מיכה

מה הבושה להיות עבד?? לפחות שלש פעמים בשבוע אתה אומר אנחנו עבדי. זו בושה?

_________________

מודה ועוזב

 - הבושה היא להיות עבד לבשר ודם - בניגוד ולהבדיל מהשאיפה להיות צדיק כמשה רבינו המכונה בתורה עבד ה' -

_________________

ירוחם
אין בושה בלהיות עבד. זה רק יכול להיות לא כל כך נוח, לפעמים, שילדיך הקטנים נמכרים לאדון בעיר אחרת עקב 'צמצומים'.

לנאחז_בקש

קיבלתי היום במייל:

מתוך "גיאוגרפיה", חלק רביעי (אמריקה), משה לוין, ווארשא, תרפ"ז

1. מה שטוענים על הרמב"ם הוא סילוף גמור, כפי שיראה מי שיבדוק את הציטוט הנ"ל בתוך המו"נ. לראשונה ראיתי את העלילה הזאת באתר של ישראל שמיר; לא ציפיתי לראותה ממוחזרת בפורום הנכבד הזה.



2. יש זרם מרכזי שמזהה את כוש עם הודו, ולא עם אפריקה.

בתרגום יונתן לנביאים המילה "כושי" מתורגמת "הינדואה" כמעט בכל מקום;

גמרא מגילה י"א ע"א: מהודו ועד כוש. רב ושמואל: חד אמר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם; וחד אמר, הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו.

רש"י יומא ל"ד ע"ב ד"ה הנדוין: "שהיא מפשתן של ארץ הינדוין, והיא ארץ כוש, כדמתרגם יונתן בן עוזיאל "היהפוך כושי עורו" - הינדוואה."

וכן תפוס לשונו של רש"י בסוכה ל"ו ע"א ד"ה הא לן והא להו, בדין אתרוג כושי ודומה לכושי: "לעולם מתניתין כושי נמי פסיל, ולא קשיא, מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם, ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם."


3. אבן עזרא על הפס' "ארור כנען": "ויש אומרים כי הכושים הם עבדים בעבור שקלל נח את חם, והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב ותהי ראשית ממלכתו בבל."




ולאחר כל הפוליטקל קורקט, ראויים לציון דברי הילקוט מעם לועז על הפסוק "ארור כנען", שם מאריך המחבר בגנותם של שחורים.

והנה צילום מהספר "ארצות החיים" (ברוקלין 1992 (!!) ) של חסיד סאטמר בשם דב בער שווארץ. (הקרדיט למארק שפירא)

http://bp0.blogger.com/_Tw42_5chsqg/Ry-HtfFOBgI/AAAAAAAAANE/MK-OGmjktCU/s1600-h/Schwartz,+Artzot+ha-Hayyim.jpg

תוקן על ידי מקסוול ב- 30/07/2009 15:46:54

ומאלה הדברים ברור שביקורת הרמב"ם היא על תרבות לא-אינטלקטואלית ולא על אי-אנושיות, אחרת נצטרך להסיק מסקנות גם לגבי התורכים וההודים (ראה בהערת הרב קאפח על אתר, שמעיר שבמקום אחר הרמב"ם מציין לגנאי בהקשר זה את התורכים וההודים) (אולם כאן הרמב"ם כותב בפירוש שהכושים נמצאים בדרום, כך שאין זה מסייע לתזה שלי מהודעתי הקודמת)

_________________

הוא מדבר בדימוי אך ורק נגד הכושיים שיושבים בדרום- סודן היא דרומית למצריים,

הדימוי הוא לא נגד ההודים או התורכים- כידוע הרמב"ם היה מעריצו של ראב"ע והוא ביקר בהודו, כפי שכתב בפרושו, -לא דיבר דברים שלילים עליהם.

נהג אגד לצעירה אתיופית: "אני לא מעלה כושים" (דניאל אדלסון)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3759911,00.html

_________________

בברכה

שלושה דברים אירעו בימיו של משה אהרן. בעל העיר עשה משתה לנשואי בתה של אשתו. באו שרים גדולים ונכבדים לאותו משתה. הביא כל אחד את מתנתו. וביניהן הביאו קוף וננס. דרך נסיעתם לחצר בעל העיר פגע בעל הקוף בבעל הננס. ירדו ממרכבתם והראו זה לזה מה הם מביאים וראתה כל העיר את הקוף ואת הננס. על הקוף בירכו כדין ועל הננס לא בירכו כדין, מפני שצורת עבודה זרה היתה חקוקה על מצחו. ומה מאורע שלישי שאמרתי, אותו היום נראה כושי בעיר. יצאו מכל הבתים לראותו, כדי לברך עליו ברוך משנה הבריות. לסוף נתגלה שלא כושי היה, אלא שר בנו של שר שהשחיר את פניו וידיו בצבע שחור כדי לשטות ברואיו. לסוף לא שיטה אלא בו בעצמו, אותו הצבע שצבע בו את פניו וידיו דבק בעורו ולא ירד בכל מימין שבעולם והיה ללעג וקלס לכל רואיו.



ש"י עגנון, עיר ומלואה, 142 

_________________