(אני כתבתי השד יודע וכו' כי גם אני יודע, כי לדעתי נשים דאגו לעצמם, בזמן שבנו את האומה,)
נשלח ב-27/2/2010 23:12
בעלבעמיו כתב:
מקס
מהיכן הבטחון? (ע"ע תנחומי הבל)
אדרבה, תן לגבר סיבה אחד למה שיקשור קשר מחייב ולפרנס ולגדל וכו' וכו'
אצל החיות רואים את זה ?
נשלח ב-28/2/2010 09:22
מקסמן
זה כבר תלוי באופן הפרשנות למשמעות האכילה מעץ הדעת. (להבנתי משמעותו אחרת מהאופן בו אתה מבין אותו)
בכל מקרה גם לשיטתך זה לא היה רעיון מקורי של האשה אלא מימוש (או אם תרצה התפתות) והליכה אחר עצתו של הנחש.
אמשלום,
אם יש לך טענות או הערות על דברי נראה לי שיותר הגון שתעלי אותם באופן מפורש, ולא ברמזים פתלתלים...
בתודה מראש, ופורים שמח. (לכשיגיע גם למחוזותינו :-) )
תוקן על ידי אישציפור ב- 28/02/2010 09:35:01
נשלח ב-28/2/2010 10:06
אישציפור כתב:
אמשלום,
אם יש לך טענות או הערות על דברי נראה לי שיותר הגון שתעלי אותם באופן מפורש, ולא ברמזים פתלתלים...
לתשומת ליבך,
אלגנטיות ועידון הן תכונות נשיות מובהקות...
נשלח ב-28/2/2010 10:08
במ,
אולי.
יפה שאתה דן לכף זכות...
בהקשר דנן אני ודאי מאמץ את הגישה.
_________________
נשלח ב-28/2/2010 14:39
במ, ודאי תסכים עמי שאם ישוו את המעלות של המין הגברי ויעניקום לנשי, ובמקביל ישאירו את המעלות של המין הנשי להן בלבד, יווצר כאן חוסר איזון מוחלט. אתה מסכים ליצירה זו?
נשלח ב-28/2/2010 16:19
אישציפור כתב:
מקסמן
זה כבר תלוי באופן הפרשנות למשמעות האכילה מעץ הדעת. (להבנתי משמעותו אחרת מהאופן בו אתה מבין אותו)
בכל מקרה גם לשיטתך זה לא היה רעיון מקורי של האשה אלא מימוש (או אם תרצה התפתות) והליכה אחר עצתו של הנחש.
צדיק: הנחש זה היצר, והנחש אמר כִּי ידֵעַ אֱלהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלהִים ידְעֵי טוֹב וָרָע:
והאישה רצתה רק להשכיל ולא להיות כאלוקים כדברי הנחש, כלומר האישה לא רצתה למרוד באלוקים כעצת היצר,
(ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיּאכַל:
היא החליטה שהיא רוצה דעת ולא רק לעצמה, רק לכל האנושות, ולכן נתנה גם לבעלה,
נשלח ב-28/2/2010 16:39
מקסמן,
פרשנות מעניינת אם כי לטעמי מוטעה. (גם אם לא כולה עיקרה מוטעה, בכל מקרה זה נושא לאשכול אחר, למרות שבאופן לא מפתיע בהחלט יש לו קשר הדוק גם לאשכול הזה...)
רבנים בארה"ב: לקבל את ההומואים וילדיהם במסמך עקרונות, שיזמו עשרות רבנים אורתודוכסים אמריקנים, הם קובעים כי על הקהילות לחבק את החד-מיניים ואת ילדיהם "שנולדו בחטא". ועוד: מכירים בזכותם הדתית שלא לנסות לשנות את נטייתם ויוצאים נגד דחיפתם לנישואים סטרייטים
עשרות רבנים אורתודוכסים בכירים בארה"ב חתמו על מסמך עקרונות מהפכני העוסק ביחס ההלכתי והחברתי הראוי כלפי הומוסקסואלים ולסביות יהודים-דתיים. הצהרת הרבנים מרחיקת לכת יותר מזו שנכתבה בישראל, והיא קובעת, בין היתר, כי יש לקבל חד-מיניים "פעילים" ואת ילדיהם שנולדו בחטא כחברים מן המניין בקהילה ובבית הכנסת, וכן כי להומואים יש זכות דתית להימנע מטיפולי המרה ואין לעודדם להינשא כסטרייטים.
אחד המניעים לגיבוש המסמך, שנעשה ביוזמת הרבנים, היה פאנל שנערך לפני כחצי שנה ב"ישיבה-אוניברסיטה" (YU) בניו-יורק בהשתתפות שלושה בוגרים הומוסקסואלים ובהנחיית המשגיח הרוחני במוסד, הרב יוסף בלאו. האירוע גרם לסערה גדולה בישיבה ובזרם המודרן-אורתודוכס שאיתו היא מזוהה, בעיקר בגלל פתיחת הנושא לדיון ציבורי פומבי.
בעקבות כך החליטו כמה רבנים להרים את הכפפה ולנסח עקרונות להתמודדות הלכתית וחברתית עם ההומואים הדתיים. העבודה ארכה כמה חודשים וכללה התדיינות אינטנסיבית ומדוקדקת במיוחד שהסתיימה רק באחרונה. על הגרסה הסופית חתמו, בין היתר, נשיא אגודת הרבנים של אמריקה ((RCA, הרב שמואל גולדין, וראש קהילת ישורון במנהטן - מהחשובות והמשפיעות בארה"ב - הרב יחזקאל לוקשטיין.
חותמים נוספים: רבנים מה-YU ומישיבת חובבי תורה – "מוסדות הדגל" של האורתודוכסיה המודרנית בארה"ב (אך לא ראשי שתי הישיבות), וגם כמה מישראל: הרב שלמה ריסקין, הרב יובל שרלו, הרב ד"ר בני לאו, הרב דוד ביגמן, הרב ד"ר שאול פרבר, עו"ד ד"ר אביעד הכהן ואחרים.
בפתח המסמך מכונים מושאיו "אחינו ואחיותינו בקהילה שיש להם נטייה הומוסקסואלית", ומודגש כי הוא נוסח במשותף על ידי עשרות תלמידי חכמים ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ב"מאות שעות של דיון".
ואלה עיקריו:
ההלכה אוסרת רק מעשים הומוסקסואלים ולא נטייה או משיכה לבני אותו המין.
לבעלי נטייה הומוסקסואלית יש זכות דתית שלא לפנות ל"טיפולי המרה" אם לדעתם הם חסרי תועלת או מסוכנים, משום שרוב אנשי בריאות הנפש ורבנים רבים סבורים גם הם שהטיפולים אינם יעילים ויש בהם פוטנציאל לפגיעה.
יהודי עם נטיות הומוסקסואליות יתקבל כחבר מלא בבית הכנסת ובבית הספר הקהילתי והיחס אליו יהיה זהה לזה שזוכים לו אחרים. עם זאת, הוא מחוייב לקבל על עצמו למלא את כל החובות הנגזרות מחברוּת זו, כולל אלה שנוצרו על ידי נורמות קהילתיות או עקרונות יהודיים רחבים שהם מעבר להלכה הפורמלית.
צריך להשאיר לאנשים אלה את ההחלטה האם להיות פתוחים לגבי נטייתם המינית ואין לחשוף אותה ללא הסכמתם.
היהדות ההלכתית לא יכולה לתת גושפנקא לטקסי מחויבות או לנישואים של בני זוג מאותו מין, אך על הקהילות להפגין רגישות ולקבל בחיבוק מלא ילדים ביולוגים או מאומצים של הומואים פעילים, בבית הכנסת ובבית הספר. אנו מעודדים הורים ובני משפחה של יהודים הומוסקסואלים לעשות כל מאמץ כדי לשמור על קשרי משפחה הרמוניים עם ילדיהם.
אין לעודד יהודים בעלי נטייה הומוסקסואלית בלעדית להינשא כסטרייט, משום שהדבר יכול להוביל לאסון גדול, אהבה נכזבת, בושה, חוסר יושר והרס חיים. במקום זה יש להפנות אותם לתרומה אחרת לחברה היהודית הכללית, בדרכים משמעותיות שונות. אם אדם כזה מתכנן להתחתן עם בן המין השני, חובה אתית להודיע לבן הזוג המיועד על הנטייה המינית.
"לא לטאטא מתחת לשטיח"
ראש מכון עתים, הרב ד"ר שאול פרבר, שחתום על המסמך והיה שותף בניסוחו,
אמר ל-ynet: "יש פה התמודדות עם תופעה שמאתגרת הוגי הלכה, ובמקום להעלים עין או לומר שהיא לא קיימת מנהלים שיחה רצינית ולא מתחמקת בנושא. באורתודוכסיה המודרנית לא מטאטאים דברים מתחת לשטיח אלא מקיימים בירור רציני, בסיסי והכי שקוף".
"כמובן שאנחנו לא אומרים שאין בעיה הלכתית בהומוסקסואליות", הוסיף פרבר, "אבל יש הרבה הבנה ורצון לעזור לאנשים האלה. צריך שתהיה כלפיהם אותה אמפתיה כמו כל אחד אחר שמתקשה עם איזושהי מצווה ואף אחד לא חושב לזרוק אותו מהקהילה".
חותם נוסף, הרב יובל שרלו, הדגיש כי השאלות שמסמך זה עונה עליהן אינן של הומוסקסואליות והן לא קשורות למספר הדתיים החד-מיניים. לדבריו, מדובר ב"שאלה תורנית" של ציבור רחב המבקש לדעת מהו יחס התורה והיהדות לאנשים שנגזר עליהם קונפליקט שכשזה בין נטייתם המינית למחוייבותם ונאמנותם להלכה.
אני תמיד תמה על אלה שמנסים גם לשמור על חק התורה, וגם על הטענה שמה שאסרה תורה זהו רק מעשה ממש.
הרי התורה מגדירה יחסי גברים כתועבה.
מי שמנסה לחיות עם זה גם בדורינו. כיצד הוא מתיר יחסים (מעבר לחברות) של קרבה וחיבה וקשר אינטימי בין גברים הנושאים אופי מיני, הרי על זה כיוונה התורה , תועבה.
אמנם האיסור הוא דווקא במעשה, אבל הרעיון של האיסור הוא המיניות ההומוהית.
גם שאר העריות אותם התורה מגדירה תועבה, אסורים (לפי חלק מהפוסקים) במעשה בלבד. האם מישהו יבין שללא מעשה, קרבה מינית בתוך המשפחה היא לא תועבה?
נשלח ב-29/7/2010 06:27
לדעתי חייבים לאסור לא בגלל התועבה, נאמר שויתרנו על זה,
אבל והיות שכהיום בעולם הנאור הם זוג מאוהבים, ואין ביכולתם לאהוב אישה,
והיות שכהיום בעולם הנאור לא מביאים ילדים רק מתוך אהבה,
ולכן אסור זוגיות שכזה מצד קיום העולם,
נשלח ב-29/7/2010 08:26
תקונים קלים
ההלכה אוסרת רק יחסים מחוץ לנישואים ולא נטייה או משיכה לבני זוג הנשואים לאחרים (להלן- בזה"ל).
לבעלי נטייה לבזה"ל יש זכות דתית שלא לפנות ל"טיפולי המרה" אם לדעתם הם חסרי תועלת או מסוכנים, משום שרוב אנשי בריאות הנפש ורבנים רבים סבורים גם הם שהטיפולים אינם יעילים ויש בהם פוטנציאל לפגיעה.
יהודי נשוי עם נטיות לבזה"ליתקבל כחבר מלא בבית הכנסת ובבית הספר הקהילתי והיחס אליה יהיה זהה לזה שזוכים לו אחרים. עם זאת, הוא מחוייב לקבל על עצמו למלא את כל החובות הנגזרות מחברוּת זו, כולל אלה שנוצרו על ידי נורמות קהילתיות או עקרונות יהודיים רחבים שהם מעבר להלכה הפורמלית.
צריך להשאיר אנשים אלה את ההחלטה האם להיות פתוחים לגבי נטייתם המינית ואין לחשוף אותה ללא הסכמתם.
היהדות ההלכתית לא יכולה לתת גושפנקא לטקסי מחויבות חוץ נישואיים או לנישואים נוספים של בן/ת הזוג, אך על הקהילות להפגין רגישות ולקבל בחיבוק מלא ילדים ביולוגים או מאומצים של הומואים פעילים, בבית הכנסת ובבית הספר. אנו מעודדים הורים ובני משפחה של בזה"ל לעשות כל מאמץ כדי לשמור על קשרי משפחה הרמוניים עם ילדיהם.
אין לעודד יהודים שיש להם נטיה לבזה"ל להינשא, משום שהדבר יכול להוביל לאסון גדול, אהבה נכזבת, בושה, חוסר יושר והרס חיים. במקום זה יש להפנות אותם לתרומה אחרת לחברה היהודית הכללית, בדרכים משמעותיות שונות. אם אדם כזה מתכנן להתחתן, חובה אתית להודיע לבן הזוג המיועד על הנטייה המינית.
