הארי פוטר והמסר היהודי (מדף ספרי הקריאה)

משעשע...
לא חשבתי שבדיוק בפורום הזה אתקל בדיון על ספרי "הארי פוטר".

ולעניינינו, לדעתי הדיון הנ"ל מוכיח עד כמה בקלות ניתן להוציא דברים מהקשרם ולפרשם
בצורות עליהן המחברת הנכבדה לא חלמה לחלום...
כמדומני שדי ברור (ובכן, לי לפחות) שהמסרים בספר מגיעים ממקורות נוצריים,
אבל מצד שני הנצרות עצמה הגיעה מהיהדות כך שכנראה לא קשה כל כך למצוא דמיון פה ושם.

(דוגמה קצרה: בסדרה שולטת גישת "הגשת הלחי השניה" ברמה מסויימת מצידם של הטובים,
או לפחות משמשת כאידיאל.
הגישה הזו מודגשת לדוגמה כשהארי מסרב לדבריו של לופין על כך שהיה צריך
להרוג את אוכלי המוות שרדפו אחריו וניסו להרגו בתחילת ספר שביעי,
כי הוא "לא כמו וולדמורט, והוא לא יפוצץ אנשים רק כי הם עומדים בדרכו".
הגישה היהודית היתה נוטה במקרה כזה או דומים לו ל"הקם להרגך השכם להרגו".)

גם אני קראתי את הסדרה הנ"ל (נכנעתי לבסוף לאחר שבמשך תקופה די ארוכה לגלגתי על ה"בהלה להארי פוטר"...),
סדרה נחמדה בהחלט, נעימה לקריאה, ואם זאת מבחינה ספרותית-אמנותית מאכזבת למדי בגלל ההגיון
והמסר ה"הוליוודיים" שלה, מצד שני הסדרה מיועדת לילדים - ואם אני כילד בלעתי בשקיקה את ספריו
של "שמואל ארגמן" - באמת שאינני יכול להתלונן...

לדעתי הסיכוי גדול מאד ואפילו אני די בטוח שג'י קיי כיוונה לזה.
למה?
ספרים שמדברים על רגשות ודברים דומים חייבים להתבסס על פסיכולוגיה.
פסיכולוגיה נכונה חייבת להיות מקבילה ליהדות שהרי היהדות נכונה.
ממילא סביר מאד שיימצאו מסרים יהודיים פסיכולךוגיים אמיתיים בספרים של גויים...

לצערי אני לא מבין גדול בפסיכולוגיה, ונדמה לי שהנושא שהעלית (פסיכולוגיה מול יהדות) מצדיק דיון לכשעצמו.

אבל לעניינינו - הטיעון שהעלית לא יכול לדעתי "להחזיק מים".

א. הגישה לפיה "אם זה נכון אז זה יהודי" חסרת בסיס. שמעת פעם על "חכמה בגויים תאמין"?

ב. גם אם היה בסיס להנחה שלך, אתה טוען שעצם היצירה של דמויות "אמיתיות" שמפגינות
רגשות וצורת חשיבה אנושית, בהכרח מקנה להן ולהתנהגותן "ערך מוסף" של מסרים יהודיים?
אם כך, לא נותר לי אלא לתהות האם השתבשה דעתם של אותם חרדים המלעיטים את ילדיהם ב"יצירות" של שמואל ארגמן...
הם תמיד היו יכולים לתת להם את "הארי פוטר" או כל ספר אחר הנמצא על מדפי "סטימצקי"...

סנשו: "פתגמים ואמרות יש בכתבים של כל דת בכיוון שתי הגישות, אני לא בטוח שניתן לגזור מ"היהדות" איך להתנהג בכזה מצב (בנגד הבא להרגך ניתן להעמיד הנעלבין ואינן עולבין וכו')."

אני לא חושב שניתן להשתמש בדבר שבח כמו: "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים"
שעליהם נאמר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" - כקונטרה ל: "הבא להרגך השכם להרגו".

מדוע?

א. הפסוק הנזכר מכוון לנפגעים מהונאת דברים וכדו' ומשבחם על כך שאינם *נוקמים* בפוגע,
בעוד שההלכה של "הקם להרגך השכם להרגו" מתירה לנרדף(או לאדם אחר) להציל את עצמו ע"י הריגת רודפו.
(ישנו גם המקרה של "גנב שבא במחתרת" שמשמש דוגמה לרודף שאינו מובהק למראית העין,
אלא ישנו חשד סביר לכך שהגנב ישתמש בכוח קטלני במידה ובעל-הבית ינסה לעצרו.)

ב. דין "רודף" נפסק להלכה.
וכ"יהודה ועוד לקרא" אומר שלדעתי הוא הגיוני הרבה יותר ויעיל הרבה יותר מבחינת "תיקון העולם"
ומניעת המצב של "איש את רעהו חיים בלעו" - לעומת הגישה ה..מוזרה של הגשת הלחי השניה.
(ואין לטעות בין "דין רודף" למנהג ה"מקודש" לבני-דודנו של נקמת-דם.)

[האם יש דבר כזה "מוסר יהודי" ו"מוסר נוצרי"?
מחלוקת בין שמואל הר ופרופ' אליאב שוחטמן -
"לי נקם ושילם": האם יש מוסר יהודי?
תגובה ותגובה לתגובה (למטה)]

הדיון שם מעניין מאוד,
אבל, לפי דעתי יש לחלק בין אמרות כמו: "הנעלבים ואינם עולבים" וכו'(כנ"ל לגבי אמרה דומה המובאת במאמר),
או הלכות המיועדות למניעת השחתה באופן כללי - כמו זו האוסרת על השחתת עצי-פרי בזמן מצור,
(הגם שיש לתהות איך בדיוק הושג נצחון בזמנים ההם כשלא השחיתו עצי-פרי, וצרו על עיר רק משלושה כיוונים...)
לבין דין "רודף" המכוון באופן ברור וייחודי למקרה של "הבא להרגך".

אגב, הפסוק "עין תחת עין" לא מכוון לעידודה של נקמה גרידא, אלא לחיוב
הפוגע לשלם ב*כסף* את ערך הנזק שגרם.

ובכל מקרה, גם אם יבוא מישהו ויאמר שהוא מעדיף להתעלם מהפירוש המקובל
ולפרש את הפסוק כפשוטו, הפסוק מכוון לאזניהם של הדיינים בלבד ומנחה אותם כיצד לפסוק,
ובשום צורה לא מעודד נקמה בידי כל אדם שנפגע ע"י אחר.

זאת ועוד, כשם שנפסק דין "רודף" - כך גם נפסק איסור הנקמה,
ולדעתי אין די באמרות שנאמרו בהקשר מסויים כדי לסתור ולהוות קונטרה לקו המוסרי ה"רשמי"
כפי שהוא מצטייר ע"י ההלכה היהודית.

בספר השביעי, הארי פוטר ואוצרות הנצח, משתלט המומר המרושע וולוול דיימונט (אשר שינה את שמו לולדימיר הוט) על הממשלה וגוזר על לימוד התורה. אנשיו חודרים לישיבת הוגה-וורטים ומכריחים את בני הישיבה האומללים לעסוק בלימודי ליב״ה ואף להתגייס לצה״ל רחמנא ליצלן. אהר׳לה פוטר נמלט למדבריות יחד עם ידידו אהרן ויזניץ ואשתו הצדקנית הנייה (אשר לגודל צניעותה נהגה תדיר להתכסות בגלימת היעלמות) , שם הם עוסקים בתורה ובפרט בספר הקדוש ׳סיפורי מעשיות לר׳ יידל הפייטן׳ (בעהמ״ח הקרוב״ץ הנשגב ׳בביטי רביטי ועל דא הביטי׳) אשר הוריש להם הגר״א דמבעלדור שבעיניו הצופיות למרחוק חזה את העתיד להתרחש. בינתיים, מגלה אהר׳לה שאחד מקמעות הטומאה של המומר נמצא ברשות שונרא, המכונה גם דליה אמבריצ׳ר, אהר׳לה ורעיו חודרים בעזות דקדושה לתוככי הקיבוץ, שם יושבת אמבריצ׳ר ועוסקת בגזיזת פאות, וחוטפים מידה את הקמע.

אחר היטהרות וטבילה באגם משמידים אהר׳לה פוטר וידידו אהרן ויזניץ את הקמע. לאחר מכן עולה אהר׳לה לקבר הוריו לרגל היארצייט ופוגש שם את האשה הצדקנית מרת מטילדה בורשט, אשר הכירה את הגר״א דמבעלדור בצעירותו, אהר׳לה מעוניין לשמוע מפיה האם השמועות לפיהן בצעירותו חטא הגר״א ואף נכשל במשכב זכור רח״ל הינן נכונות (וכמובן שהכל בדקי דקות לפי רום מעלתו) או שכל האומר ר׳ אל׳ה חטא אינו אלא טועה. מתברר כי בתוככי נפשה של מטילדה שוכנת זוהמת נחש הקדמוני וכמעט שהורידה את אהר׳לה לבאר שחת רח״ל. דרך אגב מגלה אהר׳לה שהינו צאצא לגזע תרשישים של הגר״י פינדור זיע״א, מגדולי הראשונים ומייסד שיטת המתקת הגבורות.

במהלך לימודו בספה״ק של ר׳ יידל יגע אהר׳לה יגיעה רבה בסוגיה דג׳ אחים וזוכה לגלות את סוד אוצרות הנצח. ה״ה אבן תחיית המתים, פראק ההיעלמות וקולמוס הקדושה. אולם אז נתפסים החברים בידי שוטרים צבאיים ומושלכים לכלא. (משפישפש אהר׳לה במעשיו נתגלה לו כי היה זה בשל חטאו כאשר הזכיר את המומר בשמו המפורש ואף לא הוסיף שר״י) בניסי ניסים הם מצליחים להימלט ואף פושטים על בנק שוויצרי בו טמנו הנאצים ימ״ש אוצרות יהודיים שדודים.

לאחר מכן שבים אהר׳לה וידידיו לישיבת הוגה וורטים, וולוול דיימונט הרשע מגיע אף הוא לישיבה כדי לכבות את גחלת התורה כליל. תלמידי הישיבה ורבניה נערכים לקרב על פך השמן הטהור ואף מגרשים את הרב יוסי סנפמן אשר נחשד באפיקורסות. טרם הקרב חווה אהר׳לה עליית נשמה אז מתגלה אליו הגר״א דמבעלדור ומגלה לו שהוא נועד להשמיד את וולוול כיון ששניהם שורש נשמתם בדיקנא קדישא דמרלין. אחר כן פורץ הקרב המוכרע בעזרת תושבי עיר האברכים הסמוכה, הוגה ומתמיד. בשיא הקרב צועק וולוול אל הארלה כי היהדות התורתית ׳אבדה כדברה׳ כלומר אבדו דבריה. אולם אה׳רלה מוכיח לו בדרכי נועם את טעותו ודורש ממנו לשוב בתשובה שלימה. כתוצאה מגילוי טעותו מת וולוול והיהדות ניצחה אויב נוסף.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 25/01/2014 21:46:31