סדר הפרשות ופרשת הסדרים

לדעתי עדיף לפתוח ספר  של סיפורים לנוער ולנסות למצוא את ההיגיון שבחלוקה. אין לזה הרבה יותר טעם. הפרשיות מחולקות באופן שתהיה כמות שווה של חומר קריאה. והמיקום המדוייק שבו מפסיקים משתנה לאו דווקא ע"פ היגיון מתמטי. כי לא כל דבר בעולם זה מתמטיקה. וזו טעות נפוצה של אנשים חושבים, לחשוב שהחשיבה המתמטית של המדעים המדוייקים היא חזות הכל (ומי שמתעקש: אולי אפשר למצוא היגיון מתמטי בדברים חסרי היגיון? ). ועוד משהו חשוב: לפעמים יש קטע ששיך בעצם לשתי פרשיות. אבל מכיוון שעוד לא הומצא מנהג כזה לחזור על קטע כלשהוא בשביל שתי פרשיות, מנהג שמן הסתם לא היה נוח לקיום - לכן נאלצו לקבוע את הקטע בעל השייכות הכפולה באיזושהיא פרשה ולשכל את חברתה. וכדי להראות שאני לא סתם מברבר. אענה על כמה שיהיה לי כוח וזמן.

פרשת בראשית. מסתברא רוצה לסיימה בסוף ימי למך, כדי לא להפסיק באמצע הסיפור של נח. דא עקא, שאין שום הכרח שפרשת "נח", ואפילו ש"נח" הוא באמת נושא הפרשה, עדיין אין הכרח שהיא תכלול את כל הסיפורים על נח שנמצאים צמוד!

[ובכל זאת למה? כי אחרי שלמך מת כתוב: ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת. עד כאן עשר דורות מאדם עד נח. בפרק ט' כתוב שנח חי תשע מאות שנה וחמשים שנה וימות. ואני שואל: האם נראה לכם שהסיפור של המבול הוא מובלע בתוך חיי נח? מאחר שודאי לא זו הכוונה, גם לא של מסתברא, נשאר להבין]
 
למה לא לחבר את הסיפור על נח הצדיק ורעת שאר האנשים עם אותו סיפור עצמו שבפרשת נח. תשובה: התשובה טמונה בגוף השאלה! המקרא אינו חוזר על הסיפור במקרה. בפרק ו' פסוק א' מסופר על חטאי האדם שאינם קשורים ישירות למבול - דור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. פה מדובר על חטאים שהיו קודם, לכן ברור למה זה המשך של עשר דורות שמאדם עד נח ולא דורו של נח. פה הקב"ה רק מתכנן את ההשמדה ההמונית. רק בפרשת נח התכנון יעבור "קריאה שניה", ויבוצע למעשה. ומה שכתוב ונח מצא חן בהקשר של החטאים הקדומים יותר - כי נח הספיק לחיות 500 שנה יחד עם הדורות הקודמים.

לכן הפרשה הבאה מתחילה "אלה תולדות נח" - לאמר: עד כאן זה תולדות עשר הדורות, מכאן ואילך תולדות נח.


בקשר לסיום פרשת נח - זו אכן שאלה קשה, אבל זה נראה כמו 'תיקו'. אלה תולדות שם יכול להיות המשך לייחוס שבעים האומות. הרי בפרשת לך לך אין ייחוס לאף אחד!. ולכן פרשת ויחי תרח וגו' ויצאו איתם מאור כשדים וגו' - נגררה ג"כ אחר תולדות שם. ושוב - קשה לקבוע איפה עדיף להפסיק. מסתברא טוען שהיה מובן יותר ההקשר הכולל. זה נכון בימינו, כאשר אנו צרי אופקים ואיננו מבינים שלמעשי האבות היו גם כוונות "פשוטות" ו"גשמיות", ולא רק עניינים גבוהים ורוחניים בעולמות העליונים. לכן פעם לא היה קשה להבין שמעשי אברהם הם ההמשך של ההליכה של תרח ומשפחתו מאור כשדים לחרן.

פרשת וירא - אכן שאלה, אני מניח שהיו פה שני שיקולים: 1. הפרדת ההבטחה לגדולת ישמעאל מההבטחה הסופית ללידת יצחק. 2. השיקול העיקרי, ואין לזלזל בו - מספר פסוקים תואם

פרשת ויצא - ממש לא נכון. ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לא לו תקח אשה מבנות כנען זה המשך של דברי רבקה ליצחק וליעקב (לכ"א בנפרד, קצת מתוחכם) שהם המשך לגניבת הברכות. וגם נישואיו השלישיים של עשיו יבלבלו את הקורא בפרשת ויצא, מכיוון שזהו עניין בלי שום קשר. וסיבה אחרונה - שוב תספרו פסוקים (צריך להתחשב גם בגרון של החזן ובסבלנות של הקהל).

עד כאן לעכשיו, ואולי גם בכלל....

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 01/05/2007 21:48:45