ההשקפה על ההומוסקסואליות

עלוב!
הדגשת חלק מהודעתי כמתריס, ובקטע זה לא טרחת לדקדק.

למעלה מ-2000 הודעות ולא אכיר?

לא עליתי כמתווכח אלא כזועף.

ובזה אשוב אל דממתי.

תוקן על ידי ניקבליראש ב- 09/11/2010 00:31:08

ל"הארץ" התאפשר להאזין לכמה מהסדנאות, שחלקן עסקו גם בנושאים פנימיים ורגישים של חיי השלוחים. בסדנה ששמה "דע מה שתשיב" השתתפו כ-200 שלוחים, רובם צעירים, שיכלו להציג לשני שלוחים מנוסים, מלונדון וברוקלין, דילמות עקרוניות מחיי הקהילות שלהם. לדוגמה, מה לעשות בבית הכנסת כאשר אחד מחברי הקהילה נשוי לאשה לא יהודייה, אם לכבד הומו מוצהר בעלייה לתורה, ואיך להגיב אם אשה מבקשת לשאת דרשה בשבת או לרקוד עם ספר תורה? נדיר שההלכה האורתודוקסית, בוודאי באגף החרדי, מתמודדת עם שאלה כזאת. בחב"ד כן, וזאת על אף שהחסידים אומרים שהם מסרבים לדון בפשרות כלשהן בענייני הלכה. התשובות, שהושמעו בדיון פנימי לחלוטין, היו מפתיעות גם בשביל השלוחים הצעירים.

כששלוח צעיר שאל בסדנה אם מותר להעלות לתורה הומו מוצהר, הרב חיים רפפורט מלונדון השיב: "עליך להישאר תמיד חבר של כל יהודי. אם אדם הוא הומופובי, זה לא בהכרח קשור להלכה. יש מצבים שצריך לזכור שלא משנה כמה אדם נפל, הוא עדיין חלק ממך. יהודי הוא יהודי הוא יהודי".

כאן הצביע שלוח אחר, מקצה אחר של העולם, ואמר שהבעיה בקהילה שלו היא הפוכה: "אנשים הומופובים יוצאים נגדי בקהילה שלי, בגלל שאני מוכן לקבל את הנוכחות בבית הכנסת של אדם שהוא הומו מוצהר. חלק מהם מנהלים נישואי תערובת, אבל דווקא הדבר הזה מפריע להם. מה לעשות?"

רפפורט, מהבמה, שוב הביע את דעתו הנחרצת. "הצביעות בנושא לא תיאמן. לרוב האנשים יש משהו נגד הומוסקסואליות, זה עניין לפסיכולוגים. מישהו שאל אותי פעם אם בעובדה שאני נותן 'עלייה' (לתורה) להומו - אין בה משום עידוד צעירים בקהילה שלי להומוסקסואליות. יש מעט מאוד אנשים שיבחרו להיות הומואים רק כי מישהו קיבל עלייה לתורה. כשאתה רואה את הדמעות של אדם שמתמודד עם דבר כזה, זה לא פשוט להגיד 'הוא לא ניסה מספיק (לא להיות הומו)'. יש אנשים שמנסים להשתנות ולא יכולים, ולכן התשובה רחוקה מלהיות פשוטה. אנשים דתיים, חסידי לובביץ', שלוחים - אין קבוצה אתנית שפטורה מהבעיות האלה. התפקיד שלנו כלפי המתנגדים לשילוב הומואים הוא להסביר שהאיש הזה חש בדידות וזקוק לעידוד. הומואים בקהילה הדתית אלה אנשים שזקוקים לאמפתיה מיוחדת".

וזה אולי הפרדוקס הכי בולט אצל החב"דניקים: אנשי התנועה טעונים במתח משיחי גבוה, גם המתונים שבהם. אך מצד שני, חב"ד היא בית גידול לאנשי מעשה נמרצים, משולבים, תורמים, מדברים לעניין. בקראון הייטס אפשר לפגוש הרבה אנשי ספר, אינטלקטואלים, אנשים מודרניים ופתוחים. בשני בתים שבהם ביקרנו, הספריות הגדולות כללו מאות ספרי אמנות ומדע ופרוזה, בעברית ובאנגלית, לצד מאות כרכים של כתבי הרבי מלובביץ'.

אני חייב לציין בצער שהמצב של הציבור החרדי, בעיקר החסידי אבל גם הליטאי הוא כפי שמקס מציין
אני מכיר משפחות שכשנולד תינוק הילדים אפילו לא יודעים שהאמא מניקה
הם אפילו לא יודעים שהתינוק אוכל מאמא
אברך אחד אמר לי שבבית הילידים רק יודעים שאמא צריכה לנוח הרבה ואסור להפריע לה
ואני מדבר על משפחות לגמרי ליטאיות

אבל זה גם נורא תלוי בילד
יש ילדים שקוראים בחומש "שני גויים בבטנך" ומייד קולטים שהתינוק נמצא בבטן של אמא
ויש כאלה שלא מקשרים למציאות, מבחינתם זה סיפור משונה כמו שאר הדברים המשונים בחומש
ילד שלומד לחשוב ולשאול
קשה להשאיר אותו תמים
ולכן רוב הציבור מעדיפים ילדים כההי שכל ותמימים
מאשר חריפים ונבונים, עם הרבה שאלות לא נוחות
( שאני באמת לא בטוח איך עונים על חלק מהן )

_________________