד. הוא העביר את זה כאילו זה היה אך טעות. ככה ניטרל את תגובתם הצפויה "אולי באמת ילד?" ויתר על כן גרם שהודו בעל כורחם שהפשטות שפרד אינו יולד הוא אמת והספקנות אינה אלא "להכעיס" ולא שבאמת מאמינים בספקנות, שהרי כאשר לא שמו לב שזו הנקודה לויכוח הודו טבעית שזה שקר. דפח"ח!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 07:39 |
|
| |
אהלון,
כאן לא מדובר בדרשות המוציאות הלכות מהכתובים, אלא בסיפורי אגדות שלא תופסים מה המסר והחשיבות של כל פרטי הסיפור!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 10:40 |
|
| |
וטו
ראיתי פירוש אחר לסיפור מופלא זה, ודווקא בספר של מאיר ברעם, אחד מספרי הילדים שלו (שכחתי איזה). איני יודע אם הפירוש שלו או של אחרים.
וזה הרעיון:
חכמי אתונה, כותב ברעם, ראו באמת ערך. אבל התנגדותם היתה רק לשקר באשר הוא עלול להחשב לאמת. סתם שקר, שכזבו ברור מתוכו, לא היה פסול. הרי הכל יודעים שזה שקר. זה אפילו יכול להיות משעשע.
בא ר' יהושע בסיפורו והראה להם שכל שקר פסול באשר הוא שקר.
ואף כאן אני אומר: דפח"ח.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 11:07 |
|
| |
מיימוני
את השקר יש לפסול באשר הוא שקר, אך ההתנגדות הנחרצת שחכמי אתונה הביעו בקשר לשקר העלול להיחשב לאמת – היא חוכמה גדולה בעיניי
סתם שקר, שכזבו ברור מתוכו, כל אחד יכול לזהות , ולקבוע שזהו שקר ולא אמת. וההפרדה בשכלו לגבי שקר ואמת היא ברורה.
אך כשהשקר מתחזה לאמת בני האדם מתקשים לזהותו , ואז הסכנה שבאימוץ השקר כאמת, גדולה מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 14:02 |
|
| |
ועוד...
איסור השקר לא נימנה בין 'שבע מצוות בני נח', כך שיש לראות את דברי חכמי אתונה בפרספקטיבה נכונה, ולהוציא מתוכה את האמת הגדולה שבדבריהם, כמאמר : מיהו החכם? הלומד מכל אדם. העובדה שהנצרות והאיסלם הסתעפו מאמונת היחוד שביהדות, מלמדת עד כמה יש להיזהר בשקר העלול להיחשב כאמת.
ר' מאיר שמחה מדווינסק שואל בהקשר זה את השאלה : כיצד מחזיקה הנצרות מעמד על אף היותה דת שקרית?
והוא עונה: משום שלמרגלותיה נשפכו אמיתות מן התורה ומן היהדות, בדומה לסיפור פסל הזהב של נבוכדנצר. כלומר: השקר של הנצרות ניזון מרסיסי האמיתות ששורבבו בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2003 14:05 |
|
| |
.... והיהדות מגושי האמיתות! 
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2003 13:05 |
|
| |
אחד ממשלי רבה בר בר חנה (אני מביא ישר את התרגום העברי לפי שטיינזלץ):
"ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו דג אחד שישבה לו אוכלת טיט (מין שרץ בנחיריו) והרגתו, ודחו אותו המים וזרקוהו לחוף ונחרבו ממנו שישים מחוזות ואכלו ממנו שישים מחוזות ומילאו מגלגל אחד של עינו שלוש מאות נאדות שמן וכאשר חזרנו לשם לאחר שנים עשר חודשי שנה ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות ויושבים לבנות אותם המחוזות שנחרבו."
פירוש אפשרי שחשבתי עליו הוא שנרמז פה על ר' עקיבא שטעה וחשב שבר כוכבא הוא המשיח.
כלומר, הכשלון הזה הוא אותה "אוכלת טיט" שהביאה גם למותו האישי של אותו "דג גדול" (ר' עקיבא) שמת בגלל גזרות השמד שנגזרו בעקבות המרד וגם לחורבנו של היישוב בא"י ולכן כתוב "נחרבו ממנו שישים מחוזות".
גם בגלות המשיכו ללמוד את תורתו של ר' עקיבא (אכילת הדג וגלגל עינו) ובזכות אותה תורה שבו ונבנו אותם המחוזות מחדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 11:49 |
|
| |
סוכה נ"ב.
נאמר (זכריה יב): "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד".
אמרו והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה.
א. מה הענין להיות "אנשים לבד ונשים לבד", כאשר אין יצר הרע שולט?
ב. אם תמצי לומר ישנה סיבה אחרת א"כ מה ה"על אחת כמה וכמה" לעידן שיצה"ר כן שולט?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2003 12:49 |
|
| |
שבת פט א: אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו משה אין שלום בעירך אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל היה לך לעזרני.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2003 02:37 |
|
| |
בקשר לסיפור על הפרד , נראה לי שיש בו רמז יותר מתוחכם ...
והוא בא לרמז על חכמת יוון בעיקרה , שאמנם יש בה חכמה , אבל חכמה שאינה מולידה פירות , ובזה היא בבחינת פרד , ולכן בא ר' יהושע ואומר שהיה פעם פרד שהוליד , והיה תלוי עליו "חייבים לאבא מאה אלף זוז" כלומר שעל אותו פרד היה מבואר , שהוא קיים בגלל שחייבים לאבא 100000 זוז .
כלומר שהפרד הזה (חכמת יוון ) שמצד עצמו לא ראוי להוליד הצליח להוליד (כלומר להשפיע רבות על העולם) בגלל חוב גדול שחייבים לאביו . (מי הוא אותו אב , צריך לפתח קצת יותר , אבל הכיוון הכללי שלי הוא נניח מידה חומרית , שהיתה צריכה להגיע לכדי שלימות בעולם , ולא הגיעה [וזהו החוב שחייבים לה , כדי להשלימה])
ואז הם שאלו אותו וכי פרד יכול להוליד , ואמר להם , שזהו אכן שקר , כלומר כל ה"תסריט" הזה הוא שקר , אלא שעצם סיפור ותיאור השקר הזה , הופך אותו למציאותי .... וזה ענין חכמת יוון , שהסיפור והעיסוק בה , הוא הנותן לה קיום , אעפ"י שמעיקרא היא כפרד שאינו יולד .
שבת שלום .
נ.ב. 1. השתמשתי בשם כולל של "חכמת יוון" , בגלל שמדובר ב"סבי דאתונה" דהיינו חכמי יוון , למי שיותר נח אפשר "להלביש" את ההסבר הזה , על הנצרות וכד'. (דומני שמישהו/י עשה/תה את זה כבר)
2. אין בדברים כדי לפרש את דעתי על חכמת יוון .(ובודאי שלא באופן מובהק)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2004 13:34 |
|
| |
סנהדרין לח ב: "אמר ההוא מינא [מין אחד] לרב אידית כתיב (שמות כד) ואל משה אמר עלה אל ה'. עלה אלי מיבעי ליה [היה צריך להיות]? א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כד) 'כי שמי בקרבו'"
יש החושבים שהתשובה הזו של רב אידית כומסת בתוכה סוד גדול וחכמות נסתרות. אך ניתן וראוי להקשות על מחשבה כזאת.
אם אכן מדובר בסוד מחכמת המרכבה, מדוע שרב אידית יחשוף אותו בפני מין?
דבר כזה אינו מתקבל כלל על הדעת, ולכן לדעתי יש לומר את ההיפך, רב אידית הוצרך להשיב למין כאוולתו, ולהמציא לו סיפורים על מטטרון כדי לסלק אותו מעליו ובו בזמן לספק לו תשובה שדעתו המבולבלת של המין תוכל להשיג.
הרי המין מעצם מהותו כופר באחדות ואינו מסוגל להשיגה, לכן תשובה שיש בה פיצול מסויים באחדות
תוכל להתיישב בדעתו, ולהפסיק את שאלותיו הטורדניות.
נשאלת השאלה אבל למה באמת בתורה כתוב "עלה אל ה'"?
אני חושב שייתכנו לכך כמה תשובות, ואף אחת מהן לא מצריכה מלאכים ששמם כשם רבם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2004 14:31 |
|
| |
רו"ד,
עיין בספרו של א' א' אורבך, "חז"ל - פרקי אמונות ודעות' בפרק על 'פמליא של מעלה' שעסק בהרחבה במאמר זה וכן בדמותו של מטטרון בתורת חז"ל.
|
|
|
|
|
