בית פורומים עצור כאן חושבים

ההשקפה על ההומוסקסואליות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/8/2010 13:33 לינק ישיר 

ענית על ה"אגב" שבסוגרים. ומה עם השאר? וגם לגביו - סביר שמתפקר נורמלי יעבור על איסורי עריות (נידה)
ועצם ההתפקרות- פחותה מעריות? תמהני


תוקן על ידי תלמידטועה ב- 01/08/2010 13:34:59




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 13:38 לינק ישיר 

לגבי המתפקר מצווה לקרבו כי תמיד יש סיכוי שיחזור בתשובה ואז כל העברות יהפכו לו לזכויות.(ואם נרחיקו יתכן שלא יחזור)

לגבי בעלי הנטיה החד מינית לא נראה שזה יקרה.


תוקן על ידי צענערענע ב- 01/08/2010 13:40:30




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 13:42 לינק ישיר 

לדברייך (שלדעתי אינם נכונים באאופן מוחלט כי פעמים ויש דיני מורידין וכדו') הרי שיש בגישה זו כלפי חד מיניים זכרים חידוש גדול לקולא. (ולחומרא בדיני הין אדם לחבירו). היש מקור לכך?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 13:51 לינק ישיר 

נדמה לי שאתה ענית:"חומרה בדיני בין אדם לחברו"



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 18:14 לינק ישיר 


http://torahmusings.com/2010/07/statement-of-principles-why-i-havent-signed.html

Statement of Principles: Why I Haven't Signed

July 28, 2010

Guest post by R. Reuven Spolter

About six months ago, I received an email from Rabbi Nati Helfgot about a ''Statement of Principles'' that he was working to draft about how Orthodoxy should relate to homosexuality and people with homosexual tendency. I chose then not to get involved in the process, mostly because I'm not in the active rabbinate. The statement has been the topic of heated, respectful discussion on internal rabbinic email lists, but I must admit that I had not been following close attention. Then, yesterday, I received an email asking whether my name is, ''intentionally missing'', and whether I wanted to sign on.

Now I feel the need to respond to the statement, and why I did not – and do not plan on signing it.

First and foremost, I agree with the vast majority of the statement. I take issue with some of the language in the section about the children of openly gay couples which states that,

<*>

…communities should display sensitivity, acceptance and full embrace of the adopted or biological children of homosexually active Jews in the synagogue and school setting

Of course the children did not make their parents' choices. But how does a shul ''fully embrace'' a child while at the same time rejecting that child's parents' relationship? What is the rabbi supposed to say at the Bat Mitzvah? Does he acknowledge the parents (and laud them for their chessed, kindness, activism, what have you – common rabbinic practice), and indirectly project an approval for their family structure? (You could argue with that assumption of indirect approval, but I feel it would be there. You could also argue that we do precisely the same thing for parents who are not Shomer Shabbat. Fair point, but I see a difference.) I am not comfortable with the language in the statement, and probably would not have signed it for that reason alone. Or maybe they would have softened it if I had asked. Who knows?

Yet, I won't sign the statement for a more nuanced reason: I don't want to single out homosexual people at all. We live in a culture where a person's homosexuality is, by definition, a defining attribute of their identity. Every gay person, Western Culture says, should ''Come out of the closet'' and express their sexual identity with pride. Torah Judaism obviously sees things differently, and views homosexual tendencies as a spiritual challenge that one must struggle to overcome.That being the case, a paragraph like this troubles me.

<*>

Accordingly, Jews with homosexual orientations or same sex-attractions should be welcomed as full members of the synagogue and school community. As appropriate with regard to gender and lineage, they should participate and count ritually, be eligible for ritual synagogue honors, and generally be treated in the same fashion and under the same halakhic and hashkafic framework as any other member of the synagogue they join. Conversely, they must accept and fulfill all the responsibilities of such membership, including those generated by communal norms or broad Jewish principles that go beyond formal halakhah.

Mima Nafshach [either way]: If a Jew keeps his or her sexual orientation private, then she or he should of course be welcomed as a full member of the community. Who doesn't struggle to overcome sinful inclinations, be they the desire to surf porn on the internet or cheat on one's taxes? That's why we come to shul. But if a Jew has declared that lifestyle to be part of their identity, then they also insist that the community embrace their unacceptable behavior as part of the communal norm. That I cannot accept.

The statement bothers me because the very notion of singling out people with homosexual tendencies and their place in the community highlights the very thing that I feel is no one's business but their own. I (community member) don't want to know. I should not know, and should ask the single man to daven for the amud, lein, give shiurim, and live a full and productive life. I don't want to treat him as a ''male with homosexual tendencies.'' I want to relate to him like a fellow Jew. To do that requires that he keep his personal struggles, as strong as they are, private.

Note here: I am not speaking as his rabbi. If he seeks spiritual guidance, he should turn to the rabbi who can offer counsel, advice, and listen to his pain. He might tell his parents, so that they don't nudge him about getting married. But the private should remain so, and must not become an aspect of a person's public persona, especially in the context of a Torah community.

This is where we digress from today's popular culture. It was once acceptable to promote a policy of ''Don't ask, don't tell.'' (That's pretty much what I'm advocating.) But gays in broader society wonder, justifiably so, why they should hide a core component of what they view as their identity. It's a fair question.

But Judiasm cannot view homosexual tendencies in this way. It absolutely prohibits homosexual behavior, and demands that we fight to overcome those tendencies. It can never view these inclinations as a core aspect of one's identity. So to release a statement of principles which seems to counter this attitude is, in my view, counterproductive.

There is another, more sinister element to the list. It will now create a split in the Orthodox community between those who signed, and those who will not, for whatever reason. ''Why did Rabbi So-and-So sign? Why did Rabbi Such-and-Such not sign? What if I was still in the pulpit but did not want to sign the statement for the reasons I outlined above? What would a congregant struggling with homosexuality think of me? Am I now ''against'' him – despite the fact that I've been very public about how we should respect and admire people who struggle with homosexuality (link). The very appearance of this list, while well-meaning, will undoubtedly cause rifts between community members within communities and between rabbis and their congregants.

Is it worth it?

I really don't know.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/8/2010 19:07 לינק ישיר 

מישהו יכול לתרגם את מה שכתב ״מקסוול״??? . תפסיקו עם התמימות!!! הכרנו הרבה בחורי ישיבות שהיו כביכול עם נטייה הומוסקסואלית ואחרי החתונה התברר שבכל זאת הטבע מעל הכל והיו כרוכים אחר נשותיהם יותר מאחרים. לענ״ד אצל הדתיים הנושא הוא חוסר אמצעים.. וכשיש ״היכי תימצי״.. אין בעיות. אגב , מישהו קרא את הספר של שייע בריזל?? ״שתיקת החרדים״ -הוא קורא לזה כמדומני, סיפור מזעזע, אבל זו בעיה אחרת שהציבור החרדי לא יודע לטפל בנושא ומטאטאים את הכל מתחת לשטיח! אני חושב שבהתפתחות הגלובלית הענין בדרדור ובדור הבא הבעיה תהיה חמורה יותר בכל עולם הישיבות.!

תוקן על ידי עץחיים ב- 01/08/2010 19:14:48




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/10/2010 09:42 לינק ישיר 

פורסם כסיפור אמיתי במגזין "צ'יף". לפני שיאסר על שימוש בהומור בפורום (כבר יש על כך אשכול!), אני ממהר להעלותו כאן:

Your Guide in Israel


הכול יש בארץ. הכול מכל. צריך רק מזל -או גורל- למצוא.
משפחה יהודית מלונדון הגיעה בסוכות לבקר את קרוביה בישראל. בביקוריה הקודמים, מתוך שלושת בניה רק הבכור ולעיתים הבן השני היו מתרצים ומלווים את ההורים לארץ ישראל. הפעם, הצליחו ההורים, כבר מבוגרים, לשכנע ולהביא איתם -תחת מחאה- את בנם הצעיר ביותר. הבחור גיק מצוי, נאה, מלמד במוסד אנגלי-מאוד להשכלה גבוהה, סולד ממדיניות החוץ של ישראל, סולד מ"הכיבוש", מן ההתלהבות הציונית של הוריו, מהרצון לשדך לו בחורה יהודיה טובה (שהארץ מלאה בהן) ובטענות אחיו שישראל קולית, מדליקה, יוצאת דופן, מתקדמת, "טובה יותר ליהודים" מבריטניה הדשנה והקודרת ("מה רע לנו שם?"). לא עזר שחבריו בירכו אותו לרגל נסיעתו, שעמיתה "נחשבת" גייסה את כל קסמה כדי שיסכים להביא לה מישראל פריט מסוים מאוסף מיכל נגרין (הוא קרוב לוודאי מסכים עם אורנה בנאי שחנויות הרשת דומות ל"קיא של פיות"). לסלידתו בוודאי שורשים, מניעים והשלכות בתחום הפסיכולוגיה שלא עלינו לנתחם. אבל מה שבטוח, ביטויי הסלידה העכירו את בילוי המשפחה בחג.
על פי עצת הקרובים הישראלים, שכרו היהודים שלנו מדריך תיירים מוסמך שייקח אותם ברכבו לטיול בארץ. המדריך, ממיודעי צ'יף, חביב במיוחד. כל הדרך הרבה בסיפורים ובבדיחות, אך עם הבן הזועף היה לו קשה להתיידד. פעמים חוזרות כמעט נסחפו לויכוחים. אחד מהם עסק בפרימיטיביות של ישראל. "הישראלים פרימיטיביים", אמר האורח. "אין להם מסורת של נימוס, בעסקים היחס שלהם ללקוח מועתק במקרה הטוב מן התרבות האמריקנית ובמקרה הרע מהתרבות הערבית. אין להם תודעת שירות, הישראלים גאוותנים כי הם מרגישים אדוני הארץ. לעומת זאת, באנגליה היה קיים במשך מאות שנים מעמד המשרתים שהשאיר את חותמו בשירות ללקוח."
איפה שרק עצרו, מצא האורח הוכחות לעמדתו. בשולי הדרך ראה את הלכלוך, בזמן שהוריו ראו את עובדי מע"צ אוספים אותו בשקים. במסעדות ראה את הזבובים, בזמן שהוריו התמקדו בטעמים ובנוף. אחרי ארוחת הערב יצאו כולם לצפות בכוכבים, אך הבן התחבר עם הלפטופ לרשת, לספר לחברים כמה אומלל הוא בארץ הנידחת. התחבר בתשלום ("אלא מה") לנתב האלחוטי ה"פרימיטיבי" שאפשר לו רוחב פס מספיק כדי להעלות תמונות וסרטים. בגלל הפרש השעות היו מכריו עדיין עסוקים, אז פנה לעבוד על החומר המקצועי שלו. שקט המדבר דווקא סייע לו להתקדם יפה. פתר כמה בעיות בתזה של אחד התלמידים, עבד רוב הלילה ולמחרת קם בקושי. במרוצת היום מצא הצעיר כי הנמנום באוטו פוטר אותו מהחובה להתפעל מארץ אבות, לסבול את השמחה המעיקה של הקבוצה ומלהתמודד עם רגשותיו המעורבים. בשלושת הלילות הנוספים של הטיול עבד על הקבצים עד לזריחה. לקראת האשמורת האחרונה של הלילה הרביעי היה כבר מנומנם וכהה חושים. שמר את העבודה עם אצבעות כבדות על המקלדת ובראש עמום.
שמר? איפה? מה? כנראה רק נדמה היה לו ששמר.
למחרת הרפה המדריך מהקבוצה בהפסקת הצהריים. הדוקטור הבלונדיני התמקם על ספסל מול עמק עוצר נשימה, ופתח את המחשב למבט נוסף על יצירתו. מבט... על מה? הלא הספרייה איננה. לא במקומה, לא בתוך ספריות אחרות, לא בסל המחזור. היא לא בין קבצי המערכת ואם היא בכלל קיימת, הרי שהמחשב מתעלם מקיומה.
בלי להתבלבל, הרים המסכן טלפון לחו"ל. יום ראשון היה, משיבון אלקטרוני הזמין אותו להשאיר הודעה, כי עובדי התמיכה לא בעמדותיהם. הוריו ראו אותו נרגש בפעם ראשונה מאז ההמראה מהיתרו. מה זה נרגש! מתוסכל, מעוצבן, נסער (עד כמה שיכול אנגלי מן המעמד שלו לסעור). מבחינתו הגיע כוס מירוריו עד לגדותיו, הקש שבר את גב הגמל המקושט איתו הצטלמו ליד המצוק! הבחור הודיע לכולם שזהו, נגמר בשבילו הטיול והוא חוזר הביתה.
בדרך למרכז הייתה הקבוצה הקטנה שקטה מאוד. ידידנו המדריך-שלך-בארצישראל התחיל לדאוג לשלום הטיפ שלו. הם כבר עלו על כביש 6 כאשר נדלקה אצלו נורית הראיונות: "מה דעתכם שנעצור בנס ציונה?, אני מכיר שם מישהו שיוכל לעזור"
אל תשאלו איך הוא הצליח לשכנע את הבריטים שנס ציונה שוכנת ממש צמוד לכביש 6. במשך הקילומטרים הבודדים על כביש 431  בלבל אותם כנראה בתיאור נפלאות מעשי השחזור של צ'יף. בינתיים גם יצר קשר עם המשרד ושלחנו מישהו להחליף את שקיות התה בצנצנת חדר ההמתנה ל-Earl Grey.
המחשב הנייד התקבל במעבדה, ובזמן שהדיסק פורק ממנו לבדיקה, הציע המדריך סיבוב תיירותי ביישוב הראשון שראה את דגל ישראל. המשפחה יצאה לפגוש את הקלסתרונים של מקימי המושבה במסגרותיהם הסגלגלות, ואת כלי הנשק העתיקים שנשמרו ב-"בית ראשונים". אבל "סר דוקטור" תכול העיניים לא הלך איתם. הוא התעקש לשמור מרחק מזערי לדיסק הקשיח הקטן שהופקר בידי האינדיאנים המקומיים. בזמן שהמתין בחדר הקבלה נכנס גם איש IT מחברה תל-אביבית לקבל עבודה שהסתיימה. עד שארזו לו אותה כיאות, כבר התחילו השניים להחליף כמה מילים. הישראלי היה מוכן כבר ללכת, אך התעכב כי נזכר שהתגורר תקופה באחד מפרוורי לונדון והשיחה הלכה והפכה יותר ויותר מעניינת. הצענו קפה, או תה. שניהם הסכימו.
הבדיקה הסתיימה (לא נעייף אתכם בפרטי השגיאה שגרמה להעלמות המידע). התחיל אז שלב השחזור, שעם סיומו צלצלנו למדריך, כדי שיחזור לאסוף את לקוחו הצעיר, את הלפטופ, ועוד תקליטור לגיבוי. הבחורים בחדר הקבלה החליפו פרטים לקשר, קבעו להיפגש בעיר בערב ונפרדו בחביבות.
כעבור יומיים הודענו למדריך שבצ'יף הכינו עבורו המחאה צנועה לאות הוקרה. באותה הזדמנות התעניינו אם גם לקוחותיו הבריטים היו נדיבים איתו.
"תעזבו, מסכנים, איך שהעניין הסתבך, הם חזרו הביתה מאוד מאוכזבים!"
"הסתבך? הלא אתה מדריך נהדר, גם הבאת אותם אלינו והשחזור הצליח 100%"
"הו, כן. אבל הם באו לארץ גם בתקווה כמוסה למצוא לבן כלה. ובגללכם נדמה... שהוא מצא לעצמו חתן!"

_________________

אוי לשכן
ואוי לשכנו




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/10/2010 11:42 לינק ישיר 

נדמה שמאז הדיבורים על חוק נגד ההומור בפורום נפתח מעיין ההומור בכל האשכולות מה שמוכיח שכאשר מנסים לאסור משהו דווקא אז המשהו הזה נהיה פתאום חשוב.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/10/2010 14:35 לינק ישיר 

עץ החיים,

כתבת:  תפסיקו עם התמימות!!! הכרנו הרבה בחורי ישיבות שהיו כביכול עם נטייה הומוסקסואלית ואחרי החתונה התברר שבכל זאת הטבע מעל הכל והיו כרוכים אחר נשותיהם יותר מאחרים.

זה שהיו הרבה בחורי ישיבות שחיפשו פורקן מיני ומצאו אותו אצל בני מינם, לא בהכרח הופך אותם לבעלי נטיה הומוסקסואלית. אתה בעצמך כותב שהטבע הוא מעל הכל, ואם באמת היו בעלי נטיה שנמשכים רק לבני מינם הרי שזה היה טבעם - יכול להיות שחלקם הם באמת בעלי נטייה הומוסקסואלית ומקריבים את צרכיהם האישיים מתוך בחירה מודעת,  והם מתגברים על טבעם, ומשחקים אותה כורוכים אחרי נשותיהם יותר מאחרים ? מה אתה יודע על מה שמתחולל בנפשם אולי בעת מצוקה שאינם יכולים להתגבר על היצר התוקף אותם הם עושים מה שעושים בלי שאתה יודע ? 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2010 15:23 לינק ישיר 

ריב:
אני דווקא כן מבין אותו, (אני לא נכנס לעניין המדע בעניין אם כבר אמרו דעה ברורה בעניין)
ולמה:
בחורים במגזר החרדי לא מבינים את הנאורות בעניין,
אצלהם אהבה בין חבר לחבר יכולה להיות עד טירוף ממש בלי שום קשר לתאווה,
כלומר אהבה טהורה כלפי החבר, הוא יחשוב עליו כל היום, ירצה להיות בקרבתו, ויחלום עליו כל לילה,
אבל הכל בלי החלק התאוותי, ולא בגלל שאסור, רק שזה לא עולה במחשבתו, להפך הם רואים בתאווה כמשפיל ומי ירצה להשפיל את החבר שאוהב אהבת נפש ? ואם אחד מהם ירצה תאווה הוא יחפש אצל אחרים את תאוותו, ובשום אופן לא עם החבר שאוהב אהבת נפש,

במילא: צדוק הוא שאהבה הבחור יכול למצוא אצל בת, אין כאן שאלה של תאווה, כמו שאהב את החבר, ואחרי שהתחתן, החבר רחוק ממנו ולכן גם רחוק מהלב, ואז דובק באשתו באהבה טהורה,

לגבי הבחורים שרודפים אחרי ילדים חמודים: אלה דווקא מחפשים את התאווה, ושוב בלי קשר לאהבה, להפך שונא אותם כי הם גילו את סודו כביכול,
אז גם כלפיהם אחרי החתונה נושתיהם סובלים מהם, כי רק התאווה מעניינת אותם,

בקיצור:
את הקשר שהנאורות עושה בין אהבה לתאווה, את זה לעולם לא יבינו הבחורים במגזר החרדי, ובצדק לדעתי,  


תוקן על ידי maxmen ב- 19/10/2010 15:39:24




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2010 15:32 לינק ישיר 


נו, נו, הבחורים במגזר החרדי בטח גם לא מבינים למה  אמרו רבותינו ש"דברה תורה כנגד היצר הרע" ולמה הם היו צריכים להשתמש בברירת מחדל וליעץ למי שיצרו תוקפו שילבש שחורים, ילך לעיר אחרת אשר שם אין איש מכירו, ויעשה את מה שחפץ לבו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2010 15:40 לינק ישיר 

riv כתב:

נו, נו, הבחורים במגזר החרדי בטח גם לא מבינים למה  אמרו רבותינו ש"דברה תורה כנגד היצר הרע" ולמה הם היו צריכים להשתמש בברירת מחדל וליעץ למי שיצרו תוקפו שילבש שחורים, ילך לעיר אחרת אשר שם אין איש מכירו, ויעשה את מה שחפץ לבו


טוב את מדברת כבר כלפי בוגר שיודע מה רוצה, אני דברתי על בחורים תמימים שלא מבינים יצרו תקפו, הם פשוט נמשכים למה שרואים, וכידוע רואים רק בנים בסביבה,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2010 15:53 לינק ישיר 

מקסמן,

יצר הוא יצר הוא יצר, ואין שום הבדל בין מבוגר שיודע מה הוא רוצה שיצרו תוקפו, לבין בחורים תמימים שאינם יודעים מה הם רוצים, כשיצרם תוקפם - רב הסיכויים, שאלה כמו אלה, יכנעו ליצרם, והעיקר שיבואו לידי פורקן.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2010 16:06 לינק ישיר 

ריב היקרה:

את כנראה שכחת את תמימותו של הילדות,
את משווה בכלל בין ילד\בחור לבוגר שהתנסה כבר ??

אגב: אני חולק עליך ברוב המקרים בחור חרדי יתגבר על יצרו, יש לו מנגנון שלם לזה, (ואני לא רוצה להכנס לזה)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2010 16:25 לינק ישיר 


תמימות הילדות ? מי מדבר על ילדים? אנו מדברים על בחורים שהגיעו לבגרות מינית - גיל "בר מצווה" שעליהםמברכים אבותיהם, ברוך שפטרני מעונשו של זה -

אם ברב המקרים בחור חרדי היה מתגבר על יצרו אנו חוזרים לשאלה האם  חז"ל הציעו ברירת מחדל לבודדים ? ולמה אמרו באבות "אל תאמן לעצמך עד יום מותך" ? או אין צדיק על הארץ שיעשה טוב ולא יחטא ?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ההשקפה על ההומוסקסואליות
מנהל לחץ כאן לשחרור האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 17 18 19 21 22 23 לדף הבא סך הכל 23 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.