|
|
| נשלח ב-19/4/2009 12:20 |
 |
| |
אני הייתי מגדירה את ההומוסקסואליות כמום.
שהשאלה לגבי דרך הווצרותו אינה רלוונטית כלל ועיקר.
ומכיון שכך, הרי דינו כדין כל מום וההתמודדות עימו תלויה בבעל הענין.
ברצונו ימנף אותו להתעלות, או ילחם נגדו., בידו לבחור האם לזרום איתו או לחסום, עם כל המשמעויות הנילוות.
בימניו, עידן הלגיטימציה, בוחרים רבים מההומוסקסואלים להכריז על נטייתם [מומם?] בריש גליי, לצפות להתחשבות, לקבלה ולהבנה. והבוטים שבינהם, אף להערכה על מאבקם והתמודדותם
היומיומית בחברה וביחסה.
זאת, אגב, כמו כל הנכים ובעלי המומים האחרים
מאחר שהרצון לפרות ולרבות באופן כללי עלי חלד ובגזע האנושות בפרט, תופס מקום חשוב באורח החיים ובהלך המחשבה,
היחס לאנשים שלוקים במום זה נתפס רבות כלא מובן, ככאב חד, חוסר אונים ועד לרחמים, בייחוד מצד בעלי הענין עצמם, כמו ההורים המעונינים בהמשך השושלת.
השאלה היא, האם האיסור ההלכתי הוא זה שאמור להאיר את עיננו בסוגיה זו, הדברים אמורים לגבי מתן לגיטימציה, האם בחברה נאורה יש לו מקום, ואיני מתכוונת למעשה גופו אלא לגבי יחס הסובבים, תוך הבנה נטולת הסכמה???
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2009 00:34 |
|
| |
נילוסמערבי: 5/12/2004
האם הומוסקסואליות היא מחלה: "אם התורה קבעה עונש סקילה לכך, לעולם זו לא מחלה, אלא תאווה. התורה לא היתה קובעת עונש סקילה לאנגינה".
עד כאן דברי הר' שטינמן ע"פ הכתבה של בן חיים
*****
מיימוני:
נילוס
קשה להתייחס לדבר שמצוטט על פי ציטוט.
עקרונית,
למרות הניסוח הלא ישיבתי, יש כאן רעיון פשוט ואמיתי. אין עונשים אלא את מי ומה שהוא בר ענישה. כלומר בר בחירה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
חבצל_ת:
אי אפשר שלא להצטרף לבקשת מיימוני.
וגם להאיר:
התורה לא הטילה עונש על הומוסקסואליות, כלומר משיכה מינית [צ"ל – של גברים] לבני אותו המין, שהיא תכונה שנולדים איתה או לא, אלא על משכב זכר, כלומר הוצאה של המשיכה הזאת אל הפועל, דבר שהוא בשליטה מוחלטת של המבצע. אוקיאנוס מפריד בין השניים.
מעבר לזאת, כאמור, הנושא נטחן לעייפה, והכל כבר נאמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2009 13:58 |
|
| |
[
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2009 14:31 |
|
| |
"משכב זכר" כמו משכב האדם עם בעל חי מוגדרים בתורה כ"תועבה", לכאורה עלינו להבין מהי "תועבה" ומהו יחסם של בני האדם אֶל מעשים שהם תועבה לפני האל.
האם "תועבת האל" מתבטאת אצל בני אדם כתחושה רגשית של "גועל" או כבעיה שכלית/מוסרית של "השחתת המעשים"/"סטיה ממטרת העולם" או כל בעיה מוסרית אחרת שעשויים בני אדם למצוא במעשה זה.
אני רוצה להציע כי בתורה (להבדיל מספר משלי) המילה "תועבה" היא דחייה רגשית.
כפי המשתמע מהפסוקים להלן:
דברים ז:
פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יהוה אלהיך הוא . (כו) ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא.
לפנינו איסור נטילת "משמשי עבודה זרה" - הכסף והזהב המקשטים אלים ופסלים, משום הם מתועבים לפני האל, כלומר אין בהם בעיית מוסרית/שכלית של איסור עבודה זרה אלא נושא רגשי שעלינו לפתח בתוכינו:
שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא.
ואם כן ניתן לומר שלא תמיד יבין האדם בהכרח את רגשות האל. אם כי נשמע לי כי חלקים ניכרים מבני האדם הם הומופובים כך שאין להם בעיה בהבנת רגש זה.
ואכן, רוב הדיונים על הנושא ובפרט מצדדי הבעד - באים מכיון השכל ללא נתינת יחס לרגש, בעוד שרבים ממצדדי הנגד - אינם משתמשים בטיעוני שכל/מוסר כלל - אלא "איזה גועל!!".
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2009 15:43 |
|
| |
ליהודים
"אני רוצה להציע כי בתורה (להבדיל מספר משלי) המילה "תועבה" היא דחייה רגשית. "
אולי תסביר למה החלטת שבספר משלי הפרוש של המילה תועבה הוא אחר.
תועבה בעיני ה' אין פרושו דחייה רגשית אלא : דבר או מעשה שמאוסים בעיני ה'.(ומה שמאוס בעיני ה' מאוס גם על ידי המאמינים.)
"ואכן, רוב הדיונים על הנושא ובפרט מצדדי הבעד - באים מכיון השכל ללא נתינת יחס לרגש, בעוד שרבים ממצדדי הנגד - אינם משתמשים בטיעוני שכל/מוסר כלל - אלא "איזה גועל!!"."
כך כתבת.
הדיונים על הנושא הם בד"כ שכליים מפני שכל דיון הוא מטבעו מתבסס על טיעונים שמטבעם שייכים לשכל אבל אין זאת אומרת שהדיונים וההחלטות כתוצאה מהדיונים השכליים נובעות ממניעים שכליים טהורים.להפך הוא הנכון-כל דיון שכלי נושא עימו רגש נסתר או גלוי של המשתתפים בדיון.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2009 17:23 |
|
| |
מאיסה היא דחייה רגשית, שכן להבדיל מדחייה רגילה המתבססת על טיעון שכלי -הדחייה הרגשית מפעילה באדם את המערכת הרגשית.
לשם דוגמה: כאשר אדם דוחה הצעה עסקית - הוא לא מפעיל בדחייה זו את המערכת הרגשית, ולשם הדוגמה - הוא לא יפעיל את רגש השנאה ביחס לנדחה או במקרים אחרים את רגש הגועל המביא לידי הקאת בני המעיים וכדומה.
לעומת זאת תיעוב היא דחייה הבאה מהמערכת הרגשית של האדם, ופעמים שאין לו אף הסבר רציונלי - מדוע זה מתועב בעיניו, ובנוסף היא בדר"כ מתלווה ברגשות נוספים כגון שנאה וכדומה.
לכן לא יכלו בני ישראל לזבוח בארץ מצרים, משום שרגשות המצרים המתעבים את הצאן - תביא אותם אף לסקול את בני ישראל על כך:
"ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו. הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו?!"
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2009 17:26 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  |
"ואכן, רוב הדיונים על הנושא ובפרט מצדדי הבעד - באים מכיון השכל ללא נתינת יחס לרגש, בעוד שרבים ממצדדי הנגד - אינם משתמשים בטיעוני שכל/מוסר כלל - אלא "איזה גועל!!"."
כך כתבת.
הדיונים על הנושא הם בד"כ שכליים מפני שכל דיון הוא מטבעו מתבסס על טיעונים שמטבעם שייכים לשכל אבל אין זאת אומרת שהדיונים וההחלטות כתוצאה מהדיונים השכליים נובעות ממניעים שכליים טהורים.להפך הוא הנכון-כל דיון שכלי נושא עימו רגש נסתר או גלוי של המשתתפים בדיון.
|
|
הוא אשר כתבתי לאמור, שבעוד שהמתדיינים - דנים (לכל הפחות רשמית) בטיעונים שכליים - הרי שרבים הם הדוחים את האפשרות למשכב זכר אך מתוך גועל. (אלא שכתבתי זאת בסדר הפוך, ולא הובנה כוונתי)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2009 20:52 |
|
| |
ליהודים
התיקון שלי נגע להגדרה שלך. אתה הגדרת את התועבה כדחייה רגשית בעוד שהתועבה איננה הדחייה הרגשית כפי שהגדרת אלא התועבה הוא הדבר או המעשה המעורר את הדחייה הרגשית.
ועדיין לא הסברת במה שונה התועבה בספר משלי ?
ולגבי נושא האשכול אדם יכל לקרוא למעשה -תועבה בלי שהוא אישית חש דחייה רגשית מהמעשה אלא רק מפני שהדבר נחשב בעיני התורה לתועבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2009 21:24 |
|
| |
מעיון קל במופעי "תועבה" בספר משלי עלה לי כי יתכן והמשמעות שם היא בסגנון משל, ולא רציתי לדון בכך עתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2009 20:31 |
|
| |
"ההשקפה על ההומוסקסואליות"
מה זה החרטא הזאת?
מבחינתי האישית, שכולום יהיו הומואים. ההיצע הנשי רק יגדל.
מבחינה תורנית, אין מה לדון.
אבל ההתיפיפות מולידה הרבה מאמרים ורגישות מעושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2009 21:31 |
|
| |
"ההשקפה על ההשקפה".
מי אמר שצריך להשקיף בכלל ?
אסור או מותר.
אפשר להתיר או לא .
בדיעבד או לכתחילה.
מלקות או מיתה.
חטאת או עולה.
מה זה לעזעזאל השקפה ?
לחידוד דבריו של, אוהב התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2009 20:59 |
|
| |
אוהב הטפחא, אף אחד לא שאל אם מותר, ואף אחד לא מתיפף (כמעט)
השאלה היא רק איך להתייחס לכך שהתורה אסרה על בני אדם ללכת לפי רצונם בתחום שהוא מאד מרכזי בחייהם. כשאסור לאכול לחם בפסח למשל אין זה משום שהלחם מתועב וצריך לשנוא אותו, אבל משכב זכר מוגדר כתועבה, ולכן אדם שהוא מאמין והומו סקסואל או מאמין הפוגש בהומו סקסואל, שואל את עצמו: האם אני תועבה? האם הרצונות שלי תועבה? או שאני בסדר גמור, במקרה יש איסור על הנושא מסבות שונות ומשונות, אבל הענין הוא לגיטימי, גנטי, חשוב, ובכל אופן התורה אסרה.
|
|
|
|
|
