ההשקפה על ההומוסקסואליות

[אם כבר-

עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלהית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלהים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב : שעשני כרצונו. (עולת ראי"ה על ברכת שעשני כרצונו)

       נפש האשה עשויה היא לקבל רשמים מבחוץ ולפתחם בקרבה. והרשמים שהיא מפתחת אותם בתוכה, מוכרחים הם, ע"י ההשפעה החיה של נפש הגבר, כבר להיות מוכנים לאותו הפיתוח העתיד לבא על ידה. רעיונות מקוריים בהתחלתם, אין לקוות ממנה. אבל ע"י גרעינים - שכבר החל בהם כח החיים - הבאים אל תוכה מתוך הסביבה של הגברים, מצליחה היא בבינה יתירה יותר מן האיש. ומאד צפון עבורה עתיד מזהיר וגדול, כאשר הגרעינים הרוחניים שבנפש הגבר יהיו זקוקים. אין קץ לברכה שתביא אז האשה ברוחה המפתח לעולם הרוחני, להגיון, לשירה, ליופי, וממילא גם לגבורה ולקדושה. גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה הוא לנשים יותר מן האנשים (קובץ ג, קיד)

...התכונה של הגבר היא בנויה לבא לאשרו ע"י הוספת תרבות ושכלול מדעי ואומנותי, והתכונה של האשה היא בנויה, להיות הולכת ומתפתחת דוקא מתוכיותה, בלא עמל של ספרים, וכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות... יבאו ימים ויכיר העולם את עוותתו, ויחזיק כל מין במדתו, ואז יהיה לנו מין אנושי, ממוזג, שהטבע הבריא כשהוא לעצמו, מצד האם, והופעת רוח הפועל והמחפש מצד האב, שניהם כללו את יופיו (קובץ א, תקיד)

באותה נימה הוא גם כותב אל בתו באחת מאגרותיו שאינני זוכר כרגע איפה היא מופיעה. קשה להאמין שיש כאן אפולוגטיקה לאור התקופה בה חי הרב קוק כמו שציינת, יותר מהשפעה סביבתית נראה שהרב הושפע מעולם הסוד ועל פיו הסיק את מסקנותיו – יחסי הגומלין בין הספירות, תפקידה של ספירת המלכות לקבל מהם וכן הלאה. מה שאת רואה כהתנשאות הוא ראה יתרון. קרוב לודאי גם שחש הזדהות עם הספירה הזו יותר מכל הספירות האחרות:

 מי שהוא ממדת המלכות לית ליה מגרמיה כלום, והיא מדה שהחסרון והיתרון מתחברים בה בנושא אחד. ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל, וכשהוא פונה אל הטוב ומכיר איך דלית ליה מגרמיה באמת כלום, הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב, של כל המדות, כל התכונות, כל הצדדים, ואין בו שום סתירה. ויש בו עומק העצמיות כל כך עד שהדברים המתקבלים בתוכו הרי הם עצמיותו ממש, כיון שעצמיות מיוחדת גדרית בפני עצמו אין לו כלל... (קובץ ו, ריב)

היה נכון להאריך כאן יותר אך כדי לא להכביד קצרתי. לסיכום, שמרנות אני רואה, יחס מזלזל ומתנשא לא.

אני לא יודע לאיזו אג'נדה את מכוונת. רפרפתי על המקורות במאמרה של חנה קהת (שלה, אגב, אין אג'נדה כלל והיא מאוד אובייקטיבית) ולא פגשתי משהו שאני לא מכיר. אודה שאני עדיין מתקשה לראות את הדברים בצורה קיצונית כמו שהצגת. הצגת האשה כמקבלת ואת האיש כמשפיע גם במובן הרוחני אינה חידוש של הרב קוק. יכול להיות שבעולם המושגים שלך את לא מחשיבה את זה כמחמאה אבל בהגות של הרב קוק למושגים כמו טבעיות או עמידה על העצמיות יש מקום מכובד, והוא אף מאפיין את עצמו בהם כמו שהראתי. אם הייתי חושד בך שאת מקבלת הייתי מפנה אותך לפסקאות רלוונטיות..    

צענע,