" השכל הפועל: לפי התיאוריה שרווחה בימי-הביניים, היא התיאוריה הגיאוצנטרית, האדמה מצויה במרכז, ומסביבה עשרה גלגלים, בסדר הולך ומתרחק ממנה. לכל גלגל יש שכל. ברם, בו בזמן שהשכל המצוי בגופו של האדם צמוד לגוף, כל שכל המצוי בגלגל הוא ישות רוחנית בלתי צמודה לשום גוף, או, כפי שמכונה הדבר בלשון ימי-הביניים, "שכל נפרד" (בניגוד לשכלנו, שהוא "שכל הטבוע בחומר"). תשעה מבין עשרת השכלים "ממונים" על תשעה גלגלים. השכל העשירי, הנמוך שבכולם, הוא השכל הפועל, הממונה על עולמנו והמצוי מתחת לגלגל הירח. אחד מתפקידיו הוא הפעלת שכלנו הפוטנציאלי, כלומר הוצאתו מן הכוח אל הפועל. ברם, כשם שאין פעולתו של האל "הפילוסופי" פעולה מכוונת, כך הפעלתו של השכל הפועל את שכלנו אינה מכוונת. הפעלתו היא בעצם קיומו: הוא משמש אתגר לשכלנו לעלות מעלה מעלה במעלות ההפשטה, על-ידי הפשטת המוחשים והמשגת הפרטים הזורמים אלינו על ידי חושינו. ההתמודדות האינטלקטואלית עם היש גורמת לכך שהיש ייתפס בקטגוריות מופשטות, ושדרגות ההפשטה הן בבחינת שלבים בסולם: ההתחלה היא במוחשי, המצוי כביכול בטבע, ובהמשך דרגות ההפשטה עולות אל ראש הסולם, המצוי כביכול בשמים. זוהי התחברות עם השכל הפועל, על פי הגדרת הפילוסופים של ימי-הביניים. להתאחדות מלאה ומתמדת עם השכל הפועל לא יגיע האדם לעולם, בשל היות שכלו טבוע בחומר, בעוד שהשכל הפועל הוא שכל נפרד. כאשר האדם מתאחד עם השכל הפועל - וזו התאחדות רגעית - כל חלקי גופו, הנשמעים לשכלו במצב השיא שלו, פועלים פעולות מושלמות. אז הם משמשים, כביכול, כלים לשכל הפועל. זהו מצב של שליטת השכל על כל שאר חלקי הגוף, מצב של איזון תבוני ושקול של פעולות האדם. האדם המשכיל הוא אפוא אף אדם מוסרי, באשר שליטת השכל על היצרים היא אפיונו המרכזי של האדם המוסרי. המוסר הוא, מחד גיסא, אמצעי למימוש האינטלקטואלי בשיאו, שהרי אדם שיצריו שולטים בו לא יוכל להפעיל את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלו במיטבו. אולם, מאידך גיסא, השלמות האינטלקטואלית היא גם מיניה וביה שלמות מוסרית"
(מתוך המאמר "משנתו ההסטורית של ר' יהודה הלוי" באתר "דעת")
שכל הפועל בשיטת הרמב"ם:
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/maamarim/mahuto-2.htm
וע"ע לפי מפתח בהערות שוורץ לתר' מו"נ שלו באריכו |
